זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן כב
שיל"ת, פ' תרומה תרמ"ט לפ"ק:
שלום ויש"ר לכבוד ידינ"פ הרב המאה"ג המפו' צדיק כביר שלשלת היוחסין חו"ב כקש"ת מו"ה אבא חייא הירש נ"י דיין מצויין דק"ק סערעד יע"א: מה שבדק לן מר מע"כ הה"ג נ"י בשיטת הר' אלי' ז"ל שבתוס' מנחות דף ל"ה ע"ב שצריך לקשור תפלין בכל יום, איך יפרנס הברייתא דף ל"ו ע"א ת"ר הי' משכים לצאת וכו' וכשיגיע זמן ממשמש בהן ומברך, דמשמע שהמשמוש לבדו דיו לקיים מצות וקשרתם, נלע"ד פשוט עפ"י מה שכ' הב"י בסי' ל' ליישב הברייתא זו אליבא שיטת הרמב"ם ז"ל דהשמיט ברייתא זו וכ' הב"י בטעמו דהברייתא ס"ל דלילה זמן תפלין ולכך יכול להניחם קודם שיאיר היום וכשיגיע זמן דנקיט בברייתא פי' כשיגיע הזמן שקבעו מדרבנן ע"כ, וק' לכאורה עדיין למה לן לתקוני דימשמש בהם ולברך דממ"נ אי המשמש הזה כתחלת הנחתן א"כ מאי איכפת לן בהנחתם קודם אור היום ולמה צריך לומר דאתי' רק אי אמרינן לילה זמן תפלין, ואי המשמש לא הוי כתחלת הנחתן, וע"כ רק עיקר המצוה נעשית בשעת הנחתן וע"כ רק כמ"ד לילה זמן תפלין, א"כ למה הצריכו המשמוש ואי לצאת י"ח דרבנן דגזרו שלא להניח בלילה מה תיקן בהמשמוש ועכצ"ל דאין הכוונה בהמשמוש כדי לקיים בזה עיקר מצות הנחתן, דזה כבר קיים במה שהניחם או קשרם קודם אור היום ומטעם שחש שלא יאבדו לא גזרו רבנן בזה שלא להניחם בלילה, ומ"מ אינו מברך אז כיון שרבנן גזרו שלא להניחם בלילה, ואח"כ כשיאור היום החיוב בל"ז למשמש בתפלין כל שעה מק"ו מציץ כאז"ל (וכדקיי"ל בסי' כ"ח) ואז כשיגיע זמנו ממשמש בהם ומברך. בשעה ראשונה שיוכל לקיים המצוה כתקנה, ונתחייב ממי' בברכה, כנלע"ד ויותר יומתק לדברי הב"ח בסי' כ"ה שפי' בטעם הברכה שהנוסח הוא להניח תפלין ולא לקשור, דא"כ הי' משמע דבהקשירה לבדו הוא יוצא, ולא כן הוא דהא המצוה הוא להניחם כה"י ע"כ, והיינו הכא כשיאור היום אז מברך כי אז התחיל החיוב להניחם דייקא דהיינו להיותם עליו כל היום, משא"כ קודם אור היום אדרבא לא הי' מחוייב בזה:
העולה מזה דברייתא זו ס"ל לילה זמן תפלין ובמתיירא שיאבדו לא גזרו רבנן והעמידוהו על דין תורה שיוצא בהנחתם בלילה ג"כ וממי' לא קשיא עוד מידי גם על שיט' הר' אלי' ז"ל דשפיר הי' מקיים מצות וקשרתם קודם אור היום כמו בפ"א, ורק הברייתא חידש דביאיר היום צריך למשמש ולברך כי המשמוש וההנחה עליו כה"י ג"כ מעיקר המצוה, וע"כ צ"ל כן גם לשיטת ר"ת ודעימי' דההידוק הוי הקשירה ג"כ ק' מה מועיל המשמוש וכי המשמוש קשירה הוא, ועכצ"ל ג"כ דעיקר המצוה קיים קודם אור הבוקר כיון דלילה זמן תפלין לתנא דברייתא זו, והמשמוש רק מצד החיוב שבא עליו כשיאיר היום כדי להיות הברכה לה מקום לחול עליו דהיינו כשיאיר היום אז בא עליו החיוב מדרבנן להניחם כה"י עכ"פ וצריך בע"כ אז ג"כ למשמש שהוא ג"כ מצוה דאורייתא מק"ו ויהי' להברכה מקום לחול כנלע"ד, והנה ק"ק בלשון הברייתא למה נקיט ממשמש בהם ואח"כ מברך, הי"ל קודם מברך עליהם ואח"כ ימשמש בהם דהא כל מצות מברך עליהם עובר לעשייתן, אם המשמוש הי' בזה מצד עיקר המצוה כדי לקיים בזה וקשרתם כדעת מע"כ הה"צ נ"י, ולדברינו הנ"ל ניחא:
מה שדיקדק מע"כ ידי"נ הרב נ"י במשפירש"י ז"ל שם מניחם "בראש" והוא באמת קשה:
טובא, אולי י"ל ג"כ דרבותא נקיט אפי' תפלין של ראש שכתוב בהם וראו כל ע"ה ואר"א הגדול אלו תפלין שבראש, משמע דווקא בזמן ראיי' כמו שדז"ל גבי ציצית וכו' מ"מ שרי כיון דברייתא הוי ס"ל לילה זמן תפלין כדברי הב"י הנ"ל:
ומה שרצה מעכ"ק להביא ראי' מהא דאמרינן אר"י א"ר ת"ח צריך שילמוד ג' דברים וכו' ומילה לשיטת הסוברים דאין החיוב למול דוקא בעצמו את בנו דא"כ למה אמר הכא ת"ח צריך שילמוד הא כל אדם נמי, ורשם מע"כ נ"י לעיין בש"ך חו"מ סי' שפ"ב שכ' מי ששלח שליח לקיים מצות עשה זו בבנו ביטל מ"ע, הנה לפי דעת מע"כ בדעת הש"ך שגם אם האב אינו אומן ג"כ ביטל מ"ע זה אם לא עשה המצוה בעצמו שעכ"פ יעמוד ע"ג, משא"כ ת"ח לא סגי' לי' בלא לימוד לאומן עש"ה, ועכ"פ בלא אונס ושלח שליח בוודאי לא קיים מצות מילה בבנו, הי' נלע"ד ג"כ שי"ל שפיר דמזה אין הראי' מכרחת נגד הש"ך דהא מזה שאמר ר"י א"ר דת"ח צריך שילמוד משמע הא אחר אינו צריך שילמוד אלא יכול לקיימו בשעע"ג כמו בשאר דברים הצריכים לשמה ומהני עע"ג וכדומה, אכן בת"ח סני מילתא דליסמוך על אחר דומה כמה שאמרו בגמ' סוכה גבי הלל אבל אמרו תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו יעוש"ה במפרשים ז"ל. (חסר איזה שורות.):