זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן פז
שלום וכט"ס לכבוד אהובי התלמיד הנחמד הרב החריף ובקי החסיד כש"ת מו"ה ישראל אברהם אלטר לאנדוי נ"י חתן הה"צ דקערעסטור יצ"ו. (כעת הגאב"דקק עדעלעני יצ"ו):
אחדש"ה וש"ת דפרמ"כ נ"י ראית. מה שהעיר לענין הא דנוהגין העולם שמברכין ז' ברכות בסעודה ג' בב"ח, אם מותר, לשתות מכוס ברכת נשואין והיי' לפי המבואר במג"א סי' רצ"ט סק"ז דמי שאינו רגיל בכל השנה לברך בהמ"ז על הכוס והיי' דס"ל דאין בהמ"ז טעון כוס, אסור לשתות במש"ק מכוס של בהמ"ז, דבשלומא מי שרגיל בכוס בהמ"ז שפיר שייך זה לסעודה, וקיי"ל בוודאי חשיכה אי"צ להפסיק מסעודה, אבל מי שאינו רגיל בכוס של בהמ"ז אין שייך הכוס אל הסעודה ממי' אסור לשתות עד שיבדיל. (ובאמת הלשון אסור שבמג"א ק"ק וכמ"ש כבר במחצהש"ק דיש לומר דאף מי שאינו רגיל בכך עכ"פ מצוה איכא לברך על הכוס רק חובה ליכא.) עיין מג"א ומחצהש"ק הל' נו"ב תקנ"ד סי"ב מצוה רבה ליכא ומצוה זוטא איכא וצ"ע שם בדברי מג"א הא בסי' תט"ו באו"ח ס"א אי' שיש מצוה להקביל פני רבו וגם פני חבירו הבא מן הדרך ובזה אפשר דמיירי המחבר וכל פלפולו של המג"א לפי"ז צ"ע, ולפי"ז צ"ע מה יעשו בברכות נשואין בשתיית הכוס במש"ק, וכבר העיר על זה בהגהת חכמת שלמה כמהרש"ק בסימן רצ"ט לאו"ח. וכמש"כ כבר מע"כ והוא פסק שם דאין לשתות אבל מנהג העולם לשתות מהכוס של ברכת נשואין, ולענ"ד דיש לומר בזה דהנח להם לישראל וכו'. והנה לפי דברי חלקת מחוקק באה"ע סי' ס"ב שהביאו ג"כ מע"כ שכ' דלהרמב"ם אין עיכוב בברכת חתנים כשאין:
להם כוס, וכמו שבאמת לענ"ד מורה לשון הגמ' כתובות ז' ע"ב ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה וכו' וקאמר מאי מברך אר"י וכו' ולא הזכיר שם כלל מברכת בפה"ג על הכוס, ואם כך לכאורה לענ"ד יש ליתן טעם למנהג למה שמברכים על הכוס ע"ד שכ' בב"י בה' מילה בסי' רס"ה שמברכים ג"כ ברכת אשר קידש וכו' על הכוס כו' ולא מצאתיו מבואר לא ברי"ף ולא ברמב"ם רק במרדכי יומא מבואר שהטעם משום דאמרינן בברכות פ"ו שאין אומרים שירה אלא על היין ע"כ, והה"ד הכא. ולפי"ז י"ל לפמ"ש הטור או"ח סי' ק"צ כל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו מלא לוגמיו, ע"כ לפי"ז כיון דהעלינו שהכוס גבי ברכת חתנים אי"צ לו מעיקר הדין ממילא אי"צ לשתות מלא לוגמיו ובטשו"ע סי' רצ"ט איתא רק דאסור לאכול שום דבר או לשתות וכו' והיי' אכילה או שתי' ממש כשיעור אסור אבל טעימא בעלמא נראה לכאורה דאין קפידא מדחזינן שהטור משנה מלשון הגמ' פסחים כל הטועם וכו' ונקיט האוכל. ועיין בסי' קפ"ו, בטור ובב"י שם ואף שהוא ספק סכנתא ר"ל דהא אמר כל הטועם כלום קודם שיבדיל מי' באסכרא ר"ל מ"מ הוי ס"ל דהיינו בטועם לאפוקי אכילת קבע וסעודה כמו שפי' הטור בסי' רפ"ו הא דאר"ה אסור לטעום קודם מוסף ע"ש כנל"פ לפי שיטת הרמב"ם והמחבר ז"ל: אמנם גם לפי שיטת הב"ש שהביא מע"כ שכ' שם סי' ס"ב סק"ב ז' ברכות גמרי' דוקא ז' בעי' בב"ח, ומעלתו כתב דכן משמעות לשון רש"י ז"ל כתובות ח' הנ"ל (נראה דכוו' מדכתב הואיל ויש שם כוס) גם לפי שי' זו שפיר יש לומר לפי דברי רשב"א ז"ל שבב"י טיו"ד סי' רס"ה וז"ל ששאלת כמה שיעור טעימה גבי מקדש בעי שיעור מלא לוגמיו הכא גבי שאר ברכות לא בעי מלא לוגמיו ע"כ משמע דאפי' בשאר דברים הצריכים כוס מ"מ לא בעי מלוא לוגמיו, וממילא רק טעימה מקרי ולא נאסר כזה במוצש"ק קודם הבדלה, והרי אין נוהגין לשתות מכוס ב"ח שמברכים תחת החופה שיעור מלא לוגמיו. ע"כ רק מטעם הרשב"א ז"ל הנ"ל, וממילא במש"ק אין קפידא לטעום מכוס של ב"ח ג"כ כנלע"ד בסד"ש, ורק שלא ישתו ממנו שיעור מלא לוגמיו. והנני חותם אוה"נ הדש"ת. הק' יודא גר"וו: