זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן מה
ברכת שמים מעל לכבוד ידידי הרב המופלג חו"ש זית רענן כש"ת מו"ה נתנאל מייערזאהן נ"י שו"ב ומו"צ ב"ק זשטארנאצא יע"א:
אודות מה ששאל במי שדר עם נכרית ר"ל אם רשאי לקרות אותו לתורה, הנה פשיטא שראוי מצד מיגדר מילתא שלא לקרות אותו כהא דאיתא בשו"ע חו"מ סי' תנ"ה גבי חייבי מיתות בי"ד דאין בידינו להרוג אותם להגלותם או להלקותם אבל מנדין אותם מן הקהל כ"ז מוצה"ד אבל אם רואין בי"ד שהוא צורך שעה למיגדר מילתא יכולים לענוש במה שירצו ע"כ, ומסתבר דהה"ד בדר עם נכרית דרך אישות ר"ל, ואדרבא לפמ"ש הרמ"א ז"ל סי' ט"ז באהע"ז ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות כו' ועוד אני אומר דרך רמז שלא יעלה לתורה ממ"ש בתשו' חת"ס חאו"ח סי. כ"ח שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח, א"כ כיון דבאותן שנשאו נשים נכריות אמר במלאכי ב' כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנח"ה, ע"כ אין מניחין לקרות למי שדר עם הנכריות לעלות אל הבימה שהוא כמזבח, כנ"ל נכון בסד"ש דרך רמז, ומה שכתב שיש מ"מ איזה קהל שאין חוששין בכהאי גוונא לקרותו אפשר סמכו ע"ד דאיתא בהג"ה סי' קל"ט ס"ג במי שאביו מומר ר"ל קורין אותו בשם אביו היכי דאיכא למיחוש משום איבה ומייתי כן ממהר"ם פדוואה ז"ל והמעיין בפנים בתשו' מהרמ"פ ז"ל סי' ס"ז התיר מצד ב' טעמים חדא שבניו של המומר היו כשרים ואיכא משום שלא לביישן ברבים וגם אביהם הי' שר וגדול ליודים לעשות עמהם טובות גדולות, ואין דנין מהפרט על הכלל, והיי' דוקא בשהעולה גופי' הוא צדיק חוששין משום איבה וכנ"ל ויש בו ג"כ משום כבוד הבן העולה, אבל בשעולה גופי' הוא רשע מפורסם לא שרינן משום איבה או משום כבוד אבותיו, וראי' לזה מגמ' מגילה כ"ה ע"ב מעשה לוט נקרא ומתרגם מהד"ת ניחוש משום כבודו של אברהם קמ"ל וכ"כ מעשה אמנון וכו' מ"ד ניחוש לכבודו של דוד קמ"ל עש"ה, וכתיב:
ושמרתם את משמרתי ותנן ועשו סייג לתורה ע"כ בודאי ראוי ומחויב לעשות מה שבידו לעשות ובפרט דפסוק ושמרתם כתיב בסוף פרשת העריות ופירש"י ז"ל להזהיר בי"ד על כך, ומה שהק' מע"כ אהא דאיתא בגמ' ע"ז ל"ו ע"ב דלרבנן קרא דלא תתחתן בז' אומות כו' ופריך לר"ש דאומר לרבות כל המסירות מאי אכ"ל וכו' ומשמע באמת דלרבנן בשאר אומות ליכא איסור דאורייתא וק' מגמ' דקידושין ס"ח ע"ב מסיק דלרבנן ע"כ גם בשאר אומות לא תפסי קידושין מקרא דואח"כ תבוא וכו' והיתה לך לאשה, הנה איב"א בפשיטות דמה דקאמר הכא בגמ' ע"ז אלא דאו' אישות כו' תירוץ זה קאמר גם לרבנן והוי מצי למימר ולטעמיך דהא לרבנן ג"כ כתיב ואח"כ תבוא וכו', אמנם האמת נראה לי לתרץ דהתם בקידושין רב קאמר דאין קידושין תופסין גם בשאר אומות, אבל עכ"פ לאו דלא תתחתן ליכא בהו מכש"כ להאמת דקרא דלא תתחתן קאי בגירות משום קדושה עיין פירש"י ז"ל ביבמות ע"ו ע"א ומייתי לגמ' זו בתוס' קידושין הנ"ל, כנ"ל לאמת בסד"ש: