זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קנה
בעזהישי"ת סאטמאר יום ב' זך למב"י תרס"ו לפ"ק:
בימי העומר, ישמרהו השומר ישראל יתב' ויברכהו בחיים ברכה ושלום לה"ה ידינ"פ אהו' הרב הגאון המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה שלמה ליב נ"י אבדק"ק באניא יע"א:
מכתב כ' קבלתי ע"ד איש א' י"ש אשר קנה י"ש מפירמא א' בעירנו אשר בעל הפירמא הוא מעדת שטאטוסקווא, ושאל הדר"ג נ"י אם יש ליתן אומן להבעל הפירמא הנ"ל בענין מכירתו דהחמץ קודם פסח כדת וכראוי, תימה גדולה על הד"ג מר ידידי שעושה מזה שאלה והלא עיניו הבדולחים שפיר חזו את אשר נגזר עליהם מפי רבותינו ז"ל בספריהם הק' שבעלי השטאטוסקווא אבדו כל הנאמנות שלהם ובשר שחיטתם ממש כטריפה וכנבלה יחשב. ובפרט הבעל הנ"ל שמפורסם שמוחזק למחלל שבתות בפרהסיא, ומה שתולה א"ע שהמורה שלו הם הנקרא דיין אצלם הוא בעצמו מכר החמץ כדת, הלא גם בזה חרוץ משפטם בתשובת מהרמ"ש ז"ל ובשאר תשו' שהמורה ההוא שאצלם דינו כסורר ומורה ואסור לשמוע הוראתם. ומלבד שמחבר עצמו עמהם ומחזיק בידם ועובר על כל האיסורים הנאמרים שם ובראשם ח"ה גם אמנם הוא מומר לעבור עבירות ואי' דאורייתא בהדיא ובפרהסיא כי גם הוא אוכל מבשר נבילות שלהם והרי הוא כמוהם וכי ח"ו יש לו נאמנות כלל וכלל, והרי הוא ברשעתו ומוחזק לכך, וכי רשאי לנו ליתן לו נאמנות, וכי ח"ו נוכל לומר על זה שוודאי שלהם כספק יחשב לנו עכ"פ, הלא וודאי הוא לנו עפ"י ד"ת שאין להם נאמנות כלל וכלל, או לא מכר, ואם מכר הי' שלא עפ"י ד"ת, ואם גם עפ"י ד"ת הי' דרך שחוק והיתול, וכל ההיתרים שנמצא באחרונים על הגוי שאינו עושה לקנות באמת רק כמו שחוק בעיניו יחשב עכ"פ כיון שיש בו קנין ודעת המוכר באמת מהני בשעת הדחק וסומכים כמ"ש המחצהש"ק תמ"ח סק"ד באורך מגמ' ב"מ כפמ"ש הנמ"י ושמק"ב שם יע"ש, אבל היכי שהמוכר ג"כ הכל כשחוק בעיניו ואינו בדעתו למכור בוודאי לא מהני, ונאמר לי שהמורה שלהם הנ"ל הולך עם שפחה נכרית שבביתו לבית הסוחרי י"ש הנ"ל ועל יד' נעשה כל הצערמאניע, [אם הוא אמת] לעוור עיני פקחים: והכלל העולה שח"ו לסמוך בזה על נאמנותם ואין עושים מזה ספק כלל לדעתי ואי משום שכ' הד"ג מר ידידי נ"י שהישראל הי"ש הנ"ל הוא מכר הבעשטעפלונג, לדעתי אין זה שום סמך להתיר כי אם גם עושה "שלוסס" בשטר על אחר הפסח, האריך כבר בתשו' מהרמ"ש ז"ל שאינו קונה הדבר ממש רק צריך לשלם הריוח, יע"ש תשו' רכ"ה חאו"ח, ושלא בשטר:
לא קנה כלל, וכ"ז בנידון "שלוסס" ממש. אבל מה שעושה "בעשטעללונג" ידוע ומובן שאין להעושה בעשטעללונג שום קנין בסחורה על שתבוא לידו, ממילא אין מכירתו מהני כלום, והרי הוא עדיין ברשות בעל הפירמא הנ"ל שאין לו נאמנות ואיני יודע שום היתר לזה בפשי'. ואני איני רוצה ואיני צריך לומר להדר"ג היכן דעתי נוטה, רק באתי לעשות רצונו לומר דבר כהוייתן, וליתן עצה מה לעשות ידע ויבין הד"ג את אשר לפניו וראוי באמת לייסר האנשים העוברים ואומרים גם אנו כמו היראים, והמורים שלהם נותנים מקום לטעות שיסברו שהם מורים לכל העיר ח"ו, ועי"ז רבים נפכדו ברשתם, וכמה וכמה שצריך להשיבם על שאלתם אם המורה הנ"ל נאמן, כ"ז כתבתי בנחיצה רבה, והי"ת ירחם על שארית הפליטה וינחנו במעגלי צדק למען שמו יתב', או"נ הדש"ת הק' יודא גר"וו: