זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן כא
בעזהי"ת ברחוהסה"ג:
לסוגי' דמ"ע שדזמ"ג, שבת ויו"ט לאו זמן תפלין:
א) המחבר באו"ח סימן ש"א סמ"ב פסק המוצא תפלין בשבת בבזיון מכניסן זוג זוג כו', והק' במג"א הא המחבר פסק דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין א"כ זוג א' נמי לא, יע"ש, והנה בעירובין בריש פ' המוציא תפלין תנן המוציא תפלין מכניסן זוג זוג רג"א שנים שנים והאריך בגמ' לפרש פלוגתייהו ורצה לומר דפלוגתייהו דת"ק סבר לעבור לא בעי כוונה כו' ואח"כ ואב"א ת"ק סבר שלא בזמנו ג"כ לא בעי כוונה, ור"ג סבר שלא בזמנו בעי כוונה, ותרווייהו ס"ל דשבת לאו זמן תפלין ופריך אי הכי לר' מאיר זוג א' נמי לא פירש"י ז"ל דיש כאן תוספת שמוסיף שבת על החול למצות תפלין ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא דת"ק סובר שבת זמן תפלין וע"כ דוקא זוג א' ותו לא משום בל תוסיף, ור"ג סבר שבת לאו זמן תפלין והיינו טעמא דשרו רבנן להצלה משום דתכשיט היא ומקום יש בראש להניח ב' תפלין הלכך כ"כ דהוי תכשיט שרי וב"ת ליכא דאין כאן מצות תפלין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא כפירש"י ז"ל, ותמה בתויו"ט והובא גם במג"א סימן ש"א דהרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מה' שבת הלכה כ"ג דמכניסן זוג זוג, ובכ"ז פסק בפ"ד מהלכות תפלין הלכה י' דשבת לאו זמן תפלין וקו' זו קשה גם על הרע"ב ז"ל, וקו' זו הוא גם על המחבר, והמפ' דחקו ליישב:
ב) הק' בכ"מ על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מה' תפלין הלכה יוד וכן שבתות ויו"ט אינן זמן תפלין שנאמר והי' לאות על ידכה, כו' ושבתות ויו"ט הן עצמן אות והיי' כרע"ק בסוגיא דיליף לי' דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין ממקרא הנ"ל אולם ריה"ג יליף לי' מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים ומפ' בגמ' דריה"ג הוי ס"ל דקרא דושמרת את החוקה הזאת קאי על מצות תפלין דקדמי' בקרא, ורע"ק ס"ל דקרא זה נאמר על פסח שהזכיר מקודם דקודם בפרשה, וממילא לרע"ק אין לו קרא למעט לילות ממצות תפלין וכיון דהרמב"ם ז"ל פסק כריה"ג בזה דלילה לאו זמן תפלין ע"כ דדרש לי' קרא דושמרת וגו' דקאי על תפלין א"כ הי"ל לרמב"ם ז"ל לינקוט הדרש מקרא זה גם לענין למעט שבתות ויו"ט ולמה נקיט לענין דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין קרא דוהי' לאות על ידך. כרע"ק ובכ"מ דחק בזה טובא כמו שהשיג עליו בתשו' שאג"א:
ג) קשה בסוגי' קו' התוס' משום דהוי כו' דהק' דלאביי דס"ל אשה בעלה משמחה בגמ' ר"ה דף ו' ע"ב א"כ לר' יהודא ליכא הכא ג' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדים וא"כ מנ"ל דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות דאי כתפלין הא איהו ס"ל שבת לאו זמן תפלין, ותי' התוס' דלאביי מ"מ הוי ג' כתובים דמני קידוש היום ג"כ דנשים חייבות והוי מצה הקהל וקדה"י והקו' מפורסמת דאביי לשיטתו ס"ל ברכות דף כ' ע"ב דקדה"י הוי רק דרבנן: ונלע"ד ליישב ג' קו' הנ"ל, ומתחלה נאמר דמסוגי' דעירובין אין קו' על הרמב"ם והמחבר ז"ל ואדרבא יש ראי' לדבריהם מכח הסוגי' דהכא בקידושין, דהנה כבר הבאנו לעיל סוגיא דעירובין דמעיקרא רצה לומר דפלוגתת הת"ק ור"ג הוא דלכו"ע ס"ל שבת לאו זמן תפלין ורק פליגי דת"ק סבר דלעבור שלא בזמנו ג"כ לא בעי כוונה, ור"ג סבר שלא בזמנו בעי כוונה, ופריך על זה א"ה לר"מ זוג א' נמי לא כיון דבשבת לאו זמן תפלין א"כ גם בזוג א' עובר על בל תוסיף ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא, ונלע"ד דמה שהוצרך לומר מחוורתא כדשנין מעיקרא היי' דוקא לס"ד דגמ' שלא ידע מילפותא דרע"ק דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין הוא מקרא דוהי' לאות, ע"כ הוי קשי' לי' ב' קושיות דזוג א' נמי לא והישן בשמיני ילקה, אבל לפי המסקנא שהביא ברייתא דרע"ק מקרא דוהי' לאות שפיר קמה לה אוקימתא דגמרא דפליגי אי לעבור שלא בזמנה לא בעי כוונה ול"צ עוד לומר כדשנין מעיקרא וכדנבאר בס"ד. והא ראי' דסתמא דגמ' לא הוי ידע לה להא דיליף רע"ק מקרא הנ"ל דהא קאמר:
בגמ' מאן תנא דשמעית לי' דשבת זמן תפלין רע"ק דתניא ושמרת את החוקה כו' ורק אח"כ פריך וסבר רע"ק דשבת זמן תפלין והתניא וכו' וקאמר אלא האי תנא כו', ונפרש דברינו דהמקשן דלעיל דפריך אי הכי, י"ל דלא ידע מברייתא דרע"ק יליף לי' דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין מקרא דוהי' לאות, ורק כריה"ג מקרא דושמרת ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים לאפוקי שבת ויו"ט לפי"ז שפיר דומה ממש קרא זה לשאר ציוי מ"ע כגון בסוכות תשבו שבעת ימים וכ"כ הכא מימים ולא כל ימים ושפיר הוי הקושיא אי הכי עובר כשמוסיף שבתות לימי חול להניח תפלין גם התם הישן בשמיני בסוכה ילקה, אבל אי ילפינן דשבת לאו זמן תפלין מקרא דוהי' לאות לאפוקי שבת ויו"ט דאין צריך אות י"ל שפיר דוקא הכא אמרה תורה דאי"צ אות תפלין בשבת אבל עדיין לא אסרה תורה להניח תפלין בשבת ואפשר גם מצוה יש כמו אינו מצוה ועושה ואפשר עדיף מני' ג"כ, ובאמת מצאתי בתוס' חדשים שבת פ"ו מ"ב מתוס' ביצה דאם ירצה להניח תפלין בשויו"ט רשאי, וביותר בב"י סי' תקט"ו בשם בעל ההשלמה וז"ל וכתב כו' הא דאמרינן משלחין תפלין ביו"ט והרי אינם צורך כלל, א"נ שרי תפלין ללבשן אלא שאי"צ אות עכ"ד, וגם בסי' ש"ח הביא הב"י הלכה זו, ולפי"ז ליכא עוד הקושיא א"כ הישן בשמיני בסוכה ילקה דשאני סוכה וכמבואר לעיל משא"כ בשבת לא מקרי זה שלא בזמנו כיון דרשאי להניח תפלין אם ירצה ומצוה קעביד עב"י הנ"ל, דמניחם כדי לקרות בהם בתורה או לנטרותא בעלמא, וממילא גם קושיא ראשונה דגמ' דזוג א' נמי לא לר"מ לק"מ דהא זוג א' שפיר מכניס משום דהוי כבזמנו וכמובן, כנלע"ד נכון וברור בס"ד, וטעמי' דר"ג דקאמר שתיים שתיים ע"כ משום דהוי ס"ל כריה"ג דושמרת קאי על תפלין ודרשינן מימים ולא כל ימים וממילא דשלא בזמנו בתפלין הוי כשלא בזמנו בסוכה ובעי כוונה ואינו עובר הכא על בל תוסיף ושרי' רק להצלה ודרך מלבוש ודו"ק, ומממילא לק"מ על הרמב"ם והמחבר ז"ל דשפיר פסקו כת"ק דמכניסן זוג זוג משום דשבת ויו"ט אע"ג דלאו זמן תפלין היא היינו דאי"צ להניח תפלין, אבל אמנם רשאי ומצוה קעביד ולכך זוג א' דוקא ולא ב' משום בל תוסיף, וע"כ צ"ל כך דהא הרמב"ם ז"ל וודאי פסק כרבא דמסיק בר"ה כ"ח ע"ב דלעבור בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה, ואיך פסק הכא כת"ק לדברינו דס"ל דלעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה, אלא ע"כ דשלא בזמנו הכא מקרי בזמנו מטעם דברינו הנ"ל וכמובן:
ולפי"ז מתורץ היטב קו' תוס' הנ"ל על אביי דשפיר י"ל דאביי אמרי' היקשא דתפלין דמ"ע שהזמ"ג נשים פטורות משום דאמרינן דתפלין הוי ג"כ זמ"ג דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין, והא דס"ל לר"מ ור"י דמכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה לא משום דאמרינן דזמן תפלין ומכניסן משום מצות תפלין, אלא אמרינן דטעמייהו כת"ק דמתני' לפי דברינו דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין, ומ"מ רשאי ללבשן לשם מצות תפלין אם ירצה משום דילפינן כרע"ק מקרא דוהי' לאות דאי"צ בשבת אבל אם ירצו יניחום בשבת ג"כ ורשאי הנשים ג"כ להחמיר כמו אנשים גופייהו, אבל עדיין נאמר דאין זמן חיוב תפלין בשבת ויו"ט, וילפינן להקיש כהת"כ היכי דזמן גרמא ז"ל משום שיש זמן שאין חיוב לעשות המצוה מתפלין דהוי ג"כ בכה"ג זמן גרמא דהא בשבת ויו"ט אין חיוב מצות תפלין לת"ק אף דרשאי להחמיר, מ"מ מקרי זמן גרמא לענין חיוב מצות תפלין דוקא, ור"מ ור"י דס"ל דאין הנשים סומכות היינו דוקא התם משום דלר"י דבר אל בני ישראל לא בנות ישראל, ואין רשאי' להחמיר משא"כ בתפלין לרע"ק כנ"ל ושפיר יליף אביי כהת"כ לענין זמ"ג מתפלין, ומתו' קו' תוס' הנ"ל והשתא כיון דמוכח מסוגי' דקידושין דקיי"ל לענין שבת ויו"ט כרע"ק דיליף מקרא דוהי' לאות וכו' ע"כ שפיר פי' בזה הרמב"ם ז"ל כרע"ק, ומתורץ קו' כ"מ הנ"ל על הרמב"ם ז"ל, כנלע"ד בעהי"ת ודו"ק:
ג) הרמב"ם ז"ל בפי"ב מ"ה ע"ז ה"ד כתב וז"ל וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות, לכאורה קשה כפל הלשון, ונראה דיל"פ עם מאי דפי' כוונת רש"י ז"ל במשנה דקידושין כ"ט ע"א ד"ה שהזמן גרמא שהזמן גורם לה שתבוא, נראה כוונתו לתרץ קו' תוס' שם ד"ה אותו ולא אותה שהקשו למה צריך קרא במילה לפטור הנשים תיפוק לי' דהוי מ"ע שהזמ"ג, ע"כ הניח רש"י ז"ל לנו כלל גדול דכוונת מ"ע שהזמ"ג היינו שהזמן גורם ממילא שתבוא חיוב המצוה כגון תפלין כשהבוקר אור וכגון ק"ש וכדומה אבל דבר סאין הזמן לבדו גורם לו שתבוא כגון מילה דרק אם יש לו בן לימול המ"ע למולו זה אינו בכלל מ"ע שהזמ"ג, ובזה מתו' קו' תוס' הנ"ל על נכון, ובזה מתו' גם הקו' של המפ' שהובא בפנ"י בסוגי' בתוד"ה מעקה ל"ד ע"א שהק' על קו' הר"ר יוסף מא"י ז"ל מאין מדליקין בשמן שריפה דלישרי בנשים והק' הא שריפת קדשים הוי מ"ע שהזמ"ג ביום ולא בלילה, ולהנ"ל לק"מ דשריפת קדשים ג"כ אין הזמן גורם לה שתבוא ממילא רק אם יש לו קדשים שצריכים שריפה המ"ע לשרפם, כנלע"ד לולא דמסתפינא, והי' אפשר ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל מ"ע הבאה מזמן לזמן ממילא ר"ל ולא דבר אחר המכריח חיוב המצוה ואז בעת בוא המצוה אינה תדירה כגון ביום ולא בלילה או בחול ולא בשבת ויו"ט כנלע"ד:
ואם כנים דברינו הנ"ל אפשר לומר דציצית הוי ג"כ להנ"ל שלא הזמן גרמא דהא גם בציצית דוקא אם יש לו בגד בת ד' כנפות מחוייב בציצית ואין הזמן לבדו גורם שתבוא והי' מקום לומר דהיינו טעמי' דתוספתא הכא דקחשיב ציצית בכלל מ"ע שלא הזמ"ג, (ומצאתי אח"כ שהק' כבר כן הרמב"ן ז"ל בחידושיו הכא יען שהתוספתא מפ' להמשנה מה הכוו' בזמן גרמא, ומ"מ ר' שמעון שם במנחות מ"ג ע"א קפטר נשים מציצית משום דהכ"ל מ"ע: שהזמ"ג, אפשר דהיי' דדייק בלשונו וכל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות, ר"ל אע"ג דלא הוי דומי' דתפלין ממש מטעם הנ"ל, פטורי' מ"מ, (ואפשר משום דס"ל טלית חובת גברא, ועיין היטב תוס' דף ל"ד ע"א ד"ה ותפלין) ולפי"ז ליכא למימר כדברינו הנ"ל, ולענ"ד נראה ליישב קו' תוס' ממילה דילפינן מתפלין דוקא דומי' דליכא חיוב כרת אבל מ"ע שיש בה כרת י"ל כיון דאינו דומי' דתפלין ע"כ נשים חייבות בה (ע"ד שכ' רמב"ן ז"ל לחלק בין חיוב מ"ע שבגופו), וע"כ מילה שיש בו כרת לא הוי פטירי נשים מינה אם לאו דיש קרא יתרה:
ובזה הי' מתורץ ג"כ הק' של הה"ר יוסף מא"י ז"ל על הי"מ משבתון שבות בתוד"ה מעקה לפמ"ש החת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי'... דף קי"א ע"ב דכשנדחה הל"ת נשאר האיסור כרת על המ"ע ונקרא שבתון שבות קצת שיש בו כרת וע"כ נשים ג"כ חייבות בו ומתו' הקו' דו"ק היטב:
אמנם עדיין קו' הרר"י ז"ל לדעתי קשה מביצה ח' ע"ב בגמ' וודאי נגזור משום כתישה אתי עשה ודחי ל"ת, ס"ס עשה ול"ת הוא, וקשה הא אפשר לכסות ע"י נשים אי אמרינן דעשה דשבתון ליתי' בנשים, ועפנ"י בפי' הקו' מהדלקת בשמן שריפה) (ועיין היטב תוס' פסחים מ"ז ע"ב ד"ה באבנים, דה"ק היכי פריך ראויות לכותשן הא יו"ט הוי ל"ת ועשה, ולהנ"ל ניחא לשיט' הי"מ בתוס' קידושין הנ"ל) וביו"ט לא שייך תירוצו הנ"ל מצד עונש כרת שיש בצד העשה וצ"ע, ואולי יש מזה ג"כ ראי' קצת לשיט' הלכות א"י דבריש חולין דנשים לא ישחטו, דכיון דילפינן ושפך וכסה אותו ששפך יכסה, עיין יו"ד סימן כ"ח, הגם דאם לא כיסה הוא חייב אחר לכסות וילפינן מקרא דבר אל בנ"י אזהרה לבנ"י עכ"פ לתחלה צריך הוא לכסות, אמנם זה דוחק גדול דהכא אאיסור לל"ת דאורייתא קאי ובוודאי כשראוי לכסות ע"י נשים אף שהיא לא שחטה מ"מ נראה שהוא נכון דהכא עכ"פ שייך לגזור משום כתישה דלמא כתיש אותו ששחט ואצלו שפיר הוי יו"ט עשה ול"ת ודו"ק: