אור ברסלב
זקן אהרן (קורץ) על פרשת אמור

זקן אהרן (קורץ)· רבי אהרן יוסף קורץ

על פרשת אמור

על פרשת קדושים

אשר יהי' בו מום לא יקרב וכו' הקשו בעתוס' וז"ל תימא אמאי מצרכינן בקידושין ס"ו קרא הנני נותן לו את בריתי שלום לומר כשהוא שלם ולא כשהוא חסר תיפוק לי' מהכא וצ"ע עכ"ל, והנה ראיתי במס' קידושין שפירש"י וז"ל ובע"מ דעבודתו פסילה מנ"ל אם עבד בשוגג דאלו במזיד כתיב אך אל הפרכת לא יבא וגומר ולא יחלל את מקדשי, אלא עבד בלא ידיעה מנ"ל דלא מכשרינן לי' מהאי קרא והיתה לו ולזרעו אחריו עכ"ל, והיינו משום דקיימ"ל דבן גרושה או בן חליצה שעבד עבודתו כשרה דיליף מקרא והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול, והו"א דגם בע"מ יליף לה מהאי קרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דיהא כשר ולכך הוצרך לילף מקרא את בריתי שלם דפסול אפי' בדיעבד בשוגג והבן, א"כ לפ"ז מיושב קושית בעתוס' דהקרא אצטריך על שוגג שעבד דהו"א דבדיעבד עבודתו כשרה כמו בן גרושה וחליצה שעבד דכשר מקרא והיתה לו וכנ"ל, והך קרא אשר יהי' בו מום לא יקרב קאי על מזיד וכמו שפירש"י:

אפס הא דרש"י לא מביא הך קרא אשר יהי' בו מום לא יקרב רק את קרא השני אל הפרכת לא יבא הוא תמוה דלמה לא מביא הקרא אשר יהי' בו מום לא יקרב הראשון שבפרשה וכמו שבאמת כן מקשה הבעתוס' כאן מקרא הראשון, אך לתרץ זה י"ל עפ"י הכלל המסור בידינו דבקדשים צריכין שנה עליו הכתוב לעכב ולכך מביא רש"י הקרא השני שבא לעכב ופסול גם בדיעבד דמקרא הראשון הי"א דבדיעבד כשר והבן. אולם דברינו אלה הוא רק לפירש"י לשיטתו דמפרש אך אל הפרכת להזות שבע הזיות שעל הפרכת דמפרש לה נמי לענין עבודה ולכך שפיר י"ל דבא לעכב ופסול גם בדיעבד, אבל לפי"מ שראיתי במצות השם דהרמב"ם מפרש הקרא אל הפרכת לא יבא לבע"מ שעבר ונכנס אע"ג דלא עבד לוקה, א"כ לפירש הרמב"ם לא שנה עליו הכתוב לעכב דהא אצטריך למלקות גם על ביאה רקנית וא"כ מנ"ל להרמב"ם על שנה עליו הכתוב לעכב, אמנם י"ל דגם להרמב"ם נהי דאצטריך לי' על ביאה רקנית מכ"מ שוב תקשה להיפך למה לי הקרא הראשון אשר יהי' בו מום לא יקרב דכש"כ הוא דאסור לעבוד עבודה מק"ו מביאה רקנית, אך צ"ל דאצטריך למילף דעבודתו פסולה והבן:

ומעתה שפיר י"ל דבעל התוס' דמקשים קושייתם על קרא הראשון סוברים כשיטת הרמב"ם דאל הפרכת בא על ביאה רקנית וא"כ ע"כ דיליף מקרא הראשון אשר יהי' בו מום לא יקרב דעבודתו פסולה, ולכך שפיר מקשים דלמה מצרכינן הקרא הנני נותן לו את בריתי שלם דא"ל כמו שתירצתי לעיל לפירש"י דאצטריך על שנה עליו לעכב, דהא שפיר יליף דעבודתו פסילה מקרא הראשון וכנ"ל ודוק היטב:

במס' עבו"ז מצוה קלה יש לי וסוכה שמה מקשים העולם למה סוכה נקראת מצוה קלה ונ"ל עפי"מ שיש לדקדק דבגמ' משמע דהעכו"ם יבאו לקבל שכר כה"ת כולו בטענתם שאם הקב"ה הי' כופה עליהם את ההר גם הם היו מקיימין את התורה, וא"כ למה בירר הקב"ה לנסות אותם במצות סוכה דוקא שאם יקיימו מצות סוכה יקבל שכר כה"ת כולו, וצ"ל עפי"מ דאיתא דמצות סוכה שקולה ככל המצות מש"ה שפיר ניסה אותם במצות סוכה ומעתה שפיר יובן למה סוכה נקרא מצוה קלה כיון דע"י מצות סוכה יכולין לקבל שכר כה"ת כולו, שוב מצאתי במפרש ביוצר ליום ב' של סכות דלכך שקולה ככל המצות משום דחזינן דהקב"ה ניסה אותם דוקא במצות סוכה והוא ממש כדברינו והבן. אולם בעיקר דברי הגמ' יש לדקדק א' למה אחר שהקדיר הקב"ה עליהם את החמה כולם בורחין מן הסוכה הרי אדרבה כשהחמה בוערת טוב לישב בצל סוכה, וכן בני מלכים עושין סוכה לצל וכמו שנאמר וסוכה תהי' לצל יומם ועיין במהרש"א שנדחק ביישוב קושיא זו, עוד תקשה אחר שהקב"ה בעצמו ניסה אותם במצות סוכה למה מקדיר עליהם את החמה הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, אמנם לתרץ את זאת נקדים דקדוק עצום בהא דאמר בגמ' מיד כל אחד ואחד עושה סכתו בראש גגו דלמה כולם עושין סוכתם בראש הגג ולא על הארץ כמו שבני ישראל עושין, אמנם יובן שפיר עפי"מ דאיתא במס' סוכה דאם עושה ד' כלונסאות בשפת הגג ומסכך על גבן ר' יעקב מכשיר ורבנן פוסלין ומפרש בגמ' דפליגי אם אמרינן גיד אסיק מחיצתא ואיתא שם בגמ' הא דמהני סוכה בד' כלונסאות הוא דוקא בראש הגג אבל בארץ ל"מ ד' כלונסאות ועיי"ש, ולפי"ז י"ל דישראל דחביבין מצות עליהם עושין סוכות על הארץ עם מחיצות כראוי, ואדרבה עושין יותר מכדי צרכן הן בדפנות הסוכה והן בסכך ולא עוד אלא שעושין נוסף לזה נוי סוכה משום זה אלי ואנווייהו. אבל העכו"ם אין רוצין בטרחת המצות ורק בשביל הנסיון ולקבל שכר כה"ת כולו עושין ד' כלונסאות ברגע אחת על הגג, שלא יצטרכו מחיצות כלל רק לומר גוד אסיק מחיצות ומסככין עליהם ורצים מהרה שכר כה"ת כולו, ולכך שפיר כשראה הקב"ה עצלותם לדבר מצוה שאין מחשבתם כלל לאהבת המצוה רק לקבל השכר ע"כ מקדיר להם החמה, ואז כולם בורחין מן הסוכה אבל אם היו עושין סוכתם עם דפנות לא היו צריכין לברוח דהא הי' טוב להם לישב בסוכה, ואז ילכו בחרפה ובבושה כן יאבדו כל שונאי ציון וירושלים אמן, דבר זה הצעתי לפני כ"ק הרה"ג האב"ד דפיעטרקוף שליט"א וגם בפני הרהגה"ג הנקרא מאטייטשער לעוי זצ"ל וקלסוהו מאוד:

בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות הנה במעשי אורג ביוצר ליום ב' של סכות בד"ה כי אקח מועד מביא בשם הראב"ן דעכו"ם אסור לישב בסוכה אם לא שיתגייר ויליף מכל האזרח בישראל ישבו בסכות, וכתב בשם הרא"ף אף שלא נמצא דין זה בפוסקים ראשונים ולא באחרונים מכ"מ דברים של טעם הם, ויש לעיין אם מותר לזמן עכו"ם שיאכל עמו כביצה פת בסוכה משום לפני עור ל"ת מכשול כו' ועיי"ש במעשה אורג - והנה הרא"ף דכתוב דדברים של טעם הם ולא גילה הטעם דאם יליף מכל האזרח הרי הוא גזה"כ, אבל נלפענ"ד לפרש הטעם עפי"מ דאיתא בבני יששכר בשם האזולאי בהא דמצות סוכה דהוא זכר לענני כבוד כדאיתא בגמ', דלמה עושין זכר לענני כבוד יותר משאר הנסים שנעשה לנו במדבר הבאר והמן, ותירץ דהבאר והמן גם לערב רב ניתנו אבל ענני כבוד הי' רק לישראל והערב רב הלכו חוץ לענני כבוד, והטעם דענני כבוד כשרביטו של מלך דגם הקב"ה הולך בענני כבוד ולכך ישראל נקראו בנים למקום מותר לשמש בשרביטו של מלך, אבל עבד אם משתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה ולכך אין עושין זכר רק לענני כבוד שהי' רק לישראל עכ"ד, ועפי"ז שפיר יובן הטעם דאסור לעכו"ם ליכנס לסוכה דהוא זכר לענני כבוד דהוי שרביטו של מלך וכנ"ל - ועפי"ז יובן מדרש פליאה איוב הי' קורא תגר על היסורין עד שהראה לו הקב"ה ג' דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, עפי"מ דאיתא בגמ' דמעשה השטן שקטרג על איוב הי' בר"ה שרצה לקטרג על ישראל ונתן הקב"ה את איוב בידו לעזוב את ישראל והי' קשיא לי' לאיוב שהי' באמת צדיק כמש"כ איוב הי' תם וישר למה הוא ניתן תמורת ישראל ובהנ"ל מיושב שפיר דאיוב הי' בגדר עבד למקום שהי' מחסידי אומה"ע ומדרך העולם שנותן אדם נפש עבדו הטוב בעבור בנו אע"פ שאינו טוב, אבל כ"ז אם ישראל נקראו בנים ולכך קודם שידע איוב דישראל נקרא בנים הי' קורא תגר והראה לו הקב"ה את דפנות הסוכה שהוא זכר לענני כבוד ונשמע דישראל נקראו בנים למקום שוב לא הי' קורא תגר, וי"ל עוד הא דמסיים המדרש שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דלפי הפשוט הי' צריך ד' דפנות רק הללמ"מ דסגי בשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח שהעתיק הקב"ה סודו עמהם לגלות להם התורה שבע"פ דרק לישראל בניו גילה סודו איך להשתמש בשרביטו והבן - ובדברי המעשה אורג שנסתפק אם מזמנין עכו"ם לאכול כביצה פח בסוכה אם עוברין בלאו דלפעלת"מ יעיין בדברינו לעיל בפ' בא לענין הלאו דכל ערל לא יאכל בו אם קאי על האוכל או על המאכיל ושם הבאתי אשלי רברבי דפליגי בזה וה"ה לענין זה והבן:

עוד י"ל טעם אחר שאסור עכו"ם ליכנס לסוכה עפי"מ דאיתא בגמ' הטעם ששיבר משה רבינו את הלוחות דדרש ק"ו מפסח, דאינו אלא מצוה אחת מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו הלוחות שהוא כל התורה וישראל עשאו את העגל אינו דין שאינם ראוין לקבלת התורה והקב"ה הסכים לו ואמר יישר כוחך ששיברת, ומעתה עפי"מ שהבאתי דמצות סוכה שקולה ככל המצות איכא נמי ק"ו מפסח דערל לא יכנס לסוכה והבן, והנה לפי"ז נצטרך לומר דגם ישראל מומר אסור ליכנס לסוכה דהא גם ישראל מומר אסור בפסח ואיכא ק"ו סוכה מפסח. אך תקשה דלפי"ז נימא דישראל מומר יהי' אסור גם בשמירת שבת דהא גם בשבת אמרינן דשקולה ככל התורה והרי לא מצינו רק עכו"ם ששבת חייב מיתה אבל לא בישראל מומר, אך י"ל דלק"מ (עפי"מ דאיתא בגמ' כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז וכו' מוחלין לו וכו' ע"ש, א"כ שפיר אם שמר שבת כהלכתו שוב לא הוי מומר, משא"כ במצוות סוכה, אפי' כשקיים מצות סוכה, ע"מ מומר הוי) וא"כ שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דישראל מומר אסור לכנוס לסוכה מק"ו הנ"ל כמו עכו"ם והבן. והנה בליל אחרון של פסח שמעתי מפי הרהגה"צ האבדק"ק מאדין שליט"א שהעיר בדבר יקר מה שאמרה התורה כל בן נכר לא יאכל בו דישראל מומר אסור בפסח די"ל הטעם משום איסור טריפה, עפי"מ דילפינן מפסח דאזלינן בתר רובא משום דניחוש דלמא ניקב קרום של מוח ואין יכול לבדוק דהא אסור לשבור עצם שיש בו מוח דכתיב ועצם לא תשברו בו, וא"כ כ"ז לישראל דאזלינן בתר רובא שפיר מותר באכילת הפסח ולא חייש דלמא טריפה אבל בישראל מומר להפוסקים דס"ל דהוי כעכו"ם וא"כ לא אזלינן בי' בתר רובא (כמ"ש (כמש"כ הפרמ"ג אצל ב"נ) א"כ אסור בפסח משום ספק טריפה דלמא ניקב קרום של מוח עכ"ד ודפח"ח, אבל ע"ז הקשיתי מדברי הגמ' הנ"ל דיליף ק"ו לשבירת הלוחות מקרבן פסח ואם נימא דקרבן פסח שאסור בישראל מומר הוא מטעם טריפה, א"כ איתרע הק"ו דמה לפסח שאסור במומר משום דחיישינן לטריפה משא"כ בלוחות, אפס בני היקר החריף כמוה' יעקב נרי' אמר דעכ"פ יש להעיר בדרך קושיא על התורה דלמה צריך קרא בישראל מומר דכל בן נכר לא יאכל בו, הלא בלא"ה אסור מומר באכילת הפסח מטעם טריפה וכנ"ל והוא קושיא נאה עפ"י דברי שניהם יחיו. אולם עפ"י דברינו הנ"ל דילפינן קיו מפסח דמומר וערל לא יכנסו לסוכה מיושב שפיר דשפיר צריך קרא בפסח דמומר לא יאכל בו דאז שפיר יליף מק"ו דגם בסוכה אסור לכנוס, אבל אי לא נכתב קרא במומר דאסור בפסח רק הי' אמרינן דאסור מטעם טריפה שפיר הי' אמרינן דמומר מותר לכנוס בסוכה והבן - (א"ה אכן כל ההערה של הרה"ג הנ"ל נפלאה, שאפי' לשי' בע"מ מאמר ח"ג פס"א שהביא פסקתא עה"פ וכל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבילה, א"כ נבילה אסורה לב"נ- אבל בספק אליבא דכ"ע לב"נ לא מחמרי', ובפרט שהכתוב התיר להם בפי', מכל חי לאכול, ואי מספק אסור אין יכולין לאכול כל חי וחוץ מזה לאחר מות, איכא שוב מאכ"מ דלישראל שרי וכו', ויותר מזה מבואר בתוס' ע"ז דף ו' ד"ה תמים דאפי' לגבוה ב"נ לא נאסר רק מטריפות הגלוי וניכר, דשבסתר לא הי' יכול להבחין ע"ש (וע"כ דבריו המה רחוקים תמוהים ותבין):

כל האזרח בישראל פירש"י לרבות הגרים ותמוה למה הוצרך רבוי מיוחדת לגרים להתחייב בסוכה יותר מכל התרי"ג מצות שבתורה כיון שנתגייר הרי הוא ישראל גמור וחייב בכל המצות, ונ"ל עפי"מ שהבאתי לעיל בשם האזולאי דהערב רב לא היו הולכים בתוך הענני כבוד א"כ הו"א דכמו דהערב רב לא היו נכנסין בענני כבוד כמ"כ נמי גרים לא יכנסו בסוכה רק בניהם או בני בניהם שיהיו דמי לאזרח אבל גרים בעצמן לא מש"ה שפיר הוצרך לרבות הגרים וזה שפירש"י להלן כי בסכות הושבתי ענני כבוד ודוק:

מס' סוכה ל"א האי סבתא צווחה קמי' דר' נחמן ריש גלותא וכלהו רבנן בסוכה גזולה יתבו לא אשגח בה, צווחה איתתא דאבי' הוי לי' שי"ח עבדים צווחה קמך ולח אשגחת בה אמר פעותא הוא דא אין לה אלא דמי עצים בלבד ע"כ, נשאלתי דלמה לא אשגח בה ר"נ והרי צווחה לר"נ שיפסוק לה הדין תורה מה שגזלוהו ממנה, אמנם צ"ל דכבר פסק לה את הדין לשלם לה דמי עצים ולא רצתה רק עצים גופייהו ואע"ג שיש תקנת מריש לא רצתה לקבל על עצמה התקנת מריש, באמרה כי התקנת מריש לא הי' רק מפני השבים ולכך נאה התקנה בפני אנשים פשוטים אבל לא בפני הריש גלותא וכלהו רבנן, ולכך דקדקה ואמרה ריש גלותא וכלהו רבנן כו' והבן, עוד י"ל כיון דרק מפני השבים תקנו וא"כ שייך זאת בבנין הבית דע"י החסרון והיזק הבית שיצטרך לסתור הבנין ע"י המריש לא יעשה תשובה, אבל בסוכה דל"ה רק לצאת בו מצות סוכה למה צריך לתקנה כיון דבסוכה גזולה אינו יוצא למה לא יחזיר העצים גופייהו אבל ר"כ סובר דהתקנה היתה כן מתחלה על כל הדברים ועל כל העולם ואין חילוק בין רבנן לאנשים פשוטים או דבר רשות לדבר מצוה משום דאי לא הא לא קיימא הא והבן. ובפשטות אמרתי דמסתמא לא צווחה ביו"ט דלאו זמן דינא ורק בחוה"מ וראה ר"נ דהאיתתא הוא רק קנטרנית וצעקנית, דלולא זאת היתה צריכה תיכף בשתיקה לבא לפני ר"נ ולספר לו שהעבדים מריש גלותא גזלו ממנה העצי סוכה והי' עושה לה משפט בעוד שהי' עדיין זמן לקנות עצים מאיש אחר ולעמוד סוכה אחרת והיא לא עשתה כן רק באתה בתוך ימי הסוכות וכוונתה לבזות הריש גלותא וכלהו רבנן ע"כ שפיר קרא אותה פעיתא ולא רצה לדבר עמה:

ב) צווחה איתתא דאבי' הו"ל שי"ח עבדים קמך ולא אשגחת בה וקשה וכי בשביל זה צריך לענות על צעקתה על היות לאבי' היינו אברהם אבינו שי"ח עבדים, ועוד הרי איכא למ"ד בגמ' דלא הי' רק אליעזר וגימט' שי"ח וא"כ אינה משבחת לאבי' רק לעבד של אבי' ובשביל שהי' לאבי' עבד יקר כזה אין שום שכל שיצטרך ר"נ להשיב לה, ובפשטות י"ל כוונתה מעלת אליעזר שהי' רק עבד אבי' וזכה שהלכו עמו מלאכים והלך בקפיצות הדרך כידוע ואיך אני מזרע אברהם בעצמו ולא תשגיח על צעקתי:

ג) איתא ביוצר לסכות יום א' שלא לערב שמחת יוה"כ בשמחת סכות נתן ארבעה ימים גבול שוחה ועיין במפרש שוחה מלשון ענפים דהוא עצים לסכך הסוכה ואינו מובן, ונ"ל עפי"מ שהבאתי לעיל בד"ה בסכות תשבו שני טעמים על הא דערל אסור לכנוס בסוכה עפ"י דברי האזולאי דלכך עושין בסוכה זכר לענני כבוד ולמה אין עושין זכר למן והבאר משום דענני כבוד ל"ה רק לישראל אבל הבאר והמן הי' גם להערב רב מש"ה אין עושין זכר רק למאי שהי' רק לישראל לבדו, ולכך מהאי טעמא אסור לעכו"ם בסוכה להראות הזכר לענני כבוד שלא הי' רק לישראל לבדו שנקראו בנים למקום ומשתמשין בשרביטו של מלך ולא עכו"ם - טעם ב' עפי"מ דאיתא דמשה רבינו שיבר את הלוחות דדרש ק"ו מפסח שהיא רק מצוה אחת אמרה תורה וכל ערל לא יאכל בו. הלוחות שהוא כה"ת והם היו עובדי עבו"ז כש"כ שאסורין בהלחות ולכך שפיר כיון דמצות סוכה שקולה ככל המצות שפיר דאסור לעכו"ם ליכנוס בסוכה ע"כ, ועפי"ז יובן הטעם שניתנה מצות סוכה אחר יוה"כ ולמה לא ניתנה בזמן של הפסח דכמו דפסח הוא זכר ליציאת מצרים בזמנו כמ"כ סוכה שהיא זכר לענני כבוד הי' נמי צריך להיות בזמן ההוא, ועוד הקשו המפורשים דלמה ניתנה מצות סוכה שהיא לצל בזמן תשרי ולא בזמן הקיץ. ובהנ"ל יובן שפיר כיון דסוכה שקולה ככל המצות ויש בה קדושא יתירה צריכין להיות מטוהר בלי עון ולקדש ולטהר את עצמו מכל לחלוחי עונות טרם כניסתו לסוכה מק"ו מפסח דערל לא יאכל בו, ולכך ניתנה מצות סוכה תיכף אחר יוה"כ שנמחלו העוונות להיות נקי בכניסתו לסוכה, והבן. אך א"כ תקשה למה לא ניתנה תיכף אחר יוה"כ ולמה חלקן בד' ימים שביניהם, ע"ז שפיר מתרץ ביוצר הנ"ל הטעם שאין מערבין שמחה בשמחה שמחת יוה"כ בשמחת סוכה ונתן ד' ימים גבול שוחה, והוא כי ידוע דיוה"כ הוא רק תשובה מיראה ובסוכות הוי תשובה מאהבה וע"כ תיכף אחר יוה"כ הוא ההתחלה לתשובה מאהבה, והוא הד' ימים ימי ביקור שצריך כל איש לבקר את נפשו מכל שמץ ופסול ובעי דייקי ד' ימים ק"ו מקרבן דבעי ביקור ד' ימים, מכש"כ טרם כניסתו לסוכה ששקולה ככל המצות, וזהו שייסד הפייטן גבול שוחה היינו לשיח עם קונו בתשובה מאהבה, וזהו שפתחה האיתתא הנ"ל במשל את פיה ואמרה איתתא דאבי' הוי ליי שי"ח עבדים שרמזה בדברי' כי אבי' הי' מבקר את עצמו בהנך ד' ימים מיוה"כ עד סכות בכדי לבא לסוכה מטוהר בלי עון וכנ"ל, ואיך יהי' הריש גלותא וכלהו רבנן ראוין ליכנס לסוכה בסבך עון הגזל איה הביקור שלהם, וזהו שאמרה דאבי' הוי לי' שי"ח עבדים עבדים נוטריקן עשה ביקור מעשיו ד' ימים שי"ח נמי גימט' ביקור, ובשביל שעבדים מהריש גלותא גזלו ממנה העצים ע"כ אמרה שאבי' הי' לו 'ש'י'ח 'ע'ב'ד'י'ם. ולא עבדים לגזילה: וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כו' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה כו' כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורתיכם כו' ועניתם את נפשותיכם כו' מערב עד ערב תשבתו שבתכם, וקשה למה מתחלה כתוב בעצם היום הזה והדר כתוב כל מלאכה לא תעשו חקת עולם כו' נאמר סתם שוב לא כתוב בעצם היום הזה, ואח"כ גלי הקרא מערב עד ערב כו', ושמעתי מפי ידידי היקר ת"ח גדול בתוי"ר כש"ת מוה' ר' מענדיל מינץ נר"י דבר נכון ומתקבל, עפי"מ דלכאורה קשה בכ"מ דכתוב בעצם היום דרשינן באמצע היום ויוה"כ הרי אסור בכל היום, אמנם ידוע דמשה רבינו בא ביוה"כ בששה שעות מן השמים ואז בא עם הציווי של יוה"כ וקודם שבא משה רבינו לא היו מציווין עדיין במצות יוה"כ, א"כ הו"א משום דאכלו ושתו בו ביום ועשו מלאכה מקודם באותו היום שוב לא יעשו גמר היום בקדושת יוה"כ, לכך אמר להם משה רבינו וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה היינו מהעת הזאת עד הלילה ואמר הטעם כי כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא - ואח"כ הי' משה רבינו מצווה לדורות אז שפיר אמר סתם כל מלאכה לא תעשו והיינו כל היום, ועדיין לא הוי ידעינן רק כל היום ולא כל הלילה ע"כ מפרש אח"כ מערב עד ערב תשבתו שבתכם ודפח"ח (ועי' מדרש תנחומא תשא ד' ל"א עה"פ פסל לך שכתב בזה"ל וירד משה בעשור, והיו ישראל שרוים בתפלה ובתענית וכו' וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה משמע שלא כדבריו רק הי' מתענים כל היום ע"ש ותבין:

ויצא בן אשה ישראלית פירש"י מהיכן יצא ר' לוי אמר מעולמו יצא. והטריחו במפרשים לפרש דברי ר' לוי ונלפענ"ד עפי"מ דאיתא בפירש"י בד"ה ויניחוהו דמקושש ומקלל שניהם היו בפרק אחד ואיתא במדרש מובא בתוס' ב"ב קי"ט דמקושש לשם שמים נתכוין לפי שהיו ישראל אומרים מגזירת המרגלים שמתים במדבר ואינן נכנסין לארץ שוב אינן חייבין במצות, לכן חילל השבת שיהרגוהו ויתפרסם שגם במדבר צריך לקיים כל המצות ע"כ, והנה רק המקושש, הי' צדיק ונתכוין לשם שמים אבל הרשע הזה המקלל ברשעתו יצא מן הדת וגדף את השם וכפר בעוה"ב וזהו שיצא מעולמו שכפר בעולמו הוא עוה"ב שהי' כופר באלקי עולם. ובזה יובן דקדוק עצום דבמקושש נאמר ויאמר ד' אל משה מות יומת האיש ובמקלל נאמר וידבר ד' הוצא את המקלל, דבמקושש נאמר לשון אמירה לשון רכה ונאמר נמי לשון האיש הוא חשיבות לשון צדיק כידוע, אבל במקלל שהכעיס ומרד באלקי ישראל לא נאמר איש וכתיב וידבר לשון קשות וד"ל:

ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי נלפענ"ד עפי"מ דאיתא בס' פנים יפות דאשה הישראלית היתה אשת דתן ובאמת דתן ואשתו וכל אשר להם ירדו חיים שאולה, ורק בן המצרי נשאר חי ואז ראו שאינו בנו של דתן רק שהוא בן מצרי שבא על אשת דתן ע"כ, ובזה יש לפרש ויצא בן אשה הישראלית היינו שיצא הסוד שנתגלה האמת מי הוא בנו של האשה והוא בן איש מצרי ולא בן דתן, כי מתחלה קודם מעשה קרח כ"ע היו סבורין דבנו של דתן הוא ומאחר שלא מת במעשה דקרח ידעו דבנו של מצרי הוא:

בתוך בני ישראל פירש"י מלמד שנתגייר וקשה מנ"ל שנתגייר הרי י"ל שהי' בתוך בני ישראל משום דנולד מישראלית ואביו המצרי נהרג ע"י משה רבינו עוד במצרים לכך אמו מגדלתו בתוך בני ישראל ואמרתי עפי"מ שהבאתי לעיל דברי האזולאי דרק ישראל היו בתוך ענני כבוד ולא הערב רב וא"כ בן מצרי איך הי' בתוך ענני כבוד, וזה שפירש"י מדכתיב בתוך בני ישראל משמע שהי' בתוך ענני כבוד ע"כ מלמד שנתגייר, ובזה יתורץ מה דקשיא לן על הפנים יפות שהבאתי לעיל דלא ידעו אם הוא בן מצרי או בן דתן רק בשביל דלא מת במעשה דקרח ידעו דלא בן דתן הוא וקשה הא הי' יכולין לידע דבן דתן היא מדהי' בתוך ענני כבוד, אך י"ל דבאמת משום דלא ידעו אי בן מצרי או בן דתן לכך גיירו אותו מספק עוד במצרים, וע"כ לא היו יכולין לידע דבן דתן הוא מדהי' בתוך ענני כבוד דשמא בן מצרי הוא ויכול לילך בתוך ענני כבוד משום שנתגייר, רק במעשה דקרח אז הבינו שפיר דבן מצרי הוא:

ויקוב בן אשה הישראלית את השם ויביאו אותו אל משה פירש"י וז"ל יודעים היו שהמקושש במיתה שנאמר מחללי' מות יומת אבל לא פורש להם באיזה מיתה לכך נאמר כי לא פורש מה יעשה לו, אבל במקלל נאמר לפרוש להם שלא היו יודעים אם חייב מיתה או לאו ע"כ, והקשו בבעתוס' הלא יש ק"ו במקלל דחייב מיתה מק"ו דמקלל אביו ואמו ותירץ דמשה רבינו הי' מסופק דשמא אינו דין שיהא נידון במיתת ב"ד שלא יהי' לו כפרה, לפי שענשו גדול כדאמרינן גבי מעביר בנו ובתו באש מזרעו ולא כל זרעו דמעביר כל זרעו פטור ממיתת ב"ד והיינו שלא יתכפר בכך דאל"כ מצינו חוטא כשכר ע"כ, ולכאורה יש לדחות דבשלמא במולך דלא גרע כל זרעו ממקצת זרעו ויש בכלל מאתים מנה ע"כ הא דפטור בכל זרעו ודאי הוא משום שלא יתכפר בכך, אבל הכא במקלל י"ל דלא שייך כאן בכלל מאתים מנה ומ"מ פטור (ולא משום ספיקא דכפרה רק משום דאין עונשין מן הדין) אך אפשר לומר כיון דהוקש כבודם לכבוד המקום ואמרינן ג' שותפים באדם ולכך גם כאן שייך לומר בכלל מאתים מנה ולפי"ז י"ל דהספק של משה רבינו הי' אם אמרינן במקלל סברת הוקש כבודם ויש בכלל מאתים מנה ולא מהני לי' כפרה, או דלמא (דחייב כיון דהוקש כבודם שוב ל"ה אין עונשין מן הדין, וכידוע דהיכא דאיכא עשה בל"ז שפיר ענשינן מן הדין והבן):

עוד נלפענ"ד עפי"מ שאמרתי הטעם דמקלל לא הביאו אותו רק למשה לבדו והמקושש הביאו למשה ואהרן ולכל העדה, עפי"ד התו"כ מובא בבעתוס' בד"ה וסמכו וז"ל מה נשתנה מיתה זו שהוא בסמוכה, אלא לפי שבשעת גמ"ד צריכין העדים לומר בפירוש כמו ששמעו מפי המברך לפיכך סומכין ידיהם עליו לומר העון הזה שאתה גורם לנו עליך יהי' ע"כ, ומעתה גבי מקושש שפיר רצו לחייבו מיתה דגם העדים ידעו דחייב מיתה שפיר פרסמו הדברים שהמקושש חילל את השבת בפני משה ואהרן וכל העדה אבל במקלל י"ל דהעדים בעצמם הסתירו הדברים ולא רצו לפרסם הדבר עד שישאלו מקודם למשה רבינו מה לעשות אם לפרסם הדבר ולהביאו לידי מיתה או להשתיק מכל וכל, שנסתפקו אם רשאין להגיד עדותן משום שיצטרכו לומר בפירוש מה ששמעו מפי המברך ויחללו השם כמהו ומעתה י"ל דבזה גם משה רבינו הי' נסתפק אם יגידו עדותן או לאו והבן:

תוכן העניינים

זקן אהרן (קורץ)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה