זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן פח
בין המצרים. ירחם יוצר הרים, ויראהו בנחמה, בעיר ה' שמה. לכבוד ידידנ"פ גבר בגברים, ה"ה הרב המאה"ג הריף ובקי כש"ת מו"ה משה דוד ווינטערניטין נ"י מורה כהלכה בק"ק סאטמאר יע"א:
מכתב כבודו קבלתי לנכון, ועד"ש פר"מ כ' ידינ"פ אודות מלאכת האומנים בשב"ק והפליא בדבריו לחתור חתירה להתיר הדבר בקבלנות לעשיית האומנים מלאכת "הארטע- זישע ברוננען" גם בשבת ק' דהיינו החפירה בעומק הקרקע ואומרים שאם ינוחו מלעשות בשבת קודש יוכל להיות שעי"ז יתקלקלו כל מעשיהם הקודמים שיסתמו מהם נקבי הנביעה של המעיינות, ופר"מ נ"י כתב בזה כמה היתרא ואני באמת שעיינתי בזה רק בשעה חדא הכני לסמוך בזה לפע"ד על היתר הב' שהתעורר בזה פר"מ לסמוך בזה על דברי הבאה"ט שבסי' רמ"ד דבא"א בלא"ה בשום אופן סמכינן על סברת דברבים ליכא חשדא. (ומ"ש פר"מ נ"י דבתו"ש חולק על הבאה"ט במח"כ לא נמצא כזה בתו"ש) וגם מרן בעל חת"ס ז"ל בתשו' לאו"ח סי' ס"א כ' כן מסברא דנפשי' והנה לכאורה סבור הייתי אני העני להביא ראי' לסבר' זו ממ"ש בתשו' למהר"מ שיק ז"ל חאו"ח סי' קי"ג שמרן ח"ז בעחת"ס פקפק על עיקר ההיתר דברבים ליכא חשדא מההוא דסוכה דף נ"ג וכוונתו למש"ש ע"ב אהא דתני בשעת וכו' אני לי' וכו' איני והאמר ר"ז כל האומר שמע שמע משתקין אותו כאילו אמר מודים מודים. ומאי פריך הא התם ברבים הוי וליכא חשדא. ולענ"ד ניחא לפי הנ"ל דהתם אפשר להו לומר בלשון אחר ובזה לא סמכינן דברבים ליכא חשדא. ובזה י"ל ג"כ הב' ראיות שכ' התו"ש בסי' הנ"ל לדינו שחידש דדוקא בע"ז שייך סבר' דברבים לא חיישינן:
משא"כ במק"א דשאני הני דמייתי אפשר בלא"ה כגון האי לשלוח מנות ביו"ט:
או הדין לישא אשה זו דוקא יע"ש. ואדרבא לכאורה מהאי דסוכה הנ"ל איכא למיפרך על התו"ש דהא החשש של ב' רשויות חמורים ג"כ כמו אי' דע"ז ובכ"ז רוצה הגמרא לומר דאיכא חשדא. אע"כ כמ"ש דשאני כי הוי דר"ג דהוצרך בע"כ לצורך ההם כדי להורות לאחרים וא"א בלא"ה ע"כ שייך דברבים ליכא חשדא. משא"כ היכי דאפשר בלא"ה, ולפי דברינו עכ"פ מוכח דלא ס"ל כתו"ש כסברת הבאה"ט הנ"ל, דאל"כ לא הי' כותב מ"ש וכמבואר. ובדברינו הנ"ל ניחא גם ההוא דתודוס איש רומי שהעיר עליו בעל חת"ס סי' מ"ג דכיון דאפשר בלא"ה אין סומכין על הא דברבים ליכא חשדא, וב"ה שזכיתי להביא כמה ראיות לסבר' הבאה"ט הנ"ל. אמנם לכאורה עדיין לא העלינו רק אי הוי החשש משום חשדא ומ"ע שפיר אתי למימר כנ"ל. אמנם עדיין מנ"ל היכי דאיכא חשש אי' ח"ה ח"ו מנ"ל למיסמך בזה ג"כ אסברה הנ"ל והאמת שבחת"ס כ"כ מסברא דנפשי' כסברת הבאה"ט והוסיף לומר דממילא ליכא חשש ח"ה ג"כ דהא גם הנכרים כשרוצים לדבר שא"א בלא"ה היו עושים גם הם ביום אידם. ובאמת בנ"ד מלבד שהכל יודעים שבענין כזה בע"כ צריכים שלא להפסיק, עוד בה דהא רואים שבבנינים אחרים שובתים בשבת ממלאכתם בדבר של הרבים ומלאכת הענינים נראה יותר ורואים הכל ששובתים לגמרי ממלאכה בש"ק והב' עד מוכיח שמעשה מלאכת האומנים בבאר הנ"ל ע"כ רק מצד ההכרח שא"א בלא"ה בשום אופן וזה סברא נכונה מצד עצמותה, וי"ל ג"כ הלא קיי"ל בשאר עבירות חוץ מע"ז וכו' קיי"ל דאע"ג דאיכא בי' לעבור אותם ברבים משום:
ח"ה מ"מ משום מצו' וחי בהם יעבור ואל יהרג אע"ג שנעשית ברבים באופן שאין כוו' הנכרי רק להנאת עצמו, וכו' וכמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יסה"ת ובשו"ע יו"ד סי' קנ"ז ואם בחיי שעה אין חוששין בזה על חשש ח"ה, מכש"כ משום חיי עולם כדי לזכות עי"ז לעשות מצוה דרבים מיד ולדורות ומצוה כזה שכל עיקר טהרתם ובנינם של בניהם תלוי בזה וא"א בלא"ה, בודאי יש לסמוך על החת"ס ובאה"ט שסומכים דברבים ליכא חשדא וגם אין חשש ח"ה בזה, ומה טוב לעשות ג"כ כמ"ש פר"מ לפרסם כן בערכאות שקבלו הנכרים בקבלנות, ואיני פנוי בשום אופן לעיין כעת יותר, ובלא"ה חושב אני שאם יתחילו בתחלת השבוע לא יצטרכו לעשות עוד במלאכה הנ"ל בשבת קודש, והבא לטהר מסייעין לו מן השמים, ע"כ אני מסכים עם פר"מ ידינ"פ הרב הגדול נ"י בהיתר הנ"ל ליתן מלאכה הנ"ל בקבלנות, ואם ירצו עוד לצרף אמירה דאמירה לנכרי בודאי עדיף טפי ואי"ל, ואעורר לפר"מ נ"י שמהטוב לעשות ב' חפירות עכ"פ כמובן וכמה טעמי איכא בזה מצד תכלית הכשרות ומצד מדת ד"א לאנשים בלחוד ולנשים בלחוד, ובל"ס נתן כפר"מ נ"י עינו בכל חלקי הצורך כגון במדת הרעהרען ברחבם וכדומה, מחלקו יהי' חלקי שזכה שזכות רבים כזה נתגלגל ע"י. והנני או"נ ידידו הדש"ת המצפה לראות במהרה מים חיים יצאו מבית א' ונשתחוה לפני ה' בהר הקודש בירושלים ב"ב בקיבוץ נדחים בכללם אמן. הק' יודא גר"וו: