זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת נח
ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובת השמים נפתחו ופירש"י תהום רבה מדה נגד מדה הם חטאו ברבה רעת אדם ולקו בתהום רבה ופלא להבין פי' זה ויראה לענ"ד לפרש בהקדים הפסוק וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל מחשבות לבו רק רע כל היום ויש לדקדק על מלת רק היא כמיותר שהרי היה די ליכתוב כל מחשבות לבו רע כל היום גם יש להתעורר למה כתבה התורה רבה בלשון נקיבה ומדוע לא כ' התורה וירא ה' כי רב רעת האדם בלשון זכר וכמו דמצינו וסלחת לעוני כי רב הוא, אך יראה בהקדים דברינו בספרי צל הכסף בפי' ששי בקיצור על הא דכתיב בפרשתינו ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי ממלאה הארץ חמס ופירש"י לא נחתם גזר דינו אלא על הגזל ולכאורה דהרי יש עבירה גדולה מזו שהשחית כל בשר דרכו דהיינו זנות וערוה וכשפירש"י והבאתי שם שהי' סברה פלוספית אחת בעולם להניח דת בעולם שיהי' כל אנשים משותפים בכל צרכיהם בנשים ובילדים ובממונם שיהי' לכל אחד ואחד די סיפוקו והנה ודאי זה דבר שאין הדעת הישר סובל אותו כלל להשתתף בנשים ובילדים כחיבור הכלבים והנה אם הי' דור המבול נוהגים כדעה זו לא הי' מגיע להם עונש קשה כל כך אך המה לא כן עשו כי אם בנשים ובילדים אך הממון לקחו כל א' לעצמן וזה היפוך כל שכל היושר לכן נחתם גזר דינם על הגזל שלא הי' לזה שום לימוד זכות ורק רעה גמורה והנה יש עובר עבירה בבחינת זכר כמו שהזכר עושה פעולתו וגומר ושוב הוא נח מפעולתו כן יש רשע שעובר עבירה ואח"כ נתישב בדעתו אולי חטאתי ושב ואפי' רק במחשבה ג"כ בעל תשובה הוי וכמו דקיימ"ל המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור שמא הרהר תשובה בלבו, אך יש עובר עבירה בבחינת נקיבה שהזונה אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און וכן הרשע זו מעולם אינו חושב בלבו לעשות תשובה מפני שאין לו שום עבירה ואינו יודע על מה לעשות תשובה ולזה אמר הכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם ירצה שהי' רעתם רבה בבחינת נקיבה האומרת תמיד לא פעלתי און. ומפרש הקרא דלכך נקרא רעתם רבה מפני שכל מחשבותם רק רע שלא הי' להם שום מחשבה טובה רק רע מחשבות רעות ונדמה להם כי כולם טובות והעבירות חשבו למצות וחשבו שאין להם שום חטא ואינם צריכם לעשות תשובה ולזה מורה לשון רבה בלשון נקיבה שתמיד אומרת לא פעלתי און. ובזה אמרתי לפרש הפסוק שאמר דע"ה בתהלים למען שמך ה' וסלחתי לעוני כי רב הוא דהפשטות משמע דלכן בקש שיסלח לו מחמת שחטא רב הוא וזה תימא דאדרבה אם היה החטא מועט הי' הדעת נוטה יותר לסלוח והמפרשים נדחקו בזה ולהנ"ל הכי כונת הכתוב דביקש דוד על סליחת עונו ואמר הטעם כי רב הוא בבחינת זכר ובעת אשר יניח מתאותו יתחרט וישוב ואינינו רבה בבחינת נקיבה שמכחשת ואומרת לא פעלתי און והרי זו תפלה כמו שאנו אומרים בוידוי שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו חטאנו, וכן אמר דוד המלך ע"ה וסלחת לעונינו כי רב הוא ולא רבה בבחינת נקבה כי אז כיון שאין חטא אין כאן סליחה וסיפר הכתוב שרבה כל כך רעתם עד שלא עלה להם מחשבה בלבם שיש להם חטא כדי שלא יוכלו לעשות תשובה, והנה יש להבין כיון שכבר נודע להם שיהי' המבול כיון שראו שהתחיל הגשם לבוא שלא כדרכו מדוע לא יעשו תשובה אבל הנכון אלו היה המבול בא על ידי הגשם היורד מן השמים היה השכל מחויב שאנשי סדום כאשר יראו שהגשם בא עשרה ימים או יותר טרם שנשטפו יבינו שהוא עונש מן השמים ויחזרו בתשובה מה שלא הי' רצון השי"ת ולכן נבקעו גם כן מעינות תהום רבה ובא המים מתחתיהם להטעותם שבא המבול במקרה ולא מעונש מן השמים כי אם היה עונש הי' בא מן השמים בלבד וזהו הפי' במדרש הנ"ל כיון שהמה חטאו ברבה והחליטו כל כך ברעה עד שדימו בנפשם שלא פעלו און כלל וכמו זונה הנקבה האומרת לא פעלתי און לזאת נענשו במדה נגד מדה בתהום רבה שנפתח ובא המים גם משם כדי שלא ירגישו שהוא עונש משמים וזה נכון:
את קשתי נתתי בענן לאות ברית ביני ובין הארץ וגו' ולא יהי' עוד המים למבול לשחת כל בשר, יש להבין מה ענין הקשת שלא יהי' עוד מבול ומה שייכות יש זה לזה, יראה בהקדים אשר פירשנו בספר יחזקאל בפסוקים, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה כבוד ה' ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר, והנה מלבד סתרי תורה הגנוזים ונעלמים בקדושת המרכבה כנודע מדברי חכז"ל מ"מ נראה לפרש המקרא עפ"י פשוטו בהקדים מאמר חכז"ל והוא דכל הנבראים שבעולם נכללים בשלשה חלקים, חלק אחד מהן המה צבא מרום שכל עבודתם ופעולתם שכליים והמה בטבעם עובדים השי"ת בתמידת וכמאמר השמים מספרים כבוד אל וגו' הללו את ה' מן השמים וגו' אבל עבודתנו אינינו בחיריות כי אם הכרחית כטבע ענף אל השורש, חלוקה הב' היא הארץ וכל צאצאה פעולתם להחיות עצמן ולפרות ולרבות לקיום המין ולאלה ג"כ פעולתם הכרחיות טבעית ואינינו בחירית ורצונית כי נפש הבהמות עושה בהכרח מה שבטבעה וכפי מה שנגזר עליה, החלוקה השלישי הוא האדם אשר חלק האחד ממנו שמימי והמא נשמתו חלק אלקי ממעל וחלק השני הוא גופו וחומרי אשר נוטל עפר מן האדמה, ותשוקת ופעולת האדם הוא ג"כ בלול משני הפכים מצד נשמתו תשוקתו לתורה ומצות לעבוד ה' ומצד חומרי תשוקתו לדברים ארציים לאכול ולשתות ולילך אחר תאוות לבו וכזה נמשך לאדם בחירה רצונית לטוב או לרע, ובאה עליו הציוי עפ"י התורה הקדושה שיגביר תמיד כח נשמתו וימעט כח החומרי להשמר מכל מיני איסורים ותאות להמעיט החומר הגשמי להרבות בתורה ומצות להגביר שלימות הצורה אשר בו ונשמה הקדושה תוסיף אורה ושלימת כידוע, ונחזי אנן הנשמה הקדושה לא די שמוטל עליה עול כבד ורב טרחא לערוך מלחמה עם הגוף כדי להשלימו ולתקנו אלא שנוטל ממנה כל הדרה ושלימותה שהיה לה טרם בואה לתוך הגוף כמו שאמרו חכז"ל בנדה ל' שהולד בטרם נולד הנשמה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה וכשנולד ניקח ממנה כל אלה ושוכח כל אשר למד וידע ולא תוכל הנשמה לעשות שום פעולה טובה או רעה אלא באמצעת האברים הגוף המשרתים הרעים ואם תרצה הנשמה לחוות דעתה אינה ביכולתה רק באמצעית כלי הדיבור ולא תשמע שום דיבור רק על ידי שמיעת האוזן וכן צריכה ליתר החושים והאברים לא כן צבא השמים כי השמים מספרים כבוד אל וגו' יום ליום יביע אומר אבל בכל זה אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם כי החות דעת וההלל לה' הוא בלי אמצעאות כלים ואברים גשמים והטעם לזה יראה שהורה השי"ת כונתו בבריאה זו שלא די להנשמה ברצותה רק להשלים עצמה, ולא שולחה לתוך הגוף שתתקן עצמה לבד אלא שתשלים גם את אבריה וחושיה וחומרה יתקדש ויתטהר ג"כ ולכן אי אפשר לעשות שום דבר טוב רק באמצעית הגוף ואבריה וחושיה כדי שאם תטיב דרכיה ותקיים תורה ומצות ע"י אברי הגוף אז גם המה האברים והחושים אשר על ידם נעשו היוצות ונגמרו גם המה יתקדשו ויתטהרו ויעלה מעלה מעלה ובהיותו לומד תורה אז גם כלי הדיבור החומרים יתקדשו ויזהירו כזוהר הרקיע, ולכן נקרא האדם חי מדבר כי עיקר שלימות האדם היא בהיותו מדבר וכמו שמתרגם אונקלס על ויהי האדם לנפש חיה והוה לאדם רוח ממללא כי על ידי הדיבור שהיא מסתמא בתורה ומצות וחכמה וזולת זה לא נקרא דיבור כי רק היא רק ציפצוף בעלמא וע"י עסק התורה תואר הנשמה על הגוף וגם כלי הדיבור וחלקי הגוף יתקדשו ויתעלו ויזהירו להוציא יקר מזולל, והנה הקשת אשר ניתן בענן הוא דמיון נפלא כאשר נראה בעינינו הווית הקשת הוא שמצד אחד נראה ענן כבד ומגושם בחומר ובצד השני זורח השמש באור בהיר מאוד וכאשר יזרח השמש לעומת הענן יבקע הענן ומיד ותראה הקשת כי אותו ענן חומר החשיך יתלהב ויאיר ממאור השמש הבוקע בו ומתערב עמו וזה דמיון נפלא למין האדם כי כמו שאדם מצד א' חומר עב וחשוך ומצד השני יופיע ויאיר אור הנשמה וכאשר יופיע הנשמה על הגוף אז יתעלה וירום גם הגוף כנזכר כמו כן הקשת האור השמש תופיע על הענן העב וחומר החשיך ובוקע בו להאיר את הענן החושך ואז יתעלה ענן העב והחושך ויהי לאור, והנה אמרו חכז"ל שלא ברא הקב"ה את עולמו אלא לכבודו וכבוד זה איננו חשיב אלא מאדם שהוא יש לו בחירה לטוב או לרע וכיון שהאדם מכריח עצמו לעשות הטוב הנה הוא בריה חדשה שאינו מבריאת שמים וארץ ולזה נאה ויאה ליתן כבוד להשי"ת כי מבטל רצון בחירתו כדי לעשות רצון השי"ת ואדם זה הוא מכבד את הבורא ית"ש באמת, לא כן שמים וצבא מרום וארץ וצאצאה שהמה מוכרחים בטבעם לעשות רצון קוניהם ולא חשוב כבודם אלא כבן לאביו וכעבד לאדונו שכבוד שלהם שעושים הבנים לאביהם ועבדים לקוניהם איננו נחשב לכבוד כיון שהמה מוכרחים וההכרח לא יגונה ולא ישובח, וכבר הארכתי בזה בפתיחה לספרי אומר לציון וזה היא הפירוש במראה יחזקאל הנ"ל לאחר אשר ראה יחזקאל המרכבה קדושה שחיות הקודש כולם מוכרחים על עבודתם וכמו שנאמר שם לא יסבו בלכתן שאין להם שום תנועה הפכיות ומעתה יפלא מהיכן ימצא כבוד ה' אשר בסבתו נברא העולם כנ"ל ועל זה ראה כי כמראה הקשת אשר בענן הוא מראה דמות כבוד ה' אמנם עדיין לא הבין מה דמיון לקשת עם כבוד ה' ואפול על פני כאדם המשתומם על דבר אחר זאת ואשמע קול מדבר ירצה הכונ' של הקשת הוא קול מדבר דהיינו האדם והבין יחזקאל כמו שאור השמש מאיר ומצהיל את חומר הענן ומעלהו ממדרגה פחותה וחשוך לאורה כן קול המדבר כי אור הנשמה תאיר על כלי הדיבור וגוף החשוך והגס כדי להאיר אותו ולהעלהו למדריגה עליונה ומזה האדם שהוא בחירי יבוא כבוד ה' ונמצא דמות כבוד השם יתעלה הוא מראה הקשת שהחושך נהפך לאור ע"י זריחת השמש והוא קול מדבר שאור הנשמה תופיע על כלי הדיבור לשום חשך לאור הנשמה, וא"ש. ומעתה נביא אל המכוון דלכאורה יש להבין איך נשבע השי"ת שלא יאבד את העולם מה יעשה אם ח"ו יתרמי עוד דור רע כאנשי המבול כיון שהכל תלוי בבחירתו, הנאמר כי לא יענש השם ית"ש אותם זה אי אפשר כי כל האומר הקב"ה וותרן יוותרן מעוהי, אבל הנראה שהבטיח השי"ת את העולם שלעולם לא ימצא דור שלא יהי' בו לו צדיקים או אפי' משום צדיק א' קיים עולם וכמו דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"פ תמיד מוכרח להיות קצת צדיקים אשר בזכותם ואורם יעמוד העולם ולא יחרב וכמו דאמרי' ביומא דל"ח ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור ואמרו שם דאפי' בזכות צדיק א' העולם נתקיים ועל זה הבטיח הקב"ה שלא יהי' מבול ולא יכלה העולם כי בכל דור ודור יהי' צדיקים אשר בעבורם העולם יתקיים וכבר הקדמנו שצדיקים דומים במעשיהם שמאיר נשמתן על החומר להעלותו המה בדוגמת הקשת שנראה בענן שהאור מצהיל ומאיר את הענן וזה שאמר השי"ת את קשתי נתתי בענן להורת שהצדיקים יהי' נזכרים להציל את העולם כמו שמראה השמש מאיר עב הענן ירמוז שמעט הצדיקים יאירו לזכות את עולם שלא יפסד ויכלו וכמו הקשת שמאיר בענן וזה נכון:
בהפטרה של פרשה זו בשכף קלף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי נקצוף עליך ומגעור בך, יש להבין איזה דמיון יש גאולתינו למי כח ובאיזה פנים ישוו שני ענינים הללו הגאולה ומי נח, ויראה על פי שלמדוני רבותינו ז"ל, כי בשעת הבריאה היה כל הארץ מכוסה במים וכמו דכתיב על הרים יעמדו מים והוה הטבע מחייב שהמים יפרוצו על כל פני תבל ומלואה אך כאשר רצה הקב"ה לברוא את האדם ולא יהי' להם קיום בתוך המים לכן צוה ה' ית"ש יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה למען יחיון ויפרו וירבו על האדמה אך כאשר השחיתו דור המבול את דרכם והי' כולם רעים וחטאים אמר השי"ת כל עיקר כונתם במאמרי נראה היבשה והמים יקוו אל מקום אחד לטובת האדם שיברא ויבקש שלימות לנפשו אבל אחר שאני רואה שהיה גרועים יחזור המים לטבעו שיפרץ על כל פני תבל כי אלה האנשים איננו ראוים שאשנה טבע המים להקוותו אל מקום אחד כי זה חוץ מדרך הטבע אבל יחזור ויפריצו המים לכסות פני תבל ולכלם ולהשחיתם במבול, והנה ידוע שארצינו ארץ ישראל היה באמת ארץ כנען אך כשהוציא הקב"ה את עמו ממצרים והי' עם סגולה אצל השי"ת וגם הארץ ארץ כנען הוא המובחר שבארצות אמר השי"ת אתן את ארץ הטובה לבני החביבים והיקרים הוא ישראל וגרשו את הכנעני והיבוסי שהמה עובדי עבודה זרה מן הארץ ונתישבו בה על דעת שיעבדו את ה' ית"ש אך כשחטאו ופשעו יעשו מעשים רעים אמר הקב"ה אין אתם ראוים עוד לעשות לכם נסים חוץ לדרך הטבע שתירשו ותנחלו נחלת אחרים אלא יחזור הארץ לבעליה הראשונים ואתם תגרשו משם ובדרך הטבע אין לכם מנוחה ונחלה, וזהו ענין הגלות המר הזה ונחזי אכן אם היה אדם בר דעת צופה ומביט כל הנעשה בזמן המבול איך גברו המים על כל ההרים הגבוהים ונמח כל היקום וראה תיבה קטנה ובו איזה אנשים שטים על פני המים היוכל לצייר עוד בנפש שיתרבה מזה עולם חדש וממעט אנשים אשר ישנם בתיבה שטה על פני המים שנה תמימה יתהווה עוד עולם גדול בריבוי אנשים וארץ וצאצאיה וידמה אדם בנפשו כי זה ממש מן הנמנע לפי הטבע אך השי"ת זכר את נח וריחם עליו והוציאו והרבו אותו ואת זרעו עד שנתמלא העולם כמו כן אנחנו בגלות מפוזרים ומפורדים בכל קצווי ארץ גולים ונדכאים בתוך שיני אריות ומלתעתת כפירים וכל מלכי ארץ בתוקפם וגבורתם יושבים שלימם ושקטים הנוכל לצייר בדרך הטבע שיגאלנו ה' וירים קרנינו עוד להחזיר לנו ארצינו וגדולתינו ואנחנו דומים בגלותינו כנח בתיבה על פני מים אדירים אבל אנחנו בטוחים כמו שרחם ה' על נח והרבה אותו ואת זרעו כן ירחם עלינו במהרה ויוציאנו ויגאלנו מבור גלותינו וכמו שנשבע ה' שלא להביא עוד מבול על הארץ לשחתה כמו כן נשבע שאחר שיגאלנו במהרה לא יהי' עוד גלות אחר לעולם כי נשב בארצנו בטח ושאנן ברב טוב וזה פירוש הפסוק הנ"ל כי הבטחנו ה' ית"ש כי כי הגלות אשר הסתיר פניו ממנו יהי' כגד זמן החירות והגאולה כמו רגע אחת כי בחסד עולם ירחם עלינו, ואם תאמר התחינה עצמות האלו? והכי אפשר עוד לגאול אותנו על זה השיב השי"ת כי מי נח זאת לי כי הגלות אשר בא עלינו דומה למי נח אשר בא על העולם בסבת חטאים כן בא עליכם הגלות וכמו שהראתי כחי וחסדי להציל את כח בתיבה ולהפרותו ולסרבותו כמו כן יהי' במהרה כי בחסדו הגדול יגאלינו וינחילנו את ארצינו ונצא לחירות עולם וכאשר נשבע השי"ת שלא יביא עוד מבול על הארץ כמו כן נשבע שלא יניחנו לגלות עוד יותר ונכון: