אור ברסלב
זכרון יהונתן חלק א [השמטה מחלק שני]

זכרון יהונתן חלק א· רבי יהונתן אבלמן

[השמטה מחלק שני]

חושן המשפט

אמרינן בקדושין (דף ע"ט ע"א) קדשה אביה בדרך וקדשה היא את עצמה בעיר והרי היא בוגרות לפנינו. רב אמר הרי היא בוגרות לפנינו. ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם. יכתבו התוס' ד"ה קדשה. וא"ת אמאי איפלגו רב ושמואל בכה"ג נפלגו בקדשה אביה גרידא. וי"ל דבודאי לא פליגי בקדשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל שאינה מקודשת שאמרינן העמד אשה בחזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקדשה. והרי היא בוגרות לפנינו. אבל עתה שקדשה אף היא את עצמה ליכא חזקה דפנויה דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי אביה או משום קדושי דידה. וליכא האי סברא ומשו"ה פליג שמואל עכ"ל:

וקשה לי על דבריהם מהא דכתבו בכתובות (דף כ"ב) שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא. וקפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו'. והקשו התוספות דמאי קפריך הא שני ושני דרישא אית לן לאוקמה אחזקת פנויה. וסיפא קיימא בחזקת אשת איש כו' ע"כ. והא התם הרי היא מקודשת ממ"נ דהא אם לא נתקדשה מהראשון הרי היא מקודשת לשני. וכיון דממ"נ היא אשת איש או משום קדושי הראשון או משום קדושי השני ליכא כלל חזקת פנויה כמ"ש הכא. שוב מצאתי בספר דברי אמת להגאון הספרדי בקונט' דברי סופרים (דף ק"י ע"א) שתמה כן בזה בסתירת דבריהם:

ונראה ליישב בהקדם מה שתמהו המפרשים בדברי התוס' האלו לפי מה שכתב רש"י ז"ל וכן מבואר בטור ושו"ע אה"ע (סימן ל"ז סעי' ו') שקדשה אביה בבוקר וקדשה היא א"ע בערב עי"ש. תקשה דהשתא נמי נוקמה אחזקת פנויה ונימא דקדושי האב לא הוה קדושין כיון דקדושי אביה היו קודמים לקדושי עצמה. ובשעה שקדשה אביה עדיין לא היתה מקודשת מקדושי עצמה. ונמצא כשאנו דנין על קדושי אביה אם היתה בוגרות או לא אית לן לאוקמה באותה שעה אחזקת פנויה שפיר:

ונ"ל דהכא הא אותו ספק שיש על קדושי האב. זה הספק בעצמו איכא ג"כ על קדושי דידה אם היתה אז בשעה שקבלה קדושיה נערה או בוגרות. דהא איירי שנמצאת בוגרות אחר שקדשה את עצמה. כמו שמבואר בדברי רש"י ז"ל ועיין ברש"א. וא"כ זהו הספק שעל קדושיה הוה ספק מצד עצמו ואינו נצמח מכח הספק שיש על קדושי האב. דהא גם אי מדלית לקדושי האב לגמרי מהכא נמי אכתי איכא ספיקא על קדושיה שקדשה א"ע. אם היתה אז נערה או בוגרות. ומשו"ה כשאנו דנין מקודם על קדושי האב ונחליט דלא הוה קדושין יען דמוקמינן לה אחזקת פנויה הרי עלינו לדון אח"כ גם על קדושי דידה היינו אם היתה אז בשעה שקדשה א"ע נערה ולא הוי קדושין או בוגרות והוי קדושין. וכשאנו דנין על קדושי דידה אי הוי קדושין או לא הרי אית לן לאוקמה ג"כ אחזקת פנויה וע"כ לומר שהיתה נערה בשעת קבלת קדושיה ולא הוי קדושין. וא"כ הך חזקה סותרת את עצמה דהא כשמוקמינן לה אחזקת פנויה לגבי קדושי האב הרי על כרחך לומר שהיתה אז בוגרות. ואם היתה אז בוגרות הרי הוי הקדושין שקדשה את עצמה אח"כ קדושין מעליא. וכשמוקמינן לה אחזקת פנויה גבי קדושי דידה הרי ע"כ לומר שהיתה אז נערה. ואם נימא שהיתה נערה בשעה שקדשה א"ע הרי על כרחך הוי קדושי האב שקדשה מקודם קדושי מעליא. והשתא הא ממ"נ אם שלה לא הוה קדושין משום חזקת פנויה הרי הוי של האב קדושין דהא היתה אז נערה. ואם הקדושין של האב לא הוי קדושין משום חזקת פנויה הרי הוי הקדושין שלה קדושין מעליא. וכיון דממ"נ החזקת פנויה הכא בלתי מקויימת מכל צד. דהא לפי החזקת פנויה אית לן למימר דבין קדושי האב ובין קדושי דידה שניהם בטלים דבתרווייהו איכא חזקת פנויה. והרי זה הוא דבר בלתי אפשר דהא ממ"נ היא אשת איש. משו"ה לא מוקמינן לה אחזקת פנויה כלל. אבל התם בכתובות גבי שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ונשאת. הרי הספק שנולד על הקדושין של הב' אינו ספק מצד עצמו דהא אי מדלית הקדושין של הראשון הרי היא מקודשת בודאי לשני. דהא גוף הקדושין שלו הוי קדושין ודאין מצד עצמן. ומה שאנו דנין על הקדושין שלו ומסופקין ע"ז הוא נצמח רק מכח הספק שנולד על הקדושין של הראשון דלא ידעינן אם כבר נתקדשה לו מקודם או לא. וכיון דעיקר הספק הוא רק על הקדושין של הראשון מוקמינן לה אחזקת פנויה שפיר דליכא למימר דלא מוקמינן לה אחזקת פנויה כיון דהשתא הרי היא אשת איש ממ"נ. דז"א דהא עלינו לדון רק על אותו זמן שנולד הספק דהיינו על הקדושין הראשונים שהעדים מכחישים אהדדי. והרי אז באותו שעה שנולד הספק עדיין לא נתקדשה. ומה שהיא עתה אשת איש אינו מגרע כח החזקה כלל כיון שעיקר הספק אצלינו הוא רק על הקדושין הראשונים ואנו דנין רק על זה הזמן שנולד הספק בהקדושין של הראשון טרם שנתקדשה להשני. (ולא איכפת לן כלל בזה שנתקדשה אחר זמן קדושין ודאין). אית לן לאוקמי שפיר אחזקת פנויה באותה שעה שקבלה הקדושין מן הראשון ולא הוי קדושין כלל. ולא דמי לקדשה אביה בבוקר וקדשה א"ע בערב דהתם הספק שיש על הקדושין דידה אינו בא מכח הספק שיש על הקדושין של האב הקודמים רק הוי ספק מצד עצמו דהא גם אם לא קדשה אביה עדיין יש ספק בקדושי דידה אם היתה נערה או בוגרות באותה שעה. וזה הספק שיש על קדושי האב זה הספק בעצמו איכא גם על קדושי דידה. וא"כ אי"ל לאוקמה גם שם אחזקת פנויה כמו דמוקמינן לה אחזקת פנויה גבי קדושי האב. והרי זה הוא דבר בלתי אפשר דהא ממ"נ הרי היא אשת איש כמ"ש. אבל גבי שנים אומרים נתקדשה כו'. הרי אין לנו לדון אחזקת פנויה רק על הקדושין הקודמים דהא על הקדושין של השני לבד הקדושין של הראשון אין שום מקום ספק כלל. אי"ל לאוקמי שפיר אחזקת פנויה בשעה שנולד הספק טרם שנתקדשה להשני. וא"ש ודו"ק:

סוף הספר

תוכן העניינים

זכרון יהונתן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה