אור ברסלב
זכרון יהונתן חלק א אבן העזר › סימן ה

זכרון יהונתן חלק א· רבי יהונתן אבלמן

אבן העזר · סימן ה

סימן ד

שאלה

אחד קידש אשה בטבעת אשר נתן לו אחר לשם מתנה גמורה. ואח"כ נודע לו אשר הטבעת שנתן לו הי' של אחרים. כי הי' מנח בתוך הארגז של הנותן טבעת שלו וטבעת של אחר שהפקיד אצלו. ובטעות נתן לו הטבעת של האחר בעד הטבעת שלו. והנה בענין הקדושין לית דין צריך בשש אשר הקדושין הראשונים בטלים. וצריך לקדשה שנית מחדש. אמנם מה שנצרך לעיין בזה הוא על השבע ברכות אם צריך לחזור ולברך מחדש כי השבע ברכות הראשונות שברכו היו בטעות. יען כי לא היו שם קדושין כלל. או אין צריך לחזור ולברך:

תשובה

הב"ש (בסימן ס"א ס"ק ז') הביא בשם הב"ח דהיכא שנמצאו קדושין הראשונים שאינם קדושין כלל ע"פ הדין צריך לחזור ולברך שנית ז' ברכות. והא דמבואר ברמ"א שם שאין צריך לחזור ולברך היינו היכא שהקדושין הראשונים היו ספק ואינו צריך לחזור ולקדשה רק מספק דאז הוי הקדושין הראשונים קדושי כ"ד עכ"פ. אבל היכא שהקדושין הראשונים אינם קדושין כלל ע"פ הדין אז צריך לחזור ולברך. וא"כ בנדון דידן אשר הקדושין הראשונים היו בטלים לגמרי ע"פ שורש הדין וצריך לחזור ולקדשה מחדש בתורת ודאי ולא מספק צריך לחזור ולברך השבע ברכות. ולא סגי בברכות הראשונות שברכו בשעת קדושין הראשונים שהיו בטעות לגמרי:

אבל אחר העיון דבריהם תמוהים אצלי דהנה הב"ח יליף לה הך מלתא דהיכא דלא הוי קדושין כלל ע"פ הדין צריך לחזור ולברך הז' ברכות מלשון הגהות מרדכי שכתב שאין צריך לחזור ולברך השבע ברכות כיון דהוי נשואין כ"ד. ויליף מזה הב"ח אשר דוקא היכא דאיכא קדושין כ"ד ונשואין כ"ד ע"פ שורש הדין. הא היכא דלא הוי קדושין כלל ע"פ הדין דאז אין שם אף נשואין כ"ד צריך לחזור ולברך שנית הז' ברכות. ולדעתי דבריו תמוהים מאוד ולשנא דהגהת מרדכי אטעיתיה דהא דכתב ההג"מ כיון דאיכא נשואין כ"ד לאו למימרא משום דאיכא קצת ספק קדושין בזה ע"פ הדין. רק כוונתו כיון שנעשה בה מעשי קדושין ונשואין וברכו שבע ברכות שוב לא צריך לחזור ולברך שנית אם כי הקדושין לא היו קדושין כלל ע"פ הדין. וזה מבואר היטב להמעיין בהג"מ אשר ז"ל שם (אות תקמ"ה) במעשה שהיו אשר אחד שאל טבעת לחברו וקידש בו אשה. ואחר שנתוכחו שם המורים בזה כתב וכששלחו הדברים לפני הר"ש משאנ"ץ השיב תחילת הוראה זו לקלקלה כו'. ועוד אפילו אם תמצא לומר דקדושי טעות הוי כיון דבעל אח"כ קנה ולא בעיא ברכה וסגי בברכה שנעשית בתחילה לשם נשואין ואע"פ שהקדושין והנשואין הוו בטעות כדמוכח פרק המדיר קדשה בטעות או בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקידש כו'. ואם בעלו קנו משמע שאין צריך תו לא ברכה ולא כניסה לחופה. וכן משמע פרק ד' מיתות גבי המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן והשתא היכי שרי הא אתי למבעל בלא ברכה דקדושין ונשואין של קטן אינו כמטייל עמה בבית דלא תקנו רבנן קדושין ונשואין לקטן וכו'. עוד תניא התם בפרק חרש שוטה וקטן שנשאו נשים פקחות אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין לה עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתובה והתם ע"כ קדושין קמאי לא הוי קדושין אפילו מדרבנן כדאמרינן דקטן דחרש ושוטה לא תקינו להו רבנן קדושין וע"כ האי רצו לקיימן לאו משום דבעי קדושין חדשים וברכה דא"כ מאי למימרא אלא רוצה לומר בסתם בעילה נעשית אשתו ובהכי סגי כו'. עוד תניא ביבמות יבם קטן שבא על יבמתו גדולה תגדלנו כו'. וא"כ האיך תגדלנו הוי ליה כלה בלא ברכה א"ו כיון דעשו ברכה וקדושין כ"ד לא חיישינן טפי. ועוד תדע דמאי מהניא ברכת נשואין בכל יבמות הא זימנין דמוקים אנפשיה עד ל' יום. ועוד צא ולמד מדשמואל בשם ר"י באשה שקדושיה בטעות דאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה משמע דאי בעיא ממאנת ואי בעיא יתבה תותיה. ועוד דמסתבר דכלה בלא ברכה דאסירה היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה בשעת נשואין וכו'. עכ"ד בקצרה. הרי דמבואר להדיא בדברי המרדכי אשר אפילו היכא דלא הוי קדושין כלל ע"פ הדין נמי צריך לברך שנית הז' ברכות. וכן מבואר שם בהג"מ (אות תקמ"ו) במעשה דרש"י באחד שקידש בעדים פסולין או שלא הי' שוה פרוטה בהקדושין שהשיב שאין צריך לברך שנית אם שצריך לקדשה מחדש יעו"ש. גם מ"ש בב"ש אשר טעמו דהג"מ הנ"ל משום דברכות אינן מעכבות ולפ"ז כתב אשר הך מלתא תליא בהא דמבואר בריש (סימן ס"ב בב"ש ס"ק א'). אי ברכות מעכבות ליתא דבהדיא מבואר בהג"מ הנ"ל אשר טעמו הוא משום דסגי בברכה שנעשית לשם אירוסין ונשואין אע"פ דהוי קדושי ונשואי טעות. והך טעמא דברכות אינן מעכבין חידש שם בסוף דבריו לאשמועינן דאפילו היכא דלא היו שם ברכה כלל כגון דליכא עשרה נמי שריא משום דברכות אינן מעכבין. אבל היכא דהי' שם מעשה קדושין ונשואין כ"ד ונעשה ברכות שבע לשם אירוסין ונשואין בזה אין צריך לברך שנית אפילו אי נימא דברכות מעכבין. וזה מבואר מאוד בהג"מ הנ"ל. וכן הוא בתשובות מיימוני השייכים להלכות אישות (סימן י"ח). ועיין עוד שם (בסימן י"ט) שיש קצת שינוי מתשובות רש"י שהובא במרדכי שם (אות תקמ"ו) ועיין:

וכן הוא בתשובות הרדב"ז חלק א' (סימן שע"ב). וז"ל אשה שהשאילה טבעת לחברתה כו'. ולענין אם צריך לברך הז' ברכות נ"ל דאין צריך דאין כאן כלה בלא ברכה כיון שכבר ברכו לה ז' ברכות אע"פ שנמצאו הקדושין למפרע שאינו קדושין מ"מ כבר נכנס לחופה והברכות חלו שפיר כו'. ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא דאין הסדר מעכב כלל שאם שידך אשה והכניסה לחופה ובירך ז' ברכות ואח"כ קדשה הרי היא אשתו לכל דבר. ודבר זה עוד צ"ע. אבל בנדון דידן שקדשה כבר אלא שטעו לומר שמקדשין בטבעת כזו בזה הדבר ברור אצלי שאין צריך לחזור ולברך שנית הז' ברכות עכ"ד. ולפלא אשר נעלם ממנו לפי שעה דברי הג"מ והגהות מיימוני הנ"ל. ואם כי יש עוד לפלפל בדבריו במה שנראה מלשונו אשר חופה קודם קדושין מהני וזה היפך דברי המשאב"נ (סימן צ'). והב"ש (סימן ס"ד ס"ק ו'). ועיין במל"מ פרק י' מהלכות אישות הלכה ב'. והדברים עתיקין. אבל דבר זה הרי מבואר להדיא דאף היכא דלא הוי קדושין כלל ע"פ הדין נמי אין צריך לחזור ולברך שנית הז' ברכות כיון שהי' שם נשואין ובירך פעם אחת הז' ברכות וכדעת הג"מ הנ"ל וכפי מה שכתבנו דכיון שהי' שם נשואין וברכו שבע ברכות שוב אין צריך לחזור ולברך שנית אפילו היכא דלא הוי קדושין כלל ע"פ הדין. ונשואין כ"ד דקאמר אין כונתו כדברי הב"ח והב"ש אשר הי' נשואין כ"ד ע"פ הדין רק כוונתו כיון שנעשה בה מעשי נשואין וברכו שבע ברכות שוב אין צריך לחזור ולברך שנית אם כי לא הי' קדושין כלל ע"פ הדין. וזה ברור:

וכן מצאתי בתשובות מהר"ם מרוטונבורג (סימן תק"ט) וז"ל ועל המקדש ונמצא אחד מן העדים קרוב לא ידעתי למה הצריכוה לקדש שנית מאחר שנתיחד עמה דמאי שנא מהמקדש בפחות משוה פרוטה דאמר בפרק המדיר דאם בעל בסתם צריכה הימנו גט כו'. ונ"ל דלא יפה עשו שלפי דבריהם מפקי לעז עליה שבעל בלא קדושין ואפילו לפי דבריהם למה להם לחזור ולברך ז' ברכות. נראין להם שאם קדמו הברכות לקדושין דמעכבי ודאי ברכות לבטלה נינהו והמברך עובר על לא תשא עכ"ל. ונפשוט נמי מה שהניח הרדב"ז ז"ל בצ"ע באם קדמו הברכות לקדושין כמ"ש לעיל דבודאי מהני כמ"ש התשובות מהר"ם מרוטונבורג. וכן יש ללמוד מדברי הג"מ הנ"ל. וכ"ז הי' בהעלם עין מבעל רדב"ז ומכל האחרונים ז"ל. ודע אשר דברי הג"מ הנ"ל נעלם גם מהרב בעל המקנה בק"א ר"ס ס"ב ס"ק א' יעו"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

זכרון יהונתן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה