זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קיד
בפירש"י ז"ל בפסחים ה' ע"ב ד"ה לפי שנאמר כו' אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אם הקדישם לבדק הבית, ומדקדקים בזה טובא, חדא למה נקט בשל גבוה אם הקדישם לבד"ה דוקא למה לא יפרש כגון חמץ שבלחמי תודה והגם דאין מקריבים בע"פ כדי שלא למעט בזמן אכילתן הא זה הוי רק מדרבנן. ובר"י הכא נסתפק לי' דאולי זה הוא מדאורייתא, והנה אם גם נאמר כדבריו עדיין ק' לכאורה דמ"מ צריך לדון בו אם יש בו משום איסור ב"י וב"י. [והוא לדרכו ז"ל רצה לחדש דכיון דיש בו עוד איסור אין בו משום ב"י וב"י עיי"ש] ב' מדקדקים למה נקיט רש"י ז"ל בלשונו ושל גבוה אם הקדישם לבדה"ב משמע דוקא אם הוא הקדישם ולא בשהוקדש ע"י אחר. ג' מדקדקי' למה שתיק רש"י ז"ל מחמץ של ישראל שהופקד אצלו בלא קבלת אחריות (עיי' פנ"י וחי' חת"ס] ואני העני כראה ליישב כ"ז בחדא מחתא, דהנה תוס' לקמן דף מ"ו ע"ב הק' למה לא יעבור על של הקדש על ב"י וב"י הא קיי"ל הואיל ואי בעי מיתשל עלי' כדידי' דמיא. ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו קודש לה' ועוד תי' ע"ש. והנה סברת אי בעי מיתשל שייך רק בהקדש בדה"ב ולא בהקדש קדושת הגוף כגון לחמי תודה בפרט לאחר שכבר קרב הזבח. וגם אמנם לא שייך הואיל ואי בעי מתשיל רק בהקדש דידי' ממש, משא"כ בהקדש של חבירו שזה אינו בידו. ולפי"ז שפיר נקיט רש"י ז"ל לרבותא ושל גבוה אם הקדישם לבדק הבית, ר"ל אפי' בשל בדק הבית ובהקדש שלו גם בזה לא שייך לא יראה לך שלך, והיינו דלא אמרינן בזה הואיל ואיבעי מיתשל וכתי' תוס' הנ"ל, אבל בהקדש קדושת הגוף וגם הקדש בדה"ב של חבירו אין רבותא כ"כ דלא מיחשב כשלו, משא"כ בהקדש בדה"ב שלו:
וכיון שזכינו לזה נאמר ג"כ דמה דנקיט רש"י ז"ל של אחרים כגון נכרים ושתיק משל ישראל חבירו המופקד אצלו, י"ל ג"כ בדרך הנ"ל פשיטא דשל ישראל חבירו ולא קיבל עליו אחריות בוודאי אינו עובר בב"י וב"י דהא לא אפשר להביאו לרשותו דאינו בידו עכ"פ, משא"כ של נכרים דס"ד בנכרי שכבשתו הוי כשלו לכך נקיט לפרש לרבותא דגם בשל נכרים:
אינו עובר בב"י וב"י גם בנכרי שכבשתו לאביי כבר אשמעי' זה ברישא דאין חילוק, בלא קיבל עליו אחריות בין כבשתו ללא כבשתו, ולרבא עכ"פ בסיפא אשמעינן זה. ועדיין יש לומר לפי"ז דעכ"פ מפירש"י ז"ל אין הכרח לומר דעל של ישראל חבירו עובר בב"י וב"י, עיין פנ"י וחת"ס, ומתורץ כל הג' דקדוקים הנ"ל בס"ד: