זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן סח
בשו"ע או"ח סי' מ"ח בשבת אומרי' אצל פסוקי פ' התמיד פסוקי מוסף דשבת והביא בטור שבעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר כו' ובמג"א מפרש שי' הטור אע"ג שעדיין לא התפללו שחרית מ"מ אם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרבה ע"ש. והקשה על זה דבברכות פ' תה"ש כ"ו ע"ב אמרי' תניא כוותי' דריב"ל דתפלות כנגד תמידים תיקנום ופי' רש"י ז"ל אנשי כה"ג והכי פי' הרמב"ם ז"ל פרק א' מהל' תפלה הרי שבזמן הבית ג"כ התפללו ואפי' לריב"ח בגמ' דס"ל תפלות אבות תקנו מ"מ אסמכינהו רבנן אקרבנות כך מסקי' בגמ' התם ע"ש. וממילא נראה דשלימות הקרבת התמיד הי' על שתיהם ע"י הקרבן וע"י התפלה, ועתה בעו"ה בזמן החורבן התיקון רק בשיח שפתותי' והיינו ע"י קריאת פ' התמיד במקום הקרבת הקרבן ומצורף עם התפלה שמ"ע, ולפיכך שפיר מסתבר לומר אע"ג דאמירת הפסוקים נחשב להקרבה מ"מ כ"ז שלא התפלל גם תפלת שמ"ע לא נשלם עדיין האמירה שבמקום הקרבן לגמרי, כמובן, ולענ"ד י"ל בדרך אפשר כיון דבלא"ה א"א לעשות ממש דוגמת הקרבן כיון שאז בזמן הקרבת הקרבן הי' מתפללים גם התפלה, והשתא א"א לעשות שיח שפתותינו בפעם א', ע"כ אפשר ליכא קפידא במה שמזכיר גם פסוקי מוסף קודם, כיון דגם פסוקי שחרית אינם במקום הקרבה ממש כדלעיל, רק להזכיר עניינם בצירוף הצער שאינם יכולים להקריב ממש תחשב לפניו י"ת לרצון, ועיין ב"ח אפשר דברינו כלולים בדבריו ע"ש: