אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קסט

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קסט

שו"ת זכרון יהודה - סימן קסח

אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב הנדול חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב מויטנער נ"י:

הנה כ' מע"כ שאל על אודות שרגילים כשכורכים המפה על הס"ת לעשות עניבה עג"ק וגם בשבת במנחה עושים כך ויש שמפקפק ע"ז כיון שאינו עשוי להתיר ליומי' ממ"ש בשו"ע או"ח סי' שי"ז ס"ה ובטו"ז ומג"א שם. הנה המקור לזה ממ"ש המרדכי בפ' ואלו קשרים שכ' ובלבד שלא יעשה קשר למטה מן העניבה כלל אלא יעשה שתי עניבות זע"ז כדאמר לעיל לא הי' קושרו דמשמע אלא עונבו ע"כ, והמג"א כ' בשם ש"ג דבעשוי להתיר באותו יום שרי לעשות קשר למטה מן העניבה כיון דאינו מעשה אומן, עיין הפי' במחצהש"ק ובפרמ"ג דש"ג לשיטתו אזיל, ואני העני נ"ל מדברי מרדכי הנ"ל שהוא אוסר אפי' כשעשוי להתירו באותו יום, והמג"א נ"ל שכותב רק בשם ש"ג דהאגור גופי' דהתיר בעניבה עג"ק דוקא בעשוי להתירו באותו יום ובכזה לא הוי מעשה אומן, והיינו משום דאזיל לפרש כן לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, ולקמן אי"ה נכתוב עוד בזה שהאגור נ' דס"ל כשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. אבל המרדכי לשי' פי' בהדיא דס"ל לפרש כשי' רש"י ז"ל דהכל תלוי בעשוי להתירו באותו יום או לימים רבים או עשוי שלא להתירו לעולם, א"כ בב' קשרים כשעשוי ע"ד שלא להתירו לעולם חייב, ובעשוי שיעמוד כך ימים מספר אסור ובעשוי להתירו ליומי' או תוך ז' ימים וכמ"ש לקמן בזה בס"ד מותר לכתחלה, ולפי"ז בעניבה דוודאי אינו עשוי ע"ד שלא להתירו לעולם וגם לא לימים רבים מותר בזה לכתחלה לדידן דקיי"ל כרבנן דפליגי על ר' יודא, ורק בעניבה עג"ק דמצד הקשר שפיר עשוי כדרך שעושים שיעמוד ימים רבים י"ל דאסור וממקומו הוא מוכרע דהנה כל עיקר ראיות המרדכי הוא מדקאמרו חכמים חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו. והנה ע"ז קאמר ר' יודא כורך עליו פונד' או פסקיא והיינו דברים אשר מצטרכים לו לאדם תמיד עז"א ר' יודא ובלבד שלא יעכבנו לשי' דעניבה הוי כקשירה אסור לו לעשות עניבה דהוי קשירה ע"ג הכרך וגם חכמים דמתירים לעונבו מתירים לפי פי' המרדכי הנ"ל רק העניבה בלבד או אפשר גם על הכרך אבל לא בקשר תחתיו רק עניבה בלבד או אפשר גם כריכה תחתיו ואעפ"י שאזור ופונדא בוודאי עושים מהם הקשר רק ליומי' מ"מ אסור לרבנן, ומוכח בהדיא לענ"ד מזה דלשיטת מרדכי עניבה ע"ג קשר אסור אפי' ליומי' והיינו מטעם הנ"ל:

והנה הי' נ"ל לפרש דהא דאיבע"ל בגמ' קי"א ע"ב בדברי ר"מ דקאמר במשנה כל קשר שהוא יכול להתירו בא' מידיו מותר וא' עליו בעי ר"א עניבה לר"מ מאי טעמי' דר"מ משום שיכול להתירו בא' מידיו והאי נמי יכול להתירו, או"ד טעמי' משום דלא מיהדק והא מיהדק תיקן:

נ"ל דהצדדי ספק היו במה שכתבו תוס' קי"ג ע"א ד"ה כלל וכו' שה"ק אהיכי קאי כלל דר"י ותי' דה"ק כל קשר שש"ק א"ח עליו הא של קיימא חייבים עליו, ואפי' עניבה ולאפוקי מדרבנן דאמרי דעניבה לאו היי' קשירה אי נמי אמאי דקתני ברישא אין חייבין עליו יע"ש. והנה לכאורה הי' מקום לפרש דמאי דקאמר ר' יודא כלל כל קשר שאינו של קיימא אח"ע בא לאפוקי מדברי ר"מ דלר"מ הכל תלוי ביכול להתירו וכו' ואינו תלוי במהדק או לא וממילא עניבה אינו כקשירה ע"ז פליג ר"י ואמר דהכל תלוי: אי מהדק והוי דבר של קיימא, וזה כוונתו באמרו כל קשר שאינו של קיימא אבל עניבה כיון דמיהדק שפיר אעפ"י שיכול להתירו בידו האחת חייבים עליו, והיינו כצד האיבעי' דלעיל דטעמי' דר"מ משום שיכול להתירו וכו' והיינו התירוץ הא' של התוס' הנ"ל. אמנם בתי' ב' שפי' דכללא דר"י קאי אדלעיל דקתני ברישא אין חייבין עליו וכו'. ולפי"ז יש לומר דטעמו דר"מ משום דבעי מיהדק, ור"י אינו פליג אר"מ בזה ור"מ ור"י אמרו דבר אחד ורק רבנן דפליגי עלי' דר"י, וזה הוא כוונת בעל האיבעי היאך כוונת ר"י במ"ש כלל אמר ר"י כל קשר וכו' אי כפי' הא' שבתוס' או כפירוש השני:

ולפי"ז הי' מקום לתרץ לכאו' קו' הד"מ משה"ק בסי' שי"ז אות ב' על הב"י שמביא מש"ל הא דתניא בתוספתא זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו בא' מידיו חייבין עליו וכו' הלא זה הוא דעת ר"מ בריש פ' ואלו קשרים ואינה הלכה והניח בצ"ע. ולדברינו הנ"ל אם נפרש כפי' הב' של התוס' הנ"ל ר"א ור"י לא פליגי ושניהם אמרו ד"א דעניבה הוי כקשירה משום דמיהדק ושפיר אתייא התוספתא לומר דקיי"ל כרבנן שלא די במיהדק לבדו אלא כרבנן דעניבה מותר משום דתרתי בעי דבר של קיימא ואינו עשוי להתיר, אבל עניבה יכול להתירו, כנלע"ד נכון בסד"ש: ואם כנים דברינו אלה בפי' התוספתא הי' מזה אפשר ראי' לשי' רש"י ז"ל ודעימי' ושכן ס"ל למרדכי כנ"ל ולפי"ז כבר כתבתי לעיל דלשי' בעניבה עג"ק אסור אפי' כשעשוי להתירו ליומי' דהא מוכרח ממקומו דתוספתא דגזרו רבנן בעניבה ע"ג קשירה דעכ"פ כיון דמיהדק ויכול לקיים ימים מספר:

והעולה מכל הנ"ל דלמרדכי אסור אפי' כשעשוי להתיר ליומי' ולאגור גופי' אסור לדעת המג"א כשאינו עשוי להתיר ליומי' ואין לנו שום היתר לעשות כן בכריכה על ס"ת בשבת במנחה, כיון שאינו עשוי להתירו ליומי' ומ"ש מע"כ משום שבות דשבות במקום מצוה כוונתי' דמר לא ידענא היאך הוא שבות דשבות הלא רק חדא שבות הוא, וחזרתי על כל הצדדים ולא מצינא לתרוצי:

והאמת דלשיטת מרדכי ג"כ לפי מה שסובר הב"י בדעת המרדכי לכאורה הי' מקום להתיר קצת דהא הב"י כתב סי' הנ"ל דלשיטת המרדכי כל שעשוי להתיר קודם ז' ימים הוי כעשוי להתיר ביומי' ושכן מוכח מדבריו באבנט של מכנסיים אם מתקיים הקשר שבוע אחד וכו' אסור מדרבנן משמע דפחות משבוע מותר מדרבנן ג"כ ואם כזה בקשר מכש"כ בקשר ע"ג עניבה, אמנם צריך אני להגיד תמיהתי על הב"י בזה שהרי המרדכי גופי' בסוף פ' כ' שם בהדיא בחבל שתלוי בראש הפרה וכו' מותר לקשור וכו' שהרי יתירנו בו ביום להוליכו לשתות ע"כ, הרי דדוקא עשוי להתיר בו ביום מתירו והא דנקט לעיל באבנט של מכנסיים אם מתקיים הקשר שבוע צ"ל דקושטא דמלתא נקט דהכי הוה באבנט וצ"ע, ואולי י"ל להיפך דלקמן בחבל של פרה נקט האמת דעשוי להתירו באותו יום וכו'. אבל גם אם הי' מתקיים לימים מספר ופחות משבוע הי' ג"כ מותר לכתחלה, כנלע"ד נכון ליישב דברי הב"י. ואני העני הי' אפשר לי לומר דהמרדכי גופי' ספוקי מספקא לי' אי בעי דוקא עשוי להתיר בו ביום או דלמא גם בעשו' להתירו קודם ז' ימים. ועד"ז ראיתי בחידושי אנשי שם הכא וביותר מבואר בהלכות קטנות ה' ציצית שכתב לענין גוף איסור עניבה ע"ג קשירה ג"כ הוי ספוקי מספקא לי' למרדכי ואזיל הכא בשבת והתם בציצית לחומרא יע"ש, ע"כ לענ"ד בוודאי צריך להחמיר שלא לעשות עניבה ע"ג קשירה בשבת במנחה, ובאמת בגליל העליון לא ראיתי לעשות כזה מעולם, והמחמיר בוודאי תע"ב: ומחמת כי היום עש"ק לא אוכל היום לכתוב יותר ובל"נ לכשאקח פנאי אכתוב גם על שאר דברים. והי"ת ירומם קרנו בכבוד ונזכה לראות בקרוב בשמחת ציון וירושלים וצמיחת קרן דוד בב"א. דברי או"נ ידידו הדש"ת. הק' יודא גרי"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה