אור ברסלב
זקן אהרן (פריד) פרשת ויהי

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת ויהי

פרשת ויגש

ויקרבו ימי ישראל למות ונתקשה הרמב"ן במה ידע הרי לא היה חולה וכ' הרמב"ן כי הרגיש בעצמו אפיסת הכחת ויתרון החולשה וידע כי לא יאריך ימים ולולי דבריו היה נראה עפ"י מה שפרשנו הפסוק ויאמר ישראל וגו' אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, יש להבין וכי דרכו של צדיק כמותו ליפתח פה לשטן ולמה לו לומר דבר זה אבל הנראה עפ"י מה שכתבתי בספרי אומר לציון בפתיחה אות כ"ו לקוחה מפתיחה לחתם סופר יו"ד כי עיקר הווית האדם בעולם הזה הוא רק הכנה שעל ידה יגיע האדם לחיי עוה"ב הנצחי והכנה זו איננה דבר אחר רק כשרון מעשה המצות ושלימות הנפש ושלימות זה אינו תלוי בזמן כי אם הכל תלוי בהשתדלות אדם ובזריזית מעשיו והיה כי ירום הנפש יהיה להרבות תורה ומצות ולהכניע את החומר אז מה שיעשה הזמן יעשה השכל לתקן שלימותה הנצרך לה ואז שבה אל בית אביה ותאור באור אלקים אך כאשר יתרשל האדם להשלים נפשו מחמת התגברות היצר הרע יוצמח וזה רעה לנפש כי נטרדה לחיות זמן ארוך בעולם הזה ביגיעה בלי מנוחה כדי שע"כ תתקן מה שעיותה, אמנם הצדיקים אשר כבר הגיעו לשלימתם באמת מצד עצמם אינם צריכן לחיות חיי צער ויגיעה בעולם הזה כי אדרבה יותר טוב היה להם להגיע לעולם המנוחה כדי שיתענגו מרב טוב הצפון אבל הנה מוכרחין לחיות חיי צער בעולם היה כדי להשלים אחרים בניהם ותלמידהם בתורה ומצות ומעשים טובים ולהורות להם דרך ישרה ולהטיב לאחרים בנתינת צדקה להחיות את נפש העניים ויש לפרש בהקדמה זו טעם הפסוק וצדקה תציל ממות דלכאורה אין ענין זה לזה אבל בדברינו יובן דכמה פעמים אדם משלים עצמו ומתקן את אשר עליו לתקן והיה מן הדין שילך לעלמא דקשוט להתענג אך אם הוא נותן צדקה ומזכה רבים ומחיה אנשים אז הצדקה זו תציל אותו ממיתה כי זה נצרך לחיות בשביל אחרים, והנה יעקב אבינו כבר השלים עצמו בשלימות גם בנין שבטי יה הי' צדיקים גמורים המה ובניהם ובשביל תקנתם לא הי' יעקב מחויב לחיות בעולם הזה כדי לתקן אותם כי אין בהם קלקול אבל אודות יוסף שנתגדל במצרים והי' שר גדול כמלך פחד יעקב שמא נטה מדת תורתינו הקדושה אך לאחר אשר ראה את יוסף והכיר בו שהוא עודנה צדיק שמח ואמר אמותה הפעם עתה אני מרוצה לילך לעלמא דקשוט כיון שפה אין לי מה לתקן אחרי ראותי את פניך כי עודך חי היינו שאתה צדיק כמו שדרשו על איש חי רב פעלים דהיינו שאני רואה שאתה ג"כ עודך צדיק א"כ אמותה וזה שאמר הכתוב ויקרבו ימי ישראל למות מפני שידע שכבר השלים נפשו ונפש כל בניו ואין לו מה לתקן בעוה"ז ידע דבמהרה ימות ונכון [עי' תודת אהרן]:

ויקרבו ימי ישראל למות יש לדקדק דהכי הימים אינם מתים ואיך יקרבו הימים למות והנראה דאיתא במדרש מה דכתיב כצל ימינו עלי ארץ הלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף והנה מדרש זה בלתי מובן אבל הנראה דכבר מובא בספר יסוד התשובה בשם האר"י הקדוש דכל אדם מחויב לקיים כל המצות בחייו ואם יחסר לו מצוה אחת אז מוכרח לאחר מיתתו להתגלגל ולבוא הנה כדי לקיים המצוה ולתקן החסרון ויכול להתגלגל לקיים המצוה שחסר אפי' כמה פעמים והנה אם אדם המתגלגל היה בטוח שיהיה מעמד ומצב שלו בגילגולו על כל פנים כראשונה ויהיה בריא ואולם ופרנסתו מצוייה אז לא היה העונש גילגול רע כ"כ אבל אם הדין נותן שיהי' בגילגולו עני ואביון מוכה בחלאים רעים או משוגע וסר דעת מה מאוד מרה העונש הזה מאוד וזה שאמר המדרש על הפסוק כצל ימינו עלי ארץ הלואי כצילו של כותל ירצה דהכותל אם נתקלקל ונפל אז כעשה מן הצל אור והשמש מאיר עליו כמו כן דומה הצדיק כשהוא מת אז נסתלק צילו מן העולם הזה לגמרי ונשמתו מאירה באור החיים ואמר עוד הלואי כצילו של אילן ירצה דאם האילן יבשו העלים ונפלו הפירות מעליו עד שיסתלק צילו על כ"פ אם יחזור ויטעון פירות ועלין אז חוזר הצל כראשונה דהיינו שיתגלגל האדם באופן ומעמד שהיה בראשונה אז ג"כ אין רע כ"כ כיון שלא יחסר לו ממצבו אמנם האדם הוא כצילו של עוף הפורח שפעם פורח זה ופעם זה ודוגמתו אדם שהיה בעולם זה בריא ואולם ועתה נתגלגל מוכה ביסורין וכדומה כמה יש לקונן עליו, והנה נראה דאדם שמת וצריך לבוא בגילגול עוד הפעם לא נוכל לומר שבמיתתו אתו הימים עמו שהרי אכתי יש לו ימים בעוה"ז ימי הגילגול אבל בצדיקים גמורים כיעקב אבינו שתיקנו בחייהם כל מה שהיה ביכולתם אינם צריכן להתגלגל עוד ונמצא מתו ימיהם עמם וזה שאמר הכתוב ויקרבו ימי ישראל למות כי כל הימים שלו באו למיתה ואין צריך עוד להתגלגל ונכון:

ויבואו עד גורן האטד וגו' ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד ויש לדייק שהוא כפול לשון גדול וכבד וגם אחרי כן כ' וירא יושב וגו' ויאמרו אבל כבד זה למצרים וקשה מדוע דוקא אבל כבד ולא גדול ומדוע דוקא למצרים ולא לבני יעקב ובגמרא מס' סוטה אמרי' דאפי' סוסים וחמורים ויש להבין כונתם:

ונראה דהנה ההספד על האדם שמת יוכל להיות בשני אופנים אופן האחד מצד הטבע כמו שנטבע שהעגל צועק אחרי הפרה שילדתו והילד בוכה על מיתות אמו וזה מחייב טבע הקורבה אופן הב' יוכל להיות ההספד מחמת השכלה והבנה כמו הרב הלומד עם תלמידו ומשלים אותו בכל מיני השכלה וכאשר יעדר הרב התלמיד יקונן עליו כאשר יקונן הבן על אביו כי כל המלמד בן חבירו תורה הרי הוא כאילו עשאו וחשוב אצלו כאילו מת אביו ויקונן עליו והנה מהפסוק הנזכר הא דכתב מספד גדול מורה על בחינת הספד עצר השכל שמרגיש העדר קבלת טובו עפ"י שכלו, וזה כי תיבת גדול מורה על הדבר בהיותו גבוה מן הארץ עד השמים וכמו שפירש בספר אפיקו יהודא על פסוק כי גדול ה' בציון ורם הוא וגו' דהיינו אצל ישראל המאמינים בהשגחת הבורא ית"ש בתחתונים כמו בעליונים נקרא השם ית"ש גדול שהשגחתו מן הארץ עד השמים אבל אצל העמים שאינם מאמינים בהשגחת השי"ת בתחתוני' לא נקרא השי"ת רק רם ע"כ וממילא בהספד שהוא מצד השכל המחייב את האדם לקונן נוכל לקרוא אותו הספד גדול שמדבר באדם שמגיע שכלו עד שכל העליון שהוא חלק אלקי ממעל, וזה נקרא הספד גדול אבל ההספד שהוא מצד הטבע וקורבה לא נקרא גדול רק כבד לחומר הגוף ולמשא האדם ולזאת נקרא מספד כבד ומעתה נבון מאחר שאמר הכתוב שבאבל יעקב היה מספד גדול וכבד מבואר יוצא דלא המשכילים בלבד שהרגישו בשכלם שעל ידי מיתת הצדיק יעקב אבינו ופסק השפעת כל טוב מכל העולם הספידו עליו אלא אפי' המון עם שאינם מבינם יותר רק לספוד מצד הטבע ומצד הקורבה ג"כ הספידו עליו ונדמה להם כאילו מת אביהם ולזה שפיר דרשו חכז"ל אפי' סוסים וחמורים, ופירושו היינו אפי' המון עם שאינם מרגישים בשכלם כלל ואינם מבינים לספוד רק מפאת טבע הקורבה כסוסים וחמורים ג"כ בכו וספדו כאלו מת אביהם ובזה יובן הכתוב וירא יושב הארץ וגו' ויאמרו אבל כבד זה למצרים ירצה שלמצרים שהמה אינם מבינים בשכלם חסרון גדול מהשפעת טובת העולם ורק ספדו על יעקב מכח הטבע והקורבה לכן זה דוקא רק אבל כבד ולא גדול כי המצרים אינם מבינים יותר ואינם יכולין לעשות מספד גדול רק מספד כבד אך בני יעקב ושאר גרים המבינים בשכלם המה עשו מספד גדול וכבד ונכון:

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה