זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת וישב
ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוינה לאלומתי ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשל בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו וגו' ע"כ והדיקדוקים רבו ונראה דהנה מצינו שני מיני ממשלה בעולם המין אחד הוא אשר נהיתה ליסוד מוסד בעולם כאשר נתאספו אנשים בחבורה אחת יושם הראשית והממשלה על אחד מהן ויהי ראש ביניהם וכבר כתבו חכז"ל דאפי' חבורת גנבים ורוצחים ג"כ יבחרו אחד מהם שיהיה לראש ביניהם שעל פיו יושם חק ויושר לכל עניניהם כי לולא כן תפול החברה בכללה וכבר פירשו חכז"ל הפסוק באין עצה יפול עם ותשועה ברוב יועץ שפירושו כמו אם אין לאסיפה שום מנהיג אשר על פיו יונהגו דהיינו שאין עצה אז יפול העם כן התשועה יפול ברוב יועץ אם יהי' הרבה יועצים ומנהיגים כי אז זה בונה וזה סותר ויעדר מהם הנהגה ביושר ולזאת הוכרחו למושל ונותן חוק כדי שמתקיים האסיפה והנה המושל הזה אינינו קונה ממשלתו מצד מעלות טובת אשר לו ופחיתות מעלות בני החברא לנגדו דהא אפי' אם יהי' כולם שווים במעלה על כל זה מוכרח שיהיה א' מהן מושל נמצא לפ"ז זה המושל אשר ניתנה בידו הממשלה אף שהוא מתלבש במעלה מ"מ לא הגיע לבני חברא מזה שום פחיתות הכבוד כי אם היה טבע הענין סובל שיהי' כולם מושלים כאחת ודאי היה כן רק משום דהוא דבר בלתי אפשרי שאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד ע"כ רק אחד יובחר למושל ואין למושל זה להתגאות בממשלתו על חביריו ובני החברא כי כולם שווים במעלה, מין הב' הוא המלך והוא בחיר ה' נבחר משמים והוא עולה במעלה גדולה וכל העם כולם מתלבשים פחיתת נגד מעלתו לכן הוא ראוי ונכון להשתחות וליפול על פניו לפני המלך מה שאין עושין כן לשאר מושלי עולם וכל זה כדי להראות ולהודת שלעומת המלך כולם פחותי' ולעפר יחשבו נגד גדולת המלך ומעלתו הגבוה. והנה בשמואל הנביא כתיב ויתקבצו כל ישראל וגו' ויאמרו שימה לנו מלך לשופטינו וירע הדבר בעיני שמואל וגו' כאשר אמרו לו תנה לנו מלך ותמהו המפרשים הלא שימת מלך היא מצות עשה בתורה ולמה הרע בעיני שמואל אך בדברינו יובן שנראה שעיקר מצות שימת מלך שיובחר איש מובחר אנושי מלא משלימות המדות והמעלות על פי התורה ונשים אותו עלינו למלך ויהיה נודע לנו פחיתתינו נגדו ונדע שהוא בחיר ה' ויהי אימתו עלינו ולא יגור מפני איש וכמו שדרשו על פסוק שום תשים עליך מלך עליך דייקא שהוא יהיה עולה במעלה גבוה נגדך מחמת פחיתותך אבל בני ישראל לא כן שאלו אלא תנו לנו מלך לנו מלך דייקא שיהיה בגדר המעלה כמוני ולא יהיה רק בתמונת מושל אשר בנו מצד ההכרח אבל באמת לא יהיה לו שום מעלה נגדינו וכנ"ל ולכן היה רע בעיני שמואל בקשתם, כיון שלא בקשו מלך בחיר ה' שיהיה מולך עליהם, והנה בהחלום שהי' ואלמין אלומים פי' התרגום שהי' מאסרין אסרין שהי' כולם קושרין גופן ונפשותם לאביהם שבשמים ע"י תורה ומצות והנה קמה אלומתי וגם נצבה ירצה שראה בחלומו יוסף שהתלבש במעלת המושל ונעשה שר ומנהיג ביניהם ואף שהי' כולם במדריגה אחת בענין שלימותו עכ"פ מצד טבע העולם מוכרח שיהיה אחד מושל ביניהם והוא המושל אבל עם כל זאת לא ירדו האחים ממעלתם אך כאשר סיפר יוסף שחלם לו והנה תסובנה אלומתיכם ותשתחונה לאלומתי וזה מורה שגם המה התלבשו בפחיתות נגד מעלתו וירדו עשר מעלות נגדו עד שהוא במדריגת מלך וראוי שישתחו אליו אז אמרו המלך תמלך עלינו האם יעלה על דעתך שתהי' למלך עלינו כאילו אתה בחיר ה' ומלך וראוי להשתחות לפניך זה היה לא תהי' ואין חלום בלא דברים בטנים אך אפשר אם משול תמשול בנו יוכל להיות שתהיה מושל אך בקרבינו לא משום מעלתך רק כי הכרח שיהיה אחד מושל אבל אין אנו פחותים ממעלתך כי אתה תמשיל בנו דהיינו בינינו שוים במעלתינו ונמצא חלומך בטל ונכון:
וישב יעקב וגו' ביקש יעקב לישב בשלוה עיי' מה שכתבתי בספרי אומר לציון בפתיחה אות ט"ו:
בפסוק לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן איתא במדרש הראה לו את שדרש ר' עקיבא ע"כ ומובא בספר ילקוט אליעזר ע"ש והוא תמוה. ונראה לענ"ד לפרש על פי מה שכתבתי בספר אומר לציון בפתיחה אות כ"ט לפרש דברי ר' עקיבא שדרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים דהנה ידוע ממאמר חכז"ל שכתבו שיש שני מיני יראה מין הא' הוא יראה מחמת עונש כאדם אשר ירא מעונש ומשבט מושל מין השני הוא יראת התרוממת שהוא כמו יראת האדם מרבו או מגדול הדור כאשר יצורר אדם בשכלו גודל מעלת הרב או גדולת חכם הגדול ומושלם בכל מיני שלימות ויודע ג"כ ומבין פחיתת עצמו ומיעוט ערכו נגד מעלת החכם אם תסוג נפשו אחור ותירא ותבוש להרים ראש נגד הרב או החכם וזה היא יראת התרוממת שבא מחמת השכל וציור שיש בלבו מגודל מעלת החכם וזה נקרא בלשון עכו"ם עהרפארכט, אך אם אין בלב האדם שכל ובינה לצייר גודל מעלת החכם והמושלם ואין לו ידיעה ושום תפיסה למעלת החכמה ושלימות האמיתי כמו שאנו רואין בעינינו שהמון העם אין מכירין שום שלימות ואין חשוב אצלם שום חכמה כי חכמה ומוסר אוילם בא רק הכסף יענה להם את הכל ויעשו להם אלהי כסף וזהב דאלו אנשים לא ישיגו יראת התרומות לעולם והנה לאשר צייונו ה' ית"ש בתורתו את ה' אלהיך תירא זה מורה לן שנתבונן בשכלינו לירא את ה' יראת התרוממת בגין דהוא רב ושליט על כל העולמת והוא מקור כל החכמות והשלימות א"כ מוכח מזה שנתרבה ג"כ יראת התלמידי חכמים כי ע"כ צריך להיות בלבו ציור והשכלה להיות ירא מתלמיד חכם גדול מחמת גודל מעלתו ויקרוכי כי רק אז יוכל לעלות במעלת השכל ויאמר אם נה מפני תלמיד חכם אני ירא על אחת כמה וכמה גדלה מעלת הבורא ית"ש וחכמתו וגדלו ויכולתו שראוי ונכון להיות ירא ומפחד תמיד מפני הדר גאון עוזו אך אם אין ציור והשכלה בלב להיות ירא מפני תלמיד חכם הרואה אותו לפניו ועומד נגדו והשמן לבו לצייר מעלת החכמה ולהכיר פתיחת ערכו איך יעוף המים בלי כנפים להיות ירא מפני השי"ת יראת התרוממות וזה כונת ר"ע כיון שנצטוינו להיות ירא מהשי"ת יראת התרוממת אז אפשר בענין ואופן אחר להשיג מדרגה זו רק בהיות כבר ציור והשכלה בלבנו להיות ירא מפני צדיק וגדול הדור שעומד לפנינו ונמצא שפיר דרש ר' עקיבא את ה' אלהיך תירא לרבות תלמיד חכם באשר שמוכרח שיהי' נמצא בלב ציור והשכלה ורק על ידי מציאות מעלת החכמה נוכל לעלות במעלות הקודש לירא מפני היראת התרוממת, ובזה יובן המדרש הנ"ל דהיה קשה למדרש הרי ידוע דתיבת שלום כולל כל מין שלימות וכמו שפירש"י ז"ל על פסוק ויבא יעקב שלם, שלם בגופו וממונו ותורתו א"כ קשה למה פרט הכתוב את שלום אחיך ואת שלום הצאן הלא שלום אחיך כולל הכל וא"כ ואת שלום הצאן מיותר וע"ז תוסף המדרש דאדרבה כונת יעקב אבינו היה לצוות ולהזהיר את יוסף שתמיד יהבינן על שלימת החכמים מופשט משאר שלימות דהיינו שיתבונן על מעלת חכמת אדם בלי הצטרפות קניני הזמן ורק אז אם יהי' לו ציור בנפשו לרומם מעלת החכמה אז ישיג שלימות האדם ולירא מהם ואז נקל לו לעלות במעלת ירא מפני ה' יראת התרוממת וזה מאמר הכתוב לך נא וראה והתבונן על שלום אחיך להשיג מעלת חכמתם מופשט ומובדל מקניני הזמן ולזה כיון הכתוב באומרו ואת שלום הצאן מובדל ומופרש משלום אחיך דרק באופן זה תשיג ותוכל להגיע למעלת איש ירא אלקים באמת ומה שאמר המדרש שהראה לו את שדרש ר"ע דהיינו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים דהיינו יראת תלמידי חכמים קודם בזמן שע"כ יהי' ציור בלבו לירא מפני תלמידי חכמים מחמת רוממת חכמתם בלי הסתכלות על קנינים ואפי' הם דלים ועניים אז יוכל לבוא למדרגה היותר גבוה להיות ירא ה' ביראת התרומונת ונכון:
והבור ריק אין בו מים ופירש"י מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא מבואר במס' שבת כ"ב שמביא הש"ס בשם ר' תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה שוב מביא הש"ס בשם ר' תנחום והבור ריק וגו' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והדרשנים דרשי סמיכות הני תרי מילי דר' תנחום, ונראה לענ"ד כי יש להבין על הפסוק ויאמר ראובן אל תשפכו דם השליכו אל הבור הזה וגו' למען הציל אותו מידם וכי זו הצלה היא כיון שיש בבור נחשים ועקרבים א"כ ודאי ימות אותו והנה הרמב"ן כתב שהיה הבור עמוק ולא ידעו שיש בו נחשים ועקרבים אך אכתי קשה דעכ"פ ספק הוי אם יש בו נחשים ועקרבים והוי ספק נפשות ואיך יוכל הכתוב לכתוב למען הציל אותו כיון שלפי ראות העין אין זה הצלה אך נראה דאחי יוסף לכך התירו לעצמן להשליכו צבור עפ"י מאמר ראובן מטעם שהוא ספק ספיקא ספק אם יש בבור נחשים ועקרבים כיון שעמוק הבור לא נודע להם ואת"ל יהיה בו נחשים ועקרבים דלמא יוסף הוא חבר כיון שמסר לו יעקב בל חכמתו ואמרי' במס' יבמות ק"א דפליגי תנאי אם נפל אדם לחפירה מלאה נחשים ועקרבים אי מעידין עליו שמת ומשמע שם דהיכי שנפל לבור רחב שאינו דוחק אז אין מעידין עליו שמא חבר הוא ויודע ללחוש ולא הזיקו אותו ויוכל לחיות א"כ כיון דאיכא ספק ספקא וקיימ"ל דס"ס הוי כרוב ואזלי' בתר רובא אפי' בדיני נפשות כמבואר בסנהדרין ס"ט ולזאת שפיר כתבה התורה למען הצילו ולהשיבו אל אביו כיון שעל פי התורה הוי ס"ס וחשיב כרוב והתורה העמידה דבריה על הרוב. אך לכאורה אכתי הא להרבה פוסקים ס"ל דהיכי דאפשר לברר לא מהני ספק ספקא וא"כ הכי יכולין לברר אם יש נחשים ועקרבים בבור דהא אפשר ליטל עששית בנר דלוק בו ולהורידה בתוך הבור ולראות אם יש בה נחשים ועקרבים ושמא ימצא בה נחשים ואך יאמר למען הצילם אך י"ל דהבור היה עמוק מעשרים אמה א"כ לא מהני עששית שהורידו בו נר דלוק דהרי נר חנוכה פסול למעלה מעשרים אמה משום דלא שלטה בהו עינא א"כ לא מהני הורדת הנר לתוך הבור ובזה א"ש דבלא דינא דנר חנוכה שהניחו למעלה משום דלא שלטה בו עינו לא היה יכול לומר דהבור ריק אבל נחשים ועקרבים יש בה א"כ קשיא הא הוי ס"ס דאיכא לברורי אבל בהקדמת נר חנוכה שהניחה וגו' א"ש:
ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור זה וגו' למען הציל אותו מידם ובמדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה ע"כ מובא בספר ילקוט אליעזר ערך חנוכה, ויש להבין כונת המדרש ונראה דהנה אנחנו בית ישראל חוגגים את ימי חנוכה בהדלקת נרות על פתחי חצירנו להזכיר הנס גדול שנעשה לנו בהדלקת הנרות במקדש ואמנם היא גופא טעמא בעי למה היה הנס דוקא בנירות ולא בדבר אחר ונראה דהנה כבר ביארו חכז"ל החילוק שיש בין נס חנוכה לנס פורים דבפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג אותנו לכן התקינו חכז"ל לעשות משתה ושמחה לענג גופינו לאכול ולשתות מדה כנגד מדה הגזירה היה לאבד ולכלות גופינו לכן אנו עושין להיפוך לענג גופינו במאכל ומשתה בסעודה אבל בחנוכה לא גזרו היונים לכלות גופינו רק עיקר גזירתם היה רק לעקור ולשרש התורה מאתנו ולהמית נפשינו לכן שפיר היה הנס בנרות כמו דאמרי' דרש בר קפרא התורה נקרא נר שנאמר כי כר מצוה ותורה אור כמו שכתוב נר אלהים נשמת אדם וכיון דהגזירה היתה לעקור התורה ממנו ולכלות נפשינו ששניהם התורה והנפש נקראים נר לכן היתה הנס בנרות כי גם הגזירה הי' לכלות הנירות ולזאת גם התשועה והנס בא בנירות וכיון שראינו שחכז"ל חייבו אותנו להדליק נר חנוכה על פתחי חצרינו משום פרסומי ניסא ובפורים דהי' הצלת גופינו ממיתה לא תקנו כן רק להיות כל איש שורר בביתו ומה אנו למדין שהצלת נפשינו והצלת התורה הוא חשיב אצלינו יותר מהצלת הגוף ממיתה לחיים אך עדיין קשה מהיכי אנו למדין כן ומנא ידעו חכז"ל להחליט כן ולתקן נר חנוכה על פתחינו ולפרסם הנס ע"כ זה נלמד מראובן שהרי הבור היה מלא מנחשים ועקרבים א"כ איך כתבה התורה למען הצילו הרי הוא ממש גורם מיתתו, וע"כ צ"ל כיון שעל פי התורה הי' מותר להשליכו שם משום דהוי ספק ספיקא כנ"ל שפיר כ' התורה למען הצילו ואין אנו מחשיבים הגוף נגד התורה וזה פי' המדרש כיון שהתורה העידה שראובן הציל את יוסף על ידי כן אנו למדין שנניח נר חנוכה על פתחינו וזה שאמר הדודאים וגו' זה ראובן, וממילא על פתחינו זה נר חנוכה ונכון.