זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת בא
וימש חושך בתהלים ק"ה כתיב שלח חשך ויחשך וגו' ובמדרש למה הדבר דומה ומשל למלך שסרח עליו עבדו וציוה המלך לאחד לך והכה אותו חמשים מכות והלך והכה אותו מאה כך שלח הקב"ה חשך על מצרים וניתוסף החושך לכך נאמר שלח חושך ויחשוך, וצריך ביאור ונראה דהנה מצינו שכל מיני צרות ופגעים רעים אשר בעולם כולם בשם חשך יקראו כמו שנאמר והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיוור באפילה וכמו שכתוב יושבי חושך וצלמות וכמאמר עולם חשוך בעדו, וכן כל הטובות שבעולם והישועות ורפואות כולם בשם אור יקראו וכמו שנאמר יאר ה' פניו אליך וכן קומי אורי כי בא אורך, ונאמר ליהודים היתה אורה והטעם בזה מפני שכל הטובות שבעולם כולם נמשכים מסיבות המאורת אשר בשמים השמש והירח והשם ית"ש כח וגבורה נתן בהם להוליד ולהצמיח כל דבר ולהשלים כל החסרונת שבעולם ומטעם זה בריאת העולם בעוד היתה הארץ תוהו ובוהו ברא השם ית"ש את האור, ואמנם יש עוד מין חושך בעולם היא חשך הנפשות דהיינו אם האנשים המה נעדרו מהאמונה ב"ה ית"ש ונבערו מתורה ומצות הרי המה בחשיכה יתהלכו וכמו שנאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ולעומת זה נתן לנו השם ית"ש ברב טובו וחסדו התורה הקדושה ואמונת מצות ומעשים טובים להאיר חשכת הנפשות כמו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, היוצא לנו מדברינו כי שני מיני חשך יש בעולם א' חושך הגופנית והגשמיות וא' ב' חושך הנפשיית והרוחנית ולעומת זה נבראו שני מיני אורות כי השמש והירח מאירין לחשך הגופנית והתורה הקדושה היא מאירה לחושך הנפשיות וכמו שנאמר לעיל ומזה הטעם העמיד דוד המלך ע"ה שני אורות הנזכרים סמוכים יחד כמו שאמר השמים מספרים כבוד אל וגו' לשמש יצא אוהל בהם הפליג לבאר פעולת השמש איך היא מאירה ומטיבה לכל פעולתו אך שוב התחיל לבאר אור השני והיא תורת ה' תמימה וגו' מחכימת פתי מאירת עיניים ומסיים בשבח התורה כי היא ניצחית טהורה ועומדת לעד ולנצח נצחים אך השמים וצבאו נאמר עליהם וכולם כבגד יבלו וגו' וזה אומרו יראת ה' טהורה עומדת לעד, והנה נחזי אנן מי שמורד במלכות הוא אחת דתו להמית אך אם המלך יעניש אותו בעונש קל אז יהיה המורד סובר בדעתו כי ודאי אין בכח המלך להענישו יותר ובעבור זה הוא מורד יותר ומביא עליו עונש קשה ובזה יובן המשל והנמשל כי כמו שאם מורד העבד נגד המלך והמלך מענישו בעונש קל ולהכותו בחמשי' מכות זה העונש גרוע יותר מאשר אם הענישו בעונש חמור דסובר העבד כי אין כח ביד המלך להענישו בעונש קשה לכן מורד עוד יותר ולבסוף יוכה במאה מכות כמו כן פרעה שמרד בהבורא עולם והשם ית"ש העניש אותו בעונש קל כמו חושך ובזה טעה פרעה וסובר שאין כח ויכולת ביד ה' ית"ש להענישו יותר וניתוסף חושך הנפש אצלו ביותר ולא האמין ביכולת והשגחת ה' ית"ש וזהו שאמר הכתוב שלח חשך עונש קל וע"י כן ויחשך מרד יותר וחשך לו יותר בחושך הנפש ונכון:
והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ופירש"י לקמן גבי והגדת לבנך שכאן מיירי הכתוב בבן רשע וכן הוא בהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וגו' אילו היה שם לא היה נגאל. ויש להבין וכי מפני דיבור קל יחויב שלא יהיה נגאל ויראה להקדים מה שפרשנו בפסוקים ויהי בימים רבים וגו' ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וישמע וגו' וירא אלהים את בני ישראל וידע האלהים ויש לדקדק מדוע לא כתוב בהקרא בקיצור ויזעקו ישראל אל האלקים וגם קשה מדוע וידע אלהים דוקא והלא כל העולם ידעו גודל צערם של ישראל וגם חד מן העבודה מיותר גם אמרו חכז"ל שגאולת מצרים הי' בחיפזון מפני שהי' ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה ואם הי' ממתינים שם עוד רגע אחת הי' מגיעין לשאר הנו"ן ונחלטין לעולם בטומאה ולא היה תקוה עוד לצאת משם ח"ו לעולם ויש להסביר החילוק שיש בין מ"ט לנו"ן יראה לפרש עפ"י מה שפירשנו הפסוק ממעמקים קראתיך ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשיבות לקול תחנוני יש להבין מלת ממעמקים מה פירושו ומה בא ללמדינו וכן שמעה בקולי וגו' לקול תחנוני למה נקט דוקא לשון קול ומה היה חסר אם היה כתיב שמעה תפלתי וקשובת לתחנוני ולא יזכור לקול כלל, נראה לפרש על פי מה שכתוב בספר יד הקטנה לתת טעם על מצות וידוי בפה להיות נמצא איש שעברו על ראשו מים הזדונים וגברה עליה תאות לבו מאוד ואי אפשר לו לשבור לבבו להתחרט על פשעיו כי לבו לב קשה כאבן וה' ית"ש חפץ שאל ידח ממני נדח לכן ציוה עליו התורה הקדושה שיתוודה ויאמר בכה חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ובזה יתכפר עוונו אפי' אם לא יתחרטו בלבבו כלל והטעם בזה יובן עפ"י מה שכתב הרמב"ם בגיטי נשים באילו שמחייבין אותן לגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואז מהני הגירושין ולכאורה זה פליאה דמה שכופין אותו הרי אכתי הוא גט מעושה ולמה לא בטל גט זה כשאר גט מעושה אבל האמת בזה כיון שהוא יהודי בחמת א"כ איכא חזקה דנקודת רצונו הוא לקיים כל המצות כתיקן חכמינו ז"ל וגם גירושי אשה זו בכלל קיום המצות רק דהיצר הרע הוא שאנס אותו לילך אחר שרירות לבו ושלא לשמוע לקול חכז"ל אשר ציוו אותו לגרש לכן אחר שהוכה ואמר רוצה אני הרי כבר גירש לרצונו האמיתי ופיו ועומק לבו שווים ומה שלבו אינו רוצה לא חשוב לכלום כיון שהוא באונס מחמת יצרו הרע ואונס כמאן דלא עביד ע"כ דברי הרמב"ם, וכמו כן נאמר לענין חוטא שהרי חזקה על כל אחד מישראל שרצונו האמיתת להתחרט על כל עונותיו ולעשות תשובה באמת כראוי רק שהיצר הרע מאנס את לבו שלא לשוב ואינו מרגיש בלבו שום חרטה כיון שכופה את עצמו ואומר הוידוי בפיו וגם נקודת רצונו ועומק מחשבתו האמיתי היא ג"כ רוצה לקיים המצוה כראוי כיון שהוא יהודי ורוצה בתשובה א"כ הרי פיו ולשונו שווים לעשות תשובה ולהתחרט על עונו ומה שבלבו אינו רוצה אינו חשוב לכלום כיון שמחשבה זו היא באונס ולפ"ז כיון שפיו ולבו שווים הרי זה מקרי בעל תשובה גמור ונסלח עוונו ע"כ דברי יד הקטנה, וזה כוונת הכתוב הנ"ל שדוד המלך ע"ה התקין תפלה זו עבור כל ישראל ואפי' לפני איש אשר מלא לבו מתאות העולם מלא מחטא ופשע ואין לו יכולת להכין לבבו ולכווין מחשבתו תפלתו ובוידוי' מחמת אונס יצרו הרע ומבקש דבר בגסות לבו שקשה כאבן מ"מ הרי עומק לבבו ונקודת רצונו הפנימית גלוי לפני השי"ת שרצונו להיות יהודי כשר אף שאין גסות לבו מסכים לזה מ"מ יתפלל ויאמר ממעמקים קראתיך ה' דהיינו מעומק הלב וגם שמעה בקולי אפי' רק לקול תחנוני ואז יהי' פי ולבי שווים וראוי להתקבל ואף שבלבי הגסה איננו מתחרט מחטאת כיון שהוא באונס מחמת יצרו הרע לא מזיק כלום דאונסא כמאן דלא עביד, ובזה יתפרשו הפסוקים הנ"ל וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ירצה שלא זעקו אל ה' שירחם עליהם אלא צעקו מן העבודה מחמת קישוי וצרות זעקו כאשר יצעק המוכה מחמת יסורין ואעפ"י כן ותעל שוועתם אל האלהים לא מחמת שהיה לבם שפוך לפני אלהים רק ממילא מן העבודה שוועתם אל האלהים ועיקר שוועתם היה בכפיה של צרות ולולי הכפיה לא היה צועקין כלל ואפ"ה וישמע אלקים את שוועתם ואף שהי' עובדי ע"ז וכמו שדרשו חכז"ל לקחת גוי מקרב גוי אפ"ה וירא אלהים את בני ישראל הכיר בהם השי"ת שהמה עדיין בני ישראל והטעם לזה וידע אלהים ירצה שהקב"ה היודע מחשבות ידע כי עדיי' יש בהם נקודה ניצוץ יהודית בעומק לבם ורק האלהים לבדו ידע זה כיון שהכל גלוי וידוע לפניו וממילא יהי' פיהם אשר צעקו ועומק לבם מסכים הרי זה תשובה גמורה ולזה נגאלו דמה שחטאו הכל היה באונס וכליתא דמי, וזה גופא הוא החילוק שבין מי שלא נכנס עדיין לשער נו"ן שבטומאה עדיין יש בו ניצוץ יהדות וקדושה ומהני לו מאמר פיו בתפלתו כנ"ל אבל מי שהגיע כבר לשער חמשים שבטומאה לזה אין לו שום ניצוץ יהדות וקדושה וזה נחלט בטומאה וזה הפירוש בהגדה רשע אומר נה העבודה הזאת לכם וגו' אילו היה שם לא היה נגאל ירצה דכל זמן שאדם יכול לכפות את עצמו שיתפלל או שיעשה המצוה אף שלבו בל עמו ועושה מצות אנשים מלומדה מ"מ כיון שהקב"ה יודע שיש בו עוד ניצוץ יהדות הרי פיו ולבו שווים ומקובל לפני השי"ת אמנם שאינו כופה עצמו לעשות מצוה רק היא חשוב בעיניו כעבודה ומשא ואומר לאחרים מה העבודה הזאת לכם והוא מחטיא את הרבים הרי כבר נכנס בנו"ן שערי טומאה וממילא אילו היה במצרים לא הי' נגאל ונכון:
ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך ופירש"י יפה דברת ובזמנו דברת ויש להבין מה בעי רש"י בזה שאומר בזמנו כיון שפי' יפה דברת אך הנראה דלכאורה קשה דמשמע מזה הפסוק שמכאן ואילך לא יראה פניו אבל עד עתה היה רואה פניו דקשה הרי קיימ"ל אסור להסתכל בפני רשע ואיך ראה משה פני הרשע, אבל הנראה בזה על פי מה שכתוב בספר פנים יפות להפלאה בפסוק סר צילם מעליהם על פי מה שאמרי' בשבת ל"ד גבי ר' שמעון בן יוחאי נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות היינו על ידי ראיית עיניו השרה קדושה יתירה עד שניצוץ הקדוש אשר היה באותו אדם נדבק אל הקדושה רבה כמו שנדבק הענף אל השורש וכיון שיצא הניצוץ הקדוש נעשה גל של עצמות וזה שאמר הכתוב כי לחמנו הם הניצוץ הקדוש אשר בהם יודבק בקדושתינו כי סר צילם המעכבות את האור ויתפרד הקדושה מהם ויודבק בנו, ובזה יובן דמשה רבינו כל זמן שהיה בפרעה ניצוץ קדושה ראה את פניו והשרה קדושתו כדי שיתפרד הניצוץ קדוש מפרעה ויודבק בקדושתו אבל עתה כבר נודע למשה שלא נשאר יותר שום ניצוץ קדושה בפרעה שפיר אמר כן דברת בזמנו דברת כיון שלא אוסיף עוד שלימות על ראות פניך כי כבר יצא ממך כל ניצוצי קדושה שהיה בך ולא אוסיף עוד שלימות בראות פניך א"כ ממילא שאסור לי לראות פניך מחמת רשעתך ונכון:
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר ובפסחים קט"ז אמרי' אם הבן חכם שואל מאביו ואם לאו אשתו שואלתו ואי לאו הוא שואל לעצמו מה נשתנה וגו' והוא משיב לעצמו עבדים היינו וגו' ולכאורה זה פלא דאם הוא יודע בעצמו למה זה שואל ומשיב דבשלמא הבן והאשה חייבין לשאול כדי שישמעו וידעו התשובה אבל הוא בעצמו למה שואל ומשיב, נראה עפ"י מה שפרשנו הפסוק מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה' אמר השי"ת אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן בתחילה ויש להבין כונתו, דהנה כבר הורינו תורתינו הקדושה יסוד האמונה אשר כל התורה והיהדות עומד עליו הוא שאי אפשר שיהיה איש יהודי אמיתי שיוכל להשיג שלימותו האמיתי ותכלית ביאתו לעולם הזה אלא ידי שאלה לחכמים וזקנים ותשובתם וכמו שאמר הכתוב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וכתיב עוד שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת עמך אבל מי שהולך אחרי שכלו ודעתו יפול ברשת רשעים וכמו שאמר הכתוב אל תהי חכם בעיניך, והנה לשון עמידה וישיבה המה שמות מושאלים כי עמידה שם כינוי למי שעומד בספק באיזה ענין וקשה לו להבין הדבר על בוריה וכמו שמצינו לרבותינו שאמרו וכבר עמד בזה הפני יהושע דהיינו שהיה קשה לו דבר זה וכן ישיבה הוא כינוי ליושב במנוחה ומישב הדבר על בוריה וע"ז אמרו ויש לישב, כי העומד מסופק אם לישב או לילך ולכך נקרא כל מסופק בדבר עומד, וכן ישוב הדבר נקרא יושב שהוא במנוחה וכמו דכתיב מושיבי עקרת הבית וכיון שהקב"ה שאל לאברהם על עסקי סדום להורת לו הרי היה הקב"ה כו"י השואל ולכן אמר השי"ת אני קיימתי מצות עמידת זקן תחילה שהשואל נקרא עומד ואברהם שהיה הדיין היה יושב וכמו דקיימ"ל דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה והורה לנו בזה השי"ת שגם אנחנו מחויבין לשמוע תורה והלכה מפי חכמינו וזקנינו שבדור ולקבל דבריהם בכל הענינים במאכלינו ומשתינו ומשא ומתן שלנו ולשאול דעת תורה מפי זקנינו ואין זקן אלא מי שקנה חכמה כי יפתח בדורו כשמואל בדורו ואף ששכלינו מורה לנו לילך בדרך יותר נכון בעינינו לגוף או לנפש מחוייבין אנו לסכל דעתינו כאילו היינו מסתפקים ועומדים עד שנשמע דברי זקנינו וזה מאמר הפסוק מפני שיבה בכל ענינך תסתפק ותקום כעומד ושואל לפני איש שיבה והדרת פני זקן שקנה חכמה ואז ויראת מאלהיך תוכל לבוא ליראת ה' אני ה' הלא גם אנכי שאלתי לזקן על סדום כן תעשה גם אתה. ובזה יובן מה שציווה השם ית"ש דאם אין לו מי שישאל אותו אז ישאל את עצמו וישיב היינו להורות שאם ישאל לעצמו ואח"כ ישיב יהיה התשובה חשובה יותר מחמת שבא ברגע שהוא זקן יותר מאשר היה בעת שהיה שואל ולזה התשובה שהיא מפי זקן חשוב יותר להורות לנו כי יסוד האמונה לשאל דעת מפי זקנים כי זה יסוד תורתינו סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה, ונכון: