אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן סד

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן סד

שו"ת זכרון יהודה - סימן סג

נשאלתי מישוב א' הסמוך לכאן שיש להם ביהכ"נ ישן ולפי דבריהם בניינו רעוע ורוצים לבנות ביהכ"נ חדש, אמנם מרבית אנשים דשם אינם בעלי יכולת כ"כ בפרט בזמן הזה שהבנין נתייקר מאד ורוצים ליקח ליבני וכשורי מביה"כ הישן לצורך הבנין החדש ושואלים האם הותר להם לעשות כך, ומקודם בואי לברר ההלכה אזכיר שהבנין הזה עומד קרוב לקצה הכפר בצד א' והאנשים הדרים בקצה האחר קשה מאד עליהם ההילוך לביהכ"נ בפרט בימי הסתיו, ובלא"ה זה איזה שנים נחלקו לב' מחנות מחנה א' מתפלל בבית א' הדר בקצה הא' ומחנה הב' מתפלל בבית א' הדר בקצה השני ורק בימים הקדושים מתאספים יחד בביהכ"נ הישן הנ"ל, וה"א אמת ינחני בדרך אמת למען שמו יתב' ויתעלה:

הנה זה הוא לשון המחבר באו"ח סי' קנ"ב אין סותרים ביהכ"נ כדי לבנות ביהכנ"ס אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים אחר תחלה ואח"כ סותרים הישן והנ"מ שהי' הראשון חזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול סותרים אותו מיד כו', עכ"ל:

הנה לכאורה מרישא משמע דוקא כשהי' הראשון חזק אין סותר אבל חזק ואינו חזק כ"כ סותרין ומסיפא משמע דוקא חרבו יסודותיו או נוטה ליפול הוא דסותרין, אבל בשלא חרבו רק אינו חזק כ"כ אין סותרין וקשיא רישא לסיפא, ובזה יש לדקדק גם בגמ' ב"ב ג' ע"ב דמשם הוא מוצא הדין הנ"ל דקאמר שם ולא אמרן דלא חזו בה תיוהא, אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני (תיוהא פירש"י ז"ל ביקוע שיהא מזומן ליפול) וג"כ קשה בזה רישא לסיפא כמובן, והי' נלע"ד בס"ד ליישב, דהנה הב"ח בסי' הנ"ל רוצה לחדש דאם הוא באמצע הבנין דהיינו שכבר התחילו לבנות הביהכ"נ החדש רשאי כבר לסתור הישן כדי ליטול קורותיו ולבניו לבנין החדש והמג"א חולק עליו עיין היטב במחצהש"ק וכתב עליו דמגמ' מגילה משמע דאפילו כשהתחילו לבנות ג"כ אסור לסתור קודם שנבנה החדש לגמרי וכ' שכן פירש"י ז"ל בגמ' שם, ובאמת לכאורה לא נזכר מזה כלל בפירש"י ז"ל, רק מלשון הגמ' גופא מוכח כמג"א דז"ל הגמרא מגילה כ"ו ע"ב רוני בר אבא הוי קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למסתרי' ולאתויי' ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם, אתא כו' ואסר לי', ע"כ מדקאמר הוי קא בני, משמע דכבר בנה החדש ובכ"ז אסר לי' למסתרי' לעתיקא לצורך הלבנים והעצים, אמנם נ"ל בס"ד שדברי המג"א אמתיים דפירש"י ז"ל גופי' מוכח כן דז"ל רש"י ז"ל כה"ג מאי שאין סתירתו אלא לבניינו של זה. ועל זה קאמר התם משום פשיעותא כי האי גווני מאי, ולכאורה דברי רש"י ז"ל צריכים ביאור היאך מוכח מזה באשר שאין סתירתו של זה אלא לבניינו דליכא עוד משום פשיעותא, ונראה דכוונת רש"י ז"ל כך הוא דהנה מדברי המג"א בסי' הנ"ל עוד למדנו דבר א' שהוא נקט למילתא דפשיטא בפירש"י ז"ל דאיבעיא דרמי בר אבא כה"ג מאי הכונה שהי' רוצה לסתור לא' מן הישן לבנות בחדש מיד, וז"ש רש"י ז"ל כה"ג שאין סתירתו אלא לבניינו ר"ל לבנות מיד בחדש מה שלקח מסתירתו מישן וממילא מוכח שאפי' התחיל לבנות כבר החדש ג"כ אסור ליקח מן הישן,:

ודברי מג"א אמתיים בדעת רש"י ז"ל, והטעם כמ"ש המג"א והסכים על ידו מרן בתשו' חת"ס חאו"ח סי' ל"ג והביא שכן הסכים הא"ר דחיי' לאונס שיזדמן:

והנה הטו"ז כתב בסי' הנ"ל במעשה שהי' ביהכנ"ס ישן בחוץ לעיר ואח"כ נתיישבו היהודים בתוך העיר והתיר לסתור ע"מ לבנות בחדש כי הי' דן זה כמו תיוהא, ובכ"ז כ' אח"כ להתחיל לבנות מקודם החדש ואח"כ לסתור הישן ע"ש ואע"ג שבגמרא איתא בחזי בי' תיוהא סותר מיד צ"ל דהיינו דוקא בתיוהא ממש, אבל בתיוהא כה"ג לא עמד על נפשו להתיר בלתי לצרף עכ"פ גם היתר זה להתחיל לבנות מחדש, ולפי"ז אולי יש לומר דוקא כה"ג דעובדא דרמי בר אבא במגילה התם שלא היתה הביהכנ"ס הישנה רעוע ולא הוי בי' תיוהא ע"כ אסר לי' ר"פ ור"ה לסתור הישן אע"ג דכבר התחילו לבנות החדש, אבל באופן דאית בי' חשש תיוהא ולא תיוהא ודאי כה"ג דט"ז אפשר יש מקום לסמוך על דברי הב"ח:

ואם כנים דברינו יש ליישב דברי המחבר ולשון הגמרא הנ"ל דברישא אמר הנ"מ שהי' הישן חזק דבזה אין סותרים אפילו כשכבר התחיל לבנות החדש, אבל כשאינה חזקה הביהכ"נ הישנה וגם לא חזו בי' תיוהא עכ"פ רק חשש תיוהא בזה יש חילוק אם כבר התחיל לבנות החדש מותר לסתור הישן ע"מ לבנות בעצים וכבנים שממנו בתוך החדש וגם אחת לאחת כמג"א הנ"ל, אבל בלא התחיל עדיין לבנות החדש אסור מ"מ לסתור הישן, וניחא גם הסיפא אבל אם חרבו יסודותיו סותרים אותו מיד, ודייקי' מינה אבל אם חרבו ולא חרבו אין סותרים מיד אלא יתחילו מקודם לבנות החדש וגם רק יסתרו אחת לאחת כדי לבנות החדש מעצים ולבנים של הישן, ואפשר דהיינו דיוק הלשון שבגמ' אבל חזו בי' תיוהא, דוקא בנראה בהדיא התיוהא בזה סותרים, אבל בלא חזו בי' תיוהא בהדיא רק חשש תיוהא או כמעשה דטו"ז הנ"ל יש חילוק הנ"ל, והנה בנ"ד כפי מה שאמרו לפני שהביהכ"נ רעוע ומזומן ליפול במשך הזמן, אבל לפי הבנתי לא נראים בו ביקועים בהדיא, ע"כ חלילה לסותרו מקודם שיבנו, אבל אחרי שיתחילו לבנות החדש הי' מקום לפי דברינו הנ"ל להתיר באם יסתרו הישן אחת לאחת כדי לבנות מיד ממנו בתוך החדש, בפרט למ"ש החת"ס זללה"ה בתשו' דבדבר של צבור דהוי כקדירה דבי שותפי יש לחוש שאם לא יתירו כנ"ל מי יודע אם לאח"ז יתאמצו ג"כ לקבץ ממון בפרט בישוב הנ"ל אם ימשכו איזה מהנגידים את ידם מזה, אולי אח"כ הנגידים הללו ילכו לדור למק"א וכדומה, והעיר קטנה יוכל להיות שיתבטל אח"כ הבנין החדש לגמרי, כך הוא נוטה לכאורה דעתי העניי'. אמנם חוזרני בי דמלבד שלא מלאני לבי לסמוך על דברינו הנ"ל למעשה, עיין בד"ח ח"ר סי' י"ב דאוסר ג"כ, עוד בו דהנה בהגה"ה בסי' הנ"ל כ' ואסור ליקח אבנים מביהכ"נ הישנה כדי לבנות חדשה, ומצויין להגהות אשר"י פ' בני העיר, והב"ח תמה על הגה"ה זו וז"ל "ויש מקום לתלמיד לטעות בלשונו ולהבין דאפי' כבר ניתץ הישן ג"כ נמי אסור, וזה ודאי שקר ואם ידין דאסור לנתוץ הישן כדי לבנות החדשה, זה לא הי' צריך לאמרו, ואם בא להוסיף דאפילו כי התחילו לבנות ג"כ אסור ז"א, אלא בליכא דוכתא לצלויי ע"כ, ואני העני אומר משה אמת ותורתו אמת, דכ"ז גרם להב"ח לכתוב כן משום שבימיו לא נתגלה עדיין ס' אור זרוע הגדול שממנו מוצא הדין של הג"א הנ"ל, אבל אנו שזכינו שנתגלה כבר הס' אור זרוע א"ש דברי הרמ"א ז"ל כמו שנבאר, והנה הב"ח עיקר יסודו שבהג"א גופו כ' להוסיף תיבת אלה "כי אסור ליקח אבנים" כי ליכא דוכתא לצלויי', והנה בזה כיון הב"ח האמת שהם היו מפרשים בגמ' דמגילה גבי רמי ב"א דאסר לי' ר"פ ור"ה לסתרו ע"מ לבנות משום שלא הי' דוכתא אחרינא לצלויי", דכך כתב בהדיא בא"ז הגדול, אבל מ"מ יש ליישב דברי הרמ"א ז"ל ומקודם שנעתיק דברי הא"ז נקדים רק דברי הגמ' ב"ב שממנו מקור הלכה זו דהכי איתא שם דף ג' ע"ב א"ר חסדא לא ליסתור אינש בכ"נ עד דבנו בי כנישתא אחריתי איכא דאמרי משום פשיעותא וא"ד משום צלויי מ"ב איכא בינייהו דאיכא בכ"נ אחריתי, [וי"ג דאיכא דוכתא לצלויי]: והנה ז"ל האו"ז בה' ביהכ"נ ודברי קדושה סי' שפ"ה אחרי שהביא גמ' דמגילה הנ"ל גבי רמי ב"א, וקמיבעיא לי' הא דר"ח, משום פשיעותא שמא יפשע ויתייאש ולא יבנה אחר כה"ג מאי וכו' אתי לקמי' דר"פ וכו', ואסר לי', וכתב דסברו כמ"ד בפ"ק דב"ב דטעמא דרב חסדא משום צלויי וכן הלכה והכי אמרינן התם מרימר ומ"ז סתרו ובנו בי קייטא בסתוא ובי סתוא בקייטא והאי דא"ל רבינא לר"א גבו זוזי וכו' א"ל דילמא אתרמי מילתא דמצוה ואפקו להו היינו להאי לישנא דמפרש משום פשיעותא ואנן קיימא לן משום צלויי, ירושלמי שאלין לר' מנא (ולפנינו הגירסא ר' אימו) מהו ליקח אבנים מביה"כ זו ולבנות בביה"כ אחרת א"ל אסור א"ר חלבו לא אסר ר' מנא אלא מפני עגמת נפש, פי' המפ' כדי שיזכרו בנינה ואת שהיו רגילין להתאסף שם וישתדלו לבנות באותו מקום עצמו וכדאמר ר' אימי בסמוך משום חורבן אותו מקום עכ"ל, וזה שייך רק כשבונים במקום אחר וכמ"ש לקמן בסד"ש, משמע אע"ג דאיכא דוכתא לצלויי ופליג אגמרא דידן עכ"ל, והנה מזה כ' הג"א שם פ"ד דמגילה דאסור ליקח אבנים וכו' כי ליכא דוכתא לצלויי, ר"ל דין הירושלמי בענין אבנים שייך רק כי ליכא דוכתא לצלויי, כגמ' דמגילה לפי שיטת הא"ז דהוי קמפרש דמאי דאסור ר"פ ור"ה משום דהוי ס"ל כמ"ד בב"ב משום צלויי, וכיון שהמחבר כ' ההלכה כשיטת הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' תפילה כמ"ד משום פשיעותא וחייש גם לאונס שיזדמן שיעכב מלבנות א"כ תו לא צריך לן למימר דירושלמי פליג אגמרא דידן אלא גם סוגיא דירושלמי ס"ל כסוגיא דש"ס בבלי בב"ב הנ"ל משום פשיעותא וממילא אפילו כי איכא דוכתא:

לצלויי ג"כ אסור ליקח אבנים מביהכ"נ ולבנותם בביהכ"נ אחרת בכל אופן ושפיר עביד הרמ"א ז"ל שלא העתיק בהגה"ה על דברי המחבר לכתוב דאסור רק כי ליכא דוכתא לצלויי משום דבשו"ע קיי"ל כמ"ד משום פשיעותא, ולענ"ד אמת נכון הדבר בס"ד, ועדיין צריך לפרש א"כ מה צריך ר' חלבו בירושלמי לומר דטעם דר' מנא הי' משום עגמת נפש לימא משום פשיעותא, כראה לע"ד פשוט לומר בעזהי"ת דשם בירושלמי הלשון מהו ליקח אבנים ולבנות בביהכ"נ אחרת כן העתיק בא"ז הנ"ל וכן הוא בירושלמי שלפנינו מגילה הנ"ל ולא כתב מהו ליקח וכו' ולבנות "ביהכ"נ" אחר אלא בזה"ל ולבנות "בביהכנ"ס אחרת" משמע בהדיא דאיכא בי כנישתא אחריתי העומדת כבר לפנינו וצריך לשם רק איזה אבנים שבזה לא שייך לא משום פשיעותא ולא משום צלויי [דמשו"ה גם הא"ז כ' דמשמע מירושלמי גם כי איכא דוכתא אחריתי לצלויי אסור ודו"ק] וי"ל משום פשיעותא ג"כ ליכא בזה דמיירי שהביהכ"נ האחרת עומדת כבר לפנינו לשיטת המג"א צ"ל שעומדת לגמרי רק צריך לתיקוני באיזה אבנים, ולשי' הב"ח וטו"ז עכ"פ כבר התחילו בבנין שבכה"ג תו לא חייש לפשיעותא, ובכ"ז אסר' ר' מנא (ולגי' שלפנינו בירושלמי ר' אימא) משום עגמת נפש, וע"כ קאמר ר"ח שם לא אסר ר"מ אלא משום עגמ"נ, ודברי הרמ"א ז"ל מאירים במ"ש סתם ואסור ליקח אבנים מביהכ"נ ישן לבנות בחדש או משום פשיעותא או משום עגמ"נ כירושלמי הנ"ל, כנלע"ד לולא דמסתפינא, ואולי מקום הניחו לי בזה בס"ד, ואם כנים דברינו אלה אומר אני לפי"ז גם בגמ' מגילה הנ"ל דאסר ר"פ ור"ה יש לפרש ג"כ משום עגמ"נ כירושלמי הנ"ל דהתם מיירי שהביהכ"נ החדש בנו במקום אחר כמבואר בלשון הגמרא בהדיא ואם גם מפ' רמי ב"א הוי קאי בני בכ"נ וכו' שכבר נגמר שעוד אין בו משום פשיעותא מ"מ אסור משום ע"נ כירושלמי הנ"ל ורק בב"ב הנ"ל לענין לבנות ביהכ"נ חדש במקום ביהכ"נ הישן שבזה ליכא משום עג"נ מ"מ אסרו או משום פשיעותא או משום צלויי, והיינו לענ"ד דיוק לשון הרמב"ם הנ"ל אין סותרין ביהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר, וקאמר לא זו אף זו פשיטא במקומו בוודאי אסור משום פשיעותא, אפילו במקום אחר ג"כ אסור, ורק צ"ע קצת כיון שלדברינו הנ"ל לא פליגי הירושלמי עם ש"ס בבלי הנ"ל קשה למה לא העתיק הרמב"ם ז"ל גם הדין הנ"ל של ר"מ שליקח אבנים כדי לבנותם בביהכ"נ אחרת ג"כ אסור משום עג"נ וי"ל בדוחק, היוצא מכל הנ"ל שלכאו' בנ"ד אין להתיר ליקח אבנים וקורות מביהכ"נ הישן כדי לתתם בחדשה, דהא עכ"פ אית בי' משום עג"נ דבירושלמי הנ"ל, אמנם נלע"ד שיש מקום להתיר מלבד שיש לומר דמצד עג"ג אין לאסור בכאן כלל דהא אם מוכרים זט"ה במעמד אנשי העיר מהני כדקיי"ל בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף ז' והוא מגמ' מגילה, גם בלא"ה יש עוד בנ"ד להקיל בו ביותר באשר שנזכרתי שהמקום אשר הביהכנ"ס הזה עומד עליו אינו של הקהל אלא הוא של בנינים אחרים ויש לחוש שבזמן מן הזמנים יבוא ליד מי שיתבע מן הקהל סכום רב או ימחה לגמרי בידם שלא להעמיד עלי' הביהכ"נ מחדש, ואולי יערער עוד על ביהכ"נ של עכשיו ג"כ כמו שהי' מערער זה איזה שנים כשרצו להעמיד שם באותו קרקע גם בית הטבילה, וה"ז דומה למ"ש מרן הח"ס לאו"ח תשובה ל"ב קרוב לזה האופן יע"ש שכ' אדרבא מצוה רבה איכא להציל מידם שלא להרבות עול ומסים דלא לדחקא לציבורא ע"ש מילתא בטעמא, ולא צריכנא לסמוך למעשה על דברינו הנ"ל, משום שיתחילו לבנות קודם שיסתרו הישנה דביש בו חשש תיוהא העלינו להתיר ועתה תו ל"צ לסמוך על זה, רק לסניף עכ"פ צויתי להם לעשות גם זה להתחיל לבנות החדש מקודם שיסתרו הישנה וליקח אחת לאחת העצים והלבנים לצורך בנין החדשה, ועוד בקשתי מהם שהנגידים ישלישו אצלי כתב ערבות שלא יפסיקו באמצע הבנין ח"ו, וליתר שאת אמרתי לשמוע לעצת הזקן זקנן של ישראל מרן הח"ס זללה"ה זי"ע בתשו' ל"ג הנ"ל שכתב עצה טובה קמ"ל באופן שאחד ימכור חדרו מכירה חלוטה לביהכ"נ קבוע ואם אין להם ממון לשלם יזקוף במלוה על משך ב' שנים והם יחזיקו עוד בחדר ואחר שיגמר החדשה יחזרו וימכרו החדר לבעליו הראשונים, ואז יהי' היתר בלי פקפוק עכל"ה, וקימו וקבלו עליהם לעשות כזה, והי"ת יגמור בעדם ויסייע על ידם ברחוחסה"ג יתב', יראו עינינו וישמח לבינו בבנין המקדש בב"א. סאטמר יום ג' ב' סיון תרס"ז לפ"ק:

הק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה