אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת צו

פרשת ויקרא

זאת תורת העולה כו'. י"ל הפרשה דהנה היראה הוא הבושה מלפניו ית' וכמו שפי' רז"ל למען תהיה יראתו על פניכם זו הבושה נקראת זאת. כי הנה הבורא ב"ה נקרא זה כמו שכתוב זה אלי, וכן הנה אלקינו זה על כי לית אתר פנוי מני' והוא לפנינו נקרא זה, והיראה מלפניו נקראת זאת והנה מהוראה יכול אדם לבא לכל המדרגות אפילו להקרא קדוש, וכן פרשנו יראו את ה' קדושיו. פי' תהי' קדושיו כי אין מחסור ליראיו פי' ליראיו אין מחסור משום מדרגה, וע"כ אמרו רז"ל על פסוק בפ' יראה מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' הקשו אטו יראה מילתא זוטרתא היא, ולכאורה תמוה הלא כתיב בפרשה כמה וכמה דברים עוד כ"א ליראה כו', וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולשמור כל מצותיו, אך האמת הוא שמהיראה באים לכל המדרגות כאלו כתוב כ"א ליראה כו' עי"ד זאת ללכת בכל דרכיו כו' וזה י"ל זאת היראה תורת העולה לעלות לכל המדרגות להתדבק בו ית'. וקאמר עוד הוא העולה עי"ד זה מעלה גם כנסת ישראל, על מוקדה, פי' על הדינין שנקראים מוקד ומפרש על המזבח כל הלילה, פי' בעוד הדין יהיה על המזבח, פי' שלא יניח לבא לידי זביחה חס ושלום עד הבוקר שישיג הרצון והישועה, ואש המזבח תוקד בו פי' בו הדבר תלוי להטיל על אשר צריך להטיל דין וזביחה בו וקאמר ולבש הכהן מדו בד, כי כיון שאמר שפועל שלא תהיה דין בכנסת ישראל וישליך דין על עובדי גלולים קוראוהו כהן המכפר על ישראל, וזה אומרו ולבש הכהן מדו בד. פי' שיראה להתדבק בו ית' בהתפשטות הגשמיות הוא נקרא בד התבודדות משא"כ אם הוא בעניני עולם יש לו חברים, וזה ולבש הכהן מדו הוא חלוקא דרבנן בד בהתבודדות להתדבק בו ית', ומכנסי בד ילבש על בשרו להעלות החומריות וכאשר כתוב לקמן יע"ש עד והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה קודם כתיב אש המזבח ועתה על המזבח כי המזבח נקרא הבושה מלפניו ית' ויראתו עי"ד זובח יצרו, והנה פרשנו עי"ד תשובה משיג אהבה, וכן פרשנו על ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, כי התשובה נקראת עבר הנהר, כי היא קדמה לעולם אשר ביום נאמר יהי אור, והנהר הוא לשון אל תופע עליו נהרה והתשובה הקדומה לעולם נקראת עבר הנהר, ויש עוד טעם כי נהר נראה נקראת הדעת כי עי"ד חכמה מבין ויודע האיך לתקן מדותיו לבוא הרצון מכח אל הפועל ע"כ הדעת נקרא נהר התפשטות מכח אל הפועל החפץ והרצון ומהבינה יודע הוה הבינה עבר הנהר אם שגיתי אני מייחל לקונה הכל יתקן ברחמיו, והנה בינה היא תשובה עלאה וכמו שכתוב ולבבו יבין ושב, וזה אומרו אחר הכתוב יוציא אל מחוץ למחנה הוא התשובה ככתוב שם מפני שהוא קודם לעולם ונקרא מקום עי"ד זה אש על המזבח הוא אש האהבה לו ית' שהוא על היראה הנקרא המזבח כנ"ל תוקד בו ובער עלי' הכהן עצים בבוקר בבוקר דהנה כתיב וישכם אברהם בבוקר ואברהם הוא שם של האהבה, כי כל התורה שמותיו של הקב"ה, ושם אברהם הוא מפתח האהבה וכן נמי שמעתי בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל מצרף לכסף זה אברהם צירוף אותיות הוא לכסף לאהבתו ית', וכתוב וישכם אברהם בבוקר, כי בבוקר באים חסדים, וכן שמעתי מרבי שיחי', ועל שבענו בבוקר חסדך ליתן לנו ית' הרבה חסדים בבוקר עד שנשבע עי"ד זה ונרננה ונשמחה בכל ימינו כל היום תמיד, וזה ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר פי' באהבה הנזכר אש על המזבח כנ"ל, כי עו"ד חסדים הוא כמו עצים שבוער ומוסיף האש של האהבה עי"ד זה וערך עליה העולה להיות עלייתו עי"ד אהבה, והקטיר עלי' חלבי השלמים לקשר העולמות ולהמשיך שפע לישראל (וכמו שכתוב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. וזה חלבי השלמים, וכמו שכתוב ותרענה באחו. ותרגום ורעיון באחוה שאין עין ברי' צרה בחברתה) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, י"ל קאי על אש התורה נקראת תמיד כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה, וכן נמי קאי על התפלה כנגד תמידין תקנום, וכן על שבת קודש ג"כ נקרא תמיד כמו שפי' רש"י ז"ל גם מה שהוא רק משבת לשבת נקרא תמיד בלחם הפנים:

חביבין קרבנות הנשיאים לפני הקב"ה כן איתא וכן נמי בקרבנו של אהרן אותו לשון:

במדרש קרבנות הנשיאים שקול כנגד שירת הים כתיב הכא זה קרבן נחשון, ושם זה אלי כו' וחד אמר שקול כנגד הלוחות שכתוב מזה ומזה הם כתובים וחד אמר שקול קרבן אהרן ובניו כקרבן הנשיאים. י"ל דהנה מה נ"מ לדורות, אך הנה נשיא נקרא הצדיק הדבק בו ית' הוא מרומם מן הגשמיות וגם שמתפלל על ישראל איתא כרום זלות דברים העומדים ברומו של עולם הוא תפלה על כן נקרא נשיא זה אומרו שקול קרבן הנשיאים שמקרב את העולמות בתפלותיו ומעשיו הטובים שמקשר מתתא לעילא ומעולא לתתא הוא שקול כשירת הים יכול לפעול רוח הקודש, כמו שאמרו רז"ל ראתה שפחה על הים כו', וגם להמשיך עושר גדול לישראל, וכמו שכתוב תורי זהב נעשה לך כו' קאי על ביזת הים. וחד אמר כשני לוחות, וכמו שכתוב חרות חירות משיעבוד גליות חירות ממ"ה ר"ל, וחד אמר לא מיבעי' הנשיא אפי' אם הוא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה נמי שקול כנ"ל:

זאת תורת העולה כו' י"ל זאת תורת העולה הרוצה להתדבק אל ה' ית' ולעלות מעלה מעלה קאמר הוא העולה שיראה להעלות כנסת ישראל, עוד י"ל לאידך גיסא זאת תורת העולה של מי שמתדבק את ה' ית' ורוצה לילך מחיל אל חיל בדבקותו ותברך הוא העולה שמעלה אפי' כל כנסת ישראל וכמו שאמרו רז"ל אפילו יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם, ועוד על מוקדה פי' יש עליה על הדינין שלא יכלו לשלוט על שום בר ישראל על המזבח כל הלילה עד הבוקר. פי' בעוד הדין בעולם ר"ל אינו מניח לפעול בישראל, לבא לזביחה ר"ל וזה על המזבח שהוא על הזבח השולט עליה כל הלילה עד הבוקר שבא עת ראוי ורצון מבטל לגמרי הדינין מחששם כלל וכלל, ואש המזבח תוקד בו, פי' בו הדבר תלוי, אם הוא רוצה שתוקד ועל מי שהוא רוצה, ולא אם אינו רוצה, ועוד י"ל על המזבח כל הלילה בדרך עצה, ומזבח הוא התעוררות תשובה והכנעה לזבוח יצרו, וכמו שאמרו רז"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו כו', וזה הוא דוקא בעת שאינו כ"כ בדביקותו ית' וזה על המזבח יהיה כל הלילה בעת שאין אור לו כ"כ שדומה ללילה יהיה על המזבח עד הבוקר שתהיה לו התלהבות ודבקות עליון ודאי לא יבלבל עצמו בתשובה, כ"א יהיה בשמחת לב בהבורא לעשות רצונו ית' בשמחה גדולה ונפלאה והתפשטות והאש המזבח תוקד בו פי' תבער בו תמיד המרירות של התשובה וחרטת עונות וזבוח יצרו:

ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבם והסירותי את לב האבן מבשרכם כו'. י"ל דהנה כתיב תתחדש כנשר נעוריו, והוא כשהאדם שב בתשובה שלימה לפניו ית' ומתחרט בחרטה גמורה על העבר ומצטער ומתאוה שיתנהג כהוגן שלא יעבור עוד על רצון אל ית' כלל מוחל לו הוא ית' ועושה אותו כברי' חדשה להיות לו לב טוב שלא יגרמו לו עונותיו תאוות רעות ולא תהום לו מדות רעות, והנה יש אדם חוזר שב בתשובה. ובא לו דבקותו ית' ומתדבק בו ועולה ומתדבק עד שנעשה מקורב בא לו בושם יותר מלפניו על שעבר על רצינו ית' ונעשה שפל בעיניו מאוד ונכנע. וחוזר ובא לו התלהבות ודבקות עליון יותר. ויש לו כח יותר להתדבק בו ית' וחוזר ומתדבק במדרגה יותר עליונה וחוזר ומתבייש יותר מהעונות העוברים וחוזר ונעשה שפל ונכנע יותר וחוזר ובא לו דבקות עליון יותר. וזה תתחדש כנשר נעוריו לשון נעור ממעון קדשו, וכן חוזר וניעור, ודאי שכל התחדשותו בכל פעם במעלה יותר וכן נ"ל ששמעתי בנשר שבכל פעם עף לשמים ונשרפו כנפיו וחוזר ומתחדש, וזה י"ל בו שנה כקטן שנולד. ואפשר במקום אחר אומר כן שנעשה כקטן שנולד (ע"כ י"ל נקרא התשובה כמו אם שיולדת אותו מחדש). והנה הצדיק רוצה תמיד רק להשפיע תענוג להבורא. וגם פשוט מי שיש לו מדות הבורא הוא רוצה להטיב חסד של אמת כמו הבורא ב"ה שרוצה להטיב בלי שום פרס כלל. וזה לב חדש דכורא להשפיע לבד תענוג להבורא ב"ה, וכן להמשיך שפע לטובתם ורוח חדשה הוא כי צריך נמי לקבל שפע קדושתו ית' להעשות לפניו ית' נוקבא ומקבל וזה ורוח חדשה כו' והסירותי את לב האבן כו', דהנה מי שהוא צדיק אעפ"כ יש ענינים שעבר כבר שאינו יודע ומשיג אותם לשוב עליהם, ועל זה י"ל שבקש דוד הע"ה הן אמת חפצת בטוחות שאתה חפץ שנדע האמת מה שחטאנו ולבקש שתמחול לנו ואתם רוצה זה, וכמו שכתוב הנני נשפט אתם על אמרם לא חטאנו נ"ל שאיתא בכתוב כן, וזה הן אמת חפצת בטוחות אפי' בדבר שטח עיני אדם מראותם והשוגם שהם עונות שיכיר אותם זה אתה חפץ שנראה ונתאמץ ונעיין ונחפש אותם, וזה נחפשה דרכינו ונחקורה, כי ודאי אי אפשר בלא שום חטא כלל וכלל כ"א שנדע האמת ונבינם. וזה הן אמת חפצת בטוחות באותם שהם נעלמים לשון טח עיניהם מראות, ובסתום חכמה תודיענו באותם שהם סתומים לגמרי חכמה תודיענו שאשיגם לשוב עליהם ולידע אותם, וזה י"ל אחר אומר ונתתי לכם לב חדש כו' והסירותי את לב האבן מבשרכם פי' אסיר הלב שהוא כאבן ואינו מרגיש עונות שבאים מפאת הגוף כי ודאי הנשמה בלא הגוף לא היתה חוטאה, ואם אינו מבין עונות של בשר שבא מכח הגוף הרי הלב כאבן. וזה והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, כי לב מבין שתבונו העבירות של הבשר הגוף. ומעין פרשנו על ופשט את בגדיו כו'. כי הנה אי' ר' יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו' דהנה כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, הוא פשוט יראה להיות לו ג"כ התבודדות. כן י"ל הכל בדרך רמז או דרש שילבש מדו חלוקא דרבנן ופשוט לשון מדותיו הראויות אליו, וזה מדו בד בהתבודדות כמו שעוסקים תורה בבד. ומכנסי בד ילבש על בשרו. פי' וראה להכניס עניני חומריות שלו ותאוות הגשמיות שלו להקדושה להיות לבבו נאמן לפניו ית'. וזה ומכנסי בד בבד יראה להכניס עניני בשרו גשמיות. והרים את הדשן כו' נראה לומר דהנה האדם המתדבק עצמו בהבורא ב"ה ופועל יחודים בעולמות ועליות עולמות ומצותיו הנה הוא נחת רוח לפניו ית', אך אי אפשר שלא תהיה בה מעט מעט שום פסולת. אז בא אח"כ שום צד התרוממות או מרגיש נדנוד פניה בעלמא מעט מן המעט ר"ל כי כל נברא חסר מנגד הבורא ב"ה, וזה כמשל דשן שנשאר מהעולה אשר היא כולה כליל. והנה הצדיק צריך להיות בו גם מזבח הכנעה ותשובה שהוא שב ומעיין בשפלותו וחסרונותיו וזה הוא לפרקים כמו קודם שכיבה או בשעה שהוא מתבודד ומתפשפש במעשיו, וזה אינה חובה לכל יום בי אם בדרך כלל יזכור שיש לו חסרונות ושחטא וזה נק' מזבח זבוח יצרו (וזה י"ל מזבח אדמה פי' שזה נקל למצוא לו האדם עצלות וקיצר עבודת השי"ת ומזבח אבנים פשוט של יצה"ר ועונות שהיצה"ר קראו אותו אבן) וזה והרים את הדשן משל על החסרון ופסולת שנשאר מאשר היה לנחת רוח מהעולה כנ"ל בריש הפרשה, אשר תאכל האש. כי האש שבוער בלב עבודות הם רצויות שהם בחיות ודבקות, וגם י"ל על משל השכינה אש אוכלה על של נחת רוח לפניו ית' הוא על המזבח ששורש בלב צריך להיות הכנעה כ"א בשעת דבקות ודאי טוב להיות בהתפשטות שלא לעיין בשפלותו כ"א אם מבין מעצמו, וזה מיירי אח"כ וכן קודם תחלת העבדות, ושמו אצל המזבח. פי' יחשוב באותו שפלות, עוד יש לו חסרון ויכנע עי"ד זה נמי עוד, וזה ושמו אצל המזבח, ופשט את בגדיו זה קאי על לפעמים כנ"ל שאינה חובה לכל יום כמו שפי' רש"י ז"ל כ"א לפעמים כשרבה הדשן הוא הפסולת בתפוח כמו חמץ ושאור תפח ויפשוט את בגדיו לשון בוגדים בגידות שלו, פי' ישוב בתשובה וגם ילבש בגדים אחרים, פי' ישוב אפילו על עבירות של שאר ישראל וכמו שאמרו רז"ל בשמואל שלבש חלוקן של ישראל ואמר חטאנו לה' הגם שהוא לא חטא, וזה וילבש בגדים אחרים כמו לבש חלוקתן של ישראל, פי' יתודה גם על עונות אחרים, והוציא את הדשן פי' הפסולות של כל הקרבנות שהתקרב עצמו להבורא ות' וכל המ"ט שנשאר מהם פסולות כנ"ל שאי אפשר בלא מעט מן המעט עכ"פ וע"כ בא לו אחריהם או שים התפארות או גבהות מעט או שום פניה בכל פטם הרים אותה כנ"ל. ובעת שהם רבים כל הדשן כו' כי לא הסיר הכל כ"א ששם אצל הכנעתו שיהיה עי"ד זה השפלות ג"כ נכנע כנ"ל, וזה אצל המזבח ופעם הוציא כל הדשן אל מחוץ בעת שישיב בתשובה ויפשוט את בגדיו וינער כל עונותיו יוציא גם הדשן אל שורש תשובתו הרמתה שהוא מחוץ למחנה הוא העולם כי תשובה קודם לעולם וזה אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. הוא התשובה, וזה פירוש לזה כי הוא הטהרה העקרית:

והנה יש עוד פסוק מעין זה ולא כזה כלל והוא בפ' פרה ואסף איש טהור את אפר הפרה כו' דהנה כתיב ויקחו אליך פרה אדומה, הוא י"ל התשובה ועול מלכות שמים וכמו שכתוב כפרה סוררה היו בית ישראל, וכאן היפך מזה פרה אדומה פי' שיכירו עונותם וישובו וזה אדומה על אם יהיו חטאיכם כשנים כו' ואם יאדימו, ובעל תשובה הוא שפל בעיניו ומכיר עונותיו, וזה אדומה תמימה, פי' בלי שום פניה אחרת, ובלי שום השתוררות כמשל יש רוצה לעבוד את ה' אך רוצה שבח בני אדם שלא יקיל בעיניהם יש חסרון בתשובתו. וזה תמימה אשר אין בה מום פי' שלא יתגאה עי"ד תשובתו ולא יחזיק טובה לעצמו, כמו שאיתא ברז"ל המתגאה נקרא בעל מום, וזה אין בה מום פי' בהתשובה, אשר לא עלה עליה עול, פי' התשובה נכונה ממילא חירות מהכל כדאיתא א"ת חרות אלא חירות, וכן נמי שלא תהא מניעה עי"ד שום אדם שבעולם שיגמור בדעתו לשוב על כל פנים, וזה אי אפשר כ"א אם הוא בכל לבבו ונפשו ומאדו אינו מונע עצמו עי"ד שום אדם ושום ענין, וזה אשר לא עלה עליה עול, ונתתם אותה כו' כפי' הזוהר כי יש למעלה מטהרה הוא תשובה דהיינו קדושה למעלה הימנה ע"כ הוא בסגן לבד, (וזה והוציא אותם אל מחוץ למחנה הוא התשובה שקדמה לעולם שנקרא מחנה) כנ"ל, ושחט אותה י"ל יעלה את התשובה ויפריש' מגשמיות אם מעורב בה שם ענין ואסף איש טהור בעלה של טהור יעלה אותה את אפרה ושם לא נק' דשן פסולת כנ"ל כ"א אפרה על ידי אש הבוער מעלה אותם ועושה אותם מזוקק שבעתים כליל, ובזה מטהרת טמאים אך מי שהוא טהור ודאי למה לו התשובה וחרטה ועצבות כלל מוטב לו להיות שש בבורא ותברך ומתדבק בו באהבה גדולה, והעצבות ולפשפש ולעיין במעשיו הוא לו כטומאה לפי מדרגתו, וזה י"ל מטמאת טהורים כי טוב להם מעלה עליונה וקדושה יותר עליונה מטהרה ומה שמגרע מדרגתו היא אצלם שלא האמת הוה נמי טומאה כ"א הטמאים מטהרת ומעין של מעלה י"ל ר' יהודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית כנ"ל, דהנה ודאי קודם שנכנס להתדבק בהבורא ב"ה צריך לחזור בתשובה ולדבוק ולפשפש במעשיו. וגם בשעת דבקות נמי יבדוק ויעיין במעשיו ובעניניו ובשעת הביעור בעת הראוי לזה כי ודאי צריך כל אדם לראות עת להתבודד ולבדוק ולשוב בתשובה על כל מה שצריך כמו קודם שינה וכיוצא בזה כנ"ל בפסוק ופשט את בגדיו כו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, וכן בדרך כלל עכ"פ קודם התדבקו בהבורא ב"ה. וזה נקרא אור לארבעה עשר, כי רשות היחיד גבהו עשרה ורחבו ארבעה וזה ארבעה עשר, והנה נמי י"ל כו ר' יהודא נקרא התשובה והוידוי כמו (יודו לה') ויזבחו זבחי תודה שיודה חטאיו, פי' התשובה שבא מהבורא ב"ה ללב כל ישראל תמיד גורם וחושק כן שישוב הן קודם הכנסו בקדושה. והן בשעת דבקות בהבורא ב"ה. והן בעת שראוי לאדם לפשפש במעשיו כמו כן בחצות לילה למי שקם וכיוצא בזה וזה באור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית הוא בעצומו של יום הוא בשעת דבקות ובשעת הביעור ששב בתשובה ומפשפש במעשיו. וחכ"א לא כן אלא אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר שקודם להכנסו בקדושה צריך לפשפש במעשיו שלא יהיה כטובל ושרץ בידו. וכן איתא בשם האר"י ז"ל כל התורה ומ"ט שעושה בעודו רשע נותן חלילה כח לסט"א ר"ל וע"כ אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר כי גם אם יבטל מדביקותו עי"ד זה טוב יותר כי ודאי הדביקות אינו כ"כ טוב כיון שלא בדק קודם משא"כ אם בדק קודם לא יבלבל עצמו מדבקות בארבעה עשר הוא בדביקותו, לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד, פי' אם אין לו הרהור תשובה כראוי שכבר נטמטם לבו עי"ד שבא הרהור תשובה כבר כמה פעמים ודוחה אותה כידוע וזה לא בדק כו' יבדוק בתוך המועד, פי' כשהוא בין צדיקים הוא מועד בית הועד, (י"ל בתוך בית הכנסת ובית המדרש, וכן לא בדק בתוך המועד הוא הועד לחכמים כנ"ל כי אז מוטב היה לו להסתכל בצדיקים ולשמוע דבריהם הנעימים ולקבל קדושה מהם על עצמו יבדוק לאחר המועד, כי ודאי סר ממנו המסך ונקל לו לשוב כראוי, ומה שמשייר כו' לא אמרתי אז והנראה ומה שמשייר בשעת בדיקה מחומרוות אשר צריך לו לקיום הגוף ולעבודת שמים יניחנו בצנעה כנ"ל:

אש תמיד תוקד על המזבח כו'. י"ל דהנה בתורה איתא הלא כה דברי כאש. וזה ואש המזבח תוקד בו, כי קודם התורה טוב וראוי לשוב בתשובה ולזבוח יצרו ואז התורה רצוי' כו'. וזה ואש המזבח, וכאן י"ל דקאי על קריאת שמע שבה ג"כ יוצא והגית בו יומם ולילה, ע"כ נקראת תמיד, וגם כי הוא בשחר וערב וזה לא תכבה, כי תורה לפעמים אין לו זמן משא"כ קריאת שמע מוכרח לקרות וזה תוקד על המזבח שיראה שתהי' כראוי ובדביקות ובמסירת נפש בכל ענין, וזה תוקד על המזבח הוא המסירת נפש לא תכבה, וכן י"ל גם על התפלה כנגד תמידין תקנום, וזה אש תמיד תוקד, שתהיה בהתלהבות ודור"ח, על המזבח, כי גם בתפלה צריך לקבל המסורת נפש בד' באו"א כידוע. וזה על המזבח מסירת נפש סתם הוא אחר התפלה כידוע, אך צריך ליזהר כידוע בשם האר"י ז"ל:

והנה יש עוד פי' על קדושת שבת קודש שצריך להיות להאדם כל ימות החול ג"כ כידוע, וכן בתפלה הוא מעין שבת, וזה י"ל נמי מקרי תמיד הגם שהיא מערב שבת לערב שבת, ויותר ראוי שהלשון פעמים אש תוקד על המזבח. י"ל כן הראשון קאי על אש תורה, והשני והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה קאי על שבת ושלא יעבור עבירה לכבות מצוה, הגם שברעי' מהימנא משמע באותה פרשה שגם מצות ת"ת אין עבירה מכבה אותה, כי הם עושים ע"פ רזי תורה או בדבקות אורו ית' אור רז גימט' ואין עבירה מכבה תורה אור, וזה י"ל ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר כו', פי' בכל עת רצון יוסיף על אותו אש הן בבקר גופו בתפלה וק"ש, והן בכל עת רצון נקרא בקר וערך עליה העולה העלי' הדבקות, והקטיר עליה חלבי השלמים שימשיך שפע לכל העולמות, וזה עליה השלם כל הקרבנות כולם לקרב כל העולמות בשפע שממשיך דרך כל העולמות למטה ואש תמיד, י"ל קאי על ק"ש ותפלה שהם תמיד, ומעין זה י"ל הפסוק ויספה פליטת בת יהודה הנשארה שורש למטה ויעשה פרי למעלה, יש לרמז על קדושת שבת שמצוה להוסיף מחול על הקודש, ויש בו מוסף ופשוט על ובער עליה עצים בבקר כו' כצ"ל קאי על האש של קדושת שבת, וזה שירש למטה יעשה פרי למעלה מה שמוסיף בכל יום עלים והנשארה לשים משים עצמו כשירים בעת שחוזר בתשובה, וגם קודם שבת בערב שבת ראוי לשוב ולהקטין עצמו להיות שפל בעיניו, וזה הנשארה קודם שבת משא"כ בשעת דביקות כנ"ל:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה