אור ברסלב

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת בהר

פרשת אמור

איתא במדרש וכי תמכרו ממכר לעמיתך הדא היא דכתיב המות וחיים ביד הלשון יובן לדעתי עפ"י מה שפרשתי מאמר דוד המלך תהלים ע"ג שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ע"פ מאמר שלמה המלך ע"ה משלי ט"ו לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע איולת, יש לדקדק מדוע ברישא דקרא אצל חכמים נקט לשון ואצל כסילים כתיב פי אבל יובן כי הנה נראה אם חכם יעמוד בשער בת רבים לפתוח פיו לדבר דברי חכמה אז יזמין כל כלי דבור המוכנים למענה פיו ולשונו ושכלו ובינתו כדי שיהי' דיבוריו מאירים כספירים נכנסין בלב שומעין דברו ויקובל אצל כל איש ולכן נקרא דיבור החכם לשון חכמים מטעם כי בלשונו ידבר ושפתיו ברור מללו ומתוך דיבורו ניכר מעלתו מעלת אדם על כל החי כמאמר הכתוב ונפש חי' ותרגומו לרות ממלא, לא כן הכסיל יען כי אין חכמה ותבונה בדבריו ואינו נחשב דבריו אלא כציפצוף העופות שאין בהם דעת לזאת נקרא דיבורו רק ה כסילים כי ידמה בדיבורו השפל כאילו אין לשון בפיו, וזה מאמר שלמה המלך כי חכמים אשר דיבורם תיטב דעת והמה בטוב טעם ודעת לכן נקרא לשון חכים אבל מה שכסילים יביע אומר, לאשר אינם עושים שום רושם בלב שומעים לזאת לא נקרא רק פי כסילים, ונחזי אנן האדם נדמה בדיבורו ולשונו כאחד אשר אין לו בגד ללבוש כי אם בגד אחד יקר מאוד והוכרח ללבשו בשבת וחול שע"כ יתנהג בזה שבשבת אז יכבס הבגד וייפה אותו בכל מיני יופי ויקשט אותו עליו כראוי עד כל רואיו יכירו יופי' וקישוטו, אך בחול ילביש אותו עראי ואם רק ביכולתו למנוע ממנו לא ילבישכי ואם יוכרח להלבישו לא ילבישנו כראוי רק יעלנו עליו כדי שלא יכירו אותו בכי אדם כדי שיהי' לו לשבת מלבוש חשוב ואם ידעו בכי אדם שגם בחול מלבוש זה הבגד אז יאבד חשיבותו כמובן כמו כן האדם הנלבב אשר ירא אלהים הדיבור והלשון שניתן לו הווה הבגד יקר מאוד אשר ניתן לו והוצרך לו לדבר בו תורה ותפילה והוצרך ג"כ לדברים בטלים, יראה ויתבונן אם ירצה לדבר דברי תורה ותפילה ודברי יושר וצדק אז יזמין כל כלי דיבורו ולשונו בדעת ובתבונה ובמליצה זכה ובצחות כי יזכור שעתה קונה עולמו הנצחי' ובזאת יוכר מעלתו מעלת האדם המעלה מובחר מכל החי שבעולם, אך לעת יכסה צל החשך ויפתהו יצרו לדבר דברים בטלים לשון הרע וכדומה אז יראה עכ"פ שלא יהי' דיבורו רק בשפה בלי לב ולשון רק בפי כסילים בלבד ולא יטריח שכלו ולשונו היקרים אשר לא נבראו ולא ניתנו לו רק לדברי קדושה, רק במקרה בעלמא כאותו שלובש בגד של שבת בחול כנזכר לעיל, אך בעו"ה העם יושבי חושך עושים להיפך ושמים אור לחושך וחושך לאור כי כאשר יבואו להגות בתורה ולהתפלל אז יפטירו בשפה רפה ויצפצפו בפיהם כעגור וכאשר יגיע למקום אסיפה לדבר טוב ויושר אז לא יפתחו פיהם רק בשפתים נעות כאילו לא הי' לשון בפיהם ובלא דעת ובלא תבונה אך בעת אשר יגיע לדבר דברים בטילים לצנות רכילות או כאשר רוצים לנקום ולפטור אז יפתחו בשער פיהם ולשונם כחרב חדה יניעו כל כח שכלם וחכמים המה להרע בכל מיני ערמות וערמימות וזה כונת הכתוב הנ"ל שתו בשמים פיהם ירצה הכונה כאשר יגיעו לדבר בעניני שמים כתורה ומצות אז רק בפיהם ידברו בלי לשון ובלי תבונה אך ולשונם לשון מדברת בהשכל ובערמה בכל כחה תהלך בארץ בדברים ארציים כלשון הרע ורכילות אז תהלך לשונם בכל כח כוונתה ושכלה ומה נעשו האנשים האלו המתהפכים השיטה הנכונה ומחליפים עולם הקיים בעולם העיקר, וזה כוונה הכתוב המות והחיים פי' המות זה הגיהנם ועונש הבא וחיים חיי נצחיי המה ביד הלשון כי אם מכין האדם לשונו לדבר תורה ותפילה ובעת אשר יוכרח לדבר דברים בטלים אינו מדבר אלא בפיו ולשונו מניע אז ישיג חיים הנצחיית ואמנם אם יעשה להיפוך אז ע"י הלשון אשר יזמין לרע קונה לו עונש נצחית ומות עולמית ולזה אמר מות וחיים ביד הלשון וא"ש:

וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ויש לדקדק על כפל הלשון כיון שימיך ממילא מטא ידו וגם למה נקט גר ותושב דהרי ק"ו אם תושב שהוא אוכל נבילות חייב להחיותו כ"ש גר גמור יראה לפרש עפ"י מה שפרשנו מאמר מלך החסיד (תודת אהרן) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד דהי' לו לומר פשעי אני יודע ומה לשון אדע שהוא בבנין עתיד, יראה לדעתי כי העובר עבירה בזדון לבו כאשר ירצה לשוב בתשובה שלימה והוא הולך ומוסיף בכל יום ויום ביראת ה' ונתוסף לו בכל יום ידיעה יתירה מגדולת הבורא ית"ש אז העבירה ג"כ נתגדל ונתחדש בכל יום ויום כי אינו דומה מי שהכעיס את השר למי שהכעיס את המלך כמו כן בהיות האדם עובר עבירה והכעיס נגד הבורא ית"ש ואז עדיי' לא ידע עוד מגדולת ית"ש ולא הי' ציור במחשבתו בשעת החטא והכעס אלא כמו שהכעיס שר רק לאחר שמוסיף והולך וגדל ביראת ה' ונפתחו עיניו להבין ולצייר קצת מגדולת הבורא ית"ש אז עם הוספה זו נוסף ג"כ המרי ביותר ובכל יום ויום יחודש וירב פשעו ולזאת הוצרך בכל יום להוסיף תשובה על פשעיו אך לא כן הוא בעושה עבירה בשוגג כי נהפוך הוא כי עוד שמוסיף ידיעה בגדולת הבורא ית"ש איגלאי מילתא למפרע שהי' יותר בהמה בעת חטאו והי' השוגג רב וגדול מחמת חסרון ידיעה שגגת תלמוד עולה זדון ולזאת אפשר לומר כל עוד שנוסף לו תכונה בידיעת השם ובציור יראתו ועבודתו נתגלה ונודע למפרע שהי' בעת חטאו בשוגג יותר נבער מדעת וכל עוד שהי' שוגג יותר ונעשה החטא בלי ידיעה לא יחשב לחטא כלל ולזה אמר דוד המלך ע"ה לא כן עמדי כי הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני אני מבקש ומתחנן על עווני וגם על חטאי דידוע העון הוא המזיד והחטא הוא השוגג ואמר כי פשעי דהיינו המזיד שלי גדול מאוד אצלי עד שאני אדע בכל יום ויום יתוסף לי ידיעה על גודל פשעי מחמת שאני הולך וגדול בידיעת השם ובתורתו וביראתו בכל זאת לא אפטר עצמי מחטאי שבשוגג לומר מחמת שהייתי אז נדמה לבהמה לא יחשב חטאי אלא וחטאתי נגדי תמיד חשיב אצלי כאילו הייתי היום חוטא והחטא לנגדי תמיד והנה כבר פירשנו בתודת אהרן דגוף ונפש המה חשובים כשני אחים והנה נפשר הכתוב הנ"ל כי ימוך אחיך ירצה אם יפגע לנפש חטא אז יאבד זכותה ורכושה והרי היא דלה ועני וזה כונה התורה כי ימוך אחיך אם תחטא הנפש בשוגג או מטה ידו עמך ירצה שתהי' העבירה במזיד מחמת תאות הגוף והסתת החומר לעשות עבירה במזיד וזה כיוון בפ' ומטה ידו עמך דהיינו ע"י החומר אני מיעץ לך והחזקת בו תראה לשוב בתשובה שלימה, ואמנם אופן התשובה תהי' על המזיד באופן שתהי' גר ותמיד תשתדל להוסיף ידיעה בגדולת הבורא עד בלי סוף ותדמה בעינך כאילו בכל רגע ורגע אתה כאלו באת לעולם היום ונודע לך גבורת וגדולת הבלתי בעל תכלית ואין סוף כדי שתדע בכל יום יותר מגודל פשעך ותהי' לך חרטה יותר אבל בכל זה לענין החטא אשר חטאתו תהי' דומה כאילו היית תושב וחטאתי נגדי תמיד ואל תתלה בבהמותך ושגגתך ודו"ק כי קצרתי ונכון:

איתא במדרש רבה וכי תמכרו ממכר לעמיתך הדא הוא דכתיב מות וחיים ביד לשון ירצה לפרש דהנה איתא במדרש מאי דכתיב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע בכל יום ויום אני מחשב למקום פלוני ולבית דירה אני הולך ורגלי מביאן אותו לבהכ"נ ולבהמ"ד כבר ידוע מאמר חכמז"ל דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית דהכונה כל מה שיקנה בעוה"ז אין לאדם בו שום קנין באמת ואינם שלו בעצם כי הכל ישארו פה והוא יעזב לאחרים חילו רק מה שקונה לעצמו תורה ומצות ומעשים טובים זה בלבד נקרא קנינו של אדם וכמ"ש הפייטן קרוץ מחומר מה מועילו זה שיש לו אינו שלו והנה דוד המלך ע"ה הי' חושב בכל יום אף שהי' מלך ישראל והי' לו כמה מקומות וכמה בתים מ"מ חשב עם נפשו בחשבון שהמה אינם שלו אלא על צד הדמיון אבל באמת אינם שלו ולא מצא לנפשו מנוחה ונחמה שיוכל לומר שהמה שלו ובכל מקום וביתו שהי' דוד המלך ע"ה הי' הולך הי' אומר למקום פלוני אני הולך ולבית דירת פלונית אני הולך שלא הי' יכול להוציא מפיו שהולך למקום ובית שלו לזאת לא מצא לנפשו מרגוע עד שבע"כ רגליו מביאת אותו לבהכ"נ ולבה"מ שמה מצא לו חלק וקנויה שמה שקנה לו שם מתורה ומצות קנה לו קנין עולמית, וזה פי' הפסוק חשבתי דרכי על כל משא ומתן שלי אם יש לי קנין עולמית בהם וכאשר לא מצא בהם קנין ולזאת ואשובה רגלי אל עדותיך, והנה כבר כתבתי בספרי אומר לציון בפתיחה אות י"א דהגוף והנפש המה ביחד, עליהם נאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד דעיקר כוונת התורה במצוותיה שישגיח האדם בעיני פקיחא שיתן לכל אחד ואחד מהם חלקו המגיע לו בצדק שלא יחמוסו זה את זה ושיהי' ביניהם משפט וצדק כי הם דומים כשני אחים המוכרחים זה לזה וקונים זה מזה כי הגוף מוכר העוה"ז לנשמה ע"י עשיית המצות ולימוד התורה וקונה מנשמה עוה"ב ע"י עשיית צרכיו וזה שהזהיר הכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך ירצה, אין קנין בעולם אלא עוה"ב. וחיי נצחית כי היותר המת הבל וריק, ע"ז ירמוז הכתוב לגוף, כי תמכרו ממכר דהיינו מה שקרא ממכר לעולם לעמיתך לנשמה שאתך דהיינו מה שתעסוק בתורה ומצות, או קנה מיד עמיתך דהיינו שתסייע לך עשית צרכיך בעסקך בעניני הגוף ע"ז אני מזהיר אותך אל תונו איש את אחיו וע"ז שפיר המדרש הה"ד המות והחיים ביד הלשון ירצה האונאה תוכל להיות ע"י הלשון כנ"ל:

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה