זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן נו
נשאלתי מבני כפר א' הסמוך לכאן שבדעתם לבנות להם ביהכנ"ס ואין להם מקום לבנות עלי' רק א' מהנכרים רוצה ליתן להם מקום להביהכנ"ס אבל דוקא בחנם ואינו רוצה לקבל מחירו, האם מותרים לקבל אותו ממנו. והנה לכאורה הדין פשוט בשו"ע יו"ד סי' רנ"ט סעיף ד' נכרי שהתנדב מנורה או ד"א לביהכנ"ס מקבלים ממנו והוא שיאמר בדעת ישראל הפרשתי אותם (עפירש"י ז"ל בערכין דף ו' ע"א) וכן כ' הרמ"א ז"ל לעיל סי' רכ"ד אבל אם מנדבים הנכרים דבר לביהכנ"ס מקבלים מהם ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ח מהמ"ע הלכה ח', ואין מחלק בזה בין דבר המסויים לאין מסויים ודוקא כשמנדב לבדק הבית למקדש מחלק בין דבר מסויים לשאינו מסויים ולא בביהכנ"ס וזה"ל הרמב"ם ז"ל נכרי שהתנדב לבדה"ב כו' הי' הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירים לו כדי שלא יהי' להם דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו, אבל לביהכ"נ מקבלים מהם לכתחלה והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי ע"כ עיי"ש בכ"מ, וממילא לכאורה והה"ד קרקע המסויים מותר לקבל לביהכנ"ס:
אמנם מדהוצרך הרמב"ם ז"ל לומר כגון קורה ואבן, דבזה מחלק בין מקדש לביהכנ"ס אפשר דוקא בכ"ז שהוא דבר שאינו מסויים כ"כ, וכן בתוספתא דמגילה שממנו יוצא המקור דין ביהכנ"ס מותר והוא הברייתא הנזכרת שם בערכין הנ"ל, נקיט ג"כ רק נכרי שהתנדב קורה לביהכנ"ס, בודקין אותו, משמע דוקא קורה וכה"ג הא דבר שניכר ונראה מסויימת לעולם בודאי יתפאר בו הנכרי לעולם ותהי' נקרא תמיד ע"ש הנכרי אפשר דאינו מותר לקבל מהנכרים:
וראיתי בתשו' אב"צ חאו"ח תשובה י"ד שנשאל אם אין בזה חה"ש כשתקבלים בפרהסיא מנכרים לצורך ביהכנ"ס, והשיב הוא ז"ל שם דחה"ש לא שייך רק בצדקה שיאמרו כמה מגונה אומה זו שאין מרחמין על העניים, ולא כן לביהכנ"ס שצריך לפאר ולרומם עד אין שיעור כזה בכל מה דאפשר עכל"ה. והנה זיל בתר טעמא דוקא לענין לפאר אין לה שיעור אבל בלקנות מקום לביהכנ"ס לא שייך טעם זה ממילא אפשר אית בי' הכא בנ"ד משום ח"ה, שיאמרו האומה זו כ"כ מצמצמים שאינם קונים מקום לביהכנ"ס, ועיין מג"א ה' שבת סי' רמ"ג ס"ק כ' ג"כ לענין לשכור נכרי בקבלנות אפי' דבר שהוא מותר מצד הדין מ"מ אומר שהגדולים לא התירוהו משום ח"ה שהנכרי' ביום אידם שובתים, ועיין בתשו' ח"ס חלק ו' לענין ביהכנ"ס בשבת בהיתר כ' ג"כ כזה, וכבר כ' לעיל דמרמב"ם ושו"ע ג"כ אין ראי' להתיר ע"כ נלע"ד שלא להתיר לבני הכפר כזה ליקחו בחנם מהנכרי, רק דרך עצה אמרתי להם שהם יתנו המחיר לנכרי ואם אח"כ יחזרוהו להם לצורך הביהכ"נ בודאי רשאי' ללוקחו וכמבואר לעיל. כ"ב כסלו תרס"ו לפ"ק, אודה ה' מאוד בפי: