זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת ויצא
ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו יראה לפרש בעזרת הית"ש, דהנה מצאנו בטבע כל בני אדם שבעולם אשר בלבם מוטבע מדת התנשאות דהיינו התשוקה לעלות למדרגה יותר גבוה ממדריגה שבו הוא עתה ואין שום אדם בעולם אשר יהיה עומד על משמרתו להיות שמח ומסתפק במעמדו ובגלל דבר זה אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה רוצה מאתים וכל השתדלות בני אדם תמיד להוסיף להם הון ועושר ולרדוף אחרי הכבוד ולהעלות למעלה גבוה יותר ממעלתו אשר הוא עתה עליה, ובאמת הוקשה לכל חכמי לב מה טעם יש בדבר זה דנראה שכן גזרה חכמת השי"ת להטביע כן בלב בני האדם הלא כל המלחמות ומחלוקת והריסת שיש בעולם גניבת וגזילות שעושין זה לזה הכל נובע ומסובב מענין התנשאות הזה, וכתבו רבותינו ז"ל דבאמת ענין זה הוא דבר נחוץ וטובה גדולה לאדם למען יהיה לו תשוקה גדולה להוסיף שלימותו בתורה ומצות וישתוק בכל יום ויום להוסיף תורה ומצות דאם לא היה השי"ת מטביע כן בלב בני אדם לא היה אדם מתעורר להשתוקק על הוספת שלימותו וברוב הימים היה כמעט נשכח מלב ולא היה מתאמץ לרדוף אחרי תורה ומצות כדי לעלות ממדריגתו למעלה גבוה ולזאת ניתן בטבע הלב להיות משתוקק תמיד לעלות ממדריגה למדריגה יותר גבוה אך הכונה הי' להשלים ע"י זה צורכי הנשמה הקדושה ולהעלותה ע"י תורה ומצות אך היצר הרע מפתה לב האדם ומטה תשוקתו הטבעית לצורכי הגוף ממון וכבוד ומעלת העושר והבלי עולם אבל הצדיק והנכון בדיעותיו בענין תורה ומצות יוסיף אומץ בכל יום וישתוקק תמיד לעלות למדריגה גבוה יותר כדי להשלים שלימת נפשו אך בעניני העולם הזה וצורכי גופו הוכרח להפך טבעו להסתפק במעט במה שחננו ה' וישמח בחלקו כדי שלא יוטרד לבו בעניני הבלי עולם, ובאמת כי ענין זה היא ענין נפלא ועבודה גדולה וצריך סייעתא דשמיא כי עבודה זו היא שני הפכים בנושא אחד כי בעניני תורה ומצות צריך שיהיה לו מדת השתוקקת להוסיף מעלה בכל יום ובעניני עולם הזה יתהפך הדבר שיהיה לו מדת הסתפקות ובכל יום ויום יפרוש יותר מהבלי עולם וירד מטה מטה בצורכי הגוף ואפשר שזה כונת הכתוב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך ירצה שלימות האדם הם שני הפכים כי אחור וקדם צרתני דהיינו בעניני הגוף צריך לירד מטה מטה וליפרוש יותר ממותרי עולם וזה נראה כאילו היה הליכתו והנהגתי לאחור אך בעניני תורה ומצות צורכי הנפש אני צריך להשתוקק ולעלות מעלה מעלה והנני כהולך לקדם ע"כ אי אפשר לי להגיע לשלימותי רק בסייעתא דשמיא וזה ותשת עלי כפיך לעזרני ומעתה נפרש ענין חלום יעקב דהנה יעקב אבינו בלי ספק השתדל להשגת שלימותו ולעיין בכל כחו סדר הנהגתו במדותיו ודרכיו וראה בחלומו והנה סולם מוצב ארצה, יראה כי הסולם הוא כינוי לשם השתוקקת והתנשאות שבטבעי בני האדם כי כמו מי שירצה לעלות עב הגג או על הר גבוה צריך שיהיה לו סולם לעלות ממדריגה למדריגה כמו כן ענין השתוקקת בלב בני האדם לעלות תמיד למעלה גבוה יותר בשם כולם יקרא מאחר שכולם עומדים על המדריגה ואינם מסתפקים במדריגתם אלא רוצים לעלות למדריגה שניה ואין אדם בעולם אשר יאמר כבר הגעתי למדריגה היותר גבוה ואני מסתפק בו המה כאילו תמיד עומדין על הסולם ועולין תמיד ממדריגה למדרגה ועדיין לא הגיע לתכליתו וזהו שראה יעקב והנה סולם מוצב ארצה ירצה שעל כל כדור הארץ ויושביה הסולם עומד כי הוטבע בכל האדם שלא להסתפק במדריגתו רק לעלות תמיד למעלה והוקשה ליעקב אבינו לאיזה תכלית הוטבע כן הרי זה נראה רעה גדולה כנזכר אך כאשר אבינו עיין ודקדק יותר ראה והשיג כי ראשו מגיע השמימה דתכלית השתוקקת זו לעלות תמיד לא לתהו בראו לצורך תאות הגוף רק תכליתו וראשו מגיע השמימה לתכלית יראת ה' כדי להוסיף תורה ומצות בכל יום ובכל יום ידמה בעיניו כאילו היום ניתנה התורה ויעמיק בה ויחדש בה אך תנאי דבק בענין זה כי ומלאכי אלהים אלו הצדיקים עולים ויורדים בו ירצה בעניני עבדות השי"ת ובלימוד התורה המה עולין ומוסיפין אומץ בכל יום אף בעניני הגוף ותאותיו יורדים ומסתפקין במיעוטו וזה הוי שני הפכים וראה כי אי אפשר בלא סייעתא דשמי' וזהו והנה ה' נצב עליו לסייעו ונכון:
וידר יעקב נדר עיי' פירש"י, ובמדרש פ' בחוקתי איתא רבנן אמרו על הכל השיבו הקב"ה ועל הפרנסה לא השיבו יעקב אמר אם יהי' אלהים עמדי אמר לו השי"ת אנכי אהיה עמך, ושמרני השיבו ושמרתיך, בדרך זה אשר אנכי הולך אמר לי בכל אשר תלך, ושבתי בשלום אל בית אבי, השיבו הקב"ה והשיבותיך אל האדמה הזאת ועל הפרנסה שאלה יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לא השיבו אמר רב אסי אף על הפרנסה השיבו דכתיב כי לא אעזבך ואין לשון עזיבה האמור כאן אלא לשון פרנסה כמו שכתוב נער היית וגו' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, דבר אחר אעפ"י שזרעו ובניו מבקשין לחם לא ראיתי לאותו צדיק אביהם נעזב מיראתו של הקב"ה ע"כ ויש להבין מדוע לא ביארו רבנן טעמם דהרי ר' אסי שפיר אמר דמדאמר השי"ת כי לא אעזבך וזה תשובה על פרנסה ונראה דרבנן ס"ל דודאי הצדיק ראוי לכך שהי"ת יזמין לו פרנסתו וצורכי בריאתו כדי שיהיה יכולת בידו לעבוד עבודת הי בשמחה ובנחת אבל לפעמים נחסר הפרנסה מן הצדיק מטעם כי באמת הצדיק בעצמו אינו צריך להחיות גופו במעדנים וללבוש בגדים יקרים רק להחיות נפשו בלחם לאכול ובגד ללבוש אך אינו יכול לסבול צער בניו וכל מה שיש לו מפזר לבניו כי רחמי האב יותר על בניו מעל עצמו והרבה פעמים אין הבנים ראוים שיהי' להם פרנסה בריוח מחמת חטאם ולזאת הוכרח למנוע גם מהצדיק גופיו שפע פרנסתו מפני שידוע מה שיהי' לו יחלק לבניו ותמצא לפי זה שהמדרש עצמו במה שמביא פי' אחר על הפסוק נער הייתי בזה מסביר ומתרץ טעם הרבנן שס"ל להו דעל הפרנסה לא השיבו מחמת הטעם אולי לא יהי' הבנים זכאין וראויין והוא יחלק להם ועל זה הבטיח השי"ת ליעקב כי לא אעזבך שאהי' מסייע אותך שתהיה זריז ביראת ה' אף שזרעך מבקשין לחם ולא יהיה להם פרנסה אעפ"י כן לא אעזבך מלסייע אותך שתהיה צדיק ולא תהיה נעזב ונכון: