אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן נז

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן נז

שו"ת זכרון יהודה - סימן נו

החיים והשלום לאוצר בלום ה"ג כבוד הרב הגדול המפורסם החריף ובקי כקש"ת מו"ה פישל פ"מ נ"י דיין ומו"צ בק' בוטשקיב יע"א. מכ"ק קבלתי זה ב' שבועות והאמת שרובי טרדותי מונעים מלהשיב, בכ"ז מיד: ביום שלאחריו נזדרזתי להשיב מפני הכבוד אמנם הי' הדבר קשה מאד בעיני להשיב בענין שלפניכם בפרהסיא ואין מגלין בזה וכיו"ב אלא לצנועין וכמובן, בכ"ז הרהרתי להשיב וזכות המצוה תגן ותציל. והנה מצווים ועומדים אנו מקרא דושמרתם את משמרתי לעשות גדרים וסייגים ולא ליתן מקום לדבר שיש בו חשש לחוש בו שיהי' לפוקה ומכשול ח"ו לדורות הבאים ודמי נפשות נקיים ודמי זרעותיהם יתבע אז ממעמידי הדבר ההוא, ואם גם הוא רק ספק רחוק מאד שיבוא מזה מכשול הוא הלא בספק פקו"נ הולכים לחומרא. ועיין תשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רמ"ה שהעלה דאפי' בדבר שעפ"י ההלכה הי' אסור לפקח הגל בשבת מ"מ אולי קוני שמיא גליא שהיו ישראל מותר לפקח בשבת, ואם בחיי שעה כך מכ"ש בחיי עולם עאכו"כ אם גם הי' באופן הזה שנוכל להתירו עפ"י הדין, מ"מ אולי קוני שמיא גליא שנוגע לפקוח נפשות ישראל, נאמר בזה וחי בהם כפי' הח"ס בדברי התוס' שם, ומכ"ש בנ"ד שגם עפ"י הדין וההלכה נראה דאסור וכמו שיתבאר לקמן בס"ד:

הנה הנידון דשם בקהל כבודכם שברצונם לבנות להם ביהמ"ד חדש ואם גם יש להם בתי מדרשים המכילים אותם, הלא הריב"ש ור"י הלוי ז"ל הובא במג"א ססי' קנ"ד באו"ח דס"ל דהמעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש לו ביהכנ"ס אחרת בעיר מונע הרבים מלעשות מצוה והביא שם המג"א דמדברי הרא"ם ז"ל כראה דס"ל דאם הביהכ"נ מכילה אותם אסורים להפרד, מ"מ לכאורה הי' מקום לומר דבנ"ד גם הרא"ם ז"ל מודה כיון דע"י שהבהכ"נס החדש יהי' של צבור יהי' בו תועלת לכלל תקנת הצבור עדש"כ המג"א שם בסוף סי' הנ"ל מהר"ש הלוי ז"ל וכמובן (ולא משום דיש קדושה לשל רבים יותר משל יחיד דסברא זו דחיי' במתני' מגילה כ"ז ע"ב) ואכמ"ל:

אמנם דא עקא שהשתדלו שקיבלו המעות לצורך בנין הבהכנ'"ס החדש הנ"ל מבעלי השוהלפונד וע"ד כן שיבנו להם שם גם מקום בית הלימוד לנערי ב"י (איזראלי' שוהלע) והיראים דשם מתייראים לנפשם פן ח"ו עי"ז יהי' מקום וסיבה שמבעלי השוהלפאנד אשר נתנו להם המעות הנ"ל יבקשו היום או למחר לאחר זמן שימנו להם שם לעהרער כרצונם (בלי הסכמת הצבור) כמובן, והנה פר"מ בכחו הגדול רצה לחלוק בזה על תשו' אבני צדק באו"ח סי' י"ד וכתב להכריח שעכ"פ אין לבקש צדקה מא"י ולתבוע בפה ובנה יסודו שאין כאן הכרח ושא"א מבלעדו רק לפאר מקום מקדש מעט, ודיו לבא מן הדין להיות כנידון דגם במזונות הגוף דמני' יליף הבעל אב"צ ז"ל הנ"ל, ג"כ רק מותר מה שצריך להחיותו ולא ליקח מהם למותרות וכתענוגי הגוף, וכ"כ הכא בצרכי הנפש באופן דאפשר לקיים המצוה, מבלעדי הסיוע של הא"י כמו בקהל כבודכם דיש להם עכ"פ ביהכנ"ס אחרת אין ליקח מהם. הנה לכאורה אי משום הא לא ארי' דהא הבעל אב"צ ז"ל גופי' לא התיר רק באופן שאין בהכנ"ס אחר או ח"ו נשרף הראשון או דחזו בי' תיוהא, כמ"ש בהדיא דבזה מדמהו למצוה דלהחיותו שלוקחים מהם כדאי' ביו"ד רנ"ד, אבל בנ"ד לכאורה גם האב"ץ מודה דאין לקבל ומכש"כ לבקש מהם, אמנם לפמ"ש לעיל ממ"ש המג"א ממהר"ש הלוי ז"ל שע"י שיש להצבור ביהכ"נ של צבור יש להם מקום להכריח להצבור לשלם המשים וכדומה לכאורה הי' מקום להתיר, אמנם כיון דהבתי כנסיות שהיו מקודם אין בכח הצבור לשנותם בבית אחר כדאי' באו"ח סי' קנ"ג סי"ז לא שייך הכא טעם דמהר"ש הלוי ז"ל וממילא קם דינא הנ"ל דאין לקבל ומכ"ש שאין לבקש מהא"י לצורך בנין ביהכ"נ מחדש שיהי' של צבור:

אמנם גם בלא"ה אני אומר שבענין נידון דידן אין שום היתר לקבל ומכ"ש לבקש מא"י המעות לצורך בנין הביהכנ"ס אפילו אם ח"ו לא הי' שום ביהכ"נ אחר בעיר, וגם האב"צ נודה בזה דז"ל הטור בסי' רנ"ט בשם הרמב"ם ז"ל נכרי שהתנדב לביהכ"נ מקבלים ממנו והוא שיאמר בדעת ישראל הפרשתי אותו ואם לא אומר כן טעון גניזה שמא בלבו יחשוב לע"ז, והתימה על הרמ"א ז"ל שבססי' רנ"ד ביו"ד הביא דברי הר"מ ז"ל הללו בסתם שמקבלים מנכרי לביהכ"נ ולא התנה שצריך שיאמר כדעת ישראל הפרשתי אותו, והנה הכא בנידון דידן המובן שלא אמרו כך ולא כתבו כך בתנאי שמפרישים ומנדבים כזה על דעת ישראל וא"כ פשיטא שאסור לקבל מהם, והנה רש"י ז"ל פי' בעזרא סי' ד' פ"ב ויגשו אל זרובבל ויאמרו נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם פירש"י ז"ל היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד, והיינו כמסקנת הגמרא דערכין ה' ע"ב דאמר רבא משום רפיון ידים הוא דכתיב פירש"י ז"ל משום שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותה עכ"ל, וצ"ל דהוי ס"ל לרש"י ז"ל דתי' זה של רבא קאי לאוקמי' לבריי' דלבדה"ב מועלים בו בין לר"מ בין לר"י עיין היטב בתוס' שם ה' ע"ב ד"ה אלא כו':

ודברי הרמב"ם ז"ל תמוהים מאד בעיני שכ' בה' מתנ"ע פ"ח ה"ח אבל אם הי' הדבר מסויים אין מחזירים להם שנאמר לא לכם ולנו לבנות וגו' מנ"ל הא דקרא דלא לכם ולנו, קאי אדבר מסוים דבגמ' לא מוזכר זה כלל בתירוצו של ריו"ח דמחלק בין דבר המסוים לשאינו מסוים ולא הביא שם זה מקרא הנ"ל, ועוד דהא הקרא מיירי מתחלה ולא בסוף כדאי' בקרא בהדיא, ועוד ק' א"כ דקרא דלא לכם ולנו מוקמי בדבר מסוים, א"כ היאך קאמר רבא לעיל ה' ע"ב הלכתא דר"מ מסתברא דכתיב לא לכם ולנו הלא קרא זה מיירי מדבר המסויים, ואיך יליף מני' לר"מ דאין הנכרים מעריכין ע"ד דהק' תוס' בד"ה אלא עש"ה, והרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ לענין עירוכין איך מזכה שטרא לבי תרי וצע"ג לענ"ד:

והנה בנ"ד ג"כ כיון שמתייראים שטובתם של:

הא"י יגרום רפיון ידים בכלל קיום התורה ממילא אסור לקבל מהם. עוד נלע"ד שכל מה שהתירו לקבל היינו דוקא אם נותן הנכרי רק חלק קטן לצורך הדבר הגדול דבזה אין חשש כ"כ שכוונתם משום רפיון ידים לבטל למחר שלאחר זמן מה שיהי' בכחם לבטל ח"ו, אבל אם נותנין חלק גדול ומסויים מאד ומכש"כ כשנותנים כל המצטרך ומממונם יבנו כל הביהכ"נ שבכזה מלבד דשייך בזה בודאי חה"ש ומבזה נפשיי', ודאי שייך שהיום או מחר יבואו באיזה עלילה להתגולל עליהם להרוס כל הבירה ח"ו בזה ודאי אין מקבלים מהם, והם הם דברי רבא הנ"ל דמוקי קרא דלא לכם ולנו לבנות משום רפיון ידים. ומעתה מאי דפסק הרמב"ם ז"ל דלצורך ביהכ"נ מקבלים מהם היינו רק דבר קטן לוקחים מהם לצורך ביהכ"נ אע"ג שהוא דבר המסויים שבביהמ"ק אין מקבלים גם זה מהם כאשר הקדים שם בדברי' והיינו מקרא דלא לכם וגו'. (וכוו' לענ"ד כמו דבקרא זה אמר דמשום חשש רפיון ידים לא רצו ליקח מהם שמא ירפו ידיהם ובמקדש מעכב הכל דהא נאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וע"כ כל דבר מסויים אין לוקחין מהם שבזה מתורצים איזה מקושיות הנ"ל על הרמב"ם ז"ל ודו"ק) אבל בביהכ"נ כזה לוקחים מהם דאין עיכוב אם גם ירצו ח"ו אח"כ ליקח את שלהם מביהכ"נ, אבל היכי שיש לחוש שע"י גודל נדבתם שיתנו להבנין ביהכ"נ ומכ"ש כשיתנו לכל הבנין ויש לחוש ממילא שיבוא זמן שיוכל לבוא עי"ז לידי רפיון ידים ולקעקע כל הבירה וערות יסוד עד צואר סלה ח"ו, בזה נראה ברור דכו"ע מודים שאין לוקחים מהם לצורך בנין ביהכנ"ס, וגם הבעל אב"צ יודה לזה, ולא התיר רק לקבל גם מהם, דלא שייך בזה חילול השם, שמבזה נפשי' דידוע שצריך מעות גם לפאר מקום מקדשו מעט, אבל כשלוקחים לבדו כל הבנין אין לך ביזוי הצבור יותר מזה, ואיכא בי' חה"ש בודאי, ואסור עפ"י דינא אליבא דכו"ע כנלע"ד:

ועוד הרי מע"כ נ"י כ' כבר שבנ"ד שקבלו כן מכת מומרים שבזה כ' הרמ"א ז"ל בססי' רנ"ד דממומר אין מקבלים והוא מדברי הב"י בשם מ"כ ססי' רנ"ט ומכש"כ ממינים ומסיתים, שהביא המבי"ט והש"ך חולק בזה דדוקא קרבן אין מקבלים אבל לצרכי ביהכ"נ מקבלים ממנו, נראה לע"ד דבנ"ד מודה המבי"ט ג"כ דאין מקבלין דלענ"ד נראה דהמבי"ט מיירי דהקדיש המומר בית ליקח דמיו לצורך ביהכנ"ס, ולא שמבית זה יעשה ממנו ביהכנ"ס גופא ע"ד שכ' מג"א בסי' קנ"ג ס"ק כ"ב עש"ה, דאל"כ קשה טובא עליו היאך קאמר המבי"ט דלצורך ביהכ"נ לא הוי כמו קרבן הא איתא בגמ' ברכות דף ט"ו אר"ח ב"א אריו"ח כל הנפנה וקורא ק"ש ומתפלל כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, וממילא אם מסייע המומר לביהכ"נ הוי בעיני' כקרבן ולמה נקבל כזה ממנו, אע"כ דהפי' כנ"ל, או אפשר. מיירי ממומר שכבר מת שהקדיש כן קודם מותו וע"כ מקבלים ממנו כיון דלא שייך עוד חשש שיבוא לבטל העבודה, משא"כ בנ"ד שפיר י"ל דגם המבי"ט מודה דאין מקבלים מהם, מכש"כ בהצטרף כל הטעמים הנ"ל כנלע"ד, ומכ"ש כמש"ל בפתח דברי דצריכא לחוש שמא קמי שמיא גליא שיש חשש שיבוא לידי מכשול ופוקה עי"ז אם גם לפנינו הגון, מכל הלין טעמי בודאי מהראוי שהצנועים ימשכו ידיהם ממנו ומי שבכחו למחות ימחה ע"ד כשהגב"ה שנקרא עלינו, מחלקו יהי' חלקינו ובזכות זה ישפיע השי"ת להצבור שפעת ברכותיו הנאמנים ותנן וכל העוסקים עם הצבור כו' שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, עיין תשו' מהרמ"ש חיו"ד סי' רל"א:

יאמין לי ידי"נ מע"כ הרב נ"י כי זה כמו שבועות שתים שהנחתי המכתב מן הצד כי יראתי להשיב בכזה כמובן כדי שלא יבוא ח"ו המכתב לידי חשש לגלות טעמם בפני ע"ה, אמנם אתמול הרהרתי להשיב מ"מ ובכן נזדרזתי היום בין הפרקים לעיין ולהשיב ומע"כ הרב ידידי חלקו בזה מן המזכה רבים לש"ש אשרי חלקו, כ"ד ידידו הדרש"ת אוה"נ לעבדי ה' ולומדי תורתו. אור ליום ג' י' תמוז תרס"ב לפ"ק. הק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה