זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קכה
שלמא רבא ומזלא טבא וקרנא רמא לכבוד ידי"נ תלמידינו הרב החריף העצום פלפלא טבא מוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה בנימין ואב שווארטץ נ"י ממלא מקום אביו המנה הרב הגאון מהר"י ז"ל, הרב דק"ק מאנאשטאר ואגפי' יע"א:
אחדשה"ט וש"ת, אקדמה פניך בברכת מז"ט נתת שמחה בלבי בהודעתך אלינו כי בחר ה' בציון הר המצוין בהלכה היי' כ' מר אביך המנוח הגאון ז"ל, להושיבך על כסאו לאויוש"ט. יהא רעוא דתירום רישך אכולא כרכא ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם לעשות לה' ולתורתו יתב' בכל מאמצי כחך וזכות אבותיך יהי' למשען לך צלח ורכב על דבר אמת תתעלה ותתנשא בכל ענינים לטובה בכ"י אמן. והאמת שקבלתי גם מכתבך הקודם ומרוב עבודה קשה שעלי מטרדות הציבור לא באתי לידי כך להשיבך דבר, ונתתי באיזה מקום ולעת הפנאי לכשיבוא לידי אשיב בל"נ ברצות ה' יתב' על השאלה דשם שאינה נחוצה לשע'. ועתה כי באת כשואל כענין במילי דפסחא בעתו ובזמנו אמרתי לאמץ זרועי בס"ד להשיב עכ"פ לפי מסת הפנאי איזה דבר. והי"ת יהי' עמנו:
ותוכן השאלה תסובב בקמח שנטחן לפסח ומצאו בא' מהשקים בתחתיתו כמה עיגולים ואפאו ממנו רק נבדלו משאר המצות עד שישאלו את פיך. ופתחת בכחא דהתירא גם על אלה המצות שנאפו מקמח הנ"ל שבוודאי הי' בתוכו עיגולים קטנים, ויסוד בנינך לסמוך על האפי' הנעשה כבר ונתבטלו בוודאי העיגולים ההמה בששים דקמח בקמח מקרי לח בלח ולא אמרי' בי' חוזר וניעור לפי הכרעת הרמ"א ז"ל בסי' תמ"ז:
והיי' לפי דעתך שאתה סובר למילתא דפשיטא דהאפיי' מקמח בוודאי דין לח בלח יש לו שאין אומרים בי' חוזר וניעור, וכדבריך כן נראה בהדיא מדברי הטו"ז שהבאת בסי' תנ"ג ס"ק ב' דהגם שסובר הטו"ז דעירוב קמח בקמח וגם ההרקדה אינו מערבו יפה יפה לשיחשוב כלח בלח מ"מ האפיי' שאח"כ אם הי' קודם פסח הי' מותר רק אסרו שם משום גזירה דאתי לאיחלופא. הנה מלבד דגם לפי דברי הטו"ז הללו לא מהני בשנאפה כבר קודם הפסח גם בשריקד את הקמח שמצאו בו העיגולים ופי' כן בדברי המחבר בסי' תס"ו סעיף ד' במ"ש אבל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני הריקוד ואסור לאכלו בפסח הכוו' שגם כשנאפה קודם פסח ג"כ אסור מצד גזירה. והאמת שגם במג"א בסי' תס"ו לא חילק שם בין באפאו קוד"פ או אח"כ ומטעם שנכתב לקמן:
אולם בלא"ה כבר העלה שם בפמ"ג סי' תנ"ג דלא כהטו"ז דאין חילוק דקיי"ל קמח בקמח מקרי לח בלח בנתערב לאחר טחינה וא"כ ע"כ מה שאסר בסי' תס"ו גם בשריקדו קוד"פ ע"כ רק כמ"ש המג"א דנשארו שם פירורין בעין. והנה לעיל סי' תמ"ז כ' הרמ"א ז"ל בפת שנפל ליין אעפ"י שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנים טעם בפסח. וכ' שם במג"א דביין מהני בו סינון קוד"פ אבל במי דבש שלפעמים עב לא מהני בי' סינון ע"כ צא ולמד מה התם בסינון הנעשה ע"י דבר שכמעט א"א לעבור בו פירורין בכ"ז אין סומכים על הסינון מכ"ש הכא בריקוד הנעשה ע"י הכברה ונפה שבוודאי אפשר שיצא פירורים דקים מאוד עם הקמח, ולפי"ז כל מה שנבוא לסמוך להתיר יהי' רק על הלישה והאפיי' לזה אני אומר עדיין יש לחוש שגם שם ישארו הפירורין כמו שהיו, ע"ד שהביא המחצהש"ק בסי' תמ"ח טעם המחמירים שלא לאכול בפסח מצה שנתבשלה אח"כ כי לפעמים נשאר ע"ג העיסה מעט קמח וכיו"ב במג"א סי' תס"ג ס"ק ד'. דמזה נראה לכאורה דגם בשעת לישה יוכל להשאר כך והגם דשם נוהגים להקל מ"מ הכא בשכבר נעשה פירורין יש לחוש טפי וכבר איתרע עכ"פ כמובן ואי"ל בזה, ועד"ז יישבתי בס"ד מה שמקשים האחרונים על הרש"ל ז"ל שהביא המג"א סי' ת"ל שדרש שכל אחד יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח שמא הי' שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. והק' המג"א ממ"נ כיון דקמח בקמח מקרי לח בלח א"כ אם יש ס' הכל שרי ואם לאו הכל אסור [וקרוב לדברי מצאתי כעת במהרמ"ש חאו"ח סי' רל"א ד"ה אמנם וכו' ע"ש אלא שלדבריו דווקא בקמח תיקן כן ולא בשכבר נאפה משא"כ לדברינו] ולהנ"ל י"ל באופן שיש בוודאי ס' נגד אותם שהי' בהם חשש חימוץ כגון שנפלו על השקים מים או כמעשה דנד"ד ורק חשש דשמא נשארו פירורין בעין כמג"א הנ"ל ואולי ס"ל ג"כ כנ"ל דלא מהני בי' לישה ואפיי' וכדברינו הנ"ל לזה הצריך שיאכל קצת ממנו לתלות בו. ומתור' ממילא גם קושי' הדגמ"ר שם שהק' דגם אי נאמר דהרש"ל ס"ל דקמח מקרי יבש ביבש וכמ"ש הש"ך בשמו [ואני העני העירותי מכב' בגליון דכן משמע בהדיא בהגהת מהרש"ל ז"ל לס' שערי דורא סי' נ"ט ד"ה מ"ש צ"ע וכו' וע"ש] אעפ"כ קשה א"כ חד בתרי בטל ואין לומר דחשש ליש מחמירים שהביא רמ"א בסי' ק"ט. [עדיפא מניה היל"ל ממ"ש בשו"ע:
סי' תמ"ז סעיף ט' ביבש ביבש בפסח אפילו באלף לא בטיל] מ"מ חומרא זו לא שייך אלא באוכל ביבש אבל קמח זה ועשה ממנו מצות ואז יתבטל בששים ולדברינו הנ"ל א"ש דגם כשיעשה עיסה ויאפה אותו ג"כ איכא חשש לפירורין בעין. וע"כ ציוה לאכול ממנה מעט ואז ממי' יהי' ס"ס ספק לא הי' בו חמץ ואת"ל הי' שמא נאכל אותו החלק. ולפי"ז בנ"ד לכאו' לא מהני כלל מה שכבר נאפה ממנה קוד"פ ובאמת אני העני עד כה לא מצאתי יסוד הדבר בראשונים שנאמר גם לענין חוזר וניער בקמח בקמח דתידון כלח בלח לענין זה דהגם לענין שאר דינים שפיר יש לדמותו כלח בלח כיון דנתבלבל יפה. אולם הכא דנאמר שלא יהי' האיסור בעין לעולם רק יהי' כטעם של הבעין שבתוכו שבזה אין אומרים חוזר וניער זה לא שייך לדעתי העני' בקמח בקמח שלעולם יש בו איסור בעין ובבעין כו"ע ס"ל חוזר וניער כמבואר בסי' תמ"ז ובשאר מקומות, והדבר צריך עיון ויישוב לע"ד והית"ב יורינו מדרכיו. ועי' חוו"ד ביו"ד בסי' ק"ט. אולם לענ"ד מטעם אחר יש להקל גם באותם שנאפו מקמח של השק הזה שנמצאו בו העיגולים הנ"ל דכבר כ' החק יעקב בסי' תס"ו אות י"ג משם גיסו ז"ל דהיכי דיש ספק אם הי' נתלחלח ממים או ממי פירות וכדו' יש להקל לאכלו בפסח, והכא בנ"ד בוודאי איכא ספיקא טובא ס' מזיעת החומה ס' מזיעת העצים דלכמה רבוותא אין בו משום חימוץ וגם בס' אם נעשה מאיזה עכברא אם יש איזה רושם בשק, כבר רצה הח"י בסי' תס"ו לומר דברוק של עכברא לא שייך חשש חימוץ. ואם כנים דבריו יש לתרץ בזה קו' הטו"ז סי' תנ"ג ס"ק ב' למה הקיל שם לסמוך על ביטול ששים ובסי' תס"ו אסרו סתמא. ולהנ"ל י"ל דשם בסי' תנ"ג נקט המחבר בדיוק אם לא ביררו החיטים מאכילת עכבר וע"כ אם גם המחבר חשש לרוקו עכ"פ הקיל בו משא"כ בסי' תס"ו יש שם חשש חמץ בוודאי. אמנם עוד ספק גדול לקולא יש באותם עיגולין שנעשה כן מעצמו ע"י כובד הקמח העומד בהם ועכ"פ אם נעשה בזה ליתן מהנאפה לאכול קצת קודה"פ בוודאי יש להתירו ע"ד הנ"ל כיון דיש בו כמה ס"ס ספק אם יש בו מחומץ מעולם ואם יש בו שמא קיי"ל כרבוותא דקמח בקמח מקרי כח בכח וספיקא דרבוותא ספק גמור הוא. והגם דהעלינו לעיל דלענ"ד אין לסמוך בזה בנ"ד כיון דנתייבש הלחלוחית כבר ויש בו חשש שישאר כהוייתו בתוך העיסה (עי' ח"ס חאו"ח קל"ה וקפ"ח קרוב לענין זה) מ"מ כשנאכל ממנו ספק שנאכל אותו חלק החמץ שהי' בו, ועד"ז הי' מצטרף להתיר גם המצות הנאפות מקמח הנ"ל אם יש צורך בהם דווקא לפסח. ועכ"פ יוכל להאכילם לקטנים שבביתם וכדומה כמובן, או ישאירו ממנו לאחרון של פסח דעכ"פ מתיר המג"א בסי' תס"ו להשהותם גם בלא אפיי' בביתו כשנתיי' כבר קוד"פ ומה שנוגע לשאר הקמח שנוגע בעליונו של אותו שק אם יש רושם בהשק שיש לדון שנעשה בו כן מהני עכברי רשיעי נינהו וכבר כ' המג"א שבכזה יש לדון על כל השק גם שלא במקום שנמצא שהוא לח אבל אם אין בו רושם ומכ"ש שקרוב לומר שנעשה כן בתחתיתו מלחלוחית האדמה או הנסרים שעליו אז בודאי יש להקל בעליונו מכ"ש היכי שיש ס' כמש"כ גם מע"כ. אולם לעומת זה אם יש לתלות שנעשה כן מהקרקע ע"כ צריך לדון גם על השאר שקים שעמדו שם, דבשלמא אם הי' נעשה מעכברים שפיר י"ל דממקום למקום לא מחזקינן איסור לחוש שהי' כן מיד בכלי הריחיים כמבואר בסי' תס"ז אולם אם הי' מקום לדון שנעשה כן מלחות האדמה שעמדו שם, צריך לדון לכאורה גם על שאר השקים והי צריך לבדקו עכ"פ והייתי מצריך לנ"ד ליתר שאת עכ"פ לבדוק בג' אגרופין בתחתיות של כל שק ושק עיין מג"א ס"ס תס"ה וסי' תס"ז ס"ק י"ב במג"א, ושם בפמ"ג דגם לקולא בלא נתבקעו תלי' דגם האחרים לא נתבקעו ועי' ח"ס חאו"ח סי' ק"ל דמייתי מתשו' רשב"א ז"ל בס"ת שנמצאו בו ג' טעיות שאוסר לקרות בו אבל לפעמים באו הטעיות מכח שנפרד הדיו ונתקלקל והוי ממש כגשמים שירדו על הכרי וכו' יע"ש והה"ד בנ"ד כמובן. ואתה בין תבין את אשר לפניך כפי רוחב שכלך הזך. וישמור הית"ב אותך מכל מכשול ומעון מעתה וע"ע וזכות אבותיך וזכות אבות הציבור יגן עליך ובעדך חזק ואמץ לבך ללמוד ברבים הן עם תלמידים נאמנים באמת והן עם בע"ב בכל עת האפשר להתפלל כהי"ת שיהי' בעזרך לזכות א"ע ואחרים עמך על ידיך ותחוגו את חג המצות בשמחה בכשרות ודיצות כחפץ עתירת או"נ הד"ש הכותב בנחיצה. הק' יודא גר"וו: