זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת חקת
איתא במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה והוא פלא נראה לפרש עפ"י מה שכתוב הספורנו זה לשונו קצת בשנוי ובקיצור עם היות המצוה חוקה ואין להרהר אחריו ולה טעם נשגב הנה יש בה איזה רמז לדרך התשובה הצריכה לכל חוטא אך צריך שנדע תחילה כי התורה מישרת כל המעשים לדרך המיצוע שבמדה כי כל שני הקצוות נמאס ונקרא חטא וגם ידוע כי אין דרך נאות להישיר את החוטא ולהשיבו לדרך המיצוע זולת שתמיד יאחז בקצה השני' בהפכ' כדי שיוכל לבוא אל דרך הממוצע אעפ"י שאותו הקצה הוא בעצם לכל הולך ישר חטא ונמאס ודומה לזה משקה המשלשל שתועיל לחולה ותזיק לבריא וכמו שדימה הרמב"ם למטה כפוף שרוצין להישיר אותו עוד נתבונן כי עץ ארז יורה על הגיאה והאזוב יורה על ענוות ובהיות שני תולעת שהוא רומז לחטא וכמאמר אם יהי' חטאיכם כשנים וכו' יורה ששניהם חטא וכמו שאמרו בשמתא דאית בי' ובשמתא דלית ביה ובפרט למי שיצטרך לנהוג נשיאות לתועלת הרבים הוי הענוות חטא וכמו שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו וזה רמז על המתגאה כארז שהוא דרך חטא ישפיל עצמו כאזוב שהוא ג"כ חטא למען ישיג דרך הממוצע ויטהר וזה הדרך עם היותו טוב ומועיל לחוטא לטהר אותו הוא באמת מגונה ורע ומטמא כל לב טהור וזה הענין מי חטאת הפרה שמטהר טמאים אך מטמא הטהור ע"כ דברי הספרנו:
והנה המדרש פירש על ויקחו אליך פרה אדומה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חוקה ויש לומר דקרח הבין טעם של הפרה כמו שנזכר לעיל דהיינו שהיא רמז תשובה לחוטא לזה טען הלא כל העדה כולם קדושים כולם המה צדיקים ואין להם חטא ממדת המגינות של שני קצוות כי כולם עומדים בדרך הממוצע וזהו ובתוכם ה' דהיינו שהמה בתוך ובאמצעי המדות עד שה' עמם וא"כ אינם צריכים תשובה וע"כ מוכח דויקחו אליך לא כאמר אלא לאליך ממש דהיינו שנצרך למשה כיון שמשה אחז בקצה אחרון והוי עניו מאוד וע"ז שפיר טען למה תתנשאו עלינו לא תהי' נשיא עלינו ולא צריכים לאחוז בקצות השני להיות עניו מאוד כי נהי' כולנו על דרך ממוצע וזה אמר המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה דהיינו שהבין ענינה ורמיזה וע"כ ויקחו אליך אין הפירוש לך אני מגלה כיון שגם אני יודע טעמה וע"כ ויקחו אליך היינו לעצמך כי כל העדה כולם קדושים וכולם הולכים בדרך הממוצע וזה בתוכם ה' א"כ הא גופא קשי' למה תתנשאו כיון שאין אנו צריכין להנהגת שלך וא"ש אבל באמת אין זה טעם פרה רק למשה נתגלה ולאחרים חוקה:
אמר רבב"ח זימנא חדא הוה קאתלינא במדברא והוי חזינא הנהו אווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו והוי קאנגדי משחא מתותייהו ואמינא להו אית לי' מנכון חלקא לעלמא דאתי חד דלי לי' גדפא וחד דלי לי' אטמא כי אתאי לקמי' דר' אלעזר אמר עתידין ישראל ליתן את הדין זה כולה מוקשה וכבר ביארו הפורשים וגם אנחנו נענה חלקינו בעזרת השי"ת. אם היות דבר אמתי כי לכל דבר שאלה או חקירה בענין עמוק יתחלקו האנשים בדיעותיהן לפיהן ויתפרדו בהסכמתם איש איש לפי שכלו וכמאמר אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד בענין זה המדובר כעת כל העולם שיווי דעותיהם והסכימו כאחת כי אי אפשר שיהי' האדם נברא בלי שום תכלית ושלימות זולת לאכול לשתות ולעשות כל מה שלבו חפץ ולהיות הטוב בעיניו מה שלבו מתאווה והרע להיפך מה שלבו שונא מבלי להביט לשום טוב ורע אמיתי ולא להשלים עצמו כי על זה האדם לא יתואר לומר שאינו בגדר אדם כי לגם למדרגת בע"ח לא הגיע כי הבהמה חשיבה במדרגתה הרבה יותר ממנו וזה כי החילוק שבין גוף האדם לבהמה הוא כי הבהמה לגסות חומרה ומזגה איננה מתפעלת מן הקור ומן החום ונתונה אינו צריך תיקון ולא הוצרכה לדירה ומלבוש והכל מוכן לפניה בלי שיעורר אחד את השני אמנם גוף האדם לאשר רק מזגו וחומרו מתפעל מכל דבר התנגד לטבעו צריך יגיעות רבות עד שיגיע למזונו ומלבושו ודירתו וכמאמר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שזרע ואמנם טעם הדבר לא מפני שהי' מין הבהמה חשובה ח"ו ממין האדם לפני הבורא ית"ש אלא שיזכור האדם מעמדו ומצבו וחסרונו בכל רגע ואל יבטח בהנאת העולם ויראה בעיניו כי הנאת עולם הנאת המדומה ואיננה מתקיים ולא יחליף עולם עובר בעולם קיים ויראה להשלים נפשו להיותה מוכן לקבל הנאה קיימת בעולם הבא וזה מאמר הכתוב בס' תהילים מ"י הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו וכו' וסיים אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמת נדמו ירצה דהלא בשתיים יתחתן אדם במלך מלכו של עולם אם בעבודה שבין אדם למקום בתורה ועבודה אם במצות שבין אדם לחבירו בצדקה וגמ"ח וכמאמר על שלשה דברים העולם עומד וע"ז אמר המשורר הבוטחים על חילם ובעושרם והמה האנשים אשר חיים חיי הבהמיות ולא ישגיחו בהשלמת נפשם המה יבעטו בשני עבודת הא' באמרם אח לא פדה יפדה ירצה האחוה וריעות אשר הי' סיבה לגמילת חסדים רחוק בעיניהם שיפדה אותם מצרה וצוקה היפוך האמונה וצדקה תציל ממות ועל עבודת אדם למקום יאמרו איש לא יתן לאלהים כפרו כמו זר נחשב בעיניהם שהבור מקבל תשורה מאנשי אדמה כדי שיתכפר כי אם תצדק מה תתן לו ולכן אין להם שום שלימות זולת חילם ועשרם לחיות וחיי הבהמה אמר החסיד אדם ביקר ירצה הנה האדם הזה נברר במזג היותר יקר וחומרו מתפעל מכל דבר שינוי והתנגדות כנזכר מה שאיננו כן לשום בעח"י וע"י כן לכל צרה יולד האדם כמטרה לחץ וכ"ז הי' בכונה מאת הבורא ית"ש כדי שיבין כי אין מנוחה לאדם בעולם ואל יבטח בהנאה השקרית והמדומת וע"י ישלים נפשו ואם אדם ביקר בל יבין זאת א"כ איננו כמו בהמה אמנם הרבה גרוע כי הבהמה יש לה מנוחה בעולם ולזה מסיים נמשל כבהמות נדמו איננה במעלת בהמה אמיתות להיות נמשל אליו אלא כבהמה המדומה אשר אין לה מציאות אלא בדמיון וא"ש הכלל היוצא כי אדם שאין תשוקה ברוחו להשיג שלימות אינו בגדר אדם ואמנם מה הוא השלימות שישלים אדם נפשו בהן הי' קיום התורה והמצות והנה אי איפשר להחליט ג"כ שכוונת הבריאה הי' שכל אדם ישימו כל מגמתם בענין התורה ומצות ולא ישקיפו כלל להחיות את הגוף שזה נגד הכתוב והשכל כי מצינו בתורה אם שמוע תשמע וכו' ואספת דגנך הרי דצריך אדם להשגיח ג"כ על הגוף וכמאמר חכמז"ל הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם וגם השכל מחויב שכוונת הבריאה הי' שיחי' האדם חיי אנושית בגוף ונפש ולא שיחי' חיי המלאכים בנפש לא בגוף כי מלאכים יש הרבה בשמים כמה רבבות צבאות והאדם הושם בארץ שיהי' אדם לא מלאך ויש לפרש בזה וויכוח שהי' בין משה רבינו ובין השי"ת בפ' שמות כתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וכו' כי יאמרו לא נראה אליך אדני ויאמר ה' מזה בידך וכו' וינס משה וכו' ויאמר ה' אחוז בזנבו וכו' ויש לדקדק מאחר שעד עתה לא רצה משה לילך מטעם שאמר מי אנכי וכו' איך ישנה טעמו כעת בטענה אחרת אשר עד עתה לא הזכיר אמנם כוונת משה רבינו נמשך לפסוק הקדום שאמר לו השי"ת והי' כי תלכון וכו' ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכו' אמר משה כאשר ישמעו בני ישראל מפי דבר זה שישתוקקו לכסף וזהב לא יאמינו בתורה ומצות כי שלימות הגוף ושלימות הנפש כשני צרות זה לזה ולאחר שאמר הראשון מפי השי"ת למשה הי' בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר זה והרצון בזה שעיקר גאולת ישראל הי' להשלמת נפשם לעבודתה לקבל תורה ומצות ולא ישגיחו על חומר הגוף כלל למלא אמתחותיהם בכסף וזהב טען משה איך אלך לישראל ואומר להם שישאלו כלי כסף וזהב והלא יאמרו איך איפשר שיצא זה מפי השי"ת להדר אחרי כסף וזהב המטריד אותנו מלקבל תורה ומצות ושני המאמרים הנאמרים מפי השי"ת מאמר תעבדון את האלהים ומאמר ושאלה אשה כסף וזהב המה שני הפכים ולכך יאמרו לא נראה אליך אלהים ומצינו באמת לחכמינו ז"ל שבפסוק אנא חטא וכו' ויעשו להם אלקי זהב אמר עשה כסף וזהב שהרביתי להם גרם להם וכל זה הי' שלכל מי שהושם שלימות לנפשו מחויב להרחיק ממנו שלימות הגוף וממון לגמרי ולא להשיג ממנו כלל ויברח מצרת נפשו ואין לעובד אלהים כי אם לחיות חיי צער ולמעט תשוקת העובד כדי שיחם כח הנפש וישלימה ואמנם השי"ת ברוב חסדו וצדקתו רמז כי לא הסכימה דעת משה בזה לדעתו הקדושה האמיתות כי רצון השי"ת ע"ד שאמר החכם רש ועושר אל תתן לי דהכוונה דשני קצוות הן רע מאוד ומעביר על דעת קונו ואמנם הדרך הממוצע הי' הטריפני לחם חוקי כי היא סבה נכונה עוזרת לאדם להיות עובד ה' ולכוונה זה אמר השי"ת מזה בידך וכו' ויהי לנחש להורת בזה ענין נפלא דהממון הוא בדוגמת נחש כי כבר כתוב בתשו' הלק"ט תשו' רי"ח בשם בעלי הכעמיאה שהנחש שני קצותיו הראש והזנב המה ארסיים מזיקים והגוף האמצע הוא טוב מאוד למאכל חשיב ולרפואה ורמז בזה השי"ת שהממון היא בדוגמת נחש שני קצותיו ארס והממוצע טוב מאוד וסיעו לעבודת השם, ובזה מובן כאשר נהפך המטה לנחש כאמר וינס משה מפניו הלך משה לשיטתו שראוי להרחיק דבר המזיק מכל ולא להשיג ממנו אפי' הטוב שבו וכמו שמיאן בלקיחת ממון כן כס מפני הנחש ואמנם ה' הטוב הורהו דרך הישר שראוי להשתמש בממון אמר לו אחוז בזנבו ירצה תהי' שמח בחלקך ואל תהרוס לילך אחרי הראש ע"ד שאמרו אדם יש לו מנה רוצה מאתים וגם לא תבטח בהצלחת עולם הזה ותשען עליו אלא כאוחז בזנבו אשר בקל יוכל להנתק ממנו כן הממון בקל יוכל להיות אבוד ממנו ואל יבטח בו אך כאשר אחז בזנבו משה רבינו וכו' למטה בכפו נתגלה למשה מיד טובת הממון שתי' כעין סגולת עטה שיאות להשען עליו ולהרחיק ממנו כל הקמים כן סגולת הממון טובה להצלחת הנפש להרחיק מעל הגוף דברים המעיקים ומונעים מעבודת ה' הרי ברור דרצון השי"ת שיעסוק אדם בעבודתו וגם מקיום גופו אל ינח ידו ואל יאמין האדם כי על עסק זמני בעיניני גופו לא יקבל שכר מאת השי"ת רק על עסק העבודה חלילה כי לא יגרע מצדיק שכרו וכאשר פרשנו בפ' יראת ה' תוסף ימים ושנות רשעים תקצורנה עפ"י מה שכ' החו"ה בסוף שער עבודת אלהים כי זולת החילוק שיש בין הצדיק לרשע שהצדיק מקבל שכר צדקתו ומעשיו הטובים והרשע נוטל עונש בעד רשעתו עוד יפרדו בפירוד רב כי הצדיק מקבל שכר גם על אכילתו ותענוגיו אף שדברי רשות הם כיון שבשעת אכילתו הנאתם המה עוסקים במצוה גדולה להחיות גוף הצדיק ותכלית הטוב מיפה ומעלה גם הסיבות הרשות והרשע הוא להיפך כי מקבל עונש על מעשיו הרשות כאכילה וטיול כעל עבירות ומעשים הרעים כי אם אף שבעצם דברי הרשות שעושה אינו מעשה רשע מ"מ הוא עושה עבירה גדולה המחיי' את גוף הרשע ומכווה אותו ונותן לו כח לעשות עוד מעשים רעים ומעתה לעתיד בבוא הצדיק עם הרשע לקבל שכרם אז הצדיק חשוב בדעתו שאינו מקבל שכר רק השלמת ימיו בתורה ומצות וימי האכילה וטיול והנאת גופו לא יחשבו לכלות וכאשר יראה מחסד השי"ת שמשלם לו שכר גם על ימי הרשות יהי' נראה בעיני כאלו נתוספו לו ימים על ימי שלמותו וזה יראת ה' תוסף ימים אבל הרשע הוא להיפך ידמה לו בדעתו כי לא יענשו על ימי רשות אשר לו ובאמת גם המה יכרתו ויחשבו לו כאלו עשה נאצות גדולות שאז נתן כח לגוף הרשע וזה שנות רשעים תקצורנה ובזה פרשנו בטוב טעם ודעת פסוקי תהילים אשרי האיש אשר לא הלך והי' כעץ וכו' ועליהו לא יבול ויש לדקדק דבאיזה בחינה דימה להצדיק כהעץ ולהרשע למוץ וגם מה משפט יש לרשע עם הצדיק אשר אמר ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וכו' וגם מה לשון ידיעה בדרך צדיקים. ואמנם בדברינו יובן דהנה הצדיק מקבל שכר גם על מעשה הרשות שלו כנזכר מאמר המשורר שדומה לעץ הטוב שלא מהפרי אשר יתן בלבד מקבל תועלת כי גם מהעלין שהמה שומר לפרי שלא יפסיד והוא משל נפלא לקיים גוף הצדיק שהוא דומה לעלין כי גוף המעשים טובים דומים לפירי וע"ז אמר שכל עניני הצדיק נחשבים למעשים טובים כמו שאנו מחשבים העלין כמו הפירות וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כי המה כמוץ והוא משל נפלא כמו שהמוץ הוא בעצם ענינו דבר בלתי מזיק מ"מ אם תעמוד רוח ותרחף אז המוץ ההוא דבר המזיק לעיני בני אדם כן מעשה הרשעים עת יעסקו בהנאת גופם כי אף גם אז הוא דבר בלתי מזיק ואמנם לעת תעמוד רוח התאוה בלב הרשע וגופו מעונג ומדושן הוא דבר המזיק כי אז תעבורנה חצי תאוותיו על הגבול ולא ישוב מפני כל לא כן אם הי' גוף הרשע דל ורזה אז לא הי' התאווה גברת בו כ"כ ובזה יתבאר עוד דברי המשורר החסיד אמר ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וזה כי בבוא השופט כל ארץ להעמיד בדין ילידי תבל ויושב הצדיקים בג"ע הרשעים בגיהנם אז יעמדו ויקומו הרשעים לשפוט ולדון בטענה בפיהם אם אמת שכפי הדין הצדיק מגיע לצדיקים על זמן עסקם בתורה ומצות והיותר עיכוביהם בבה"כ ובהמ"ד שכר טוב ולרשעים מגיע עונש על זמן המרי ומדרך רגלם במקום הרשע אשר תעבורנה אולם על הזמן ומקום אשר תשתתפנה יחד גופם והמה כצדיק כרשע עוסקים בצרכי גופם ומאודם גם מקום השכר והעונש יחדיו תעבורנה ונהי' לעדה אחת ובאמת זו טענה שקרית כאשר נתבאר כי הנאת הגוף נאה לצדיקים כדי לחזק גופם לתורה ועבודה והתכלית הטוב מעלהו לסיבה גרוע והכשר מצוה כמצוה וברשע להיפך הנאתם רע להם והכשר עבירה כעבירה לכן יגיעם עונש גם על דברי רשות שלו והנה מצינו לשון יודע הוא לשון חיבה ואהבה כמו שפי' בפ' כי ידעתיו למען אשר יצוה גם ידוע דרך מורה על דבר אשר לא הגיע סוד לתכליתו והיא אמצעי אליו כמו הילוך בדרך לעיר מחוז חפצו וזה פי' הפסוקים ע"כ לא יקומו רשעים במשפט שלא יהי' להם תקומה בטענתם שיש זמן ומקום אשר חטאם בעדת צדיקים יהי' דהיינו על זמן עסקם יחד בדברי רשות ומפרש הטעם כי יודע ה' דרך צדיקים גם הדרך שלהם דהיינו עת מחזיקים גופם בהנאת עולם אוהב ה' למען תכליתו הטוב ואמנם דרך רשעים תאבד כי גורמים תכלית הרשע:
מבואר יוצא לן דמעשי בני אדם הישרים בלבותם כולם נכנסים תחת סוג הצדק ותכליתם הטוב מיפה ומעלה הסיבות הגריעת ועל עסקם בעניני עולם להחיות גופם מקבלים שכר כעל המצוה עצמה ואמנם בתנאי שלא יהי' דברי קיום הגוף אלו יוצאים מגדר הסיפוק ועוברים בגבול המותרת כי המותרת לעון נחשב והנה כמה מהפתאים אשר יעמלו תמיד לקבוץ הון רב באמרם כי ימי שנותינו שבעים שנה ומי יודע לעת זקנתו אם נעצור כח לכלכל שיבתנו ואמנם תשובתם בלבם כי מי יודע אם יאריכו ימים והא באמת חוסר אמונה כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני ופרשנו בזה מאמר הכתובים והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה ויאמר מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה וגו' ועתה נפשנו יבשה בלתי על המן עינינו ויש לדקדק על לשון מי יאכילנו דלא הי' להם לומר אלא מאין נקח בשר וגם ק' קושי' רש"י דהרי הי' להם בהמות כאשר נאמר ומקנה רב הי' עי' ברש"י שתי' דוחק ועוד אם הי' נפשם להוט אחר בשר למה להם להזכיר דגים וגם מה להם להזכיר הקשואים והבצלים וגם קשה בלתי אל המן עינינו דמה להם לעינים והנראה לן לפי דרכינו בעזהי"ת. דהנה נחזי אנן התשוקה לאכילה נחלקת לשלשה חלקים הא' תשוקה ההכרחית שלכל אדם הטביע הבורא יתברך כח המושך כאשר ירעב הוא מרגיש בעצמו שצריך לאכול ויכריח אותו על ככה וכן היא אצל כל בעח"י והוא כח מכוחת הנפש הזן אשר כבר חלקוהו לנפש הזן לארבע כוחת כח המושך וכח המחזיק וכח המעכל וכח הדומה עי' ברמב"ם בח' פרקיו ובחו"ה וברוח חן, הב') תשוקת המותרת אנו מוצאים אף מי שאכל כדי שובעו יש לו תשוקה עוד לאכול עוד דברים מתוקים ופרפראות וכמאמר רווחא לבסומה שכיח ומדרכם לאכול תחלה דברים חריפים כבצלים וקישואים כדי להחזיר תאוותם שיוכלו לאכול עוד, הג') תשוקה הדמיונות והוא שהרבה פעמים אדם מתאווה לאיזה דבר מאכל והוא חולה וכאשר יתן אותו לפיו יחזירנה ויקיא אותו כיון שהוא חולה ואין לו בעצם שום תאוה שהוא כח המושך רק תאוה דמיונות הנאת עיניים רואות המאכל גם ידוע דהמאכלים בכללם נחלקו לב' מינים, הא') מזון המוכרח כלחם ובשר אשר המה עיקר חיי האדם, הב') מזון הבלתי מוכרח כדגים ופירות אשר יחי' האדם מבלעדם וכמו שפירשו בברכת בורא נפשות וגו' דמחסדי הבורא נבראו להחיות ולעדן בהם כל חי אף שלא חסר להם קיומם:
והנה אמרו חכמז"ל לחם אבירם שנבלע ברמ"ח איבריהם וגם אמרו שלא הי' צריכים לנקות עצמן נראה מזה כי מסגולת המן הי' שלא הי' נצרכין לכח העוכל לעכל אותו כי כולו נבלעים באיברים ונתבטל מהם כח העיכול וכח הדוחה וכח המחזיק כידוע וממילא גם כח המושך נתבטל מהם כי כל הכחות הם נפש אחת והיא נפש הזן וכנ"ל ואם הי' להם כח המושך לא הי' שביעים במן כיון שלא הי' באצטומכי ולא הי' להם כח המחזיק והמעכל והדוחה ולא נשאר להם שום תאות אכילת גשמית רק תאות הדמיונת והיינו תשוקה הג' שנתבאר לעיל והוא תשוקת החולה שאין לו הנאה רק בראית עינים ולהיות זה אף שהי' להם הרבה בהמות מ"מ לא הי' יכולים לאכול בשר מחמת העדר נפש המתאוה שיש לכל אדם והנה הי' יודעים בני ישראל כי לא לעולם יהי' המן להם כי עת כניסתם לארץ יאכלו כשאר בני אדם בשר ולחם והי' יראים לאחר שעתה אינם יכולים לאכול בשר ולחם וכדומה גם בארץ ישראל לא יאכלו ולא יוכלו להחיות את נפשם וזה מאמר הפ' טענו מי יאכילנו בשר לעתיד יום נבוא לארץ ישראל מי יתן לנו כח אכילתה ונפש מתאוה שנוכלו לאכול בשר ודברים המוכרחים לחיות אדם כי לעת עתה אין לנו שום תשוקה לדבר המוכרח זכרנו את הדגה ירצה במצרים היינו אוכלים אפי' דגים מין מאכל אשר בלתי מוכרח ואף שהיינו כבר שבעים ממאכל המוכרח מ"מ היינו אוכלים דגים חנם לתאות המותרת וכדי להבעיר התאוה היינו אוכלים קשואים ובצלים דברים החריפים וכיוצא כדי לאכול עוד והנה לא די שאין לנו תשוקת המותרת אלא אפי' תשוקת ההכרחי לבשר אין לכו כי נפשינו יבשה וכלה ונפסד היא נפש הזן אין כל בלתי אל המן עינינו לא נשאר לנו אלא תשוקה דמיונות שהיא בראות עינים בלבד ואנו כחולים אשר נתבטל מהם תאות המאכל ומי יתן לכו כח לאכול בשר ועל זה הי' אף ה' חרה בהם דמה לכם לדאוג על העתיד כי מאן דיהב חיי יהיב מזוני וכח לאכול ולכן באשר הביא השליו עודינו הבשר בין שיניהם אתי להראות להם שכן דרך הדואג לעתיד כי יגיע מבוקשו אך לא יזכה להנות ממנו היוצא לנו דצריך אדם למעט כח התאוה למותרת בענין עולמו ויסתפק בזה שחננהו ה' וכמאמר איזה עשיר השמח בחלקו וגו' ובזה נתפרש המאמר שהתחלנו דרבב"ח זמנא הוי אזלינא במדברא ירצה שהי' משוטט בשכלו בעניני הנהגת עולם וקחזינא הני אווזי דשמיטן וקנגדי משחא כינוי לעשירים גדולים אשר כ"כ משתוקקים להרבות הונם עד שכל מה שיש להם נראה בעיניהם כלא וחקר רבה בב"ח אי יוכל להיות עובד ה' בתשוקה גדולה כזאת וע"ז אמר אית לי' מנכון חולקין לעלמא דאתי האם יוכל לקחת ממדה זו להשיגו שלימות העוה"ב וע"ז אמר חד דלי גדפא ירצה גדפא הוא כלי העופפת כינוי למדת השתוקקת ואטיא הוא כלי עמידה כינוי למדת הסתפקות והכונה שאיפשר שיגיע אדם לשלימות עוה"ב אם ישתמש בשני הפכים בתשוקה לעבודת ה' ובהסתפקות בעניני העוה"ז אמר כי אתאי לקמי' דר"א אמר עתידין ישראל דלא עשו כן ליתן את הדין דהי' יכולין להשיג עוה"ז ועוה"ב כהנהגתם וא"ש: