זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת וארא
ויאמר ה' אל משה וגו' כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין וגו' וישלך אהרן וגו' ויהי לתנין ויקרא גם פרעה וגו' וישליכו איש מטהו ויהי' לתנינים ויבלע מטה אהרן את מטותם, ופירש"י על מופת אות ויש להפליא מדוע קראו הכתוב לעיל גבי משה אות ופה קראו מופת ועוד קשה כי מופת יראה שהוא בחינת עדות וראיה על הדבר שפרעה מחויב לשלוח את ישראל לחירות ולפי זה אינו מובן מה מופת הוא זה שהמטה נהפך לתנין ובשביל כן ישלח פרעה את ישראל? ועוד דהרי החרטומים ג"כ עשו אות ומופת זה שנהפכו מטותם לתנינים הכי בשביל שבלע מטה אהרן את מטותם אפשר שמטה אהרן היה גדול בכמות ממטתם ומה ראיי' יש מזה שישראל יצאו לחירות:
ונלענ"ד בעזרת השי"ת לפרש אך אקדים באיזה סברה היה פרעה נוטל אנשים לעבוד בהן עבודת הפרך אשר לא חטאו נגדו כי זה נגד דת אנושי ושכל הישר אבל כבר הבאתי לעיל בפ' מקץ בשם בעל העיקרים שהביא דעת האפיקורסים הקדמונים שמחליטים שמין האדם הוא הפחות ערך שבכל מיני בעלי חיים באמרם שכל הבעח"י המה בתכלית שלימות הגוף דבתחילת הווייתם מזונם מוכן בלי שום תיקון גם בגדיהם ובתיהם הכל מוכן לפניהם גם כלי מלחמתם נכון תדיר עונם הכלל לא נחסר להם דבר אשר בעבורו יהי' נצרכים זה לזה כמו לבנות בית ולארג בגדים לחסות בהם ומזרם ומטר ולא ישלוט בהן צער ודאגה לעולם לא כן מין האדם דהמה מהיפוך להיפוך כי אדם לעמל יולד ואין רגע בלא פגע ואין שעה בלא רעה ודאגת דירה ומלבוש ופרנסה תמיד יסובבהו ומיום שנולד עד יום מותו יגון ואנחה בלי מנוחה שבע רוגז עד כי יחליטו האפיקורסים הנ"ל שמין האדם נברא לנקמה והבורא יתעלה שונא ואויב למין אנושי ע"כ וכן היה אמונת פרעה ומצרים שמין האדם נברא לנקמה והבורא ית"ש אויב ושונא להם לכן נבראו בתכלית הפחיתות וכיון שמין האדם איננו מושגח מהבורא אדרבה הוא שונאם ממילא כל דאלים גבר ומי שיש לו כח להעביד את אחר בעבודה קשה אין זה עולה כלל כי בלא"ה מין האדם שונא להבורא והדין נותן כיון שלו הכח והמלוכה ובני ישראל כגרים במצרים יכול ורשאי הוא לעשות עמם מה שירצה והנה כל עיקר אמונה הרעה זו היא מחמת שכופרים בעוה"ב ואינם מאמינים אלא בעולם הזה וכל הצלחה שבעולם אינו רק בעולם הזה, ולזאת מאמינים שבעולם הזה מין האדם הוא הפחות ערך והבורא שונא אותם וממילא כל דאלים גבר ומעתה נבאר טענת משה רבינו ואמונתינו האמיתית אך נקדים הר"ן בדרשותיו דרוש א' כתב כי כל החכמים הסכימו בפירוש פסוק בראשית ברא אלהים וגו' ואת הארץ כי בראשית הבריאה ברא הבורא יתעלה חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח וזה נכלל במלת ואת הארץ (וגם השמים כולל כדומה לו) והחומר הזה הוא הנקרא חומר היולי אחר זה אמר הכתוב והארץ היתה תוהו זה חומר היולי ובוהו שנעשה ונתלבש חומר זה בצורה ונעשה ממנו ארבעה יסודות הנכלל בפסוק וחשך ע"פ תהום ורוח וגו' על פני המים ואמנם חייבה החכמה העליונה להיות חומר אחד משותף לכל מה שתחת גלגל הירח ומדוע לא נברא מין דומם צומח חי מדבר כל אחד ואחד מחומר מיוחד כתב הר"ן שאין ספק שזה המציאות כולו תכליתו האדם וכל תכלית העולם הוא לצורך האדם והצורך גדול אשר להאדם בעולם הוא לקיחת מזונו אשר לוקח מהעולם וחי בהן עד שחומר האדם מבעל חי ובעח"י ניזון מצומח וצומח מדומם והמזון הנזכר משיב כחת האדם בכחותיו הטבעית שמתהפך לעצם גוף האדם, וזה אמנם מצד השיתוף הנמצא ביניהם שכולם מחומר אחד ולולא כן דהיינו אם היה כל מין מחומר מיוחד היה זה מכח הנמנע, עכ"פ נתבאר מתוך דברי הר"ן שתכלית העולם הוא האדם ולאשר צורך מזונו מן הדומם צומח חי מוכרחין כולן להבראות מחומר משותף כדי שיוכל להתהפך מזונו לטבע האדם וכבר ביארו עוד חכז"ל דתכלית האדם שיהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דהדומם צומח חי כולם יתעלו ממדריגה למדריגה ויתהפך ויתעלה הפחות להיקר עד שחומר האדם יתהפך לצורתו ונשמתו ע"י עשיית מצות ה' ונשמתו דבוקה בה' ואז יתקשרו העולמות כולם ופירשנו בזה הפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ירצה דעל ידי דביקות בה' ית"ש אז יתעלו כל הכחות שבכם ויחי' כל חלקי דצ"ח וזה חיים כולכם היום דהיינו כל הכחות וחלקים שבכם:
אך לפי דעת האפיקורסים הנ"ל ודעת פרעה שמורידן ערך האדם לפחות שבברואים ואינם מאמינים שיתעלה המציאות על ידי האדם א"כ השיתוף בחומר א' לכל המציאות הוא ללא תועלת ותיקשי לדעתם מדוע לא ברא השי"ת את כל חלקי העולם מחומרים מיוחדים אלא ודאי מוכח מזה דאדם המובחר שבברואים ועל ידו יתעלו כל הכחות ויתקשר עולם התחתון בעולם העליון:
ונראה לפרש בזה הפסוק שבתהלים ח' ג' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם עיי' פירש"י ובדברינו יראה דיפלא לכאורה על הבורא יתעלה שברא העולם ומלואו ויסדת העוז שהיא בריאת העולם מפי עוללים ויונקי' כאילו חלילה היה חסרון ביכולתו לברוא כל הבריאה במאמר אחד בפעם אחת ודומה השי"ת לעולל ויונק שלא יוכל להוציא מפיו דיבורים הרבה בפעם אחת מחמת חולשה רק בלעגי שפה ידבר אתמהא אך משיב הפסוק מיד תשובה על קושי' זו שרצה הקב"ה לעשות כן לברוא חומר משותף ויום ליום יביע אומר למען צורריך המה הרשעים האפיקורסם הנ"ל המפחיתים ערך האדם ושלימות נפשו וידברו סרה על ה' שהוא אויב לאדם ובראו לנקמה וזה להשבית טענת אויב ומתנקם כי מסדר הבריאה מחומר משותף כדי שיתעלו ע"י האדם מתברר שאדם הוא עיקר הבריאה והצלחת עוה"ז אינו רק הכנה והטובת ורעות אינם אמיתת רק כי אדם ע"י עבודתו יזכה לרב טוב נצחית ואמיתת ולזאת ברא ה' עולמו כמדבר בפי עוללים ויונקים ונכון. והנה מתבאר מדברינו שדעת פרעה שכל הצלחה שבעולם אינו אלא בעולם הזה ומין האדם המה היותר שפל ובלתי מוצלח והבורא ברא האדם לנקמה כאויב ושונא ובעבור זאת רשאי ויכול גם פרעה ומצרים שיכולת בידם לענות את ישראל הגרים וכפר בעולם הבא ובהשגחה וכל דעתו ואמונה שלו הוא כל דאלים גבר אבל משה רבינו החליט שאדם הוא הנכבד שבברואים והוא מקשר עולם התחתון עם העליון ע"י תורתו ועבודתו ועי"ז יזכה לחיי עולם הבא ובזה יובן שאמר השי"ת למשה וגו' כי יאמר אליכם פרעה תנו לכם מופת על טענתכם שאדם הוא עיקר הבריאה אז השלך המטה ויתהפך לתנין והצומח יתהפך לבעל חי וקשה לפי דעת פרעה איך אפשר שיתהפך הצומח לבעל חי הלא מסתמא המה נבראו מחומרים מיוחדים לפי דעת פרעה המכחיש מעלת האדם א"כ מן הנמנע שיתהפך חומר זה הצומח לבעל חי הגם שגם חרטומים עשו מטותם לתנינים מ"מ לא הי' אלא בכישוף אבל מטה משה שבלע ממטותם מורה שהיה בעל חי ממש ואיך יוכל לעשות מצומח בעח"י שהוא מן הנמנע וכמו שכתב הר"ן לעיל אלא ע"כ מוכרח הדבר שהבורא יתעלה ברא חומר משותף כנזכר וע"י כן יוכל להתהפך הצומח לבעח"י וקשה למה דיבר ה' בפי עוללים ומדוע לא ברא כל המינים במאמר אחד אלא ודאי הוצרך הבריאה להיות מחומר משותף כדי שיעלו כולם ממדריגתו למדריגת האדם על ידי לקיחת מזונו מהן וע"י שאדם עוסק בתורה ועובד לה' הוא מקשר נפשו להיות דבוק בה' ועל ידו יתעלו כל מדריגת דצ"ח ויתקשרו העולמת וזה היה כוונת הבריאה ואדם יחי' עבור זה חיי נצחית מרב טוב הצפון ולפ"ז אין למצרים שום אחיזה בישראל אדרבה המה החשובים עובדי ה' ית"ש ותכלית הבריאה וכל הבריאה היה בשבילם וכל הצלחתם יהיה לעולם הבא, ובזה אתי שפיר דמה שנתהפך המטה לתנין והצומח לבעל חי זה מופת וראייה והוכחה שנברא העולם מחומר משותף והאדם הוא העיקר א"כ שלח את עמי ויעבדוני כי זה תכלית בריאת כל העולם ונכון מאוד ה' בחסדו יראנו נפלאות מתורתו:
וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם עיי' פירש"י ונראה לפרש דהנה כבר ידוע דהוקשה לחכמינו ז"ל למה ענש הבורא ית"ש את פרעה בעשר מכות והרי השם ית"ש בעצמו הקשה את לב פרעה וכמו שכתוב ואני אקשה את לב פרעה א"כ היה מוכרח מצד גזירת השם והוא אנוס שלא לשלוח את ישראל וא"כ מדוע נענש על זה, ונראה בעזה"י דהנה כתיב בפ' שמות ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראינה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ, דיש לדקדק דהרי פרעה רצה לומר שני ענינים א' היא סיבת הדאגה ופחד שיש לו מעם ישראל שמא ילחמו בם ועלה מן הארץ ב' העצה אשר יותן לענות אותם ויהי' בטוח שלא ירבו ולא ילחמו עמם א"כ כך היה לו לומר הנה עם בני ישראל רב וגו' פן ירבו ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו כל אלה סיבת הפחד והדאגה, ושוב היה לו לומר הבה נתחכמה לו דהיינו שיבנו ערי מסכנות כדי שיענו אותם זאת היא העצה והתחכמות אשר יעשו עמהם ואיך בלבל פרעה דבריו שבתוך דברי הדאגה שאמר הנה עם בני ישראל אמר הבה נתחכמה לו אשר אין כאן מקומו, אבל הנראה באמת כי מעולם לא עלה על דעת פרעה שום פחד ולא שום דאגה שעם בני ישראל ילחמו עמם וכבר כתיב בבינה לעתים וז"ל כבר ידענו היות הלב באדם כמו נביא נאמן ואמיתי להודיע ולהגיד לו מה שיקרהו מן הטוב או מן הפכו כי אם חרד וירא או מתעצב אז מורה לו איזה רעה או צרה מעותד לבוא לתוך ביתו ואם הלב שמח אז היא כמבשר בשורת טובת ע"כ והנה לב פרעה היה שקט ושאנן ולא היה לו לפחד שילחמו עמו ישראל אך פרעה הרשע היה רוצה לעקור את ישראל ברשעתו אך לא היה יכול להרוג אותם בפומבי כמו שכ' הרמב"ן שהיה מתירא פרעה ממלכי האומת לכן בדה פרעה מלבו לאמר שקר וכזב שלבו אומר לו ומגיד שעם ישראל ילחמו עמו ולבו מלא פחד ויגון ואמר זה כדי שיוצדקו מעשיו עם ישראל נגד שאר אומת העולם שיאמרו כיון שהלב נביא נאמן והוא מלא פחד בודאי הדין עמו לענות ישראל שלא ירבו:
ובזה יובן היטב הכתוב שאמר פרעה הנה עם בני ישראל רב וגו' הגם שלבו בטוח שלא ילחמו מ"מ הבה נתחכמה לו לומר ולפרסם ברבים שלבו ירא ופחד פן ירבה וגו' ונלחם בכו נמצא שגם אמירת פן ירבה והפחד מישראל ג"כ מן התחכמות ועצה כדי להצדיק נפשו בפני האומת אבל באמת לא היה בלב פרעה שום דאגה ופחד ולזה אמר השם ית"ש לפרעה רשע הנה נתתי לכל איש בטבע לטובתו שיהיה הלב נאמן ומגיד עתידות ואתה כפרת בטובה זאת ומאסת בו ובמקום שהלב מגיד לך טובה ומנוחה מישראל שלא ילחמו עמך אתה הפכת הדבר לומר שקרים ודברים בדויים גם אנכי אשלם לך מדה נגד מדה שלא יהיה לך שוב הלב נביא נאמן להגיד לך רעות או טובות מאשר יבוא עליך אלא לב שלך יהיה תמיד מגיד לך בשורת טובת וזה היה הקישוי והחיזוק שהקשה וחיזק ה' את לב פרעה לאחר שביטל ממנו המתנה טובה שיהי' הלב נביא נאמן ולכן כאשר הגיע לפרעה מכה ראשונה או שניה ראה בלבו שאין בו שום פחד ומורא שיבוא עוד מכות עליו ומזה הוכיח פרעה לנפשו שלא יבוא עליו יותר מכות והיה לבו קשה כאבן והוא לא ידע כי הוא גרם לעצמו בעבור שבדה מלבו לאמר שלבו מלא פחד במקום שלא היה פחד לזאת נתבטל ממנו ענין הרגשת הלב ובמקום אשר היה לו לדאוג ולפחד מיתר המכות שיבואו עליו, היה לבו קשה כאבן ולא הירגש בה וזה שאמר הכתוב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו שראה שלבו כבד כאבן ואינו ירא מכלום רק אדרבה שהיה הרוחה ושמחה בלבו לכן חיזק לבבו ולא שלח בני ישראל נכון [צל הכסף עשרים]: