זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת בלק
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטוי כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. כל עובר ישתומם להבין כוונת ענין המליצה. יראה לענ"ד כי כוונת בלעם לבאר הבדל עצמי שיש בין ישראל לשאר אומות העולם וכבר התבאר בתוך ספרי קדשינו דבארבעה דברים אנחנו בית ישראל נבדלים מכל האומות, הא') כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו שיש להם שרים מנהיגים אותם ומשפיעי' טובים אשר מקבלים מה' יתברך אבל אנחנו כולנו נלך בשם ה' אלקינו כי הקב"ה בעצמו ובכבודו מושל בנו ומשגיח עלינו השני מצד הנשמה הקדושה שאנחנו בית ישראל נשמתינו חלק מאור כבוד ה' יתב"ש וכמו שנאמר כי חלק ה' עמו וכתיב נר אלקים נשמת אדם אתם קרוים אדם אבל נשמת האומות אצולה משרים מנהיגים שלהם, השלישי מצד התורה הקדושה שלכל האומות יש להם דתות ונמוסים בדוים מבני אדם אך תורתינו מן השמים וכמו שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, הרביעי מצד האבות הקדושים ומצד ארצינו הקדושה שלכל האומות ניתן כל העולם ולנו נחלת אבותינו הקדושים וכל הווית גופינו הוא מזרע אבות הקדושים וכל קיום גופינו מארץ הקדושה הרי אנו מובדלים מהם באלקינו ותורתינו ובנשמתינו ובגופינו ובזה יובנו דברי הפסוקים הנ"ל:
אך נקדים מאמר חכז"ל מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אמר הקב"ה אתם עשיתם אתי חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי גוי (ברכות זין) יובן עפ"י הקדמה לקוחה מפי ספרים ומפורסים כי נמצא בנו עדת ישראל ענין טבעי וסגולה דכשיקרה ח"ו איזה צרה לאיש ישראל אחד אז מיד יתעוררו ויקומו כל עדת ישראל לעמוד לימין המוצק להושיע ולעזור לו על פדות נפשו לא כן שאר האומות שאין אחד מרגיש בצער חבירו ואין אחד מתקומם על צמר חבירו אבל אנחנו בית ישראל בהתקומם חלק ממנו מתקומם כולו וזה מורה שאנו כולם אחודים ודבוקים יחד בגוף ונפש וזה הבטיח אותנו השי"ת שאעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כי תמיד הכלל מתעורר להציל הפרט ויש לפרש בזה מדרש רבה שה פזורה ישראל למה נמשלה ישראל לשה מה שה כשהיא לוקה באחת מאבריה כל האיברים מרגישין כן ישראל אחד לוקה כולם מרגישים ותמה היפ"ת דלמה דוקא נמשלו לשה ולא לשאר בעח"י הלא בכל בעח"י היא כשהיא לוקה כל האיברים מרגישין אבל הנראה בזה ידוע בטבע שברא השי"ת לכל מיני בע"ח ענין חוזק ואומץ וכח קשה בא' מאיבריו דוגמת כלי זיין כדי שיוכל להתקומם נגד אויבו אשר ברצונו להזיקו וכן ישתמשו בו לטרוף טרף מזונו להחיות נפשו כמו קרניים לשור ויד חזקה לארי ומלתעות לכפירים ושינים לזאב וכדומה זולת השה בלבד אין לו שום אבר אשר יוכל להשתמש בו להתקומם נגד המצירו ומהיות כן כל הבעח"י שבעולם כשהן לוקין באחת מאיבריהם אינם צריכים להתקומם להציל נפשם או להזיק את שכנגדו כי די להם באותו אבר וכלי זיין אשר ניתן להם בטבע מוכן לכך אך שאר איבריהם נעשו כאלו לא הרגישו כלל כיון שאינם משתתפים להצלה אך בשה היונק הזה כיון שאין לו אבר מיוחד להצילו לכן בהגיע אליו דבר המצירו כל האברים צריכים להשתתף בהצלתו כי אין לו דבר שיחלוץ ראשן למלחמה ולכן כשהיא לוקה כל האיברים מרגישים ומשתתפים בהצלה ולכך ומהאי טעמא נמשלו ישראל לשה דכל האומות נמשלו ליתר חיות הארץ כי יש להם מלאכים ושרים ושופטים ושוטרים בכל המקומת אשר ישגיחו על כלל האומה ופרטי ויעמדו הראשים לימין המוצק ולכן אין באומה מדה זאת שאחד מרגיש על מכת חברו וצרתו כי די להם בהתקומם שרים שלהם אבל אנחנו בית ישראל אשר בעו"ה כעת אין מי שיתקומם עבורינו כי אין מלך ושופט בנו ולכך אנחנו נמשלו כשה שע"כ כשאחד לוקה אנו כאן מרגישין כי כלנו עם אחד ונפש אחת והכל מטעם שהקב"ה הוא אלהינו אחד הוא הוא עשנו חטיבה אחת בעולם ואחדות שלנו נמשך לנו מצד שאנו עובדים אל אחד יחיד ומיוחד וע"ז מרוח לנו בלעם במאמרנו ומשלו אותנו כנחלים נטוי יראה כמו נחל הנמשך כשנוטלין מקצה אחת שבנחל המים מיד כל הנחל מרגיש וממלא חסרון הנוטל ובהתקומם חלק ממנו יתקיים כל הנהר כאילו ירוצו המים למלאות החסרון וכמו השה הנ"ל כמו כן ישראל המה עם אחד עובדין לאל אחד וזהו דמיונם ממש לנחלים נטוי נבדלים בזה משאר אומת:
עוד אמר הבדל עצום בין ישראל לאומות העולם כגנות עלי נהר ירצה עפ"י מה שפירש המאיר איוב בפסוקי איוב היגאה גמא בלא בצה ישגו אחו בלי מים עודינו באבו לא יקטף לפני כל חציר יבש כן כל אורחות כל שוכחי אל ופי' כי שורש גדול באמונה שכשם שאין קיום לאחד מעשבי האדמה בזולת שהי' שרשו מתחת פתוחה עלי מים ובלאו הכי אעפ"י שיציץ ופרח ומתחתיו יצמח עודינו באבו אעפ"י שלא קנויף מ"מ לפני כל חציר ייבש כן ג"כ פלגי מים חיים למעלה ביד ה' שמה עיקר שורשי הצדיקים ונצר מטעיהם כי כן ראשו של אדם פונה למעלה למקום חיותו ושותים ממים חיים אשר שמה וזהו התורה הקדושה ממנה שותים ומסתפקים ומתחייב א"כ שהאיש אשר לא ישתה ממים עליונים אשר הם מקום חיותו ושורשו ופנה למטה לשתות מי בורו ללכת בדרכי חשך כמקרה העשב ההיא אשר לפני כל חציר יבש גם הוא יקרהו כי אז ימות בנפש מרה ולא בטובה וכן מבואר במכילתא היגאה גמא בלא בצה וכי איפשר לגמא זה להתגדל בלא מים כך אי איפשר לישראל להיות בלי תורה ע"כ יוצא לנו מזה דאנחנו בית ישראל מקום שורש חיותנו הוא למעלה ונשמתינו שותה ומסתפק ונוטלת חיותה ממים חיים התורה הקדושה מן השמים אשה היא ג"כ שם במקום שרשינו ולכן נשמתינו נשארה לנצח ואחריתינו לדור דור לא כן האומות אשר דתיהם בדיות מי בורות המה יבולו כעשב זה אשר לא ישתה מי מקורו וזה שאמר בלעם אנחנו בית ישראל כגנות הנטועים עלי נהר שלא יבול ולא יבוש לעולם אך באומות העולם יבש חציר נבל ציץ ורק דבר אלוקינו יקום לעולם וזהו תורתינו הקדושה הניתן לנו מן השמים)
עוד אמר הבדל השלישי כאהלים נטע ה' עפ"י מה שכתבו חכז"ל כי יש חילוק בין נטיעה לזריעה כי בזריעת איזה פרי בתוך האדמה אזי הפרי נבאש ונתקלקל תמיד לגמרי עד שכמעט יתהפך הפרי להאדמה רק אח"כ יפרח מחמת הכח הנוטעה בו בטבע אך לא כן הנטיעה שאדם נוטע יחור אילן א' בתוך האדמה אז אותו ענף גופה מושרש באדמה ומוציא פירותי' וזה גופה דמיין החילוק שיש בין נשמת ישראל הקדושה לבין נשמת האומות מצד שנשמת האומת דומה כאלו כבר נשחת ונפסד צורתו טרם יולד וטרם יתהוה האדם ממנו כי מקור נשמת משריהם ומזליהם אשר קבלו הכח מאלקי שמים ושוב המה יתנו כח לאנשים לא כן נשמת ישראל עם קודש כי המה נקראים נצר מטעי שהמה נטעי ה' כי נשמתם חלק אלקי ממעל והמה רק נטועים ורק ע"י תורה ומצות יתבדלו ויתקדשו וע"ז רמז נביאות בלעם שישראל הווה כאהלים נטע ס' שהמה כולה ענפים נטועים מה' וחלק ה' עמו אבל שאר אומות המה רק כנשמות זרועות אשר יתהוו אחרי השחת הודם:
אמר עוד הבדל רביעי מצד בנין גופם מסיבת שהמה בני האבות הקדושים אשר נתגדלו וקנו חיית גופם מארץ הקדושה וידוע כי בארץ הקדושה שם שערי שמים ולשם פונים כל התעלות והבקשות ודרך שם יבוא כל השפע לעולם כולו כי הארץ הקדושה מקבלת השפע תחילה ומאשר יפרוץ על גדותיו להשפיע לכל העולם והוא במדרגת מים אשר תשוקה ותדשן כל הארצות ואבות הקדושים נמשלו לארזים אשר בלבנון ולזה אמר כי אנחנו ישראל מצד האבות שהם כארזים ומצד הארץ הקדושה שהיא כמים המשקה לכל הארץ וזהו כארזים עלי מים יזל מים מדליו אנחנו בית ישראל אנחנו כמים הנזלים מדליו ואנחנו זרעם חשובים כמים רבים למלוך על כל העולם ולמשול בהם
ויערב לפוינו עם מוצא דברינו לפרש עוד נביאות בלעם באומרו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל עי' פירש"י ותרגם ומלת רובע קשה ויראה לדברינו עפ"י מה שראיתי באלשיך הקדוש על פסוק שחורה אני ונאוה וכה דבריו בקיצור כי כמו שרק בבגד היקר והיפה מאוד נחשב כתם הקטן שבו למים גדול מה שלא נראה כלל בבגד גרוע ושפל וכמו רק האדם הלבן היפה מאוד ניכר בו מעט שחרות אשר קבל משזיפת השמש מה שלא כראה לאיש שחור ונבזה כמו כן בישראל עם קדוש מחמת חשיבותם ניכר בהם חטא הקל ולגדול יחשב מה שאינו נראה וניכר כלל בשאר אומות וזה מאמר שלמה שכנסת ישראל אומרת שאעפ"י שאומרים עלי האומת ששחורה אני ובעל חוטא מ"מ ונאוה אני בעצם יפה מאוד ואף שאתם תדמו אותו לאהלי קדר לא כן כי אני דומה באמת ליריעות שלמה אך אל תראוני ואל תדמוני כי השחרחורית שנמצא בין הוא בעצם מצד עצמי אלא מצד פנים יפות ולב שלי לזאת ניכר בי מעט חום השמש וזה אל תראוני שאני שחרחורת בעצם רק מחמת ליבנה ויפיה שזפני השמש ולגודל חשיבת שלנו כל חטא קל נחשב לגדול אבל אתם פחותים וגרועים בכם אינם נכרים כלל החטאים האלו ע"כ. והנה ידוע כי עפר כינוי לחטא ועון כי כל סיבת החטא הוא החומר הנוצר מאפר וכבר נתבאר דכל עיקור חשיבות ישראל הוא בארבעה ענינים הלא המה, א') אנחנו עם אחד ועובדין לאל אחר, הב') מצד תורתינו הקדושה מן השמים, הג') מצד נשמתינו חלק אלקי ממעל, הד') מצד אבותינו הקדושים אשר קנו גופם מארץ הקדושה ואנחנו זרעם וחשיבת ישראל המה ארבעה דברים הללו וזה אמר בלעם מי שרוצה למנות חטאים ועונת של יעקב דהיינו מי מנה עפר יעקב וסובר בדעתו שהוא מונה החטאים וגרעותם דהיינו עפר יעקב הידוע יעקב מדה פחותה אבל באמת הוא טועה כי ימצא מספר את רובע ישראל דהיינו שימצא מחמת חשיבות ישראל בארבעה מעלותיהם הנ"ל והיינו רובע ישראל מחמת חשיבות יוכל למנות החטאים מה שלא חשוב ונראה כלל אצל שאר אומת מצד שכלותם וגרעותם ונמצא כל חטא וחטא שמונה איננו לגריעות ושפילת שיהי' נקרא עפר יעקב אדרבא כל חטא מורה על חשיבת רובע ישראל כי רק בשביל שהמה חשובים מאוד בארבע מעלותם נראים ונמנים החטאים ונכון מאוד בעזה"י: