אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן פט

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן פט

שו"ת זכרון יהודה - סימן פח

בעזהי"ת יום ב' דסליחות תרס"ח לפ"ק:

המברך השנים יתברך שמו בעליונים ובתחתונים, יברך בכתיבה וחתימה טובה בין הצדיקים הנאמנים לאורך ימים ושנים טובים, דשנים ורעננים, לכ"ק מר ידינ"פ וידינ"פ כל חי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם חסידא ופרישא ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה... פלוני אבדק"ק... פלוני יע"א:

אהדשה"ט ושת"ה דמעכ"ק הדר"ג כ"י הכני בזה בבקשתי, יען שפה בעירינו יסדו להם ב' אנשים מכובדים ויראי ה' מרבים מסחר בקמח ואמרו לי שבהסכמת הדר"ג כ"י הי' להתיר להם, עשו המסחר באופן זה, שהם נותנים החטים אל הדאמפמיהלע והבעלים של הרחיים הללו הוא בר ישראל שאינו שומר שבתות ויו"ט, ועשו "פערטראג" עמו שאותו חלק מהרחיים שבו טוחנין "פיינעס מעהל" יהי' להם לבדם ולא יטחון שם שום אדם זולתם, והבעל הרחיים שהוא מחלל שבת בפרהסיא טוחן בחלק הרחיים הלזה גם בש"ק והוא טוחן שם זה כמה שנים בשבתות ויו"ט גם עתה אחרי שכבר עשו עמו פערטראג יודעים ורואים שטוחן בעדם גם בשבת. ואני עוררתים על זה והשיבו שכבר יש בידם היתר מכבוד הדג"ק (או מבנו הג' נ"י.) ועוד מת"ח א' אשר דברו עונו, ואני כשמעי זאת הי' הדבר כפלא בעיני עכ"ז החרשתי, וחלילה לי להרהר אחרי הוראת כ"ק הד"ג נ"י, הגם שהתפלאתי שיורה באתרי' דאחריני מבלי שישאל מקודם אולי יצא כבר פסד"ת מרב דאתרא ההוא, בכ"ז מטבעי להכיר קצת תכלית הדברים ולקיים בצדק תשפוט כו' ומכש"כ אחרי הדג"ק נ"י, אמנם שהדבר מגיע לכבוד ש"ק ושמירתו, והדבר לדעתי ח"ו גורם פרצה גדולה במקומינו. וגם לפ"ד לפי המבואר בס"פ יש בזה איסורי דאורייתא ג"כ, ע"כ נזדרזתי ואשאל את פי קדשו אם האמת כך שמאתו יצאו הדברים הנ"ל. והאמת שאיננו פנוי בימים האלה להאריך בענין וגם אני יודע טרדות מעכ"ק הד"ג נ"י, ע"כ אבוא רק בדברים קצרים כפי צורך הענין, והוא דלענ"ד לא די שאסור לעשות המסחר הנ"ל באופן הנ"ל, אלא גם בדיעבד אסורים לעשות מסחר בקמח הזה שנטחן בש"ק באופן הנ"ל, והגם שאני יודע שהב"י בססי' רמ"ד בתי' א' כותב בדעת הר"מ שבמרדכי שהתיר בדיעבד היכא שכבר קנה המכס אע"ג דעביד איסור במה שקנה המכס לכתחילה, מ"מ בנ"ד לא שייך כדלקמן בפרט דבשביל זה לא יפסידו כל המסחר רק חלק קטן ממנו, ועוד מטעם דלקמן:

ומקודם צריך לי לומר שהתפלאתי מאד על טעם הדבר שאמרו לי למה התירו להם כן יען שהם נותנים כ"כ חטים בכדי שצריך לטחנם ששה ימים וששה לילות ואם הבעל הרחיים אינו טוחן בלילה וע"כ כדי להשלים סכום הצריך הוא טוחן ביום ש"ק. איהו עושה בשלו להרוחתו, ואין להם בזה שום ריוח, ע"כ אין בזה ל"ת דלפני עור ל"ת מכשול, יען כי אין זה בתרי עברי דנהרא, זהו תורף תשובתם:

הנה בהשקפה ראשונה הי' ברור בדעתי דמי שחשוד לעבור עבירה זו וידוע ומפורסם שעובר עבירה זו שייך לפני עור אף דלא קאי בתרי עברי דנהרא והוא מכח גמרא שבסוגי' דקבלנות במס' ע"ז דף כ"ב ע"א ברייתא דתניא רשב"א אומר לא ישכיר שדהו לכותי מפני שנקראת ע"ש, תיפוק לי' משום לפני עור לת"מ, ומתרץ חדא ועוד קאמר כו' ע"כ ואם נאמר דבדליכא ב' עברי דנהרי ליכא איסורא דל"ע אפי' ידיע לנו שיעבור על האיסור א"כ מה מקשה ותיפוק לי' וכו' הלא טפי ניחא לתנא דברייתא לתת טעם ששייך בכל כותי משא"כ לפני עור לא שייך אלא בתרי עברי דנהרא אע"כ דבידוע שיעבור איכ' בכל ענין משום לפ"ע. ואפשר יש באמת בזה לתרץ קושי' תוד"ה א"ה, והיי' אחרי שתי' בגמ' דכותי אומר אנא גמירנא טפי מינך ולא ציית. וממילא ידוע מקודם שיחלל שבת ושפיר פריך א"ה תיפוק לי' משום לפני עור. ועוד ראי' מריש חולין בפירש"י ז"ל ד"ה ואפי' כותי כו' יע"ש. ועיין פ"ת בשם תשו' חו"י דאפילו יוכל לקנות במק"א מ"מ הו"ל לפני עור דאפשר לא יעלה בידו במק"א, כאופני התנאים שעשה עמהם עתה. ובפתחי ספרים מצאתי בפי' למנין המצות ממהרמ"ש ז"ל שהאריך בזה במצוה רל"ב והעלה להלכה אי לא קאי בתרי עברי דנהרא ויודע דבודאי: יעשה איסור אלי' דהרמב"ם ז"ל עובר על לפני עור, ולריטב"א ושמח"ב דאינו עובר בלפ"ע מ"מ אסור מה"ת משום ערבות ומכש"כ דאסור לסייע יע"ש. וגם ביש רק רגלים לדבר שיעבור מסיק שם דלכמה פוסקים עובר מדאורייתא, ולאינך עכ"פ בישראל אי' דרבנן אליבא דכו"ע. ואף באיסור דרבנן כ' תוס' בע"ז כ"ב ע"ב שייך לפני עור, ומכש"כ ענין חנות או פאבריק. כבר כ' בתשו' ח"ס חחו"מ סי' קצ"ה שהרי הוא בכלל שאר מחללי שבתות מדאורייתא ומדברי קבלה יע"ש. ולמ"ש לעיל יש לדון גם על הקמח הנטחן אי מותר להם ליהנות בו, כי מלבד האיסור דלפני עור כנ"ל, דשייך אפילו אם לא היו טוחנין הקמח בעד עצמם, יש עוד איסור הכא דהא בסימן ש"ז ס"כ כתב המחבר והוא מרמב"ם ז"ל ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת מותר בכדי שיעשה, כ' המג"א סק"ג ובלבד שלא יהי' דבר של פרהסיא. וכ' הפרמ"ג אפילו דבר שעשה הגוי מעצמו בשביל ישראל כל שיש פרסום שנעשה בשביל ישראל שידעו בו רבים אסור לעולם. ועיין סי' שכ"ה סי"ד שם במג"א ס"ק כ"א דבקצץ ג"כ שייך להחמיר, כמ"ש סי' רמ"ד ס"ג, לפי"ז בנ"ד ליכא קצץ בהנכרי כיון שאינם מקבלים שכר פרטיי' בעד זה כמובן. ומכש"כ דבעלי הרחיים ישראלים הם. ועיין סי' שי"ח במג"א ס"ק כ' שהחליט דלמי שנתבשל בשבילו ג"כ אסור כמו לעצמו עולמות. וכ' דאף להב"י שהתיר לאחרים הי' משום דבישראל שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו וה"ת בנידון אחר. אבל בנ"ד שהטוחן ובעלי הפאבריק הוא ג"כ יש לו ריוח נראה דאסור גם להב"י מצד קנס, והב"ח הובא במג"א ססי' רמ"ג פסק היכי דמדינא אסור, אסור גם שכרו בדיעבד:

יאמין הדר"ג נ"י כי אני כותב כל זה בחפזי מצד טרדא דיומא, ובכ"ז כי את אלקים אני ירא לצאת ידי שמים וידי הבריות מוכרח אני לכתוב ולשאול את פה קדשו אם מאתו וממנו יצאו הדברים, והדרג"ק נ"י אשר עומד לגדור גדר ולשמור משמרת, ימחול במחכק"ת להשיבני דבר ולא חצי דבר, ויגלה לי טעמו בזה ואדעה. והנני כופף קומתי לדברי ק' והנני חותם בברכת כוח"ט, יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו לשנה טובה עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן יהי' להקים עמודי דבי מדרשא כאונה"ק. הק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה