זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת בשלח
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן הדרך ולילה בעמוד האש להאיר להם ללכת יומם ולילה יש לדקדק דהדרך משמע דרך הידוע ובאמת אין במדבר דרך, ויש לפרש עפ"י מה שכ' הרמב"ם דבכל מדה ומדה שני הקצוות המה רעים לנפש האדם אך דרך הממוצע הוא הדרך הנכון ולפ"ז התאוה והשמחה וכן הדאגה ועצבות המה גרועים והנה מדרך הרשעים אשר יחיו עפ"י הנהגת היצר הרע הוא לענין לעבור עבירה הוא מעורר השמחה והזריזות וכל מה שהוא עושה בשמחה הוא עבירה יותר גדולה אך אם בא האדם לקיים מצות עשה הוא מכביד עליו קיומו ומעורר עצבות ועצלת אולי ימשך ידו מלקיים המצוה והנה העבירה שעבר אדם על לא תעשה ועושה אותה בשמחה רבה יראה לכנות אותו בשם יום כיון שמסלק מעליו מורא שמים ואינו מפחד משום דבר הרי הוא כהולך ביום שאין לו שום פחד ומורא אבל המצוה שיקיים אדם בעצלות ובעצבון נקרא בשם לילה דכמו שהולך בלילה הוא עצוב ועצל ויש לו מורא כן עושה המצוה עושה בעצלות ובעצבות והנה אין ספק שהיה לבני ישראל מדות רעות האלה אשר למדו ממצרים על כן בא הקב"ה לתקן להם המדות הרעות האלה ולזאת אמר הכתוב וה' הולך לפניהם לתקן להם שילכו בדרך הידועה דרך התורה והחכמה ולזה הכין להם עמוד הענן יומם ירצה נגד השמחה גדולה שהיה להם עד עתה בעשות עבירה מחמת שלא היה להם שום פחד ומורא כמו ההולך ביום התקין עמוד הענן שיחשיך להם את האור יומם ויהי' להם מורא שמים שלא לעבור עבירות אך בלילה ירצה נגד העצלות והעצבות שהיה להם כמו הולך בלילה האיר ה' אותם כדי שיכלה החשך והעצבות רק יהי' זריזין ושמחים לעשות מצות וליהודים היתה אורה ושמחה וכל זאת עשה השי"ת כדי שיוכלו לעבוד אותו תמיד ולא יעכבו עליהם מדת יומם ולילה וזהו ללכת יומם ולילה, ויש להוסיף לא ימיש ירצה הבטיח ה' ית"ש שלעולם הבא לטהר מסייעין לו להענין ולהחשיך זריחת האור לתאוה ולהאיר העצלות ועצבות ונכון:
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו וקשה מי לא יצעוק אל ה' בעת צרה גם קשה תיבת אלי הוא מיותר דאפי' צעק באופן אחר ג"כ קשה אבל יראה לפרש על פי מה דאמרי' ברכות כ' דאמר לי' רבא פפא לאביי מ"ש ראשונים דאיתרחיש להו ניסא ומאי שנא אחרונים דלא מתרחיש להו ניסא דר' יהודא כד שליף חד מסאני אתי מטרא ואנן מצערין נפשין וקאמצווחין ולית דמשגח בן א"ל ראשונים דמסרי נפשי' על קידוש השם איתרחיש להו ניסא אנן דלא מסרינן נפשין אקידוש השם לא מתרחיש לן ניסא יראה לפרש עפ"י מה שכתוב בעין יעקב בפ' אין עומדין שיש להזהיר לכל מתפלל שעל יעלה בדעתו שרוצה בתפילתו להפך לב השם ית"ש שישתנה מדעתו אשר עד עתה לא רצה למלאות בקשתו ולאחר שיבקש ויתפלל יחזור ויתרצה כי לא איש אל אשר ישתנה לדעה אחרת ויחזור מדעה הראשונה, אך עיקר התפלה שהקב"ה שומע אותה כשהמתפלל שינה את עצמו במחשבה ובדיבור ובמעשה והרי הוא כמו שנהפך לאיש אחר ואז גזרה מדת רחמיו ית"ש שיהיה נושע מצרתו כי בבואו לדבר בפיו ובשפתיו השיבני לתורתך וגו' סלח לנו וגו' וגומר במחשבתו שאין בעולם מי שימלא שאלתו זולתי הבורא ית"ש וגם ימשך לו מזה תיקן מעשיו ויתחרט על פשעיו באמצעות אלה הקב"ה שומע תפלתו, וממילא מובן כיון דעיקר התפלה הוא שהמתפלל ישתנה מרע לטוב על ידי דיבור וכונתו א"כ מי שמוסר נפשו על קדושת שמו ית"ש קדוש יאמר לו וראוי שהקב"ה ימלא משאלותיו ויעשה לו נסים אפי' בלא תפלה וזהו שאמר השי"ת מה תצעק אלי הכוונה האם אתה סובר בדעתך שאין בנמצא דרך אחרת למלאות בקשתך רק בתפלה וצעקה אלי לעורר רחמנות ושינוי דעת לא כן הוא אלא עיקר התפלה אינו מועיל רק כדי שישתנה המתפלל לאיש אחר ע"י תיקן דיבורו ומעשיו א"כ יש לך דרך אחרת שתהיה נושע מצרתך והוא דרך היותר חשוב דהיינו מסירת נפש א"כ דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים וימסרו נפשם על קידוש השם וזה חשוב יותר מתפלה א"כ מה תצעק אלי וכן היה באמת כאשר קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים ומיד נקרע ונכון:
ויאמינו בה' ובמשה עבדו מדרש אם במשה האמינו בה' לא כל שכן א"כ למה נאמר במשה אלא לומר לך כל המאמין בעבד ה' כאילו מאמין בה' ב"ה ושמו ורבים תמהו על זה דהול"ל א"כ מה ת"ל ובה', ונראה לפרש עפ"י מה שפירשנו ברכות ל"ג ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך רק ליראה וגו' ופריך הש"ס אטו יראה מילתא זוטרא היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרא היא דקשה על זה הכי משום דקל הוא בעיני משה רבינו להיות ירא אלקים יחויב ג"כ שכל ישראל יהי' יראים, אך הנראה דהנה אמרינן בגמרא את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים ולכאורה מנ"ל לדרוש כן ואמנם כתבתי בפ' וישב דיראת התרומת לא יצוייר באדם אלא יש לו ציור והבנה בלבו להבין מעלת החכם בחכמתו ומכיר נפשו השפלה ולעומת זה יתכן שיהי' לו יראת התרוממת לירא מפני חכם גדול אך אדם שאין לו לב להבין ולצייר בנפשו חשיבת ומעלת החכמה ואינו יודע שום מעלה רק מה שיפה לגוף קנין המעות והכבוד זה לא יוכל להגיע לעולם לשום יראה ולזה אם אנו מציוים לירא מהשם ית"ש ביראת התרוממת ע"כ אנו צריכים ומחויבים שיהי' לנו ציור לירא מפני חשיבת התלמוד חכם גדול ואז יוכל לעלות במעלת השכל ויאמר בנפשו אם מפני חכם אני ירא כ"ש מפני הבורא ית"ש שהוא עצם החכמה והדעת אבל אם אין לו לב לצייר בנפשו מעלת החכם העומד לפניו איך יעוף השמים בלי כנפים לירא מה' ית"ש ולזה שפיר דרש כ"ע את ה' אלהיך תירא ע"כ כבר נתרבה יראת החכם שמוכרח להיות ציור והבנה ממעלת החכמה דזהו לרבות תלמידי חכמים, והנה מי שזכה לראות משה רבינו ונסים ונפלאות וכל הנפלאות שעשה לעיני כל ישראל איזה שוטה שבעולם יוכל להיות אשר נוח עניו מראות והשמן לבו ולהבין מעלת משה ולא יהיה ירא מפני הדר גאונו יראת התרוממת וכיון שכולם היה להן ציור פנימי ביראת התרוממת דבר קל היה להן לעלות עוד בשכלם על אחת כמה מחויבין לירא מפני השי"ת כיון שהיה הציור מיראה זו בלבבם וזהו שאמרו חכז"ל אין לגבי משה אותו הדור שראו משה רבינו בעיניהם פני משה כפני חמה ודאי באמת מלתא זוטרא לירא מפני השי"ת, וזהו פירוש המדרש כיון שבמשה האמינו והיה להם ציור בלבם להאמין ולירא יראת התרוממת בפני משה א"כ על אחת כמה וכמה שהאמינו בה' ב"ה וב"ש א"כ מה ת"ל ובמשה פי' אם לא יכתוב הכתוב אלא ויאמינו בה' ג"כ ע"כ אנו יודעין שהאמינו ויראו ממשה רבינו דאם לא כן ואם אין להם ציור להאמין ולירא מפני משה רבינו איך יוכלו להאמין ולירא מפני ה' אלא ע"כ אם יאמינו בה' ע"כ כבר נודע לן שהאמינו גם במשה דהרי מהאי טעמא אמרי' דאת ה' תירא לרבות תלמידי חכמים א"כ במשה מיותר אלא בא ללמדינו כל המאמין בעבד ה' כאילו מאמין בה' ית"ש ונכון:
ויקראו בית ישראל את שמו מן איתא במדרש מובא בספר ישמח משה דורשי רשומת אמרו בני ישראל קראו שמו מן ותמה הישמח משה אי בני ישראל ובית ישראל הוא דבר אחד א"כ קשה מה חידש המדרש ואי בני ישראל לחוד ובית ישראל לחוד איך יכולין להכחיש הפסוק עי"ש ואנחנו נדקדק עוד למה דוקא דורשי רשימת אמרו כך ולא אחרים גם יש לדקדק בפסוק ויאמרו איש אל אחיו מן הוא ויאמר משה הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה ופירש"י מן הוא הכנות מזון וקשה מה השיב משה הוא הלחם הרי גם הם ידעו שזה הלחם רק שלא ידעו מה הוא גם קשה באמת מדוע לא קראו אותו ג"כ בני ישראל בשם לחם, ונראה להבין בעזה"י על פי מה שפרשנו על פסוק וכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו דהקב"ה העביר לפני אדם הראשון כל הבהמות וחיות ועופות והאדם קרא להן שמות ואמר לזה ראוי לקרותו שור ולזה ראוי לקרותו חמור ולזה אריה וכן כולם ולבסוף אמר השי"ת לאדם ואני שמי ואמר לו אדם, ה' לפי שאתה אדון לכל הבריות וזהו שכ' בישעי' אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון ע"כ המדרש יובן עפ"י מה שכתוב בערבי נחל פ' פנחס כי כל הנבראים שבעולם ממיני דומם צומח חי מדבר שואב חיותו משורשו על ידי שמו והאותיות של שמו הן המה צירופי הצינורת אשר נשפע על ידי חיות להנמצא ההוא וכל אדם ההולך בדרך התורה הקדושה מתגדל חיותו על ידי שאותיות שמו מתגדל על ידי שמקבלים מילוי ומילוי דמילוי וכן ניתוסף כח ע"י מעשי בני אדם לכל הנמצאים ואם חלילה להיפוך אדם עובר על התורה אז נתרוקן אותיות שמו מן המילוים ע"כ דברי הערבי כחל, יוצא לנו מזה דאותיות השם של נמצא מורה בעצם על הנברא והיא קיומה וחיותה בעולם ואמנם לאשר לכל דבר הנברא בעולם יש חומר וצורה חלק גשמי וחלק רוחני השם בעצם הוא קיום חומר הגשמי בחיות מצומצם אך על ידי מילוי השם הוא קיום הרוחנית שבו ועל ידי מצות ומע"ט מתגדל הצורה והמילוי נתמלא ע"י מילוי דמילוי וכן בנתמעט הצורה מתמעט המילוי והחיות הבא ממנו ויש לי לומר טעם נוסף על אלף אלפים טעמים כמוסים ורזין דאורייתא על שם הנכבד והנורא שהונח בי"ה עם ו"ה מפני שהבורא ית"ש הוא יחיד ומיוחד בכל אופני היחיד ואין בהשם ית"ש פנימית וחיצונית כי כולו קדש הקדשים לזאת נבחרו אותיות יה"ו לשמו המיוחד מפני שאותיות הללו אין בהם מילוי כי י' המילוי שלו הוא ו"ד שהוא ג"כ יו"ד וכן ה"ה וכן ו"ו והשם עם המילוי אחד ואפשר שזה הכונה בפסוק ה' אחד ושמו אחד כיון שה' אחד באחדות נפלא בלי שום שינוי וחילק ולכן גם שמו אחד דהיינו ששמו אינו מקבל מילוי כי המילוי שווה להאות המורה עליו, לא כן כל הנבראים כיון שאפי' המלאכים יש להם כח פנימי וחיצוני ולכן נקראו בשמות אשר יקבלו מילוי וזה פירוש הפסוק ה' אחד ושמו אחד דהמילוי שווה לאות הראשון וזה כוונת המדרש הנ"ל דאדם הראשון לאחר שהסתכל בשורש חיות כל נברא והבין פנימית וחיצונית שבו קרא להן שמות שהשם יהיה קיום הנמצא חיצון ומילוי יהי' קיום צורתו הפנימי ואמנם כאשר שאל אותו הבורא ית"ש ואני מה שמי הבין האדם ברב חכמתו אחדות השי"ת הנפלאה ולכן השיב ה' מפני שהשם הוא ג"כ באחדות גמור כי ה' אחד ושמו אחד, ואף שבמדרש משמע שקאי קריאת שמו של הקב"ה הוא שם אדנ"י וכמו שאמר מפני שהוא אדון כל הארץ מ"ו הרי ע"כ מוכח שנקרא ג"כ בשם הוי"ה שהרי מביא ראי' מישעי' מ"ב ושם כתיב אני ה' בשם הוי"ה וזה נכון עיין בס' מגדל עוז בעליות הלשון שכ' דמרומז בכתוב חיה הוא אם תקח ממנו ח' אז יהי' נשאר יה הוא שם הוי"ה והנה אמרו חכז"ל לחם אבירים אכל איש לחם שנבלע באברים שלא היה לאוכלי מן מפקנא והוא לחם שמלאכים אוכלים אותו נתבאר מזה דהמן היה כולו דבר רוחני ולא היה בו שום חומרי כלל ובזה יובן המדרש הנ"ל דודאי בית ישראל הם המון העם קראו אותו מן הוא מפני שלא ידעו מה הוא כיון שלכל דבר נברא שמו מורה על קיומו החומרית ומילוי על צורתו וכיון שראו שהמן כולו רוחני לא ידעו מה שם שיקראו לו שיהי' מורה על מציאותו וקיומו לכך שאלו איש לרעהו מן הוא כי לא ידעו מה הוא בעצם ואיזה שם יאות לו אבל בני ישראל המה החכמים שבדור קראו לו באמת מן שיהי' שמו מן כי הוא שמו אמיתי מפני שאותיות מ"ם נו"ן השם והמילוי אחת ואין להם מילוי אחר כי המן גופא ג"כ אין לו שום חומריות וזה שאמר משה אל תתמהו על זה כי הוא הלחם אשר נתן ה' ואין בו שום חיצונית רק כולו קודש כיון שנמשך מן שם הוי"ה הקדוש אשר אותיותיו אינו מקבלין מילוי ובזה יובן דדוקא דורשי רשומת אמרו כן אותן הדורשין הרשום בכתב וכאשר נכתב מ"ם נ"ן נראה כי אין בו מילוי אחר רק מ"ם נ"ן א"כ שם מן שפיר מורה על דבר שהוא כולו קודש וניתן משם הוי"ה הקדוש יתברך לעד, ונכון [אומר לציון ל"א]: