אור ברסלב
זקן אהרן (פריד) פרשת משפטים

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת משפטים

פרשת יתרו

ואנשי קודש וגו' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו הרמב"ם והטור יו"ד בסי' כ"ט כתב מכאן אזהרה לטרפה דהיינו שדרסה ארי ואי אפשר לומר שבטרפה בעלמא שהוכתה מכה כ"ש תהיה אסורה דהא כתיב לכלב תשליכון אותו אלמא דאיירי בענין שאינה יכולה לחיות אפי' קידם ושחטה אסורה וגו' והקשה הטו"ז בסי' כ"ט הא בגמרא חולין ריש פרק אלו טרפות ילפינן דטרפה אינה חיה מפסוק זאת החיה ודרשי' חיה אכול וגו' ומדוע לא הביאו הרמב"ם והטור הך ילפותא דגמרא הנ"ל מזאת החיה וגם מדוע לא יליף הש"ס טעמי דרמב"ם וטור דנלמד מפסוק לכלב תשליכון אותה דטרפה אינה חיה ע"ש:

ונראה לענ"ד ליישב בעזה"י דהנה בחולין ק"ב גרסינן ר' יוחנן אמר לא תאכל הנפש עם הבשר אזהרה לאבר מן החי ובשר בשדה טרפה וגו' אזהרה לבשר מן החי ולטרפה וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש וגו' אזהרה לאבר מן החי ולבשר מן החי ומסיק הש"ס דבאכל אבר מן החי מבהמה טרפה פליגי ובנטרפה לאחר שנולדה וכולי עלמא בהמה בחייה לאברים עומדת ובמיתי איסור טרפה וחייל על איסור אבר מן החי פליגי ופירש"י ר' יוחנן סבר איסור חל על איסור ואתי איסור טרפה וחייל על איסור אבר מן החי ולהכי חייב שתים ור"ל סובר אין איסור טרפה חל על הבהמה עד שתשחוט דאיסורא מיתלי תלי וקאי וכי פקע איסור אבמה"ח אתי איסור טרפה וחייל ע"כ והנה הרמב"ם פ"ד מהל' מ"א פוסק כר' יוחנן והשתא א"ש דודאי ר"ל דאמר בריש אלו טרפות שטרפה אינה חיה לא היה יכול להביא לימוד טרפה אינו חיה מלימוד דלכלב תשליכון אותו דהרי ר"ל לשיטתו לא מוכח מידי מפסוק לכלב תשליכון אותו דטרפה אינו חיה די"ל לעולם אפי' בהוכתה כ"ש כמי טרפה הוי אף שיכולה לחיות זמן רב ואי משום דצוותה התורה לכלב תשליכון אותו לא מוכח כלל דהרי ר"ל לשיטתו סובר דמיירי התורה במה שכתבה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לאחר שחיטה דכבר פקע ממנה איסור אבר מן החי דליכא למימר דהתורה מיירי בחינם שיאסר משום טריפה דהרי לר"ל בחיים לא חייל איסר טרפה כלל אלא ע"כ התורה מיירי לאחר שחיטה אז אם היא טרפה לא תאכל ושפיר מסיים הקרא לכלב תשליכון אותו כיון דאינו ראויה הבהמה טורפה לאחר שחיטתו לשום דבר רק לכלב כדי שלא יקופח שכר הכלב וכשפירש"י בפסחים כ"ד ולפ"ז אינו מוכח כלל מפסוק זה דטרפה אינה חיה ולזה שפיר הוצרך ר"ל לשיטתו ללמוד דטרפה אינו חיה מפסוק זאת החיה חיה אכול כו' אבל הרמב"ם והטור לשיטתם דפסקו כר"י ואעפ"י שסבירא לי' לרמב"ם שאין איסור חל על איסור מ"מ הרי פסקו ג"כ דבהמה בחיה לאו לאיברים עומדת ואין כאן איסור אבר מן החי ואיסור טרפה חל מחיים ולרמב"ם וטור באמת אינו חייב שתים אלא אם תלש אבר ובהדי דתלש נטרפה דאיסור אבר מן החי ואיסור טרפה חל כאחת ואז חל משום דבאו איסורם בבת אחת, על כל פנים פסוק ובשדה טרפה מיירי בחיים ולפ"ז שפיר מוכח דטרפה אינה חיה דליכא למימר דבהוכתה כל שהוא נמי טרפה דא"כ מדוע אמרה התורה לכלב תשליכון אותו דהרי הבהמה בריאה וראויה לחרוש עמה ולעשות מלאכה אלא ע"כ דמיירי שנטרפה ואינה יכולה לחיות עוד ולהכי לכלב תשליכון אותה כיון שאינה ראויה לדבר אחר ומוכח דטרפה אינה חיה ולהכי כתבו הרמב"ם והטור לימוד פשוט ומבואר יותר בפסוק גופא דטרפה אינה חיה לפי מה דקיימ"ל להלכה ונכון:

ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו' ויש להבין למה פרט הכתוב דוקא אלו ולא כ' ג"כ בנך ובתך וכמו שכתוב בעשרת הדברות ונראה כי נודע עיקרי אמונתינו הינה שלש עשרה והעקרים חלק אותן בשלשה כוללים מציאת הבורא ית"ש, ותורה מן השמים, ושכר ועונש, והנה העושה שבת ומקדשו ומכבדו ע"כ מאמין כי ששת ימים עשה ה' שמים וארץ וביום השביעי שבת הרי יוצא ברור כשמש מציאת הבורא ית"ש ואם מקיים זכור ושמור ושומר עצמו מכל ט"ל מלאכות ושבותין ועובדין דחול הרי הוא מודה בתורה שכתב ושבע"פ שניתן לנו מן השמים נוסף ע"ז שבת מורה על העוה"ב ליום שכולו שבת וכמו שאיתא במדרש אמר ישראל לפני הקב"ה אם נשמר המצוה מה שכר יהיה לנו אמר להם עוה"ב אמרו לו הראינו דוגמתו הראה להם יום השבת כי ששת ימי המעשה רומזים לשני ימות חיינו שהם ששים שנים וכמו שנאמר תבוא בכלח עלי קבר ואמרו חכז"ל בכלח גמטרי' ששים כי עשרה שנים ראשונים אינם נחשבים כיון שהוא קטן ופטור ממצות ונרמז לנו כי ששת ימים המה שני חיותינו נעשה מעשינו לחזור אחרי תורה ומצות ואז בשביעי נניח ונשבות במנוחה לחיי עולמים ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת הרי כי שבת מורה על שכר ועונש ושמירת שבת כולל שלשה עיקרי אמונתינו

ונקדים עוד מה שאמרו חכז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם יש לפרש כי תתאוה נחלק לשני מינים מין א' יש אנשים אשר כל תכלית חייהם לאכול ולשתות ולמלא כרסם ולפנק גופם ודומה בעיניהם שלא נברא האדם רק לתכלית אכילה ושתיה ומילוי הכרס וכתב בספר טל אורת שהמה עובדין לאל אחר כמו שאמר החכם אין ענין אלקי אלא נעבד והנעבד הוא שנעשה מצותיו ע"כ וכן האנשים אלו כיון שמוכרים כל חיותם ותכליתם למלאות בטורח הרי המה עובדים בטנם וכריסה אלקיהם וכופרים באלהים אמת, והנה כח אכילה זו ותשוקה למלאות בטן אשר באדם היא כח השור המעלה גרה תמיד וכמו דכתיב כלחוך השור את ירק השדה ונשתבח בישרא דתורא מחמת שכל בולמס כח אכילתו נשאר בבשרו ורב תבואת בכח שור זה מין אחד במדת התאווה, מין השני המה אנשים אשר מתאוים כל ימיהם לאסיפת ממון והון רב ואוהב כסף לא ישבע כסף וכל מה שנוסף הונם נוסף יגונם להרבות ממונם ויש לו מנה ומאתי' רוצין בכפלים וזה ג"כ עבודת אל אחר כי עשו להם אלקי כסף ואלקי זהב ומוסרים חיי נפשם על כספם וזהבם והנה כח זה הנטוע באדם היא כח החמור שכמו שטבע החמור הוא למשא וכל מה שעומסין על גבו הוא סובל ויותר וכמאמר חמור למשא כמו כן כח זה באדם נוסף תמיד לקבץ הון ולישא על גביו משא העולם, עוד יש מין אנשים אשר כל מגמת רצונם להשיג כבוד ושררות וע"י כן מגדלים בניהם בין העמים כדי ללמוד נימוסיהם כדי להשיג להם איזה שררות והתמנות וסופן כופרים בה' ומחללי שבתות והנה נוכל אנו לכנות אנשים הללו הרודפים אחר הכבוד בשם בן אמתיך והיינו אחרי שנודע שאין אדם משיג כבוד מאחרים אלא הוא מכבד כל אדם וחונף ונושא פנים לכל איש לפי זה מוכרח האדם הרוצה להשיג כבוד שיהיה בראש עבד ומוכנע לפני כל איש כעבד ואמה ולזאת הכבוד שמשיג האדם מן חביריו הוא תולדה מן עבדות שלו כי הכנעה ועבדות שהוא מראה לאחרים היא סיבה ואב להכבוד שהוא מקבל מהם על כן הוא תולדה ממנו לזאת בצדק נוכל לקרוא את הרודף אחר הכבוד בן אמתיך כי בן מורה על התולדה שהיא קניית הכבוד הנולד מאמתיך דהיא העבדוך שלך ומובן מעצמו כי מדה זו שורשה הגאוה והיא הגדולה שבסיבות שמסיר אור התורה מהאדם וכמו שאמרו חכז"ל דתורה נמשלת למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך ואין התורה ניקנית רק במדת ענוה, גם הקנאה מדה רעה המה אנשים שמביטין תמיד בפרנסת אחרים ועינם רע כאשר ישיגו אחרים דבר ונמנע מהם שמחים לתקלת אחרים ועצבים בזמן שאחרים מצליחין ומדה רעה זאת נוכל לכנותו בשם הגר כי כמו גר השוטט תמיד בעולם ואינו מצוי בביתו כמו כן בעל קנאה אינו תמיד בבית אחרים ומביט על קנין אחרים ופרנסתו ומדה זו מביאה אותו להכחיש השגחת השי"ת ושכר ועונש. כי המאמין בהשגחת הבורא ית"ש מאמין שאין אדם נוגע בממון חבירו מה שלא נגזר לו ומאמין דשכר מצוה בעולם הבא, יוצא לנו מדברינו אלה כי על ידי הקנאה והתאוה והכבוד מביאין את האדם לכפירת שלשה עקרים הכוללים דת ישראל כי הקנאה מתנגדת לאמונת השגחה ושכר ועונש והיא נקראת בשם הגר, הכבוד והיא מדת הגאוה היא נקראת בן אמתך כנזכר לעיל ומתנגדת לאמונת תורה מן השמים כנ"ל התאוה נחלקת לשני מינים אלו עושין בטנם אלקיהם ואלה עושין להם אלקי כסף ואלקי זהב עכ"פ כופרין באל עולם וזה כונת הכתוב אשר הובא בפתח דברינו ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, הזהיר אותנו הכתוב שנהיה זריזים בכל מעשינו שיהי' מעשים הראוים לנו בהיותנו עם קדושו בקיום תורה ומצות וזהו תעשה מעשיך הראוים ונכון לך וביום השביעי תשבות תשמור יום השבת וזכור ענינו שהוא אות ועדות על שלשה יסודי דת תורתינו הקדושה שהמה מציאת האל ית"ש והשגחה ושכר ועונש ותורה מן השמים ותתעצם בזה למען אשר ינוח בטבעך שורך וחמורך מורה על מדת התאוה שהמה שני מינים הערב והמועיל שהמה אלקים אחרים ונקראים שור וחמור כנ"ל ועל ידי שמירת שבת ואמונתך כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת והוא יחיד ומיוחד ואין עוד לבדו תעקור מלבך כח השור והחמור המה אלהים אחרים אשר תקע בלבך ואמר הכתוב עוד כי על ידי שמירת שבת ואמונת שני העיקים השגחה בתחתונים ושכר ועונש ותורה מן השמים אז ישבות ממך ויעקור מלבך מדת הפחותת שבך שהמה הכבוד והקנאה כי הכבוד והוא הגאוה אשר נקרא בן אמתך כנ"ל יתעקר מלב איש אשר מאמין בתורה מן השמים כי התורה אמרה שהגאוה ורדיפת אחרי הכבוד היא ראש כל חטא ופשע וכן מדת הקנאה הנקרא בשם גר נעקר מלב המאמין בהשגחה משכר ועונש כי המקנא אינו מאמין בהשגחה כנ"ל וזהו שאמר הכתוב ששת ימים תעשה מעשיך הראוי לך עפ"י התורה וביום השביעי תשבות ותהיה מאמין בכל שלשה עיקרי דת אשר שבת מורה עליו אז יעקרו עמך הקנאה התאוה והכבוד המכונים בשם שור וחמור ובן אמתך והגר שמוציאין את האדם מעולם והמה כללות הרע ואמר עור ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דהיינו המקיים שבת כהלכתו ומאמין בשלשה עיקרים אשר שבת מורה עליהם כאילו קיים כל המצות וגם ושם אלקים אחרים לא תזכירו דהרי אמרו השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו ולא יזכירו לו ונכון [צל הכסף פ' שני]:

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך פתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד יראה הכונה על מה שאמרו חכז"ל ואני תפילתי וגו' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין והטעם נראה בזה כמו שכ' בבגדי ישע ביומא דכשמדקדקין למעלה במעשה הצדיקים אפשר שלא נחשב צדקתם לכלום ואין מתקבל תפילתם אבל אם יש ג"כ בעלי עברות גדולת אז כשרואין מעשה הצדיקים נגד מעשה הפושעים נחשבים כצדיקים גמורים כאילו לא חטאו כלל ונתקבל תפילתם וזה שאמר הכתוב אם תרצה שיברך ה' את לחמך ומימך ותהי' תפילתך נתקבל אז ועבדתם את ה' ברבים כי בציבור יש הצטרפות זה נגד זה ותפילתן נתקבלו ונכון:

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה