זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן מב
באו"ח סימן ק"י סעיף ז' דתפלת הדרך אין לאמרה אא"כ יש לו לילך פרסה (כפי בה"ג) והספק בזה אי שיעור זה תלוי בשהיית האדם בדרך שיעור זמן ד' מילין וממילא אין חילוק אם הולך ברגליו או ע"י עגלה או ע"י מסלת הברזל אשר הולכת בחפזון רב או השיעור פרסה נאמר רק על שיעור הדרך שהוא בערך מהלך אדם בינוני פרסה ואף אם הולך שיעור דרך זה בעגלה או בסוס ופרד או במסלת ברזל, שיש שאינו הולך מהלך פרסה אפילו מיל אחד ולא מצאתי מבורר דין זה, והנה פה במרחץ אין לי ספרים לעיין בזה בתשו', אמנם זוכרני דבתשו' מהרמשי"ק ז"ל מסופק בזה א' מהשואלים לענין שמועה קרובה ורחוקה בה' שמחות אי חשבי' זה לפי מהלך אדם ברגליו דוקא, ושם מכריע דחשבי' הילוך בינוני דהיינו לפי מהלך האדם עם העגלה, אבל לא בהילוך מסילות הברזל ע"ש, בחלק יורה דעה, ואני העני נראה לפשוט הספק מגמ' פסחים דף צ"ד ע"א דאיתא העם ת"ר הי' עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים פירש"י ז"ל במרוצה יכול יהי' חייב ת"ל ובדרך לא הי' והנה הי' פירש"י ז"ל דחוץ למודיעים דרך רחוקה הוא, ע"כ הנה מפורש יוצא דהלשון רחוקה הי' משמע דרחוקה ודאי שא"א לבוא בשום אופן, אבל באפשר לבוא אפי' ע"י שום סיבה שבידו כגון סוסים ופרדים לא מקרי רחוקה רק התם אתי קרא יתירה דשינה הפסוק אח"כ ואמר ובדרך לא הי' ולמד כיון שהי' על דרך עכ"פ מן מודיעים לחוץ אינו חייב שלא הקריב הפסח במועדו, ונשמע מזה דלשון רחוקה במק"א משמעותו שא"א לבוא בשום אופן אבל אפשר לבוא לא מקרי רחוקה, (ולומר בזה ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד הוא דוחק) והי' מזה ראי' להלכתא לענין ה' שמחות דמוזכר בל' קרובה ורחוקה תלי' אי רחוקה בכל ענין ואי לא דהיינו שע"י איזה אופן יוכל לבוא לקרובה ומכש"כ דהלכה כדברי: המקיל באבל, כנלע"ד לולא דמסתפינא, ברם הכא לענין תפלת הדרך לכאורה לא נזכר בלשון רחוקה או קרובה לא בגמ' ולא בשו"ע, אמנם צריכין אנו בזה קצת לדברי אגדה מה שפי' בעניי בפ' מקץ כתיב הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם וכו' וישובו העירה, ילד"ק אריכות הלשון שהקדים הם יצאו לא הרחיקו, אמנם יש לומר שיוסף הצדיק שאמר על עצמו את ה"א אני ירא וידע הוא באחיו שיהיו נזהרים בתפלת הדרך והשיעור בזה עד פרסה עיין טוש"ע הפלוגתא של המפ' בפירוש הדבר ואם כבר היו מתפללים תפלת הדרך והוא יחזירם להתעכב שם ויהי' בזה חטא ועון ברכה לבטלה על השבטים הק', ע"כ התאמץ יוסף לזרז את אשר על ביתו לרדוף מהרה אחריהם להשיגם טרם שיהי' מתפללים תפלת הדרך וקיי"ל בשו"ע שם שיתפללו אחר שהחזיק בדרך חוץ לעיבורה של עיר והביא מג"א תחום מעיבורה של עיר, וז"ש הם יצאו את העיר לא הרחיקו שלא הי' עוד שיעור פרסה, וכ' בב"י בשם ר"י שהפי' הנכון הוא דעד כמה הוי אחיזת הדרך להתפלל אותה לכתחלה אחר שיצא מן העיר בתוך פרסה ראשונה וזרזו שימהר להשיגם קודם שיחזיקו בדרך למען לא יהי' ברכה לבטלה וכמובן, עכ"פ יש לנו קצת ראי' דגם בזה נזכר לשון רחוקה ולשון זה סובל כנ"ל רחוקה בכל אופן ממילא אפשר גם בזה שהולך במסילת הברזל וכדומה שיעור קטן מפרסה אין לומר תפלת הדרך בשם ומלכות אלא בלא שו"מ כמו הדין בשו"ע לענין הולך פחות מפרסה שאומר בלא שו"מ כנלע"ד, והי"ת יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו האמתיים אמן: