אור ברסלב
זקן אהרן (פריד) פרשת לך לך

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת לך לך

פרשת נח

ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהי חותמין בכולן תלמיד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם רש"י. יראה לפרש עפ"י מה ששנינו במס' אבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ופירש"י דשלימות האדם אשר ישלים נפשו בעולם הזה יוכל להיות על אחד משלשה דברים הנזכרים וידוע דאברהם אבינו השלים עצמו על ידי גמילות חסדים כמו שנאמר תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם יצחק השלים עצמו על ידי העבודה ותפלה כי מסיר נפשו ופשט צווארו בעקידתו ויעקב אבינו השלים עצמו על ידי התורה הקדושה אשר למד בבית מדרשו של שם ועבר והנה להשלים עצמו בתכלית השלימות בתורה כמעט מן הנמנע כי מלבד שהיא ארוכה מיני ארץ ורחבה מני ים בכמותה גם באיכותה ראינו ושמענו דברי חכז"ל כי גדלה קדושתה עד שהעידו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף הפורח עליו היה נשרף ואמרו עוד שבשעה שר"א ור"י עסקו במעשה מרכבה ליהטה חומת אש סביבותם ואמרו עוד במדרש שבמי מריבה אמר הקב"ה למשה מה שאמרתי לך, ודברתם אל הסלע היה לך לשנות פרק משניות וכל אלה מורה לן שתורתם של אבותינו היה רצויה ומקובלת לפני השי"ת אבל אנן יתמי דיתמי מה כחנו ומה צדקותינו ומה ידיעתנו בתורה ואפי' אם כל ימינו נהגה בתורה יום ולילה עדיין לא השלמנו את לימוד התורה ועדיין נשאר חוב עלינו וכן התפלה כבר נשמע הי' אבותינו מגיעים בתפלתם קרוב למדרגת הנבואה שהי' שאין אתנו ואין אנו יכולין לכווין תפלתינו כמו שראוי ולא נוכל להשלים על ידי תפילה כי היא עומדת ברומו של עולם לא כן גמילות חסדים והכנסת אורחים כי בה יוכל האדם להשלים עצמו בכל הזמנים אם נעשה כמו שעשה אברהם אבינו וכמו שפירש"י על ויטע אשל בבאר שבע אשל אכילה שתיה לויה לאחר שאכלו ושתו אמר להם אברהם אבינו לא משלו אכלתם רק משל מי שאמר והיה העולם יראה שאברהם אבינו הי' נוטה נטעי נאמנים בלב האורחי' והאיר עיני בתורה ומצות וקדושה ויותר מה שעשה חסד להאורחים בגופם שהשביעם מלחמו ומסעודתו עוד הרבה יותר עשה מעשה עם נפשות האורחים שהכניסם תחת כנפי השכינה ולמד אתם תורת ד' ועצותם וכן עשו התלמידים למדו אחרים וגיירו הרבה אנשים ועל גמילות חסדים כזאת אמרו חכז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה כי גם לאחר מיתתו עדיין זכותו מתרבה בכל יום ויום עפ"י תלמידיו ותלמידיו וכמ"ש החובת הלבבות הבאתי בפתיחה לספרי אומר לציון אות כ"ב וז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפי' אם יגיע לתכלית הרחיקה קרוב למלאכים כו' איננו כזכיות המורה בני אדם אל דרך הטובה ומישר הרשעים אל עבדות ד' ית"ש מפני שזכיותיו נפלית בעבור זכיותהם בכל הזמנים עי' בספרי שם דברים נחמדים, ואפשר בזה לפרש מאמר הש"ס בכתובת פ' הנושא דאמרו האי יומא דנח נפשי' דרבי אמרו חכמים כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר יובן עפ"י דברינו דהנה ידוע דתורה שבעל פה המסורה בידינו נכלל בשיתא סדרי משנה אשר חיבר רבינו הקדוש ואחת מיסודי אמונתינו שהתור' הקדו' היא ניצחית וממילא זכיות רבי ע"י העוסק בתורה שבע"פ, לעולם יתרבה זכיות רבי שכל הדינים והפילפולים שנתחדש ונתרבה כולם בנויים על שיתא סדרי משנ' והנה כבר אמרו חכז"ל דהאדם כל זמן שהוא חי נקרא הולך כי הולך אדם אל בית עולמו אבל כיון שמת אינו מוסיף שלימות עוד דבמתים חפשי חפשי מן המצות ועל ידי זה הי' רגילין לומר על איש שמת נח נפשי' דהרי לא יוסיף עוד שלימות יותר כיון דמת אבל במיתת רבי לא שייך לומר נח נפשי' דרבי דהרי בכל דור הולך רבי ממדרגה למדרגה ע"י ריבוי תלמידו וענינים חדשים אשר ניתוסף שתיה ע"י עסק התורה ולזאת מי אשר יאמר נח נפשי' דרבי' על כורחך הוא כופר בניצחית התורה לכן ידקר בחרב וזה כונת מדרש רש"י הנ"ל יכול יהי' חותמין בכולם ירצה דהו"א דע"י תורה ועבודה ג"כ יוכל אדם לחתום ולהשלים צורך שלימותו וזה הוא החתימה דהיינו חותם וגומר שלימותו ולזה אמר והי' ברכה בך ובמדתך שהוא גמילות חסדים ומזכה רבים בזה יוכל אדם לגמור שלימותו כיון שיתרבה ויתוסף עוד ע"י זכות תלמידיו ותלמידי תלמידיו עד עולם ולזאת שפיר חותם וגומר מדת שלימותו אבל לא במדת יצחק ויעקב שאי אפשר לגמור ולחתום שלימותו ונכון:

ויוצא אותו החוצה ויאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהי' זרעך, והאמין בד' ויחשבה לו לצדקה, ופירש"י הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדק' על האמונה שהאמין בו וקשה הלא כבר מקודם אמר השי"ת לאברהם ושמתי את זרעך כעפר הארץ אם יוכל איש כו' גם זרעך ימנה וקשה ממנפ"ש אם האמין אברהם אז לדברי השי"ת א"כ מדוע לא נאמר שם והאמין בה, ויחשבה לו לצדקה ואם ח"ו לא האמין אז קשה יותר איך נאמר איש אשר כבר הושלך לאור כשדים והרג מלכים גדולים ונעשה לו נסים מפורסמים לא יאמין לדברי השי"ת, עוד קשה מפני מה ענין אמונה זו גדול כל כך הלא מנח ג"כ יצא כל העולם, עוד יש להבין בפסוק דויאמר לו השני נראה כמיותר דהרי השי"ת מדבר עם אברהם ואומר לו הבט נא וסיים כה יהי' זרעך עוד קשה דהי' לו לומר כה ירבה זרעך ולמה כתיב כה יהי' זרעך והנראה בזה כי כבר נודע דכל הבטחות שהבטיח הקב"ה את אברהם אבינו עדיין לא נתקיים בנו וכמו שפירש"י דהשם ית"ש הבטיח לתת לאברהם עשר אומת ולא נתן רק שבע אומות ושלשה הנשארים יותן לנו לעתיד לבוא והרמב"ן פ' בחוקתי שכל הברכות עדיין לא נתקיימו בניו רק הכל יתקיימו בניו לעתיד וידוע מאמר חכז"ל דאומות העולם נמשלו לחמה וישראל נמשלו ללבנה וכמו שאמרי' שהן עתידין להתחדש כמותה, וכל ימי הגלות שאומות העולם המה בתוקפן ושולטין בעולם המה נדמים לשמש הזורח ביום אך הבטחנו בוראינו והי' לעת ערב יהי אור דהיינו כשיתמלא סאתם ויגיע קיצם אז ידמו לעת ערב שיעבור כח שמשם ומזלם אז יהי' אור לישראל דהיינו שיבוא משיח צדקינו ויתרומם קרן ישראל להאיר קרנם והנה דבר ידוע שכל דבר שבעולם אינם נראים וניכרים אלא לאור השמש וכל שהשמש מאירה יותר כל דברים שבעולם נראין ביותר ואנו רואין אותם בעליל אך בלילה בעת יכוסה בצל חשך לא יקראה דבר מחמת חשכת הלילה, אך יש דבר אחד אשר אינו נראה ביום כלל רק עיקור מהות הדבר נראה וניכר בלילה וכל עוד שהלילה מחשיך ביותר נראין ביותר והן המה הכוכבים אשר בשמים כי ביום אינו נכרין כלל רק בלילה בהיות החושך גובר אז המה מאירין בחוזק בהירות וזכות ובזה יובנו הפסוקים הנ"ל שבראש אמר הקב"ה לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספור הכוכבים דהיינו שצאצאיו ירבו ככוכבים וכבר האמין בזה אברהם כאשר נאמר לו כי ירבו בניו כעפרי ארץ ואחרי כך כתיב ויאמר לו לרמוז על מאמר אחר וכונה אחרת ממה שדבר לו עד עתה וזה כה יהי' זרעך לא אמר כה ירבה זרעך רק כה יהי' זרעך להודיע לו שזרעך יהיו כמו הכוכבים שכל עוד שהשמש זורח בתוקפו לא נראין הכוכבים כלל כה יהיו זרעך שכל עוד שהאומת יהיו בתוקפן כשמש בצהרים לא יחשבו ולא יראו ישראל כלל ככוכבים ביום אבל לעת ערב כאשר יבוא משיח צדקינו אז יהי אור ישראל שולטין בעולם ויאירו ככוכבי השמים וכל הבטחות שאני מבטיחך יהי' בעולם התיקון ואברהם צפה ברוח הקודש שלו שיהי' זה אחרי שלש' אלפים שנים והאמין על הבטחה זו אף שראה אותה רוח וזמן רב בכל זאת האמין ולכן ויחשבה לו לצדקה ונכון הכל בעזרת השי"ת:

ויאמר אדני במה אדע אמרי' במס' ברכות דף זיין אמר ר"י משום רשב"י מיום שברא הקב"ה עולמו לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר ויאמר במה אדע כו' ע"ש ועי' במהרש"א חי' אגדות ויש להבין מדוע לא קראוה הצדיקים שלפני אברהם אבינו בשם אדון ועוד מה מעליותא איכא בשם אדון עד שנשתבח בזה אברהם אבינו ע"ה ונראה לפרש עפ"י מה שפרשנו פסוקים קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ורצון יראיו יעשה ואת כו' שומר ד' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד דיש להבין לכאורה הרי העובד מאהבה הוא הוא חשיב יותר מהעובד ביראה א"כ קשה מדוע אצל היראים הקב"ה ממלא כל רצונם ורצון יראיו יעשה בכל אשר יבקשו וגבי עובד מאהבה לא כתב אלא שומר ד' את כל אוהביו דהיינו ששומר אותו מרעה אבל לא יותר ויראה לפרש עפ"י מה שראיתי משל למלך שמרדה עליו מדינה והמלך עם שרי צבאותיו הולכים עליהם למלחמה, והי' מעמד המלחמ' לא טובה לפני המלך כי מורדיו הרימו ראש והצליחו ונמצא בין שרי צבאות הלוחמים שני כתות כי כת אחד מהשרים יען שעשו באמונה מעשיהם ולחמו בכל כחם להכניע המורדים המה מבקשים תפקידם ושכרם מאת המלך בין יצליחו במלחמה לכבוש המורדים ובין לא יצליחו כיון שהם עשו המחויב עליהם מבקשין שכרן אך כת השני' לאשר יודעים כי המלך בצער גדול ופני המלך רע יצר לו על אשר לא הכניע המורדים גם הנה משתתפין בצער המלך ומחמת אהבתם למלך לא יערב שוב אכילה ותענוג וכל זמן שלא יטיב לך המלך ויכלה המורדים גם הומה צרים עם המלך ואף שלאונו גם המה באמונה הם בושים לבקש שכר מהמלך כי איך יערב להם שום תענוג כיון שהמלך בצער גדול לזאת המה ממתינים עד שיכלה המלך מורדיו והנה לבסוף כאשר יצליח לכלות אורדיו ולכבוש המלחמה אז יבחין המלך שהוא אוהבו באמת ולא ישמח עם המלך רק אותו הכת אשר היו בצער עמו והיו מרגישין בעצבון המלך אך אותו הכת שכבר קיבלו שכרן אינינו אוהבן את המלך רק אוהבן את עצמן לכן לא ישמרו עם המלך, הנמשל בזה כי יש ג"כ שני מיני צדיקים בעולם המין הא' המה ככת הראשונה שהמה לוחמין מלחמת ד' לכבוש השונא הגדול הצר הרע שעוסקין בתורה ומצות אך המה מבקשים שכרם ותפקידם מצות השם ית"ש ולא ישגיחו על אשר השי"ת בעצמו עדיין לא שמח בעולמו כל זמן שהרשעים ומורדים הרבה בעולם אך המה רוצים שישלם ד' שכרם ויעזרם בכל עניניהם כדי שיוכלו לשמוח ולהתענג בתענוגם והשי"ת שהוא קרוב לכל קוראיו רצון יראיו יעשה וימלא משאלותם ויתן תפקידם בעושר וכבוד אך מין השני שבצדיקים המה מבינים ויודעים כי השי"ת בעצמו צר לו בעולם הזה מרוב הרשעים ופושעים ועדיי' לא שמח בעולמו עד שיהי' עולם התיקון המה מחמת שהמה אוהבי ד' ית"ש אומרים די לעבד שיהי' כרבו ולא יערב להם שום תענוג בעוה"ז ולא יבקשו שכרם והמה דומים ככת השני' הניכר שממתינין על שכרם עד שיטיב פני המלך וזה מאמר הכתוב קרוב ד' כו' ורצון יריאיו יעשה כי לאותן צדיקים יתן ה' להם שכרם מיד וזהו שאמר הכתוב שומר ה' את כל אוהביו, יראה כי שומר הוא מלשון ואביו שמר את הדבר או שומר אמונים שהוא מלשון המתנה ועל זה הקב"ה שומר וממתין את כל אוהביו דהיינו הקב"ה ממתין עם אוהביו הצדיקים ואינם שמחם רק כשיהי' עולם התיקון דהיינו בזמן שאת כל הרשעים ישמיד ואז יעבור ממשלת זדון ואז ישמח ה' עם אוהביו אשר היה מצירם עמו. והנה עבודת אברהם אבינו את ה' ית"ש היה ג"כ ממין צדיקים הללו הנזכרים אשר המה ממתינן בשכרם עד עולם התיקן וכמבואר לעיל שכל הבטחות שהבטיח ה' ית"ש את אברהם היה לקיים בעולם הבא וכמו שכ' והאמין בה' כמבואר לעיל והסברא חייבת שאין עבודה זו חשוב עובד ע"מ לקבל שכר דלא שייך שכר אלא היכי דשייכא עונש אך בעולם התיקון כי יבוטל ממשלת זדון מן העולם ולא יהי' רק טוב ולא חשוב שכר כלל כיון שאין רע בעולם וכן כ' בספר פנים יפות להפלאה ז"ל על מה שאמר הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' למען הביא ה' על אברהם וקשה הרי הוא עבודה לקבל שכר ותי' דהכונה למען הביא על אברהם היינו לעת התחייה בעולם התיקון עכ"פ מוכח דעבודה זו לצפות שיחדש ה' עולמו אינו חשוב עובד לקבל שכר אבל מי שעובד בשביל עוה"ז או גן עדן מיקרי עובד ע"מ לקבל פרס והנה הצדיקים אלו כל זמן משך עבודתם המה בבחינת עבדים אבל לאחר שכלו עבודתם וגמרו קיום המצות ולימוד התורה אז נעשו המה אדונים והשית"ש נעשה עבד כי עבד לוה לאיש מלוה והקב"ה חייב לשלם להם שכרם ונמצא לפ"ז לא הי' יכולין לקרוא את השי"ת בשם אדנות באמת מפני שמתהפך הדבר פעם ה' האדון והמה עבדים ופעם המה אדונים והי"ת כביכול עבד, ואפשר שכח ומתושלח ושאר צדיקים שהי' לפני אברהם אבינו כולם עבדו את השי"ת לקבל שכר ולכן לא קראו לה' אדון אבל אברהם אבינו ע"ה שהיה הראשון שהאמין שכל הבטחות שהבטיחו ה' המה יהי' לעולם התיקון אבל כל עוד שעולם הזה בתוקפו ורשעים בעולם והשי"ת לא שמח בעולמו גם הוא אינו רוצה לשמוח והוא אוהב ה' באמת ולכן שפיר רק הוא יכול לקרות להשי"ת אדון כי השי"ת אדון תמיד ואין לו לאברהם שום בקשה רק כי ישמח ה' בעולמו ונכון:

במה אדע כי אורישנו עיין מה שכתבתי בפתיחה לספרי אומר לציון:

ברכות דף ז' אמר ר"י משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אותו אדון שנאמר ויאמר אדוני וגו'. ש להבין מדוע באמת לא קראו הצדיקים שר קראו לאברהם אבינו כמו נח ומתושלח ויתר הצדיקים להקב"ה בשם אדון וגם מאי מעליותא איכא בהא שקראו אדון עד שנשתבח אברהם אבינו על כך ויראה דהנה כתיב בספר איוב שאמר איוב הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו וכעבד ישאף צל וכשכיר יקו פעלו כן הנחלתי לו ירחי שוא ולילות עמל מינו לי ויש להבין דפעם מדחה עצמו לעבד ופעם לשכיר, יראה בעזה"י דאיוב בא לקונן על מעמדו ומעמד כל אדם על פני תבל דהנה מצינו בעולם שני מיני עבדים א' עבד המכור לצמיתות וקנוי קנין עולם והוא כמו בהמה ושאר קניני רכוש האדם, מין ב' שכיר יום שעובד כל היום ובלילה נוטל שכרו והחילק שבין עבד לשכיר יום הוא בשני אופנים בכל אופן מעלה לזה וחסרון לזה, העבד הקנוי לעולם יען שהוא אחד מקנינו האדם כמו שורו וחמורו בלי ס' ישתדל האדון בעל העבד להשגיח עליו בעין פקיחא שינוח וינפש העבד מעבודתו לעתות המזומנים למען לא יופסד ויחלש כחו מהר כי רצון אדונו שימשך ימי חיותא ימים רבים כמו שרוצה ומבקש שיחי' שורו וחמורו ובשום אופן לא יתכן בעיניו להעמיס על עבדו עבודת תמידית בלי שיאכל וישתה ויניח לעתות מזומנים פן יחלש וימות ויפסד לגמרי ויאבד מן העולם והרי זה מעלה גדולה לעבד הקנוי לצמיתות אבל לא כן השכיר יום כי להיפוך האדון ישגיח עליו להיות זריז ומתמיד בעבודתו ער שכמעט לא יניחנו רגע אחת פנוי וכמעט אינו יכול לבלוע חיקו מאפיסת הפנאי ומחריצות עבודת ואם ירצה השכיר יום לנוח קצת אמר יאמר אדוניו הלא תנוח ביום שתהי' אדון וחפשי לעצמך ואינו ישגיח כלל על תשת כוחו של השכיר וזה חסרון גדול לשכיר יום, אופן הב' העבד יען כי לב יודע מרת נפשו כי כל ימיו עוד רוח חיים בקרבו לא יהי' לו מנוחה ולא ישקוט מעבודתו כי עבד עולם הוא הדאגה ועצבון שבו תחליש כחו כי אין לו תקוה ומנוס לצאת ממאסר עבודתו וזה חסרון רב לעבד לא כן השכיר יען כי יודע כי לעת ינטו צללי ערב ואור השמש יתעלם אז יצא חפשי מעבודתו ואז יחיוב לו שכרו חלף עבודתו ויתהפך הדבר שאז יהי' אדון לעבד לאשר מוטל עליו לשלם שכר לעבדו ועבד לוה לאיש מלוה והעבד יהי' לאדון, וציור דבר יקר זה די להוסיף כח וגבורה לשכיר יום, שכל זמן עבודתו ישמח לבו כי מהר יתהפך ויושם לאדון וזה ממעלה לשכיר יום, והנה האדם הוא באמת יכונה בשם עבד שהרי הוא מכיר לזמן אין לו רגע מנוחה בכל ימי חייו טרוד על המחי' ועל הכלכלה חיובו נגד עצמו להשלים עצמו וחיובו נגד אשתו ובניו וחיובו נגד נשמתו הכלל הוא עבד באמת וגם בתום ימי חייו איננו בטוח שיבוא למקום מנוחה ושלום כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מעווני. והנה ידוע כי שם אנוש מורה על חולשה שבאדם וזה פי' מאמר איוב הנ"ל הלא צבא לאנוש, פירוש הנה יש זמן קצוב לחולשת האדם ולחיי צערו והזמן הוא על ארץ כ"ז שהוא חי על הארץ כל ימיו כעס ומכאובים טרוד במאווים והוא כימי שכיר, ימיו מושכר ונמכר לעבד עולם לתהפוכת הזמן רחיים בצואריו לעול ולמשא. וע"ז אמר רבונו של עולם האדם הזה מהות ענינו מה הוא בממ"נ כעבד ירצה אם הוא במדרגת עבד הלא הי' לו להיות מעלת של עבד הנזכר שישגיח עליו אדונו שינוח לעתים וינפש לזמן הקצוב למען יוכל להתקיים ולהאריך ימיו וזה אם האדם זה חשיב כעבד ישאף צל הלא הי' לו לנוח ולהנפש לעתים ידועים למען ישאף צל ויחודש חיותו ואם הוא כשכיר יום ולזאת אין נותנין לו רגע למנוחה כשכיר יום הלא לפ"ז יש לו להיות בטחון שבכלות ימי עבודתו ושכירתו שישולם לו שכרו וזהו כשכיר יקו פעלו ומדוע הוטל על האדם חסרון העבד שלא יובטח על שילום שכרו, וגם חסרון השכיר שלא יתן לו רגע לנפשת רוחו, וע"ז אמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילת עמל מיני לי שאני איני בטוח על העוה"ב שהוא לאחר מיתה שקרא לילה, וגם ביום אני מודח ומופגע, הרי יוצא לן שיש עבד שהוא קנוי לצמיתות ויש עבד שהוא מתהפך לאדון ואדוניו נעשה עבד וכמו כן יש שני מיני צדיקים המין הא' שעובדים את השי"ת בכל לבבם אך מקווים שכרם לעת צאת מן העולם והנה הצדיקים הללו כל משך ימי חייהם הם עבדי ה' אך לאחר שכלתה ימי עבודתם נעשה המה אדונים והשי"ת כביכול נעשה עבד להם מחמת שמחיוב להם לשלם שכרם ועבד לוה לאיש מלוה וכתיב מלוה ה' חונן דל ונמצא לפ"ז שלא יוכלו לקראות להשי"ת אדון באמת מחמת שמתהפך הדבר פעם ה' אדון והמה עבדים ופעם המה אדונים וכביכול השי"ת עבד ואיפשר שנח ומתושלח ויתר הצדיקים שהיו קודם אברהם אבינו כולם עבדו השי"ת כדי לקבל שכר ולזאת לא קראו להשי"ת אדון אבל אברהם אבינו שהי' עובד במדרגת עבד הקנוי קנין עולם לא לקבל שכר רק מחמת אהבת האמת באשר הוא אמת ולכך נקרא אברהם עובד ה' וכיון שהי' אצל עצמו מכור לעבדות השי"ת לעבד עולם בלי שום קיווי שום שכר לא בעוה"ז ולא בעוה"ב לכן שפיר יתכן לקרוא להשי"ת אדון כי הוא האדון האמתי לעולמי עולמים ולהכי שפיר אמרו חכמז"ל מיום שברא השי"ת את עולמו לא הי' אדם שהי' עובד השי"ת שלא ע"מ לקבל פרס לכן לא יוכל לקראות בשם אדון עד שבא אברהם אבינו ועבד שלא ע"מ לקבל שכר לכן קרא להשי"ת אדון ונכון:

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה