זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת ויקרא
בקצור דהנה הרב הלומד עם תלמיד ומסביר לו דבר חכמה ודאי אינו יכול לגלות לו כל מה שמבין הוא כי אינו יכול להכניס הכל בדיבור. וגם לפי מה שיכול התלמיד להבין מלביש כבינתו בתוך דיבוריו ומלמדו ומבינו והדיבורים שלו נעשים להתלמיד ראש ושורש לשכלו שיבין וידע נמצא מה שהוא סוף מדרגת הרב הוא הדיבור נעשה בהתלמוד שורש להתחלה שלו. והנה י"ל מדוע לא כתב ויקרא ה' אל משה וידבר אליו וכתב להיפך ואפשר לומר לפי הנ"ל ויקרא אל משה מעולם הנעלם שורש של השמות. וע"כ כתיב לשון נעלם וידבר משם הנ"ל עי"ד ה' אליו, כי אם היה קורא אותו ומדבר אליו משמו הגדול הוי' ב"ה לא היה מקבל כ"א מהסוף השם הוי' ב"ה, ולא כן רצון אל ית' כ"א להיות השכינה מדברת מתוך גרונו של משה ונמצא עומד הוא במקום שם הוי' ב"ה והם מקבלים מהסוף ה' אחרונה וזה ויקרא אל משה כנ"ל וידבר משם עי"ד זה ה' אליו כו'' מאוהל מועד לאמור, שתהיה אמירה שלו מאוהל מועד הוא שם של אדני ה' אחרונה של שם הוי' ב"ה, לאמור משם תהיה אמירה שלו ונקרא אוהל מועד לשון בית הועד של שם הוי' ב"ה ע"כ נכתב בהוי' ב"ה ונקרא באדני. נמצא במחשבה הוא הוי' ובקריאה אדני הוה אדני המועד להוי' ב"ה. ועוד לשון מועד וזמן כי לעתיד תהיה הכל הוי' ב"ה נכתב ונקרא כן ע"כ הוא לזמן לבד. וע"כ יש לומר כתיב באלף זעירא כי אלף מרומז בחכמה ובינה לשון לימוד כמו ואאלפך ובשביל הצימצום של הבינה והחכמה דרך הדיבור הוא אלף זעירא:
אדם כי יקריב מכם כו'. י"ל הפסוק לומד אותנו אם נרצה שיוחזרו ישראל בתשובה לא תהיה מגמתו כ"א להשפיע להם כל צרכם ממילא יהיו טובים. אחד כי כן צריך לנו כמו בתחילת הברואה התקין הקב"ה מזונותיו של אדם ואח"כ בראו כן צריך גם עתה, ועוד שעי"ד יכירו וידעו חסד אל ויוכר טובותיו ונפלאותיו יבערו לבם להבורא ב"ה. וגם כי כן הוא נשמעים דברי הצדיק הממשיך השפע להעם והוא ילמדם דרך ה'. וזה י"ל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' שירצה להקריב מכם ממש לה' אני נותן לו עצה מאיזה דבר יכול להקריבם לה' מן הבהמה שימשיך להם דברי גשמיות ובהמיות. וזה הוא בדרך כלל על כל עניני גשמיות אח"כ פורט מעם השפע הכוללת כל עניני שפע הם בני חיי ומזוני שבהם תלוים השפעות אחרות הצריכות וטובות לנו. וזה מן הבקר הוא חיי לשון ביקור חולים, וכן נמי כמו שור הוא מלך של הבהמות כן נמי למשל החיים ובריאות הגוף הוא התחלה לכל עניני גשמיות כי אם חלילה אין חיים אין צריך לשום גשמיות, ומן הצאן כולל בני ומזוני כי בצאן יש שני מינין כבשים ועזים. עזים יש לרמז במזונו ועושר כמו שכתוב העשיר יענה עזות עז לשון עז בפת"ח וכבשים פשוט על צאן קדשים שישראל נקראים צאן אתן צאני וכן כתיב ארבה אותם כצאן. אדם קאי על בנים הרבה:
אדם כי יקריב מכם כו' דהנה ידוע הקב"ה חפץ חסד הוא ויש לו נחת רוח להטיב. י"ל יקריב לשון תקרובותא לשון מנחה. והנה זכר ראוי להיות משפיע לאשתו והיא מקבלת משא"כ אם כוונתו בזיווג להתענג נעשה מקבל ודאי שגיאות מי יבין ותשובה מועלת משא"כ מי שדרכו תמיד רק להתענג. כן שמעתי בשם הרב מפינסק שיחי':
והנה זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. זה י"ל אדם מי שמתנהג להיות נקרא אדם, זכר ונקבה משא"כ מי שכוונתו בזיווגו רק לתענוג נקרא נקבה. והוא נקבה ולא אדם. וזה אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. פי' הוא רוצה להביא תקרובתא מכם לה' תדע התקרובתא לה' הוא שתמשוך לישראל לשפע בני חיי ומזוני פי' התקרובתא שלכם שתמשוך לכם הוא תקרובתא שלי שמזה יש לי תענוג. ומן הבהמה ובקר וצאן בו מרומז בני חיי ומזוני, ולפי זה י"ל המדרש ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא כו' ולאברהם לא קרא. ועם נח לא דבר, עוד ויקרא (הדיבור קורא והדיבור) אני הוא הקורא ואני המדבר הביאותיו והצליח כו' יעו"ש. י"ל שכל הנזכרים המשיכו להעולם זה בני וזה חיי וזה מזוני, כן יש לפרש הגם שהכל המשיכו. אך זה היה העיקר משורשם משא"כ משה היה צריך להמשיך הכל. ע"כ קאמר אלא אין גנאי למלך לדבר עם ארוסו כו'. פי' אם ממשיך רק דבר אחד משא"כ הוא צריך להמשיך הכל וע"כ הוצרך הוא יתברך לקראותו בעצמו ליתן לו כח להיות מעורר מ"ן על כל שלשתן, וזה הביאותיו והצליח ודו"ק:
עוד לפ' הנ"ל בסיף וכפר עליו הכהן כו'. אשר יעשה לאשמה בה, י"ל דקודם שמכופר אינו מרגיש כ"כ גודל החטא משא"כ אחר הכפרה סר ממנו מסך המבדיל ומתקרב אליו ית' הוא אשם גדול בעיניו, וזה יכפר כו' לאשמה בה: