זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קיג
הרמב"ם ז"ל בה' חומ"צ פ"ד כתב נכרי שהפקיד כו' אם קיבל כו' ואם לא קיבל אחריות מותר לקיימו אצלו כו'. והלח"מ ביאר שם שדעת הרמב"ם ז"ל כשי' רש"י ז"ל דבלא קיבל עליו אחריות מותר, אמנם הקשה על שיטה זו חדא כדפריך בגמ' מציעתא דברייתא ארישא והצריך לתרץ כאן בקיבל עליו אחריות. לימא אידי ואידה בשלא קיבל עליו אחריות, ורק הכא בייחד לו בית, מציעתא בלא ייחד לו בית ועוד הקשה א"כ בייחד ל"ב דלקמן דפריך אלא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל, לימא דצריך על ייחד לו בית בשקיבל אחריות ג"כ עובר לשיט' רש"י ורמב"ם ז"ל. והנה צריך לכאורה להבין במאי פליגי אביי ורבא בסוגי' וגם צריך להבין במאי פליגי התרי לישני דגמר' דלל"ק התחיל הא ניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי. ולל"ב להיפך, תו קשה לי ללישנא קמא היאך קאמר בסתמא הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי, הא ק' א"כ לא ימצא ל"ל כמו דפריך זה בלישנא בתרא וצ"ע. עוד נקדים דקדוק עצום מה שהעירותי עליו כבר באות א' לעיל למה קאמר בגמרא אומר מר יכול יטמין ויקבל כו' האמרת רישא שלך אא"ר אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, ופריך רק מרישא הא כפי תי' של רבא לעיל גם מסיפא יכול להקשות ואדרבא כש"כ דקשיא טפי דבסיפא קאמר דגם בנכרי שכבשתו אתה רואה של אחרים. ונראה לתרץ כל הנ"ל בס"ד ונקדים קו' תוס' לקמן שהק' על שי' רש"י ז"ל דס"ל דייחד לו בית דמהני היי' בלא קיבל עליו אחריות, והקשו דבלא קיבל אחריות מותר גם בלא ייחד ל"ב, ולענ"ד לכאו' לשיטת רבא דלעיל מתו' קו' זו בפשיטות די"ל בנכרי שכבשתו צריך ייחד לו בית. (והיי' כמש"כ באות ג' דבנכרי אלם מהני אליבא דכו"ע ייחד לו בית. ונכרי שכבשתו ברשות ישראל ליקח ממנו חמצו ע"כ צריך להיות בזה ייחד לו בית כדי שלא לעבור בב"י אבל בלא כבשתו באמת ל"צ להיות ייחד לו בית. ומתו' לכאו' קו' תוס'. ונאמר להמתיק הדבר בס"ד דלכאורה כבר הקשה בפנ"י למה לעיל יליף דבלא קיבל אחריות אינו עובר בשל אחרים מצד קרא דלא יראה לך דייקא והכא יליף לשי' ר"א ייחד אינו עובר מקרא דלא ימצא. ולהנ"ל ניחא דרבא ס"ל כרב אשי ורבא פי' בברייתא נכרי שכבשתו מנ"ל שאינו עובר ת"ל לא ימצא וכוונתו כמו שפי' רב אשי דמלא ימצא ילפי' היתרא דווקא מי שמצוי בידך והיי' בייחד לו בית כמו שמפרש ר"א אי מלשון לא ימצא בלבד כמו דמפ' לקמן בגמ' או מדיוקא דלא ימצא, וכיון דייחד לו בית כדידי' דמי והי' ניחא טובא דבברייתא הכא ג"כ נקיט בלשונו קרא דלא ימצא בבתיכם, ורק לקמן בס"ד הוי ס"ל דשכירות לא קניא. אמנם הכא באמת י"ל דס"ל שכירות קניא כמו דקיי"ל באמת. אמנם ב"כ וב"כ עכ"פ מפרשים דברי רבא דס"ל ממש כרב אשי דלקמן, והא דקאמר בגמ' הכא אלי' דרבא והאי תנא מיהדר אהיתרא ונסיב לה קרא לאיסורא, קושייתו לא קאמר הכא רק קודם שאנו באי' לפרש הבריי' דלקמן אלי' דרב אשי אבל להאמת אליבא דרב אשי שפיר יתיישב הברייתא בלא קרא דלך לך תרי זימני. וארווח לן בזה בס"ד לתרץ קו' תוס' ד"ה אבל אתה רואה ש"א. והק' דהא במנחות משמע דצריך תרי קראי לשל גבוה ולשל נכרים. ולדברינו הנ"ל כיון דאמרינן:
דבאמת ל"צ תרי קראי דלך וכבשתו ולא כבשתו אלא רק כוונת הברייתא כפשוטו אלי' דר"א דלקמן ממי' מיותר חד לך. וברש"י חד למעוטי של גבוה וחד למעוטי של נכרים וק"ל:
והנה לפי העולה מכל הנ"ל שפיר לרבא לתרץ הסיפא ומציעתא דברייתא דמה דקאמר בסיפא דאינו עובר בשכבשתו היי' בייחד לו בית, ומציעתא מיירי בלא ייחד ל"ב ורישא דאינו עובר בשל אחרים מיירי גם בלא ייחד לו בית ומ"מ כיון דמיירי ברישא בנכרי שלא כבשתו ע"כ אינו עובר, וכ"ז שייך דוקא לשיטת רבא. אבל לאביי דלא חילק בין נכרי שכבשתו ללא כבשתו בלא קיבל עליו אחריות, וסיפא דברייתא מיירי לדידי' בקיבל אחריות ממי' לדידי' קו' תוס' דלקמן על רש"י ז"ל במקומה עומדת, דהא לא יכול לתרץ לדידי' דייחד צריך בנכרי שכבשתו דהא לדידי' לא מחלק בלא קיבל אחריות בין כבשתו ללא כבשתו, אע"כ צריך לומר לדידי' כשיטת ר"ת ז"ל דייחד מהני גם בקיבל עליו אחריות והעולה מזה דאביי ורבא ע"כ פליגי בשיטת רש"י ור"ת ז"ל אי ייחד לו בית מהני גם בקיבל הישראל אחריות ומעתה נאמר לפ' דסוגי' הגמ' דלעיל דפריך הא אמרת רישא שלך א"א רואה אבל אתה רואה ש"א, ע"כ לא פריך מסיפא דהא לאביי ע"כ אין שום מקום להקשות מסיפא דהא לדידי' הסיפא קאי לחומרא כדאמר לעיל איפוך, ולרבא ג"כ אין להקשות מסיפא לפי דברינו הנ"ל דהא בסיפא י"ל דמיירי בייחד ל"ב דע"ז מורה קרא דלא ימצא כמו שמפרש רב אשי לאמת לקמן, ע"כ רק הקושיא מרישא ואינו יכול לתרץ דרישא מיירי בייחד לו בית ומציעתא בלא ייחד ל"ב, ז"א דהא לאביי בלא קיבל הישראל אחריות ע"כ אין חילוק בין ייחד לו בית ללא יחד ל"ב דהא איהו ס"ל כשי' ר"ת ז"ל וכמבואר למעלה, ואי לרבא אפשר באמת הי' יכול לתרץ כך, אבל עכ"פ הלא לאביי הקו' חזקה ביותר, וע"כ מחלק רק בין קיבל הישראל אחריות ללא קיבל, ומתו' קו' לח"מ הראשונה הנ"ל:
והנה תרי לישני פליגי בכוו' התירוץ הנ"ל שחילק רק בין קיבל אחריות או לא פליגי אי כוונת התרצן לתרץ כן רק אלי' דאביי או גם לרבא, לישנא קמא ס"ל דבעי לתרץ כן גם אליבא דרבא וע"כ קאמר הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי, ולא קשיא א"כ לא ימצא ל"ל, די"ל דבא לומר דגם בייחד לו בית לא מהני בקיבל אחריות דהא כך הוא באמת שיט' רבא כמבואר לעיל דס"ל כשי' רש"י ורמב"ם ז"ל, ורק פריך למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, אבל לישנא בתרא ס"ל דלא צריך לתרץ אלי' דרבא סתירת הברייתא בין קיבל הישראל אחריות או לא. אלא כנ"ל דרישא מיירי בלא כבשתו ולא ייחד ל"ב אינו עובר, אבל מציעתא מיירי מנכרי שכבשתו ולא ייחד ל"ב, ובסיפא קאמר מנכרי שכבשתו וייחד לו בית מהני בלא קיבל אחריות, אבל בשקיבל אחריות לא קמיירי הבריי' כלל ואינו מוכרח לפי"ז בקבלת אחריות אליבא דרבא אי מהני בזה ייחד ל"ב כי תי' הגמ' קאי רק אליבא דאביי. וע"כ פריך הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי היי' דכתיב לא ימצא, אבל למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי לא ימצא ל"ל. ואינו יכול לתרץ דצריך לענין ייחד ל"ב דלא מהני בקיבל עליו אחריות, ז"א דהא לל"ב אמרינן דקאי לעיל השקלא וטריא עכ"פ לתרץ הברייתא אלי' דאביי ולאביי ע"כ ס"ל לפי הנ"ל דייחד ל"ב באמת מהני גם בקיבל עליו אחריות כשי' ר"ת ז"ל. ומתורץ שי' רש"י ז"ל ורמב"ם ז"ל הנ"ל על נכון דס"ל דבקיבל עליו אחריות לא מהני ייחד לו בית, והקו' דלעיל מתו' לע"ד ע"נ ודו"ק, בריך רחמנא דסייען ברוב רחוחסה"ג. הק' יודא גר"וו: