זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת בהעלותך
ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וגו' ותבער בם אש ותאכל בקצה המחנה ופי' רש"י בשפלים ור"ש אומר בקצינים יש לדקדק מדוע הגיע הקצף דוקא על השפלים וגם על הקצינים ולא בבינונים, אפשר לומר מדרך המון עם בזמן שהמו"מ מתרופף ושעת היוקר מיד הם מקמצים מלתן צדקה ולעשות גמ"ח ויצעקו תמיד הלא העת והזמן רע מאוד ואיננו יכול לפזר לצדקה אך בתאוות העולם בכל אשר שאלו לא יחסורו להם דבר והנה נחזי אנן הבינונים דהיינו אנשים שפרנסה שלהם מצומצמת בודאי יש להם קצת התנצלות במה שקופצים ידיהם לתן צדקה כי חייהם קודם לחיי חבירו ובפרט אם טפלי תלוי בי' אבל העניים והשפלים אין להם שום טענה בשינוי העת כי מה מזיק להם הזמן הלא גם קודם הזמן הזה הי' ג"כ עניים וכן העשירים מה יחסור להם, וכי אם יהי' להם פחות מהסכום אשר אליו יתאוו מה יחסור להם ולבריאתם ואין זה אלא קמצנות להרע וזה שאמר הכ' ויהי העם מתאוננים ומה הי' האינון רע שהי' אומרים שהעת רע אבל טענתם הגיע רק לאזני ה' דהיינו לענין מצות צדקה וגמ"ח וצורכי שמים ולמלאות תאותם הי' די והותר ולכן בערה האש רק בשפלים ובקצינים שהמה חטאו בחנם אבל בינונים לא הגיע להם עונש מטעם הטענה הנ"ל וא"ש:
מדרש תמר"ה מובא בספר יבין שמועה למו"ח הגאון בעהע"ח שמן רקח בסוף פרשתנו וז"ל הרוצה לידע תחיית המתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג ע"כ יראה בהקדים מאמר חכמז"ל בסנהדרין דף צ' שאלו רומיים את ר' יהושע בן חנניה מניין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להם תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר ויאמר אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזכה וגו' ודלמא וקם העם הזה אמר להו נקוטי מיהא פלגי בידייכו ואתמר נמי אמר ר"י משום רשב"י מניין שהקב"ה מחיי' מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב וגו' וקם העם וגו' ומאמר זה תמוה דמאחר ששאלת הרומיים הי' עיקר שאלתם על תחיית המתים שהרי הקדימו שאלה זאת איך נחה דעת ר"י ב"ח לומר נקוט מיהא פלגא בידייכו דהיינו לפשוט מה שלא הי' עיקר שאלתם דעכ"פ לא נפשוט עיקר שאלתם דתחיית המתים מנ"ל ועוד יותר תמוה מה שהביא הש"ס אתמר נמי וכו' דמוכח מהך דהנך שוכב וכו' כל הני תרי דברים תחיית המתים ויודע העתידות דהרי כבר איפריך דלא מוכח מכאן תחיית המתים כלל רק יודע עתידות. ונראה לענ"ד בעזה"י דכבר נתבאר בענין הקודם שאילת הראשונים דידיעת העתידות עם הבחירה סותרת, וכתבתי שם תירץ האלשיך והוא דהידיעה היא מחשבת הבורא ית"ש אינני פועלת ועושה רושם לגודל קדושתה ורוממותה בעולם העשייה רק הדיבור פועל בעולם הגשמיי הזה ולכן דייקא הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות וגם אמרו חכמז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר אבל במחשבה כבר נודע ואפ"ה אינו מכריח המעשה, אך קשה על זה מקרא מפורש הנ"ל דהקב"ה אמר בפה מלא למשה רבינו הנך שוכב וגו' וקם וגו' וחרה וגו' ומצאוהו וגו' הרי שהיתה הדיבור יוצא מאת השי"ת שבני ישראל יזנו אחרי אלקי נכר א"כ המה מוכרחים על כך ולמה יענישם השי"ת כיון שכבר הוכרחו על כך ועל כורחך צריכים אנו לתרץ על זה דאין זה גזירה מחולטת מפי השי"ת שיחטיא כיון דתיבת וקם אין לו הכרע ואפשר התיבת וקם קאי אדלעיל וזה שאמר השי"ת הנך שוכב וגו' וקם וגו' הוא ענין בפני עצמו ואח"כ מתחיל מאמר אחר העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר ואינו גזירה מוחלטת רק כעין תנאי דהיינו אם העם הזה יזנו אחרי אלקי נכר אז יקבלו עונש ומצאוהו צרות רבות וכמו שכ' אם בחקותי תלכו ואם בחוקותי תמאסו אך אי יש לנו לתחיית המתים מן התורה, ואז המאמר הראשון איפשר לפרש דהנך שוכב וקם וגו' על תחיית המתים אבל אי נימא אין תחיית המתים מה"ת א"כ על כרחך הך תיבת וקם קאי אבתרא וממילא הוא גזירה מחולטת וא"כ הק' לדוכתי' הלא המה מוכרחין ולמה יענישן השם ית'. ולזה א"ש ולכך אמר ר"י ב"ח נקוטי מיהא פלגא בידייכו דהקב"ה יודע עתידות וממילא מוכח ג"כ דתחיית המתים מן התורה ולהכי יענישם ה' כיון דאיכא לפרש הך וקם אדלעיל כיון שיש תחיית המתים ובזה מיושב לשון פלגא כיון שחצי השאלה מוכרח ממילא מוכרח שם חצי השני וע"ז שפיר מביא אתמר נמי דתרווייהו דהיינו תחיית המתים ויודע עתידות הכל מוכח מהך קרא ונכון מאוד:
אך אכתי קשה הא תינח אם נניח תי' האלשיך אבל לפי מה שהבאתי לעיל עוד תי' המר"ם אלמשונכי דגם הדיבור אינו מכריח המעשה וא"כ אכתי לא מוכח תחיית המתים מה"ת אי נימא דוקם קאי אבתראי דשפיר מחויבין העונש מפני שאנו מכריחים עפ"י הדיבור אמנם הלא כבר כתבתי בשם הפלאה דיש ראיי' לדעת האלשיך מהא דאינו מעניש השי"ת על המחשבה והיינו טעמא משום דהידיעה מכריח את המחשבה והוי כאנוס על כך ולהכי פטור על המחשבה רעה אבל לפי דעת האלושונני תקשי כיון דאפי' הדיבור אינו מכריח המעשה ממילא גם הידיעה אינו מכריח המחשבה והמחשבה הוי בבחירה כמו המעשה והי' מחויב להעניש על המחשבה כמעשה, והנה הבעהק"ד כתב דהא דנצטרע מרים ונענשה ולא נענש אהרן אעפ"י שכתוב ותדבר מרים ואהרן, הטעם בזה דאהרן לא דבר רק מרים לבדה היתה המדברת אלא מפני ששמע אהרן ושתק ולכן לא כתב וידבר אהרן ומרים אלא ותדבר מרים ואהרן ע"כ א"כ אהרן רק במחשבה ולכן לא נענש ומוכח מזה דאין עונש על המחשבה וע"כ מטעם דהידיעה מכרחת את המחשבה אבל דיברה ודיבר כמעשה והמעשה אינה מוכרחת רק היא בבחירה לכן נענשה מרים ולא אהרן, א"כ מוכח שיטת האלשיך והדר מוכח דתחיית מתים מה"ת ושפיר מובן המדרש בטוב טעם הרוצה לידע תתה"מ מה"ת יראה הכתוב והנה מרים מצורעת כשלג אבל אהרן לא נענש ומוכרח מזה דהמחשבה מוכרחת מן הידיעה אבל הדיבור ומעשה אינו מוכרחת א"כ תקשי איך אמר השי"ת ומצאהו רעות רבות הא המה מוכרחים וצ"ל דאכתי אינו מוכרחים משום דאפשר וקם קאי אלמעלה א"כ ממילא מוכח מן התורה תחה"מ דאל"ה ע"כ וקם קאי למטה ותיקשי ק"ו הנ"ל מדוע חייבין עונש ונכון ודו"ק כי דבר חריף הוא:
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים ועתה אין כל בלתי אל המן עינינו ואמרו חכמינו ז"ל ביומא דגה זה עריות וכן פירש"י על פסוק וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות שהי' רוצים להתיר להם עריות, וקשה דמה ענין תרעומת עריות לתרומת המן וכן הקשה המרש"א חי' אגדות ואפשר לומר עפ"י מה דאהרו חכז"ל ביומא גד שהוא נגד לישראל כיצד איש ואשה שבאו לפני משה רבינו לדון הוא אמר היא סרחית עלי והיא אומרת הוא סרח עלי אמר משה רבינו דינו לבוקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה מלמד שהאשה סרחית על בעלה ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה עי"ש נמצא לפי"ז הי' להם המן סיבה גדולה לבטל מהם כל טענות שקרים שהי' בין איש לאשתו אמנם אם הי' מותר להם עריות הי' אח נושא אחותו וכמו שכ' הרמב"ן בפ' אחרי וז"ל ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו לולי גזירת התורה עכ"ל וממילא אם הי' נשואין כזה לא הי' המן יכול להגיד לאדם יושרו ולהודיע מי הוא שסרח כיון שהזוג הוא אח ואחותו הנשואה אליו א"כ בין שהוא סרח עליה ובין שהיא סרחת עליו על כל אופן הי' העומר שלה מגיע לבית האב וכן כשהי' נושא האב את בתו א"כ כל עיקר התרעומת שהי' להם על המן שמודיע שקריהם הי' ע"י שהאשה הי' מבת אחר אבל אם יותר להם עריות ינצלו מתרעומת המן שתלו תרעומת עריות בתרעומת המן וא"ש:
במדרש מקשה היא מה קשה היא לעשות שהרבה יגע בה משה כיון שנתקשה אמר הקב"ה טול ככר זהב והשליך לאור והי' נעשית מעצמה ע"כ יש לפרש כי המנורה מרמז לאור תורה ובאמת כי נתקשה משה על קנית התורה כי כבר אמר הכתוב זאת התורה אדם כי ימות אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה וידוע פרנסת אדם וביתו קשה כקריעת ים סוף ומה מאוד יקשה על האדם לבוא לקנין תורה אך באמת רחמנא לבא בעי וכל הבא לטהר מסייעין לו מן השמים וכן הבא לטמא פותחין לו והעיקר בזה מחשבת האדם מי שמכין לבו בכל כוחו ללמוד תורה ודאי השי"ת מסייע אותו ומזמין פרנסתו ומונע ממנו המעיקים ודברים המטרידים וכן להיפוך מי שרוצא להרע אז מחשבתו פועלת לו שירשע והנה מצינו בעגל לקחו זהב והשליכו לאש ויצא העגל וכשהי' צריכין למנורה הטהורה ציוה ג"כ השי"ת להשליך זהב לאש ויצא המנורה ונלמד מזה דהכל הולך אחרי המחשבה ושם בעגל אמרו קום עשה לנו אלקים פעל המחשבה הרעה שבמעשה זו שהשליכו זהב לאש יצא העגל וכן במנורה והתורה שנתקשה משה איך אפשר לקנותו אמר השי"ת ג"כ השלך זהב לאש ותצא המנורה ותיקשי על זה איך יתכן שיעשה אחת השווה יגרום שינוי גדול להבדיל בין הטמא והטהור ובזה ידע משה שהכל הולך אחרי המחשבה ורחמנא לבא בעי ואם יכוין אדם ללמוד הקב"ה מסייע אותו ולא יהי' מקשה כלל ויש לרמז בזה עוד כי ידוע שיש התלהבות דקדושה והוא אש של יראת שמים ויש התלהבות של טומאה והוא אש דתאוות עולם והנה אם יתן את ממונו לעניני תאות העולם הרי הוא משליך זהבו לאש ויצא ממנו עגל ר"ת "עריות "גזל "לשון הרע כמו שאמרו חכמז"ל רובן בגזל ומיעוט בעריות וכולן בלה"ר אבל אם נותן האדם ממונו ליראת שמים ומחזיק ידי לומדי תורה אז משליך זהבו לאש דקדושה ויצא ממנו מנורה רמז לתורה ועל מחזיקי לומדי תורה נאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת כי שבעה רמז למחזיקי לומדי תורה וכמו שנאמר והחזיקו שבע נשים והזהיר שהמחזיקים יאירו אל פני המנורה זהו הת"ח שיחזיקו אותו בסבר פנים יפות וק"ל: