זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת יתרו
ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה ויצא משה לקראת חותנו ופירש"י שאמר יתרו אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה וגו' צא בגין שני בניה ויצא משה כבוד גדול נתכבד יתרו באותו שעה כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהו ומי הוא שראה את אלה יוצאין ולא יצא עכ"ל ויש לדקדק היתכן שהיה יתרו רודף אחרי הכבוד כל כך שבקש שיכבדהו משה ויצא לקראתו וגם קשה הלא אפי' היה כן למה נכתבה זאת בתורה לספר גנותו ועוד קשה הלא כללא הוא הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו ופה היה להיפוך שיתרו רדף אחר הכבוד ואפ"ה כבוד גדול נתכבד יתרו ונראה בעזה"י דאף שנודע שהכבוד חשוב מאוד מפני שהוא מפרסם המעלה של האדם מ"מ אינו נחשב הכבוד למעלה אלא אם המכבד הוא איש בעל בחירה דומה במעלה לחבירו המתכבד אבל הכבוד שעושה העבד לרבו והבן לאביו אינו חשוב למעלה כלל כיון שהוא עושה מצד הכרח, ויש לפרש בזה הקדושה שאנו אומרים שהמלאכים משוררים כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו דלכאורה הוא קשה הבנה דאם כבודו מלא עולם ולית אתר פנוי מני' א"כ מה הן שואלין איה מקום כבודו אבל הכוונה לדעתינו כי כבוד יוצרינו אשר הוא מחיוב ומתבקש מיצוריו וכמו שאמרו חכז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו לא יוכר ולא יושלם על ידי המלאכים וצבא השמים כי המה מוכרחים על עבודתם ואין להם בחירה על ההיפוך ובמה נחשב כבוד שנותן עבד לאדוניו ומכ"ש כי לא יקווה קבלת כבוד מארץ וצבאיה כי פעולתם מוכרח מצד טבעם ולאחר שכל אלה מוכרחים על עבודתם כעבדים לאדוניהם ולא חשיב כבוד ליתן ליוצרנו אך האדם שנאמר בו נעשה אדם בדמותינו וניתנה בידו הבחירה להודת על האמת ולכפור יודע טוב ורע ואם הוא בבחירתו הוא מצמצם תשוקתו לסור מרעה ומגביר הטוב ויוציא יקר מזולל לו נאה ולא נאה ליתן כבוד ליוצרנו ונחשב כבוד זה למעלה ולתפארת הוד והדר לאלהינו והנה המלאכים אינם מציירין זאת איך יכול להיות בריאה בעולם אשר יהיה לו בחירה לעבור על רצון מלך מלכי מלכים אחרי שאין דבר נמצא בעולם אשר לא יהיה קיומו ושפע חיותו בכל רגע תמיד מושפע ומושגח מרצון הבורא ית"ש ואם יעבור על רצונו אין לו מציאות בעולם כלל וזהו שאומרים כבודו מלא עולם שכל הבריאה של עולם וצבאיו כולם מקבלים שפע חיותם וקיומם מכבודו ית"ש וא"כ שואלים זה לזה איה מקום כבודו איך יש מקום לומר שיתנו כבוד ליוצרינו ב"ה וב"ש כיון שכל הבריאה וכל העולמות מוכרחי' בתשוקתם לעשות רצונו יותר מעבדים לאדוניהם וא"כ קשה מאיזה מקום ימצא כבוד אך לעומתם וגו' יאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו שהשם ית"ש נתן הבחירה לאדם וחלק לו ממדריגתו ומעלתו בחירה חפשית כדי שיעבוד את ה' ויכבדהו וא"ש. ובזה יובן היטב דבאמת היה יתרו בורח מן הכבוד והיה ירא לנפשו שודאי משה רבינו לגודל צדקתו יחלוק לו כבוד ויצא לקראתו לכן נתחכם יתרו וביקש ממשה שיצא לקראתו כדי שיהי' משה רבינו מוכרח לצאת מחמת בקשת יתרו חותנו וממילא לא יהי' יציאת משה לקראתו נחשב לכבוד כיון שהיציאה לקראתו עשה כמעשה הבן לאביו שמחויב לשמוע בקולו ובזה היה יתרו בורח מן הכבוד לכן היה הכבוד רודף אחריו וכבוד גדול נתכבד בעבור זה וא"ש ונכון עי' אומר לציון פתיחה כ"א:
ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' ויחד יתרו על כל הטובה וגו' ויש לדקדק מדוע נחסר וי"ו החיבור אצל את כל התלאה וגו' דהיה לו לכתוב ואת כל התלאה וגו' ועוד קשה דהרי מסתמא לא היה כוונת משה רבינו בסיפורי דברים האלו ליתרו ככונת כותבי עתים דעלמא המספרים ומודיעים מיקרי העולם ופגעיהם אבל ודאי היה כונת משה רבינו לספר גבורת ה' ונפלאותיו לזאת היה מן הראוי להיות נכתב ואת אשר הצילם ה' מכל התלאות אשר מצאתם בדרך כדי שיהיה נושא הענין בכתוב הצלת ה' אך עתה נראה מן הכתוב שהעיקר נושא הקרא ועיקר ענין המאמר הוא התלאות אשר מצאם בדרך ולבסוף בא הסיפור מהצלת השי"ת אותם כאילו היא הוצאת ה' ונפלאותיו כמו טופל אל העיקר אבל נראה כי מובן דהרי אמרו חכז"ל דיתרו בא להתגייר והנה חשש משה רבינו אולי ידמה יתרו בדעתו לאחר אשר שמע גודל חשיבות ישראל אצל השי"ת עד שקרא אותם בני בכורי ישראל ועם סגולה ועשה בשבילם נסים ונפלאות למעלה מן הטבע ובלי ספק חיוב למי שהוא בן בכור וסגולה אצל השי"ת שיהיה לכל אחד מבני ישראל ומהנספחים עליהם כל טובת עולם הזה עד בלי די ולכל איש ואיש מלא ביתו כסף וזהב ולא יהיה יודע משום צער ועצבון ותענוגי עולם הזה יהיה מצוי לכל הפחות והשפל שבהון כי למי יחפוץ המלך מלכו של העולם כולו לעשות יקר יותר ממנו, ובאמת אם זאת היה כונת יתרו שבא לגייר לא היה מן הראוי לקבלו כמאמר חכז"ל שאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה מטעם שאין סיבת גיירותן לשם שמים רק בעבור להשיג על ידי גיירותן קנין עולם הזה ומחמדיו כמו כן לא היה משה רשאי לקבל את יתרו כיון שיש לחוש שמא כונת יתרו לא לשם שמים ובזה יובן הכתוב הנ"ל על נכון דודאי בתחילה סיפר משה ליתרו כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ובזה נכלל כל הניסים ונפלאות שעשה השי"ת על אודת ישראל במצרים ובקריעת ים סוף אח"כ סיפר משה לחותנו דבר אחר מורה על כונה אחרת והגיד לו אתה יתרו הבט נא וראה לאחר כל החשיבות והחיבוב שהראה השי"ת לישראל והנהיגם על כנפי נשרים למעלה מן הטבע בכל זאת ראה את כל התלאות אשר מצאתם בדרך והתבונן כמה יסורים ופגעים הקרה ה' אותם בדרך כרדיפת מצרים אחריהם ומלחמת עמלק וכדומה וטעם כל אלו משום שבני ישראל עפ"י רוב המה מדוכאים בעולם היה בצער ובפגעים והעדר השלוה והמנוחה כדי שלא ירום לבבם ולא יטרדו נפשם מעבדות השם ית"ש ועיקר הטובה והשכר צפונה להם לעתיד, אך גם זאת אל תעלה על דעתך כי חלילה יסור השם ית"ש השגחתו מהם בעולם הזה כי הוא מעוזם בעת צרה ובשועם אליו לסוף יושיעם ויגאלם מכל צער ויגון אבל תשועת ה' בא בסוף לאחר שנתמרק עוונם ע"י היסורים ופגעים שהיה להם וזה הפירוש בהכתוב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה וגו' בזה נכלל כל הניסים ונפלאות שעשה הית"ש שוב סיפר לו את כל התלאה אשר מצאתם בדרך בלא וי"ו החיבור להורת לו שעתה יספר לו ענין אחר מורה על כונה אחרת לאמר לו אחרי כל הניסים האלו מצאם תלאות רבות בדרך רק שבלסוף היה ויצילם ה' וכונת משה ללמד ליתרו תנאי הגירות שמקבל עליו עול התלאות בעולם הזה ועיקר השכר צפון לעולם הבא וזהו שאמר ויחד יתרו על שכר הטוב הצפון שמח ועל התלאות נצטער עי' רש"י ונכון:
וירא חותן משה וגו' ויאמר מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצבים עליך וגו' ויאמר משה כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלהים ואת תורתו הנה טענת יתרו וגם תשובת משה בלתי מבואר יתבאר לדעתינו עפ"י מה שפירשנו מאמר חכז"ל בשבת ל"א כאשר בא הנכרי אצל הלל שילמדנו כל תורה כולה וגו' השיב לו הלל כל מה דסני לך לחברך לא תעבד ואידך פירושא הוא זיל גמור והדבר תמוה כי איך נכלל במצות ואהבת לרעיך כמוך כל מצות חוקים ומשפטי' שבתורה, אך יובן דהגוף והנשמה כאשר המה יחד עליהם נאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ביאר זה דכל כונת תורתינו הקדושה במצותיה שישגיח האדם תמיד בעין פקיחא שיתן לכל א' וא' מהם חלקי המגיע לו בצדק כדי שלא יחמוסו זה מזה ושיהיה ביניהם משפט צדק ככתוב בחובת הלבבות, וכמו שיעשה האדם השתדלות ולמלאות התחייבות הטבע לקיים העמדת הגוף על בוריה מינים ממינים שונים כמו אכילה שתיה מלבוש שינה ובמין אכילה גופא יוצרך לחם ובשר וכדומה ולשתיה יוצרך יין ומים ושאר צרכים אשר בלעדם אין קיום והעמדת הגוף כמו כן מחויב אדם לעשות השתדלות רב להעמדת קיום הנפש בעולם הבא לאחר פרידתה מגוף להרבות לה מזון הנפש מינים שונים קשוטין ותקונים ובעבור כוונה זאת הרבה לנו ה' ית"ש תורה ומצות כדי לזכות אותנו בקיום המצות כי לכל מצוה ומצוה יש סגולה מיוחדת אשר מבלעדה לא יתקיים הנפש כמו שנאמר למשל מצות תפילן הוא לחם וציצית הוא מים וכדומה והשי"ת הנותן צורת הנפש הוא יודע דברים הנצרכים לתיקונה ולקיומה, וכמו בעניני הגוף אפי' יהיה לאדם כל צורכו בכל מיני מאכל ומשתה ויחסר לו המים לא ישקוט ולא ינוח עד שישתדל להשיג מים מחמת שברור לו שמבלי מים כל המשקים לא ירווה צמאונו אף שהמה יקרים יותר ממים ככה יראה האדם לקיים כל המצות שביכולתו כי אם יחסר לו מצוה אחת אף שהיא קלה בעיניו ויזניח אותה לא ישלימו אותה אוצרת המצוות אחדות החמורת לתקן לו הנחסר ועל זה אמרו חכז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאי אתה יודע מתן שכרן ואינך יודע מה שכר תאבד בבזיון מצוה זו, וזה היה כוונת הלל בתשובתו כל מה דסני עלך ירצה כמו שלא תרצה ולא תנוח דעתך אם יחסר לך איזה מין התלוי בה חיות הגוף ותשתדל להשיג כל המינים הצריכים לחיות גופך ואפי' הקל שבהן כמו כן גם לחברך לא תעביד ירצה גם לנפש שהיא חברך הנאמן הנמסך בגופך השתדל שיהיה לה כל צורכה וכל תיקונה ולא יחסר לה שום מין ממיני המצות כי לכל אחד יש סגולה מיוחדת וזהו עיקר מצות ואהבת לרעיך כמוך רעיך שהוא הנפש שלך שהן כשני אחים תאהב אותה כמוך וכל הנצרך לתיקונה תעשה השתדלות עבורה כמו שתעשה השתדלות עצום עבור גופך זהו כל התורה כולה ואידך ירצה אם תרצה לידע מה המה הדברים הנצרכים לקיום הנפש פירושא היא זיל גמור אם תלמד תורת ה' תדע איך לקיים מצות השם, ובזה נביא אל כונת מאמר הכתוב הנ"ל כי אין ספק שבצאת ישראל ממצרים נעשו בהן כתות כתות כת אחת אנשי המדע שבאו ללמוד מפי משה רבינו חכמת הקבלה ורזין דאורייתא מעשה מרכבה ומעשה בראשית שהמה דרושים אלהי' גם הי' כת אנשים אשר באו ורצו לשמוע מפי משה עניני איסור והיתר חייב וזכאי טמא וטהור דהיינו מצות הנגלות להורת להם הלכה למעשה עוד באו למשפט בין אדם לחברו כשור שנגח את הפרה ושנים אוחזין בטלית וכדומה וכל אלו הכתות עמדו לפני משה והיה טענת יתרו לפי סברתו כי בראש יורה וידרוש משה רבינו לכת הראשונה כי המה מבקשים ענינים קדושים אשר ידובר בו מגדולת הבורא ית"ש ואחדותו ושונותיו הקדושים ואחרי כלות הלימוד זה ילכו להם הכת הזאת ושוב ישוב לכת השניה דיני אכילה ושתיה ודיני שור ובור כי נושאיהם פחותי ערך נגד דרושים אלהים ומובדלים כהבדל הקודש מן החול וכמו שאמרו חכז"ל דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הווית דאביי ורבא וזה טען יתרו מדוע אתה וגו' וכל העם נצבים עליך וגו' כי ראשון ראשון ילכו להם ועל זה השיב משה רבינו לא כן עמדי כי אמת כי יבוא אלי לדרוש אלהים דהיינו רזין דאורייתא מפנימית התורה אבל כת אחרת כי יהיה להם דבר דהיינו דברים הנוגעים להם להיתר אכילתם ושתיתם והתנהגות עצמן והתנהגות עם חבריהם וללמוד מצות מעשיות ג"כ בא אלי ללמוד ממני ואנכי מקדים דברים הנוגעים להם ושפטתי בין איש ובין רעהו שאני נותן להם הקדימה להורת להם בראשונה סדר השיוה ומשפט צדק בין גוף לנפש שנכלל ג"כ בכונת בין איש ובין רעהו כאשר נתבאר לעיל בפסוק ואהבת לרעיך כמוך וכן אלמוד עמם משפט שור שנגח וגו' ושנים אוחזין בטלית ואע"ג ודברים אלו הנושא שלהם פחותים וגרועים מ"מ להם משפט הקדימ' כי אם יחזיקו במצות מעשיותה ללו כהוגן ויהיה קרבם טהור ונקי מכל גיעול וטינוף מאכלות אסורות וכף ידם נקי מכל מיני ממון של עולה ולשונם טהורה מכל מיני דיבורים אסורים אז ממילא יתגלו להן סתרי תורה וכמו שאמרו חכז"ל במס' אבות כל הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה ופירש"י מגלין לו מן השמים וזהו והודעתי להם את חוקי האלהים ואת תורתו ירצה בלימוד וקיום מצות מעשיות אלו כפלים לתשויה כי מסיבות לימוד תורה לשמה לקיים המצות כדבעי ממילא יתגלו להן חוקי אלקים דהיינו סודות התורה אשר נקראו חוקי אלהים וגם ואת התורה ששומעין עתה ולכן גם אותן אנשים אשר באו ללמוד דרושים אלהים ג"כ צריכין שיעמדו פה כדי להתוודע ולהגלות להם כי רק על ידי משפט צדק בין גוף ונפש ובין אדם לחבירו יגיע האדם לשלימותו אבל לא באופן שישליך מצות התורה הנגלית אחרי גיוו ולא יעסוקו כי כי אם ברזין דאורייתא ויעוף השמים בלי כנפים כי אז לא יצליח כי סוד ה' ליראיו דוקא ולא בזולתו ונכון:
ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים ופרש"י מכאן כל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנו מזיו השכינה וקשה לי דאמרי' בפסחים מ"ט כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנו וקשה איך יוכל להיות שת"ח יהנה מסעודה שאינה של מצוה כיון שהתלמיד חכם נהנה ממנו הרי הוא כאילו נהנה מזיו השכינה והוי ממילא סעודת מצוה דהתם גבי סעודת משה היה הרבה תלמידי חכמים ואז הוי כאילו נהנה מזיו השכינה וכמו שכ' המהרש"א בחי' אגדות סוף ברכות דכיון שהי' אהרן וזקנים מסובין בה מסתמא אמרו תורה וכדתנן במס' אבות שלשה שאכלו על שולחן אחד וגו' ולכן הוי כאילו נהנה מזיו השכינה אבל תלמיד חכם אחד היושב ונהנה בסעודה אינו סעודה של מצוה ושפיר אמרו חכז"ל דתלמיד חכם אינו רשאי להנות רק מסעודה של מצוה:
ובזה יש לפרש מאמר הש"ס סוף ברכות דתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ויובן בדברינו הנ"ל דכיון דמבואר דת"ח אינו רשאי להנות רק מסעודה של מצוה לפ"ז צריך התלמיד חכם שרוצה להנות בסעודה להזמין תלמידי חכמים אחרים כדי שיהיה הסעודה מסובה מת"ח הרבה ואז ממילא יהי' סעודה של מצוה כי אז הוי כאילו נהנו מזיו השכינה אך אם לא יהי' לו שלום עם תלמידי חכמים אזי אינו יכול להזמינם ונמצא הוא עצמו אינו יכול להנות אלא ע"כ צריך התלמיד חכם להרבות שלום בעולם כדי שיהיה לו שלום עם ת"ח אחרים ואז יזמינם לסעודה ויהנה עמם ואז הוי סעודת מצוה:
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיה לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל יש להבין מאחר שהדיבור הזה היה התחלת הבטחת שכר טוב לישראל על רצונו לקבל זאת התולה מדוע לא הבטיח אותם השי"ת מיד בהתחלה על עושר וכבוד בעוה"ז ובעוה"ב וכמו שאמר במקום אחר אם בחוקתי תלכו וגו' וכדומה, ונראה דהנה כבר השרישו אותנו חכמנו ז"ל דאף דאחד מיסודי אמונתינו שה' ית"ש הוא כל יכול ואין ליאות בחיקו ולא יפלא מה' דבר ויד ה' לא תקצר ויש יכולת בידו לברוא עוד אלף אלפים עולמות וצבא השמים ומלאכים עד אין מספר, בכל זאת אין חסרון בחיקו אם נאמר שיש דבר במציאות אשר איננו יוכל להבראות ממנו ית"ש והוא איש צדיק, כי לנמנע טבע קיים וגדר הצדיק הוא אשר בבחירתו ורצונו הטוב בוחר בדרכי ה' בלי שום הכרח על בחירתו כי אם יצייר שיקבל הצדיק איזה הכרח מהשם ית"ש על בחירתו ומעשהו הטוב יהיה נעדר מתואר גדר הצדיק ויגרע ממנו צדקתו וכמו שאמרו חכז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועוד אמרו חכז"ל שנגזר על הולד במעי אמו אם יהיה עני או עשיר וגו' ואילו צדיק ורשע לא קאמר כי אם יצא מפי ה' הוא הכרח ויבוטל הבחירה ולא יקרא צדיק. והנה ענין סגולה הוא ענין יקר הערך אצל המלכים וכמו שפירש"י שם דבר שהמלכים גונזין אותה כמו אבן יקרה אשר איננו נמצא כמוהו בעולם עד שיהיה אצל המלכים אשר יש להם גנזי אוצרת כסף וזהב לרוב חשוב הוא מאוד ובזה יובן מאמר השי"ת כה תאמר וגו' אם שמוע תשמעו בקולי הנה לא אבטיח אתכם בדבר שאינו חשוב אצלי ככסף וזהב עולם הזה וקניניו אבל אנכי אבטיח אתכם בשכר דבר היותר יקר הערך שבעולם וחשוב אצלי מאוד מאוד והוא והייתם לי סגולה כי היתכן שיהיה דבר אחד בנמצא אשר יהיה חשוב וספון בעיני וסגולה אצלי, הלא כי לי כל הארץ ירצה כל הבריאה הנכלל בתיבת הארץ לי הוא ויש ביכולתי לברוא עוד עולמות כהנה וכהנה ואיזה דבר יחשב סגולה אצלי ויהיה דבר יקר בעיני וכיון שאינו חשוב אצלי אינו כדאי להבטיח לכם בטובתי אבל אני מבטיח אתכם אם שמוע תשמעו בקולי תהיה לי סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש כיון שאין בידי לברוא צדיקים וממילא כיון שתהיו לי סגולה כל הטובות שבעולם ואושר זמני ונצחי בידכם יהי' ניתן ודי בזה שכר הרבה עד בלי די, ונכון:
ובזה יש לפרש עוד אלה הדברים אשר תדבר וגו' ופירש"י אלה לא פחות ולא יותר דלכאורה אינו מובן ובדברינו יובן היטב דהזהיר השי"ת שלא להוסיף מפני שאין להוסיף יותר על מדרגה זו שתהי' סגולה אצל השי"ת וגם לא יפחות שאפשר לא יחשב סגולה וא"ש:
זכור את יום השבת לקדשו ופירש"י וז"ל תכו לב לזכור את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהיה מזמינו ליום השבת ע"כ והקשה עליו הרמב"ן הלא זה דעת שמאי שאמר מחד לשבתא לשבתא אבל ב"ה פליגי ואמרו ברוך ה' יום יום והלכה כב"ה עיי' במפורשים ולענ"ד כראה דיש לדקדק על לשון רש"י שכ' שאם נזדמן לו חפץ יפה אמאי לא כ' רש"י מנה יפה או כלי יפה ומדוע נקט דוקא חפץ יפה לכן נראה דודאי רש"י מודה דאינו מחויב להשאיר מנה יפה או שאר דבר יפה מחד לשבת אך רש"י כיון לדבר אחר והוא דודאי אין ספק שמצות עונג שבת הוא לכל איש ואיש לפי טבעו ולפי ווה שיערב לנפשו ויומתק לחיכו ואותו מין מאכל שהוא אוהב ביותר יזמין לו להתענג בו בשבת כי אין חשוב עונג הגם שיהיה המאכל מעדני מלכים אם לא ימתק לחיך האוכלו אין זה עונג וראיה לזה שהרי מטעם זו הותר להתענות תענית חלום בשבת כיון שהתענית עונג לו שבתענית יקרע גזר דינו כמבואר בטו"ז סי' רפ"ח סק"ג, והנה אם ימלא אדם חפץ תשוקתו למלאות כריסו במיני מעדנים אשר יערב לו בכל יום ויום אז אפי' אם יזמין לפניו אותן המאכלים גם לשבת לא יתענג בהם כלל כי ההרגל בו מימי החול ימעיט תענוגו בו בשבת ואיך יוכל לקיים מצות עונג שבת אלא היושר בזה כי לא יחפוץ האדם במעדנים הערבים לו רק משבת לשבת וכמו שתשמיש הוא א' מעונג שבת וזמנו קבוע לת"ח משבת לשבת ולפ"ז כל עונג שבת הוא מלבד מה שהמאכלים ומשקאות יהי' טובים וערבים ומשובחים עוד כוסף על זה צריך שלא יהי' נאכלים בכל יום מימי חול כי בזה ממילא מופסד העונג שבת אלא ודאי כל דבר הערב וטוב ומשובח מאוד ונפשו חושק וחפץ לאכלו לא יאכלו בחול ואפי' אם נימא שאם יש לו מנה יפה אחת בחול אינו מחויב להשאירו לשבת מטעם ברוך ה' יום יום מ"מ גם בחול עכ"פ לא יאכלנו מוטעם ומשובח כמו שיאכל אותו בשבת כדי שלא יקלקל העונג שבת כנ"ל וזהו הכונה ברש"י הנ"ל תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה היינו שאם יפול במחשבתך איזה רצון ותשוקה יפה לאכול מאכל מוטעם ומשובח להתענג בו וכונת חפץ מלשון כי באלה חפצתי דהיינו רצון ותשוקה יפה אז תהיה מזמינו לאותו חפץ ורצון ליום השבת ואז תמלא חפץ שלך להתענג בשבת ולא תמלא חפצך ותשוקת התענוג בחיל כי אז לא ישאר לך תענוג על שבת ומיושבין דברי רש"י ונכון:
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וגו' יש להבין איזה מדה נגד מדה הוא דבשביל כיבוד אב ואם יגיע שכר אריכות ימים ונראה לענ"ד על פי מה שכתבנו לעיל בפ' ויחי בפסוק ויקרבו ימי ישראל למות וקיצור דברינו שם דהאדם נברא לחיות בעולם הזה כדי לתקן נפשו ולהשלימה כפי מה שנגזר עליה ושלימות זו איננו תלוי בזמן כי אם בכשרון המעשה והיה כי ירום הנפש להשלים עצמו אז תפרד נפשו מעולם הזה לאור באור החיים אך הצדיקים אשר ישלימו אחרים בלימוד התורה והנהגת דרך היראה מוכרחין לחיות עוד רבות בשנים לא בשביל עצמן רק בשביל לזכות אחרים ופירשנו בזה הפסוק צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובן בשיבה וגו' ונראה דהנה שלימות האדם כולל שלשה ענינים והמה בהדרגה זו למעלה מזו, שלימות הראשון הוא קיום מעשה המצות עשה ולא תעשה דאורייתא ודרבנן עם כל מנהגי ישראל וזה השלימות כולל כל ישראל כקטן כגדול כחכם וככסיל יחד, שלימות השני למעלה בקודש היא ידיעת התורה בנגלה ונסתרה להבין ולהורות עם ישראל, שלימות השלישי הוא קודש הקדשים השגת רוח הקודש והנבואה כל מדרגה לפי ערך השגת הנפש ומחצב קדשה והנה האיש אשר ישיג שלשה מעלות הללו בלי ספק כבר הגיע לערך השלימות אשר הוטל עליו והנה לא יעלה על דעת האדם שאיש כזה שכבר הגיע לשלימותו לא ישאר לברכה בעולם הזה ח"ו דלמה לו לחי ות חיי יגון ואנחה הוא טוב לו למות ולחיות חין נעימם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו דאינו כי אלא ה' ית"ש ישאירו בעולם הזה ויחיהו לברכה לא למען עצמו אלא כדי להשלים אחרים וכל רואיהם יעשו כמעשיהם וזה כונת הפסוקים הנ"ל אמר הכתוב צדיק כתמר יפרח ירצה אם ישלים הצדיק עצמו בשלשה מעלות הנזכרים דבראש ישלים עצמו כתמר דנודע מדברי חכז"ל שתמר העץ גופא לא יגדל בגובה משום שנותן כל כחו בפירות וירבה פירותיו אך האילן הארז הוא להיפוך שאינו עושה פירות כלל אבל הוא רם וגדול מאוד, והנה מי שמקיים מצות הרבה ועושה מעשים טובים הנקראים פירות וכמו שאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכל הרי זה יכונה בשם תמר ואם יעלה עוד אל מדריגה היותר גדולה אז ירבה בלימוד התורה ונעשה גדול וגאון וכארז מחמת גדלו וזה וכארז בלבנון ישגה ויוסיף לעלות עוד אל המדריגה היותר גדולה שהיא השגת רוח הקודש וזה כוונת שתולים בבית ה' שהוא כבן בית ושומע אמרי אל הנה צדיק זה אף שמחמת השלמת עצמו לא יחויב עוד לחיות בעולם הזה כי כבר השיג שלימותו מ"מ אם בחצרות אלהינו יפריחו ירצה העולם הזה נמשל כחצר לפני הבית נגד עוה"ב, יפריחו הוא פועל יוצא ויטעו נטעי נאמנים בלבות בני אדם להשלים אחרים אז עוד ינובן בשיבה דשנים ורעננים יהיו עוד יאריכו ימיהם בעולם הזה כדי להגיד לאחרים כי ישר ה' צורי, ונכון, והנה איש המכבד אביו ואמו גם בניו יכבדו אותו וזה משני טעמים הא' דכיבוד אב ואם היא מהמצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה ומסתמא ישלם לו השי"ת מדה כנגד מדה שגם בניו יכבדו אותו טעם הב' הוא דבניו הקטנים הרואים את רב הטורח שטורח אביהן לכבד חת זקיניהם ומאכילו ומשקיהו ומכבדו המה רגילים ולמודים לעשות כן לאביהם בעת זקנותו וכמו שראו שעשה אביהם לאביו לא כן אם יראו הבנים שאביהם מזלזל בכבוד אביו אז מעשה אבות ירשו בנים וגם המה יזלזלו בכבוד אביהם וכל דבר זה מורגל בפי עמא דבר ובזה נבוא אל המכווין דודאי אמת שאדם שכבר השיג שלימותו והגיע שעת סילוקו מזה העולם בכל זאת ישאר בחיים לא בשביל עצמו אלא יחיה בשביל להדריך בניו בדרכי התורה ולהוכיחן אם יחטאו אך כ"ז שפיר אם הבנים שומעין בקול אביו ומקבלין תוכחתו אבל אם המה בנים סוררים ולא ישמעו לקול אביהם א"כ יחויב שאביהן יסולק מן זה העולם כי אין לו השלמה עוד בזה העולם, וזהו שיאמר הכתוב כבד את אביך שאם תכבד אותם אז ממילא גם בניך יכבדו אותם וישמעו בקול תוכחתך והנהגתך למען יאריכון ימיך ירצה אף שתגיע כבר להשלמת עצמך ויגיע יום מותך מ"מ יאריכון ימיך כדי להשלים בניך אשר מכבדין אותך ושומעין בקול תוכחתך אבל אם לא תכבד את אביך אז גם בניך לא יכבדו אותך ולא תועיל כלום בהשארך בעולם הזה כי לא ירצו בציוויך וא"כ לא תאריך ימיך ותמות בחצי ימיך ונכון:
וכל העם רואים את הקולות ופירש"י רואים את הנשמע מה שאי אפשר לראות במקום אחר יראה לפרש לדעתי דהנה יש חילוק רב בין כח הראיה ובין כח השמיעה דבראיית האדם יוכל לראות הרבה דברים וענינים שונים המונחים נגדו בפעם אחת ובסקירה אחת עד שלא יצוייר בהם שום קדימה ואיחור לשום אחד מהן ואין לראייה זו שום עבר ועתיד אלא כולם נראין בהוה לא כן כח השמיעה כי לאשר חיש השמיעה תלויה באוזן יש לו התלות בזמן ולשמיעת הדיבורם יוכרח המשך זמן אין חוש השמיעה יכול לקבל דיבורים הרבה בפעם אחת ואפי' דיבור א' אי אפשר לשמוע כגון תיבת אנכי אם ישמע אדם ע"כ שומע תחילה הברת אות הא' ואחר זה הברת הנון ושוב הברת הכ' ויוכרח לזה המשך זמן וממילא ימצא בו עבר הוה ועתיד אמנם כאשר שמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך בדיבור א' או לדעת המדרש כל עשרת הדיברות נאמרו בדיבור אחד א"כ על כורחך שמענו כל התיבות והברת האותית בדיבור אחד וברגע אחת בלי שום קדימה ואיחור וממילא היה שמיעה זו בדרך נס ופלא בעינינו והיה השמיעה זו הכל בהוה בבחינת ראיה ממש הכל בלי קידום ואיחור ולזה כיוון רש"י רואין את הנשמע שמה ששמעו היה בבחינת ראייה ממש שהשיגו הכל בפעם אחת וברגע אחת בהוה ולא היה בהשגחת עבר ועתיד כי הכל סקרו בסקירה אחת מה שאי אפשר לראות במקום אחר שאי אפשר שישמע האדם דבר בבחינת ראייה במקום אחר ונכון:
ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו יש להבין שבתחילה אמר להם משה אל תפחדו ושוב אמר למען תהיה יראתו על פניכם, ונראה כי ההפרש שיש בין יראת העונש לבין יראת התרוממת הוא בשלשה ענינים (א) יראת עונש האדם מוכרח לירא ולפחד מפני חמת המציק והוא שלא ברצונו מתפחד אפי' אם ירצה שלא לירא הוא ע"כ מתפחד אך יראת התרוממת תלוי בבחירת אדם אם יתן אל לבו לצייר ולהתבונן בנפשו גדולת הבורא ית"ש ורוממתו אז ממילא הוא ירא את ה' (ב) יראת העונש לא יצוייר אלא לפי שעה כי אם איש העומד לנגדו בחרב חדה שלופה שעה ראשונה מתירא אך אם נמשך הדבר כן ימים ושנים מחמת ההרגל שמורגל בכך כלה יראתו וסר פחדו מעליו כמובן לבר דעת אבל יראת התרוממות היא תמידית ולא יפסוק ממנו לעולם אדרבה כל מה שחושב ומבין יותר מגדולת הבורא נוסף לו יראה על יראה בכל רגע ונשאר תמיד כן (ג) יראת העונש מחסר בריאת הגוף ושלימות השכל כמבואר בספרים שהפחד ימס הלב ומשומם השכל אך יראת התרוממת לא תחסור שלימות הגוף ושלימות הנפש וכמו שפי' בעקרים על פסוק יראת ה' תוסיף ימים שלא יזיק לחיי אדם היראה ליראת התרוממת ונודע כי חטא מורה על חסרון בגוף או בנפש וכמו דכתיב והיה אני ושלמה בני חטאים וזה שאמר משה רבינו כאשר ראה שנעו העם ועמדו מרחוק ופחדו יראת העונש אמר להם אל תיראו ירצה אל תהיה יראתכם יראת העונש אשר סיבת יראה זו באה שלא לרצונכם ואתם מתפעלים ביראה זו מחמת אונס ובעל כורחכם וזה מדויק בתיבת תיראו שיראה שלכם מתפעל שלא ברצונכם כי אין זה רצון השי"ת כי אם לבעבור נסות אתכם בא אלהים ונסות הוא לשון הרגל וכמו שכ' כי לא נסיתי באלה וזה כונת הכתוב שרצון האלקים ית"ש שלא תהיו יראים מחמת אונס ופחד העונש אך תהיה יראת התרומיות דהיינו שתהי' מורגלים ביראה ולמען תהיה יראת ה' על פניכם תמיד ולאפוקי יראת העונש שאי אפשר שתהי' מורגלים באותו יראה ונ"ל ועוד יש מעלה ליראת התרוממות לבלתי תחטאו אף שתהיה יראת ה' על פניכם תמיד לא יזיק לכם ולא ימצא בכם חסרון לא בגוף ולא בנפש מה שאין כן ביראת עונש שהוא מזיק לגוף ונפש כנ"ל: