זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת ויגש
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה ויש להבין כי למה יחרה אף יוסף בשביל שידבר יהודא אם ידבר דיבורים הגונים בודאי אין דרך החכם להיות בחרי אף בחנם ואם ידבר דיבורים אשר יהיה נגד כבוד יוסף פשיטא דבצדק יוחר אף יוסף כי מי הוא זה אשר יוכל לומר אפי' רק לאיש פשוט אקללך ואל יחר אפך בי ומכ"ש לשר גדול כיוסף ומה טעם יש בבקשת יהודא. ועוד יש להבין מה ענין כי כמוך כפרעה אדרבה אם הוא דומה לפרעה המלך כ"ש שיוכרח לקצר דבריו ובמדרש איתא מים עמוקים עצה בלב איש וגו' לבאר עמוק מלאה צונן ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנו בא אחד וקשר חבל בחבל משיחה במשיחה ודלה ממנו ושתה כך לא זז יהודא מהשיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו ע"כ מדרש והוא בלתי מובן ונראה דהנה יש חילוק גדול במשפט שכל האנושי בין אם עבד פוגע בכבוד רבו בין אם אדם דעלמא שפוגע בכבוד חבירו לענין העונש דאם אחד יבוא לבית חבירו ופוגע בכבוד הבעל הבית אז הבע"ב דוחה את הפוגע בכבודו לחוץ מפתח ביתו ויאמר לו הרחק ממני ולא תראה פני עוד כי אין אתה כדאי שאדבר עמך יותר ויהי' לו שונא מוחלט לעולם לא כן עבד שפוגע בכבוד רבו שאין מדרך לגרש העבד מביתו ושיהיה לו שנאה עמו אבל מדרך הרב להעניש ולקלל עבדו אבל משקבל עונשו אומר לו הרב לך למלאכתך ואוהב אותו כמקדם כי זה איננו כבוד לרב שיהיה לו שנאה וריב עם עבדו והנה העם אצל המלך חשובין כעבד לפני הרב ואם איש יחטא למלך אז המלך מענשו לפי ערך החטא אך אין כבוד לומר לאיש החוטא שאהיה שונא שלך לעולם כי אין זה מדרך הכבוד והנה יהודא היה לו טענת הרבה להציל את בנימן או שיהיה עבד תחתו או שימית האב ועוד כדומה כמבואר במדרש והיה יהודא בטוח בנפשו שאם ישמע יוסף כל טענותיו בלי ספק יהי א' מטענותיו מקבל אצל יוסף ויוצא בנימין לחירות אך פחד יהודא שמא ישמע יוסף טענה ראשונה או שנייה אולי יהי' קצת נגד כבודו יפתח לו הדלת ויוציאנו ויאמר לו אל תוסיף ראות פני ואז ישארו לו שאר טענותיו לריק ולא יכול להציל את בנימין ולזאת התחכם יהודא והקדים לפניו טענה אחת שיהיה לו לבטחון שישמע יוסף כל טענותיו ולא ירחיקנו ממנו ולזה אמר בי אדוני אני איננו כאיש דעלמא אשר אם ידבר נגד חבירו דבר שהוא שלא לכבודו אז יחרה אפו בו וירחק אותו מנגד פניו וישנאהו ולא יניחנו עוד לדבר לפניו אבל באמת אני לפניך כעבד שמדבר לפני אדוניו וזה כוונתו באמרו בי אדוני ידבר כא עבדך דבר באזני אדוני ואל יהיה לפניך למשא לשמוע כל טענותי ואפי' אם אכשל בלשוני לדבר דיבור שהוא נגד כבודך אז תעניש אותי לפי ערך החטא אך לא תרחיק אותי להוציאני למען אוכל לדבר לפניך עוד יתר טענות אשר יש לי ואם תאמר מדוע משיב אני לפניך כעבד ע"ז השיב כי כמוך כפרעה ואתה מלך וכל העם דומים לעבדים למלך ולא יהיה לכבוד לך שתהיה עמי בשנאה ובחרון אף וזה אומרו ואל יחר אפך בעבדך להרחיקני עולמית. ומעתה יובן המדרש הנ"ל כי מי שצמא לשתות ולפניו באר מים צונן עמוקה והרוצה לשתות ממנה ואין לו רק חבלים קטנים קצרים אינו יכול לשתות מבאר עמוקה כי שהחבלים והמשיחות קצרים ואינם מגיעים עד המים אך אם קושר כולן אחד לאחד יחד אז יוכל לדלות אך צריך לזה חכמה ואומנת איך יקשור אותם יחד כמו כן היה ליהודי טענות רבות ולא היה בטוח שיגיעו כל הטענות לאוזן יוסף שמא ירחיק אותו יוסף ולזה הקדים דיבור שיהי' בטוח שישמע יוסף כל טענותיו ולזאת אמר בי אדוני וגו' ואל יחר אפך בעבדך להיות לי לשונא ולהרחיק אותי משום כמוך כפרעה ואתה מלך, ונכון:
ויפול על צווארי אביו ויבך, ופרש"י אמרו רבותינו אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף שהיה קורא את שמע והוא תמוה דהרי היה יכול ליפול על צווארי יוסף ולנשק לו אחר שגמר הק"ש ויראה דהנה כתיב מבשרי אחזה אלקי דענין האלקי אנו למידן מעלמותינו דכמו שהנשמה נמצאת באדם בלי שום ספק שבעולם והיא רואה ושומעת ומבחנת ואינו נראית כמו כן הבורא ית"ש הוא כנשמה לכל העולם מצוי ורואה ומבין כל מעשה דיבור ומחשבה שבעולם רואה ואינו נראה, והנה השם יתברך שמו ציווני ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך אנו למדין ענין אהבה זו מאהבת עצמינו כמו שנודע לן שאם נודע להחשוק שהחשוקה שלו אוהבת ג"כ איש אחר זולת החשוק מיד יחרה אף החשוק וחמתו בערה בו ונהפך אהבה לשנאה כמו כן אהבת הבורא ית"ש אם יש לאדם האוהב השי"ת אהבה אחרת לאדם אחר מיד נחלש אהבת ה' בלבו ולא יחפוץ ה' בו ובאהבתו כי אהבה אמיתית איננה סובלת לאהוב דבר אחר ואיננה תוכל להתחלק והנה נחזי עוד אם החשוקה אוהבת דבר הנצרך לגופה כמו התכשיטין ומלבושים הנאים כדי שתתקשט בה למצוא חן בעיני החשוק תהיה חביבה ואהובה לפני החשוק שלה אז בודאי ויהי' לרצון לפני החשוק כי כל מה שתאהב לזולתו הוא הכל למען אהבתו כמו כן אם יאהב אדם לבניו כדי שיהי' עובדי השי"ת, וגם אוהב לאכול ולשתות כדי שיתחזק כחו ויהיה יכול לעסוק בתורה לקיים מצות ה' ית"ש א"כ כל עניני עולם אשר הוא אוהב הכל לשם שמים לעשות רצון קונו והרי איש זה חשוב כאילו היה לבבו ולא מאהבת ה' כי כל אהבות אחרות אשר בלבבו סובבים על קוטב אחת לעשות רצון השי"ת וזה הפירוש בפסוק ואהבת את ה' בכל לבבך שיהיה כל אהבה אשר בלבבך כולם יהי' תכליתם לאהבת ה' ומלא הלב ואהבת ה' ואמרו חכז"ל לכך נסמך אחד לואהבת את וגו' משום שאחד בגמטר' אהבה ואהבת ה' צריך שיהיה אחד וזהו ג"כ הפירוש בתפלתינו ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, דהיינו שכל האהבת ותאוות אשר יהיה בלבינו יהי' כולם מיוחדים לכוונה אחד לתכלית היוצא ממנו הוא אהבה ויראת ה' אבל אם אדם אוהב בניו שהמה סוררים ופוחזים או אוהב הון כדי שיתענג גופו וימלא תאוותו אף שעושה ג"כ מצות מ"מ לא חשוב אהבה לה' כלל כיון שהוא חלוק לשנים ואהבה צריך להיות אחד ובזה יובנו דברי חכז"ל הנ"ל שיעקב אבינו היה בטוח על בניו אשר הי' אצלו ונתגדלו עמו שהמה צדיקים רק פחד לעצמו יעקב אבינו אודות יוסף שנתגדל במצרים וגם כי עלה מזלו ונעשה משנה למלך במקום הטומאה ומה יעשה הבן שלא יחטא מחמת שרירות לבו והיה ירא יעקב שמא נטה יוסף מדרך התורה וכדכתיב וישמן ישורן ויבעט וגו' ולכך לא חבק ולא נשק ליוסף להראות אהבתו אליו כי אולי יחלק על ידי אהבה זו אהבת ה' ית"ש ויאהב לדבר המתנגד לאהבת ה' ית"ש וזה שאמרו חז"ל דיעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו מפני שהיה קורא את שמע דהיינו שמע ישראל וגו' אחד ואהבת וגו' בכל לבבך ואם יאהב ליוסף ג"כ אפשר לא יוכל לקרוא שמע וגו' אחד ואהבת וגו' בכל לבבך ונכון, [עי' תודת אהרן ועיי' בספרי הקטן צל הכסף בפי' ששי מה שכתבתי על מדרש הנ"ל]: