אור ברסלב
זכרון יהונתן חלק א יורה דעה › סימן ג

זכרון יהונתן חלק א· רבי יהונתן אבלמן

יורה דעה · סימן ג

סימן ב

ב"ה חאראשין.

כבוד הרב הגאון הגדול חו"ב סוע"ה מפורסם בקצוי ארץ נר ישראל ע"ה פ"ה תפארת הדור כו' כו' כש"ת מו"ה רפאל יו"ט ליפמאן נ"י שלום שלום לכתר"ה ולכל החוסים בצל תורתו הקדושה:

אחדשה"ט בכבוד נעלה. הנני לגשת מול כתר"ה בשאלה אחת קטנה אשר באה לפני היום. שהביאו לפני ריאה אשר הי' על החונא הארוכה ועבה סירכא מל"מ ותחתיה הי' קמט. ואחרי אשר הסירו הסירכא ע"י מו"מ נשאר שם הקמט כמקודם. רק הסירכא הסיר השו"ב שלא בפני לכן לא ראיתי אם היתה הסירכא יוצאת מהקמט או סל"ה והשו"ב אמר אשר היתה על הקמט. סמוך מיד להקמט. והנה מבלי לטרוח לכתר"ה אגיד לו את אשר הוריתי בה וטעמא דידי בקצרה. ובפרט אשר המקור בזה בש"ס מעט רק בדברי האחרונים:

הנה בדין סירכא ממקום למקום מדברי ראש המדברים בכל מקום הוא הרמב"ם ז"ל נראה שאסורה היא מדינא דש"ס כאשר דייק בזה הרב מהרשד"ם בתשובה סימן ל"ז. ומה שטרח הת"ש לישב את זה הוא בחנם כי המעמיק היטב בדברי הרמב"ם (פי"א מהלכות שחיטה) יראה אשר אין נכון בדברי הת"ש והאמת כהרשד"ם. וכן דעת הרשב"א שכתב אשר דוקא כסדרן כשרה שאז הסירכא קיימת שחצי האחד מושך אליו קצה השני והאחר עושה כן ג"כ ומתדבקים ויחדיו יהיו תמים ע"כ. וכ"ז מבואר במהרשד"ם שם. וכן דעת הרא"ש שהתיר דוקא סירכא תלויה שאינה נסרכת לשום מקום. משמע הא אם נסרכת לשום מקום טריפה. כמו שכתב הט"ז. וביותר משמע כן מדכתב וז"ל נהיגי להתיר סירכא תלויה לפי שהסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו אבל סירכא תלויה אינו אלא הפשטת ליחות הריאה כו'. משמע להדיא אשר סירכא המוסרכת מל"מ טריפה. שוב ראיתי להפר"ח שדקדק כן בדברי הרא"ש. וכן משמע בדברי הטור שהתיר דוקא סירכא תלויה שאינה נסרכת לשום מקום. משמע דאם היא נסרכת לשום מקום טריפה. וכן דייק הרש"ל בזה. ומ"ש הב"ח אשר הטור אשמעינן דסירכא תלויה אינה צריכה בדיקה אבל סירכא שהיא מל"מ צריכה בדיקה. אינו נראה דאכתי ה"ל להטור לאשמועינן הך מלתא דסירכא שהיא מל"מ כשרה וצריכא בדיקה. גם מה שכתב הדרישה דהטור נקט סירכא תלויה לרבותא לאשמועינן דלא חיישינן דילמא היתה סרוכה שלא כסדרן ונתפרקה. ג"כ אינו נכון דא"כ ה"ל להטור למנקט וסירכא היוצאת מן האונה או האומה ואינה נסרכת לאונא אחרת ואפילו היא תלויה שאינה נאחזת בראשה השני בשום מקום. ומדכתב והיא תלויה משמע דוקא אם היא תלויה שאינה נאחזת בראשה השני בשו"מ. גם מ"ש הת"ש בזה אינו נכון כי דבריו דחוקים מאוד מצד עצמן כמבואר למעיין ואין להאריך בזה. וכן נראה לי מדברי רש"י ז"ל שכתב וז"ל היינו רביתייהו זו מגינה על זו והדר בריא שמתוך ששוכבת זו על זו אינה מתפרקת והקרום הולך וחזק. משמע דיקא בענין זה אשר הם שוכבות זו על זו וכל אחת מגינה על חברתה. אבל מל"מ דליכא הך טעמא טריפה. ואם כי רש"י ז"ל מסיים אבל אם הם שלא כסדרן זו הולכת לכאן יזו הולכת לכאן והקרום מתפרק ונסתר. דמשמע דוקא בענין זה אשר זו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן. איכא למימר דקושטא דמילתא כתב דשלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו לכאן. אבל ברישא לא הוי ליה למנקט האי לישנא אי ס"ל אשר גם מל"מ כשירה. ועיין בראשונים מה שדייקו מזה לענין סירכא מגל"ג. ועל כרחך מוכרח לומר כן אשר סיים דברי רש"י בשלא כסדרן משום דזו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן הוא רק לקושטא דמילתא. דלדעת רש"י ז"ל שאין סירכא בלא נקב לא איצטריך להך טעמא כלל דכיון דהם שלא כסדרן ודאי הי' שם נקב (לדעת רש"י) א"כ ה"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ואינו קרום. אם אינן שוכבות זו ע"ז אשר כל אחת מגינה על חברתה. והקרום הולך וחזק. הן אמת אשר לפמ"ש הב"י בטעמא דסירכא מל"מ דכשירה. אפילו להסוברים אין סירכא בלא נקב משום דכיון שהיא מל"מ באותה אונה עצמה ולא נסרכה לאונא אחרת א"כ בודאי היא בלא נקב. ליכא למידק מזה מידי משום דאי"ל דהא דהוצרך רש"י ז"ל לטעמא דכל אחת מגינה על חברתה מתוך ששוכבת זו על זו והקרום הולך וחזק היינו משום דכיון דהסירכא היא מאונא לאונא א"כ בודאי הי' שם נקב יה"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום משו"ה הוצרך לטעמא דהכא עדיף טפי משאר קרום שעלה מחמת מכה. משום דהכא כיון שהם שוכבות זו על זו כל אחת מגינה על חברתה והקרום הולך וחזק אבל בסירכא ממקום למקום אשר היא בלא נקב לכ"ע (לדעת הב"י) לא איצטריך כלל להך טעמא דמתוך שהן שוכבות זו על זו וכשירה בלא זה. אכן כבוד הב"י במקומו מונח. ודבריו במקום הזה אינם מובנים כאשר כבר השיג עליו הרש"ל ז"ל בזה, ויבואר להלן באופן אשר רש"י והטור [כפי מה שדייקו הרש"ל והרשד"ם וכבר כתבתי אשר דבריהם נכונים מאוד בדיוק דברי הטור] והרא"ש והרשב"א והרמב"ם אוסרים. והכל בו ובעל המכתם ובדיקות מהרי"ו מתירים. ואם נבוא למנין רבו האוסרים על המתירין והם גדולים מהם בחכמה ובמנין. ובפרט אשר הרמב"ם והרא"ש קיימו בחדא שיטה אשר הב"י שוקל את דעתם נגד כל הפוסקים. והמה מכריעים נגד כולם. עד שאני תמה על הב"י ז"ל איך קבע בשולחנו הטהור ההלכה היפך דבריהם. ואולי משום דלאו בפירוש איתמר אצלייהו אלא מדיוקא. אבל בכ"ז הלא כך דרכן של כל הפוסקים לדייק בדברי הראשונים עד מקום שידם מגעת. וגופי הלכות למידין מזה. וכן דעת רש"ל לאסור וס"ל דלא איתמר דברי הכלבו רק להני פוסקים דסוברים אשר יש סירכא בלא נקב. אבל לדעת רש"י (ורוב הראשונים זולת תוס'] דאין סירכא בלא נקב קי"ל אף מל"מ טריפה דלא עדיף מקרום שעלה מחמת מכה בריאה. ומ"ש הב"י דאפשר שאף לדברי האומרים שאין סירכא בלא נקב כשירה שאלו היתה סירכא חזקה היתה נדבקת באונא אחרת. כי אין דבריו נכונים כמו שתמה הרש"ל בזה [והובא בב"ח וט"ז] דבאיזה מקום שפגע ראשון בדיבוקו נסרך. והש"ך ס"ק כ"ז חלק על הרש"ל ודעתו כהב"י. דאף למאן דסובר אין סירכא בלא נקב. מ"מ היכא דהוי רק מל"מ באותה אונה עצמה. היא באה בלא נקב מדלא נבדקה באונא אחרת כסברת הב"י. ולפי דעתי סברא זו לא ניתן לאמר כלל. ותמה על עצמך אם היתה סירכא מגב לגב סמוך ממש מאונא לאונא אמרינן אין סירכא בלא נקב. ואילו היתה באותה אונא עצמה מראשה לסופה. רחוק הרבה יותר מאלו היתה מאונא לאונא סמוך ממש. נאמר אשר היא באה בלא נקב מדנסרכה לאותה אונה עצמה ולא לאונא אחרת ל ואם נבא לחלק מצד הסברא נוכל לחלק בין מקום קרוב למקום רחוק כי הסירכא אם היא חזקה היא נדבקת למקום רחוק ביותר. והיכא שלא נדבקה רק למקום קרוב אמרינן בודאי אין שם נקב. דאלו הי' שם נקב היתה נסרכת למקום רחוק יותר. ומדמטרפינן מגב לגב אפילו בסמוך לו ממש משום דאין סירכא בלא נקב. א"כ במכ"ש היכא שהיא רחוקה מזה דטריפה אפילו באותה אונא עצמה. וש"מ דלא משגיחין בזה כלל ואמרינן לכל מקום שתפגע תחילה שם היא נסרכת כדעת רש"ל. ומ"ש הש"ך דהכ"ב סובר כרש"י דאין סירכא בלא נקב. אין מזה תימא דאע"ג דס"ל בעצמו אין סירכא בלא נקב כ"כ לדעת התוס' אשר לדעתם יש להקל בזה. (וגוף ספר הכלבו אינו ת"י) וכן דעת הגר"א ז"ל אשר דברי הכ"ב הוא רק לדעת התוס' שיש סירכא בלא נקב. עי"ש ס"ק כ'. וכן דעת הרשד"ם שם בתשובה לאסור סירכא ממקום למקום. וכתב אשר כן הורו כל חכמי שאלוניקי. וכן דעת מהר"י בן לב בתשובה סי' פ"ג וכן נראה דעת הט"ז וכן דעת הפר"ח. הרי נתבאר אשר ע"פ שוה"ד הי' ראוי להחמיר בסירכא אשר היא ממקום למקום. לפי דעת רוב הראשונים והאחרונים. רק אצלינו נהוג ע"פ דעת המחבר והש"ך להקל בזה. ואין לשנות מהמנהג:

והנה בדין סירכא מל"מ על הקמט. והקמט נשאר אף לאחר שהסירו הסירכא הת"ש בס"ק ל"ג אות נ"ב הביא בשם הר"ם חריף להתיר. והוא ז"ל כתב שלא יאמין אם יצאו דברים אלו מפיו הקדוש. והאריך בזה לאסור מטעם תר"ל. והנ"ב חלק עליו. ודבריו אינם מוכרחין כאשר כבר תמה עליו הב"א. והעלה לאסור כדעת הת"ש. וכן כתב הפמ"ג ס"ק כ"ח בש"ד. וכתב אשר כן הורה הלכה למעשה אף אם הוו ב' ראשיה רחוקים הרבה מהקמט באופן דלא הוי תרתי לריעותא לכאורה והסכימו עמו חכמי עירו. וכן כתב הל"ש והבית יצחק והמ"ע להרב דלעמבערג ז"ל. אמנם ראיתי בתשובות חתם סופר סימן ל"ז שנשאל גם הוא ע"ז. והעלה להתיר ויסוד ההיתר שלו כיון דאין הסירכא יוצאת מהקמט ממש רק סמוכה לה. [דמה שכתב מקודם בד"ה אמנם. אין דבריו מוכרחים] ותמהני דבהדיא מבואר בת"ש שם דהכא שאני דאף שאין הסירכא יוצאת מהקמט מ"מ שייכות הריעותות להדדי דאמרינן חולי הי' בה והקמיטה ונמשך עור לצדדי הקמט וניקב ומהנקב יוצאת הסירכא. וכן הביא בשם ספר ז"ט. יעו"ש. ובפמ"ג. יהי' איך שיהי' הרי נתבאר אשר דעת כל האחרונים לאסור סירכא היוצאת מל"מ אם יש קמט תחתיו. והקמט ישאר שם אף לאחר שהסירו הסירכא. זולת הנב"י והח"ס הנ"ל. וגם הח"ס מסיים אשר המחמיר בזה תבא עליו ברכה א"כ בודאי ראוי להחמיר בזה אף במקום הפסד מרובה. כי מי יקל ראש לסמוך על הנב"י לבדו (במקום אשר האחרונים השיגו עליו) ועל הח"ס נגד כל האחרונים ה"ה הת"ש. והפמ"ג. והבית אפרים. והז"ט. והל"ש. והב"י והמ"ע להגאון דלעמבערג ובפרט אשר בגוף הדין של סירכא ממקום למקום ראוי להחמיר לפי שוה"ד ע"פ דעת רוב רו"א. רק אצלינו מקילים ע"פ המנהג. א"כ הכא בודאי ראוי לאסור בלא ספק. והנה ראיתי בספר אחד הנדפס מחדש שהביא בשם תשובה אחת אשר אם נמצא סירכא ממקום למקום על סוף האומה במקום הנקרא אצל הטבחים העקלעך אשר שם יש לה קמט מטבעה יש להקל כיון שהקמט הוא שם בטבע. ודבריו נכונים מאוד אבל כ"ז על האומה אשר שם יש לה קמט בטבעה בהמקום הנקרא אצל הטבחים העקליך. אבל על האונא הארוכה ועבה אין שום קמט בטבעה. ודבר זה לא ראיתי מימי ולא שמעתי אשר יהי' לה קמטים בטבעה על האונא הארוכה ועבה. ולא נמצא זאת בשום ספר. ולכן הוריתי בה לאיסור:

שוב בא מעשה לידי תמול בסירכא תלויה שיצאה מן האונא בשיפולא ובסוף הסירכא תלוי בה כמין כפתור. והנה מקור הך מלתא הוא מדברי הט"ז ס"ס ל"ט. שכתב דהוי בועה בשיפולא וטריפה. אמנם דבר זה אינו נכון כלל כאשר כבר תמה על זה הפר"ח סימן ל"ז סק"ד. דמה ענין זה לבועה בשיפולא. ולכן כתב להתיר. וכן מסיק הת"ש והבית אפרים בטרפת הריאה אות צ"ד. והעלה דאם הסירכא קטנה והכפתור קטן יש לנפוח הריאה אם אינה עולה בנפיחה כשרה אבל אם הסירכא גדולה אזי אם היא עוברת ע"י מיעוך ומשמוש כשר וכן דעת הפמ"ג. אכן ראיתי בספר "זבחי רצון" שהביא בשם מ"ע להרב דלעמבערג. אשר אם הסירכא גדולה לא מהני בזה מו"מ. (וגוף הספר מ"ע אינו ת"י). ויען אשר בועה בשיפולא הוא רק נובע מדברי הגאונים ומקורו מדברי בה"ג. א"כ הבו דלא לוסיף עלה וכדאי הוא הב"א אשר דייק וגמר הרבה בטריפות הריאה לסמוך עליו להתירה בכהאי מילתא. ועוד אם נבא לחוש על כל החומרות האחרונים ואחרוני דאחרונים בסברות אשר חדשו מלבם מדקדוק קל בדברי המחברים לא נאכל בשרא. דרובא דרובא יהי' טריפות ועלינו רק להשגיח על שלשה עמודי ההוראה בטר"ה הלא המה הת"ש והפמ"ג והב"א. לפי דעתי ואם לפי דבריהם כשר שוב אין לחוש על איזה חומרא הנמצאת בספר אחרון בכהאי מלתא אשר הוא רק מדברי הגאונים ולא נמצא בש"ס. וכבר כתבו ע"ז הנקה"כ והת"ש דהבו ולא לוסיף עלה. ולכן התרתי ע"י מו"מ. ויען אשר אחד רצה לחלק ע"ז. ובהשאלה הראשונה בדין סירכא ממקום למקום ותחתיה קמט אשר נשאר גם אחר הסרת הסירכא באונא ארוכה ועבה אשר אסרתי התיר. והגיד גם להקצב אשר היא מותרת. ובהשאלה שניה בדין סירכא בשיפולא אשר יצא ממנה כפתור אשר התרתי בקש הוא לאסור. לכן הנני לבקש מאת אדמו"ר כתר"ה להודיעני את דעתו בזה. ולהוריני את המעשה אשר אעשה. כי מה שלא שלחתי את הריאות לכתר"ה הוא יען שלא להטריח אותו זקן הוא אדמו"ר כתר"ה. והנני בוטח בחסדיו הרבים אשר יעשה לכל. שיושיבני מיד ע"י זקן המוכ"ז. מנאי המשתחוה מרחוק מול הדרת כבודו:

יהונתן אבעלמאן.

תוכן העניינים

זכרון יהונתן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה