זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קמט
שלום וכט"ס לכבוד אהובי ידיי"נ הרב הגאון החריף ובקי צדיק נשגב כקש"ת מו"ה שמואל בנימין סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק דערעטשקע יע"א: מכתב הדר"ג נ"י קבלתי ומחמת הטירדות לא כתבתי מיד. והנני בזה לברך את הדר"ג נ"י בברכת מז"ט. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים יתב' שישפיע ברוחה"ג שפעת חיים ארוכים וברה"ג בשלימות לכ' בנו נפתלי שרגא שי' לאיט"א ויהי' לאיש גבור חיל בתורה ומצות ומע"ט ויראת ה' עולה על כלנה, ויהי' ענף דומה לשרשו בכל ענינים. והדר"ג נ"י ימצא בו נחת ובכל י"ח לאיוש"ט אמן:
וע"ד מה שהעיר הדר"ג על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' ק"פ הלכה ז'. קטן שהגדיל בין שני:
פסחים חייב לעשות פסח שני, ואם שחטו עליו בראשון פטור עכ"ל, ובכ"מ בשם מרי"ק ז"ל מביא דכיון דרחמנא רביא לקטן כו' נפטר הוא בכך מן השני ע"כ. וקשה דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מה' ק"פ ה' ו' יתום קטן ששחטו עליו אפוטרופסים יאכל ממקום שהוא רוצה והוא ממשנה פסחים ר"פ האשה ופרי' בגמ' ש"מ יש ברירה וא"ר זירא שה לבית מ"מ ופי' בתוס' דשה לב"א לאו דאורייתא, וכיון דשלב"א לאו דאורייתא איך נפטר עי"ז מפסח שני כשהגדיל בינתיים. והוא קושיא גדולה ומצאתי' ג"כ במנחת חינוך מצוה ה' אות ב' יע"ש והניח בצ"ע:
והנה ז"ל הר"י קורקוס ז"ל שכתב כיון דרביי' קרא שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך. וכוונתו לע"ד דאיהו ס"ל דמ"ש ר"ז שה לבית מ"מ, בזה רביי' התורה דממנין את הקטן בלי ידיעתו וכדפי' רש"י ז"ל שם במקומו, או אפשר מקרא דנפש עיי' פסחים צ"א ע"ב כמו אשה ולפענ"ד זה דלא כתוס' שם שפירשו דכוו' שה לבית מ"מ משמע דשה לב"א ל"ד. אלא הכוו' דשוחטין על הקטן וממנין אותו בלי ידיעתו וכדתני' בבריי' פסחים פ"ח ע"א שוחטין על בניו ובנותיו הקטנים והא דשה לב"א לאו דאו' היינו דאף שלא נמנו עליו על הקטן מ"מ רשאי לאכול מהק"פ ולר"ן ז"ל נדרים כ"ו ע"א הוא גם מ"ע דאורייתא, ולפי דברינו דברי ר"י קורקוס ז"ל כוונה אחרת בהם ממ"ש מרן בעל ח"ס ז"ל בתשו' חלק ששי סי' י"ג (אשר ציין עליו הדר"ג נ"י) דהח"ס כ' דרי"ק ז"ל ס"ל כר"ן ז"ל בנדרים. והמעיין בלשון הכ"מ מרי"ק ז"ל יראה שכ' בזה"ל "דרביי' רחמנא לקטן" שישחטו עליו" הרי דס"ל יותר מזה בששוחטים "עליו" דוקא, בזה דווקא רביי קרא ובזה יצא. אבל במה שאכל מפסח אביו ולא מנהו עליו, בזה לבד לא יצא, ובזה כשהגדיל בינתיים מחוייב לעשות פסח שני, וע"כ מדוייק שפיר לשון הרמב"ם ז"ל שכ' דווקא, ואם שחטו עליו בראשון פטור וראיתי במנחת חינוך הנ"ל שרצה לומר מצד מצות חינוך אתי עלה. ותמה לפ"ז בבנותיו מאי איכא דהא תניא אבל שוחט ע"י בנו ובתו הקטנים. והאמת בפירש"י ז"ל בפסחים פ"ח הנ"ל פי' בהדיא דחיוב לחנך בניו ובנותיו ואכמ"ל, אמנם לדברינו בין בנו ובין בתו רביי' קרא משה לבית או מקרא דנפש כנלענ"ד נכון בדרך אפשר לפום ריהטא. והנני או"נ הדוש"ט וש"ת באהבה. סאטמאר יום ג' ער"ח אייר י"ד למבנ"י בעת"ר לפ"ק. הק' יודא גר"וו: