אור ברסלב
זקן אהרן (פריד) פרשת תולדות

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

אלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק עיי' פירש"י יראה לפרש עפ"י מה שכ' בעל הטורים בפ' תצא דלכן סמכה התורה לא יבוא ממזר בקהל ה' לפצוע דכא אלא לומר מה פ"ד אינו מוליד כך ממזר אינו מוליד ע"כ וצ"ל דהא דכתיב גם דור העשירי לא יבוא היינו נקיבות ממזרת, והנה לפ"ז אם הי' מאבימלך נתעברה שרה אמנו ממילא היה יצחק ח"ו ממזר וממזר אינו מוליד ולא הי' תולדתיו יעקב ועשיו לכן כאשר אמר הכתוב אלה תולדת יצחק שהוליד בנים א"כ מזה מוכח שאברהם הוליד את יצחק דאל"ה אלא מאבימלך נתעברה לא הי' יצחק מוליד אלא ודאי אברהם הוליד את יצחק ונכון.

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ופי' רש"י אם כן גדול צער העבור למה זה אנכי מתאוה ומתפלל על הריון עיי' בספרי אומר לציון בפתיחה אות ר"ז דבר נאה:

ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמרו ראה ראינו כי הי' ה' עמך וגו' ויעש להם משתה וגו' אמרי' בסוף ברכות תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך וגו' עפ"י פשוטו שהעולם רואים כי ה' עמם ושם ה' נקרא עליהם מתאספין אליהם וכמו שהי' אצל יצחק, ואפשר לפרש עפ"י מה דאמרי' בפסחים דף מ"ט כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי להנות ממנו והנה רש"י בפ' יתרו פי' על פסוק ויבוא אהרן לאכול לחם לפני האלהים מכאן שכל הנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה וכן ג"כ איתא בסוף ברכות ולפ"ז פשיטא דכל סעודה שת"ח מסיב בה הוי סעודת מצוה ולפ"ז קשה איך יצויר שת"ח יהנה מסעודה שאינה של מצוה כיון שהוא בעצמו שם הרי סעודה שת"ח מסיב בה, וצ"ל דלא סגי בת"ח אחד אלא צריך שיהא הרבה ת"ח כמו שיהי' שם בסעודת אהרן וזקנים וכמש"כ המרש"א ח"א סוף ברכות ולפ"ז אם ירצה הת"ח להסוב בסעודה צריך להזמין לו עוד ת"ח אחרים כדי שיהי' תלמודי חכמים הרבה מסובין שם ואז יחשוב כאילו נהנה מזיו השכינה והוי סעודת מצוה אבל בלא זה אינו רשאי לת"ח להנות בסעודה והיות כן צריך הת"ח להרבות שלום בעולם ולזון ת"ח אחרים כדי שהוא עצמו יהנה מהסעודה וצריך שיהי' אהבה ואחוה ביניהם וזה יאמר הש"ס ת"ח מרבים שלום בעולם וא"ש:

בא אחיך במרמה ויקח ברכותיך ובמדרש בא אחיך בחכמת תורתו ויקח את ברכותיך הוציא אפיקומן והראה לו ע"כ והוא פלא יראה לענ"ד בעזה"י דהנה היה קשה לו להמדרש תמיהת גדולת מה שיש להבין במעשה זאת בראש תמיה גדולה על יצחק אבינו אפי' אם נניח שבעיני יצחק אבינו היה עשיו צדיק מחמת שצד אותו בפיו מ"מ איך יתכן על פי הדין והיושר ליתן כל הברכה לבן אחד ולשני לא יתן שום ברכה הלא כבר הזהירו חכמינו ז"ל אל תהי' בעיבורא אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא ומדוע הסכי' יצחק אבינו בדעתו לברך רק לבן אחד הלא יעקב אבינו בירך לכל בניו ולאפרים ולמנשה ביחד ונתן לכל אחד ברכתו כפי הראוי, תמיה שנית על רבקה אמנו הצדיקת איך עלתה על דעתה לעשות דבר זר ועקוב שילך בנה יעקב ויקח את הברכה במרמה הלא אפשר שיצחק יעשה כדין ויברך בראשונה את עשיו כי הוא הבכור ואחרי כן יברך את יעקב ומדוע חפצה רבקה שיעקב יטל הברכה ראשונה דוקא שלא כדחזי, ונראה בעזה"י בהקדים איזה הקדמות הקדמה (א') הוא דברי הרמב"ן הקדוש שכ' דיצחק אבינו לא ידע מעולם הנבואה אשר כאמר לרבקה ורב יעבוד צעיר וגם רבקה לא הגידה לו דבר מנבואה זו דאל"כ איך יעבור יצחק את פי ה' לברך את עשיו והיא לא תצלח עיי"ש. הקדמה ב' כתב עוד הרמב"ן וז"ל (הטעם שיוצרך לאכול תחילה קודם הברכה) משום שרצה להנות ממנו כדי שתהיה נפשו קשורה בנפשו בשעת הבאה ואכילה ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם ע"כ ממילא יובן מזה דאם הי' דעת יצחק לברך גם בנו השני ג"כ היה צריך לצאת אותו שיביא לו מטעמים ויאכל ממנו כדי שתהי' נפשו קשורה בנפשו ואז מתקיים הברכה בשלימות, הקדמה ג' דיצחק לא ידע שלקח יעקב את הבכורה מעשיו וכמו שמבואר במקרא שאמר עשיו את בכורתי לקח וכמו שפירש"י שם, הקדמה ד' מה שמבואר במס' מגילה והביאו רש"י ז"ל על פסוק ולאום מלאום יאמץ דאם יאמרו לך קסרין וירושלים שניהם מוצלחים אל תאמין כי שני אומות הללו ישראל ואדום כשזה קם זה נופל וכשזה מלא זה חרב וכבר כתבתי בשם הרמב"ן דיצחק לא ידע מנבואה זו כלל, הקדמה ה' מה שפירש"י ששני גדיי עזים שהכין יעקב ליצחק הי' אחד מהן קרבן פסח, הקדמה ו' הא דתנן במתני' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופי' רבותינו שאפיקומן הן המה מיני מעדנים ומיני בשר שדרך לאוכלן אחר הסעודה כדי להתענג בהן ואשמעינן התנא דאפי' מינים הללו אסור לאכול אחר אכילת קרבן פסח כדי שלא יתבטל טעם הפסח מפיו עיי' בר"ן:

ומעתה נחזור לפרש הפסוקים ולסלק כל התמיהות הנ"ל וה' יאיר עיני במאור תורתו הנה יצחק אבינו הצדיק בודאי צדקית אהב ישר יחזו פנימו והיה בדעתו לברך שני בניו ובראש יברך את עשיו כי הוא הבכור והוא לא ידע שיעקב לקח מעשיו הבכורה במכירה לחלוטין וכמו שנתבאר לעיל בהקדמה ג' לכן ראוי ונכון בראש לברך את הבכור ואחרי כן צווה ליעקב שיעשה לו מטעמים ויברך ג"כ ויהי' שניהם ברוכים ומוצלחים כי יצחק לא ידע מדברי הנבואה שנאמר לרבקה ולאום מלאום יאמץ שאי אפשר שיהי' שניהם ברוכים כי אם יהי' אחד ברוך ומלא טוב ע"כ השני יהי חסר ובלתי ברוך ולאשר לא ידע יצחק מזה כמבואר לעיל בהקדמה ד' ולזאת היה בדעת יצחק אבינו לברך שניהם והבכור בראשון בלי שום עולה שבעולם:

אך רבקה אמנו הצדיקת אשר לה נאמר הנבואה ולאום מלאום יאמץ ידעה שאי אפשר שיהי' שניהם מבורכים ורק הראשון שיקבל הברכה מפי יצחק יהיה מבורך ולא השני כי אי אפשר שיהי' שניהם מבורכים ולאשר שהיתה רבקה יודעת שיצחק רוצה לברך שניהם רק בראשון ציוה לעשיו שיעשה לו מטעמים מחמת שהוא הבכור ובאמת אינו כן כי יעקב קנה הבכורה מעשיו בקנין גמור ובשבועה ועשיו ביזה את הבכורה ומכרה ליעקב ברצון טוב לזאת למדה רבקה בדעתה דעת תורה דאזלינן בתר אומדנא דמוכח ואנן סהדי דאילו היה יצחק יודע האמת שעתה יעקב הבכור על פי הדין בודאי היה קורא ליעקב בראשונה כדי לברך אותו לכן שפיר שלחה רבקה אמנו את יעקב לקבל הברכות בראשונה מטעם כי באמת יעקב הוא הבכור ועיקר כונת יצחק היה לברך בראשונה הבכור, ואם תאמר אם יתברך יעקב תחילה לא יהיה שוב ברכה לעשיו מחמת הנבוא' ולאום מלאום יאמץ? מה בכך הלא זה אינו מחמת גרם שלה שכן גזרה חכמת הבורא ית"ש ולזאת רבקה אמנו עשתה בצדק ענינה כדת ואין כאן שום ערמה ומרמה, אך כאשר הלך יעקב אבינו לקחת הברכות פחד לנפשו אולי אחר שיברך יצחק את יעקב יברך ג"כ את עשיו בברכה שניה ויהיה זה ח"ו עבירה לפני יצחק שעבר על דברי ה' ועל הנבואה ולאום מלאום יאמץ ואפי' אם לא יהי' רק שוגג כיון שלא ידע מנבואה זו מ"מ חלילה לצדיקים שיוכשלו אפי' רק באיסור שוגג כי ה' רגלי חסידיו ישמור, ופשיטא שלא הי' רשאין לגלות ליצחק את הנבואה הנאמרה לרבקה כי צדקת יצחק אבינו היה גדולה כל כך עד שלא היה דעתו נכון לסבול שום שינוי מדרך הישר ופשוט לכן הלך יעקב אבינו בחכמה ותבונה לאחר שקיבל הברכה מאביו נתן לו לאכול קרבן פסח משני גדיי עזים שנתנה לו אמו ושנה לפני יצחק הדין והמשנה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא היה יצחק אבינו רשאי לאכול אחר אכילת קרבן הפסח שום דבר אפי' מיני מטעמים דהיינו אפיקומן כנזכר ומכ"ש שלא היה רשאי לאכול מצידו של עשיו וממילא לא היה יכול לברך את עשיו ברכה שלימה מחמת שאין נפשו של יצחק יוכל להתקשר בנפשו של עשיו בלא קיבול הנאה ממנו וכמבואר לעיל בהקדמה ב' ומה מאוד מתקו דברי חכז"ל ותנופת צופים מה שדרשו במדרש בא אחיך במרמה. בחכמת תירתו, ירצה במה שנתן לו ליצחק לאכול מקרבן פסח ושנה לו הדין דאין מפטירין אחר הפסח וגו' ויקח את ברכתך ברכתך דייקא דאפי' אותה הברכה שהנחתי לברך שהיה עתה ראוי לך לאחר שלקח ה"א הראשונה גם זה לקח ממך על ידי תורתו ודין המשנה הנ"ל וכדי שיאמין עשיו שכן הוא הוציא יצחק את האפיקומן דהיינו מיני מעדנים שנשארו לו ולא היה רשאי לאוכלן אחר אכילת הפסח וממילא שלא היה רשאי לאכול מצידו ולא יהיה נפשו קשורה בנפשו וממילא דאינו יכול לברך אותו כנ"ל והוא נכון. (עי' תודת אהרן בהקדמה):

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה