אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קנ

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קנ

שו"ת זכרון יהודה - סימן קמט

בעזהשי"ת סאבאטיש יצ"ו:

בחודש אדר, שלמא אשדר, לעדר נדר. במדות ומעלות מעוטר ומהודר. ה"נ כבוד וכו' נ"י,:

דן אמת חפצתי להשיבו מכבר על אמרי נעימותיו, אבל יען וביען בענין אשר כתב לי מע"כ נ"י אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר הרבה יש לנו לדבר מזה על עניני הסופרים יפה שתיקתי מדיבורי וכשאני בעצמי עצתו יתב' תנחני לדעת מה לעשות לצאת י"ח שמים לרעות ביעקב עמו' ומע' כבודו כא' מהם. אבל כל הדברים הללו ניתנו להאמר רק מפה אל פה בדור הזה ובסביבה הלזה ויודע אני את נפש כבוד הרב נ"י כי יתאמץ בכל כחו להרים קרן התורה והיראה ובית נכאת מדותנו הידועים וע"כ בצפייתי צפיתי שימצאנו מצטדק למדי כהנ"ל והשתא קאתינא לצרכי שעה ונא ונא בקשה אחר בקשה שבל יודע לאיש כי מאתי וממני יצאו דברים הללו ונשענתי בחכמתו ומדתו כי יעשה זאת איפה כפי בינתו למען שאנו יתב':

והנה אף שבאמת אין לי שום השגחה כלל וכלל על מצות הנאפות פה אתנו בעד עלמא אחריני כידוע ומפורסם ואיני נכנס כלל לבית האופה אם לא בזמן שאופים לצורכי בני קהלתינו שי' אז ע"כ אחריות דב"ק עלי ואז אני מעמיד בחורים העומדים שם למשמרת היום והלילה. וגם אני אבוא אחריהם וכו' אבל כמדומה שמעתי אומרים שגם אופים אותן "הרייבמצות" וכפי הנשמע שגם בקהלות הסמוכות לוקחים מהם וכמדו' שגם בקהלתו דמר נ"י מזדמנים לוקחים ע"ז ובל"ס בלי ידיעתו דמר נעשה כמוהו כי בל"ז כמותו וכמוני יודעים מהנאמר בזה באחרונים ושכבר הרעישו על זה גדולי האחרונים בדור שלפנינו. וגם בדור הזה העומדים בפרץ יחיים ה' ית' וישמרם הם אומרים שאסורים אותם "הרייבמצות" וסתמא איתא בשו"ע או"ח סי' ת"ס אין אופין מצות עבות בפסח ואף שהמג"א כתב דבדיעבד מותרים כבר חלקו עליו האחרונים. והמג"א והאחרונים שמתירים עכ"פ בפחות מטפח דווקא בזהירים וזריזים בשמירתו ובתנור הניסוק כראוי דומי' דלחם הפנים כמבואר בגמרא פסחים ע"ז יע"ש. אבל בזמנינו ידוע שאדרבה כשכבר נצטנן התנור אז משימים אותם הלחמים לתוכו לאפותם למען שלא יהי' נחרכים מיד בתתם אותם לתוכו כי אינם בקיאים כ"כ באפייתם וגם נאמר לי בבחי' מילתא דעבידא לגלוי' שרגילים להניחם להשהותם יותר ויותר מרביע שעה בלי שום עסק בהם כלל וכלל ר"ל וגם פעמים כחצי שעה תסמר שערות השומע זאת ובזה כל בר דעת יודע עד היכן קלות דעת הלוקחים אותם לביתם ר"ל ולישזבון מנהון ומאחריותם, ואני בעניי הארכתי לכתוב בגליון בזה בשו"ע בסי' תנ"ו סק"ב דאי' שם דאם יש יותר מעשרון אחד דמותר בדיעבד. והם הם דברי הרא"ש ז"ל בב"י ולמד כן מדכתיב בקרא שתים שני עשרונים יהי' החלה האחת בלחה"פ אף שצריכה להיות מצה עכ"פ לדידן מותר בדיעבד. וק' לי שהרא"ש ז"ל גופי' הובא בב"י תנ"ה כתב גבי לש במים פושרין שאסור אף בדיעבד וק' הא במתניתין דמנחות תנן בהדיא כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, ולמה א"כ לדידן בדיעבד ג"כ אסור ולמה התם אומרים אם אמרו בזריזים וכו' והכא לענין שתי עשרונים לא: אמרינן כן וכדהקשה באמת המג"א על ראי' הרא"ש ז"ל ואם אמרו בזריזין וכו' ע"ש הקו' ובאמת מצאתי אח"כ בפר"ח בזה שהעיר ג"כ מהאי דמנחות אבל לא הק' דברי הרא"ש ז"ל מדידי' אדידי' וצ"ע וכתבתי שם בגליון ואולי יש לחלק ע"ד הש"כ וטו"ז בסי' ר"ה ובשאר מקומות דמילתא דכתיבה בהדיא להתירא אין כח ביד חכמים לאסרו כ"כ הכא דבשלמא לענין שתי עשרונים דכתב בהדיא בקרא אין כח ביד חכמים לאסרו בשום מקום מחשש חימוץ. משא"כ לענין פש בפושרין או לענין מצות עבות טפח שאינם כתובי' בהדיא בקרא שפיר יש כח ביד חכמים לאסרו בדיעבד ג"כ במקום אחר, כנ"ל נכון ומתו' בזה היטב קושי' המג"א שם סק"ו הנ"ל יעו"ש ואכמ"ל, עכ"פ אחלה אנכי את פני מע"כ הרב נ"י שישא פני בדבר הזה שלא יתודע לאיש שאני עוררתי על זה רק יזהיר לבני קהלתו מקודם על זה ע"ד שרז"ל מזרזים לאדם קודם המעשה ובשעת מעשה והאופים לא יחרה אפם אם יודיעו' זמן מה קודם שלא יהי' העושי מצה נפסדים, לכן כ"מ יחיש מעשיהו בדבר הזה או כיון שרגיל להזדרז מעצמו לבוא לכאן למצות כמבואר בסי' ת"ס לכן מהטוב אם הי' בא זמן מה מקודם דברי המכבדו וד"ש. סאבאטישט יום עש"ק י"ט אדר תרמ"ה לפ"ק. הק' יודא גרי"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה