אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קכט

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קכט

שו"ת זכרון יהודה - סימן קכח

חיים ברכה ושלום לנופך ספיר ויהלום כבוד ידידי הרבני איש חמודות ויר"ש חרוץ ושנון כש"ת מו"ה בנימן סג"ל ציממערמאן נ"י:

אחדשו"ט וש"ת מכתב כבודו הגיעני לנכון והגם שהטרדות רבו כמו רבו באתי בדברים מעטים עכ"פ להשיב מפני הכבוד בפרט ששואל כענין במילי דפסחא, הא שגוף דברי הטו"ז קשים לכמ"ע דמשמעות לשונו נראה שרק ביו"ט האחרון התיר להם לאכול אותו צוקער הבא מקאנדי' ולמה לא התיר להם לאכלו בשאר ימי הפסח כיון שאין שייך אתי לאחלופי' לפי תי' הטו"ז. ועוד מאיזה טעם אט סומכים להתיר הצוקקער שנעשה לפסח ולא גוזרין בו כמו בתאנים ושאר דברים המוזכרים בהגה"ה סי' תס"ז ס"ח, שתי' הטו"ז הנ"ל בסק"ח לא שייך בזה. הנה באמת לפי מאי דמשמע לי' לטו"ז בפי' דברו מהרי"ל ע"כ:

כך הוא שלא התיר במהרי"ל רק ביו"ט אחרון והטעם כיון שלא נעשה עכ"פ הצוקקער ההוא לשם פסח ולא נזהרו עכ"פ לעשותו בהכשר ויתרון, הגם שבגוף עשייתו לא הי' אז שום חשש לפמ"ש המהרי"ל, מ"מ לא עדיף ממה שאיתא בסי' תמ"ז ס"ד, בהגה"ה שלא לאכול גבינה ובשר יבש שלא הי' בדעתם להכינו לפסח, וכ' שם בחק יעקב דביו"ט אחרון מותר, וע"ז הק' הטו"ז הגם שמותר מצד עצמותו ליו"ט אחרון, מ"מ יש בו משום אחלופא בשאר צוקקער שיש בו אסור משום קמח המתערב בו וכדומה וע"ז תי' מה שתי' כן הוא הפשוט, ומש"כ מעכ"ה על מה סומכים שאין חוששים לאחלופי בצוקקער הנעשי' לפסח. הנה המעיין בגוף דברי המהרי"ל בפנים, לענ"ד ימצא לכאורה תי' פשוט על קו' הטו"ז, דז"ל המהרי"ל צוקער שלא לאכול בפסח כי משימין לתוכו קמח ואף עפ"י שכשמשימים הקנים שיש בו הצוקער ד' או ה' פעמים אין משימין בו קמח מ"מ לבסוף משימין בו ביורה קמח וגזרינן אטו כל צוקער, אכן מותר להשהותו בפסח, והעיד מהר"ש שאכלו הלומדים יחד ביו"ט אחרון של פסח ונתן להם הר"ר צוקער שהביא עמו מקאנדיא שהי' ברור לו שאין בו שום חמץ ואכלו עמו. והעולם נוהגין איסור בתאנים בפסח כי יש בהם שמפזרין עליהם קמח וכו' עכ"ל, נראה לכאורה שהי' גם בשאר צוקקער מקום להתיר רק דגזרינן אטו שאר צוקקער, וע"כ יש מקום להתיר הקאנדיא שבזה אין שום חשש מצד עצמותו. ואי משום גזירה אטו שאר צוקער ליכא דהא גם שאר צוקער גופי' הי' מקום להתיר. עמג"א סי' תמ"ז סק"ז דתרתי בעינן שיש בו בדבר מעט קמח ובטל בס' קודם פסח וגם שעושין ממנו אח"כ תבשיל. וה"ה הכא בההוא צוקער דהמהרי"ל משמע שהי' בו מעט קמח שבוודאי הי' ס' נגדו, ובכ"ז לא התיר יען שגזר אטו צוקער אחר, משא"כ באותו של קנדיא אין בו שום חשש שנעשה עם קמח, משא"כ בתאנים שגופייהו יש בהם חשש שמפזרים עליהם קמח, ולפי"ז לכאו' אפילו אם לא הי' צורה אחרת לאותו צוקער של הקנדיא ג"כ לכאורה אין לגזור בו ככתוב במהרי"ל הנ"ל בהדיא שמביא ב' דינים אלו ביחד. והטו"ז אפשר לא ראה לפי שעה רק דברי מהרי"ל שהביא הד"מ ולא הביאו שם כסדר שכ' לפנינו:

אולם לפי התי' הטו"ז שהי"ל לאותו צוקער של קנדיא צורה אחרת ג"כ נראה שבכלל זה כל מין שינוי שנעשה בו בצוקער של פסח סגי בי' הגם בפשטות לשון הטו"ז ממשמעותו שהי' לו לאותו קנדיא צורה משונה ואפשר גם מראה משונה כמו קנדיא צוקער שלנו, מ"מ נאמן עלינו הפרמ"ג שכ' כאן שעכשיו עושים הוט צוקער לפסח ועושין בו קצת שינוי, וכתב שנתקן כן על פי גדולי הדור. וממילא בצוקער הנעשה לפסח כאן ונותן בו ב' חותמות למעלה ולמטה דיו להקרא זה שיש בו איזה שינוי קצת, ומכש"כ כשנעשה לשם פסח ביחוד בכזה לא מצינו גזירה בתאנים ג"כ, ואפשר זהו טעמם של אותן גדולים שבפמ"ג שסמכו על שינוי קצת כנלע"ד נכון:

ועוד נראה טעם פשוט לפמ"ש במג"א סק"י בפי' המתיבשות דבדבר המצוי' לא שייך בי' משום "אתי לאחלופי" והכא מצויי' ומצויי' הוא:

ועוי"ל דאתי לאחלופי שייך רק במידי דיש בו חשש תערובות חמץ דרך תקנתו ר"ל שאופן תיקון עשיית הדבר נעשה עם חמץ כמו ההוא דתאנים שעושין כן בכיון, משא"כ הכא, וזה קרוב למ"ש מע"כ, ורציתי להאריך עוד אולם יאמין כי אין לשער טרדותי וכ"פ הוצרכתי להפסיק באמצע הכתיבה מאנשים הבאים בימים האלה זה בכה וזה בכה ורק מפני כן באתי בקצרה ויתענג על רוב שלום ושלוה ואת חהמ"צ יחוג בשמחה ודיצה וכשרות ותחזינה עינינו בשוב עמו לציון וקודם התקדש ליל חג נראה, ונעלה ונשתחוה בהר הקודש בירושלים בקיבוץ כדח"י בבי"א ידידו או"נ. הק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה