אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת פנחס

פרשת בלק

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו'. הנה כתיב הנה עון ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם כו'. י"ל דהנה שעובד את הבורא ב"ה ביראה ויש באהבה, והנה מן היראה בא לאדם אהבה, כן שמעתי מאת הרב רבינו ר' בער ז"ל, ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה'. האלקים הוא יראה כידוע, וה' הוא אהבה, וזה עלה אל האלקים מעצמו אל היראה ויקרא אליו ה' בא לו עזר להשיג אהבה, וזה י"ל הנה עין ה' אל כו'. לשון עין המים שנובע מעין מן ה' הוי' ב"ה הוא שורש האהבה, ע"כ ב"ס אהבה גימט' כ"ו כמנין הוי' ב"ה, וזה העין הוא ליראיו כנ"ל והוא דוקא למיחלים לחסדו כי יש טפשים שאינם רוצים לסור מיראה כי האהבה הוא לפעמים אינו מדקדק דוקא בחומרות וכיוצא בזה, וכמו שאיתא באבות פרק שני ר' יוסי שקראוהו חסיד אמר כל מעשיך יהיו לש"ש, ור"ש ב"נ שקראוהו ירא חטא אמר הוי זהיר בק"ש ותפלה כו'. ולכאורה זה חסידות יותר מאשר אמר ר' יוסי הכהן אך האמת אינו כן כי חסידות אהבה והוא בכל הנפש אפי' נוטל את הנפש ממש כנ"ל ואינו חושש דוקא בק"ש ותפלה, פי' אם מזדמן לו לאחר הזמן בשביל אהבת הבורא ב"ה והוא עוסק בדבקותו או בשבחים, או אם נ"ל שיפעול לפניו יתברך נחת רוח יותר אם לא יקרא ק"ש ותפלה, הגם שיצה"ר מוכיחו אינו חושש על שום עונש בשביל אהבת הבורא לפעול רצונו יותר, ובאמת רחמנא ליבא בעי וגדולה עבירה לשמה, וזה כל מעשיך יהיו לשם שמים, וכן אמרו רז"ל במסכת קדושין סבר כאידך דשמואל וא"כ הוא חסידות כראוי והנה מי שאינו רוצה להתלמד ולזוז מיראת חטא כלל אי אפשר לו לבא לאהבה, ע"כ אמר הנה עין ה' פי' האהבה כנ"ל, אל יראיו למיחלים לחסדו הוא אהבה, וקאמר אח"כ להציל ממות נפשם כו'. כי הנה יש מי שהוא במדרגה עליונה יותר שבא לזה מהאהבה שלא לחוש במעשיו כ"כ כ"א להיות כמו אב לכל לראות טובות ישראל ולהתפלל בעדם וזה בא מדביקותו יתברך מתנהג במדותיו ורצונו להטיב לבד, כי יש בו רצון יוצרו ודעת קונו יש בו להשפיע ולהטיב, וזה להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב הוא בני חיי ומזוני, כמו שפרשנו כמה פעמים בעזרת אל ב"ה, וזה בא מאהבה כנ"ל. והנה כהן הוא העובד מאהבה, ובאברהם אבינו נאמר אתה כהן לעולם הוא גם להיות לו אהבה להעולם כנ"ל הוא מדרגה הבא אחר האהבה כנ"ל הוא כהן גדול, ע"כ הכהן הגדול התפלל על ישראל וידה את עונותם, אך אעפ"כ צריך ג"כ לוודות קודם עון עצמו והשייכים אליו לעיין שלא יחטא הוא והנלוים אליו, הגם שהוא במדרגה יותר עליונה מזה שאינו חושש על עצמו, וזה אף ע"פ שבא אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ושלא תהיה כמשל החוזה בכוכבים שאינו רואה שתחתיו בור עמוק והוא מביט לשמים לכוכבים ונופל באחת הפחתים ר"ל, וזה פנחס בן אלעזר הוה קודם מדרגת כהן הדיוט אהבה לבד. וכמו שאיתא זהירות מביאה לידי זריזות וזהירות הוא יראה כנ"ל שאמר ר"ש הוי זהיר בק"ש כו'. והוא הוה ירא חטא ופשוט כי באהבה אינו חושש כ"א העיקר בלבו להבורא ב"ה, וזה מביא לידו זריזות הוא אהבה כי מהוראה באים לאהבה כנ"ל, ואיתא כהנים זריזים הם, וזה בן אלעזר עתה הוא בן אהרן הכהן מדרגת כהן גדול, בשביל שהשיב את חמתי מעל בני ישראל על הרשעים כזבי כי היא היתה העיקר כוונתו כ"א על ידו נמשך ממילא שנהרג זמרי, וע"כ כתיב בזמרי אשר הוכה את המדינית ובכזבו לא כתיב שהוכתה עם זמרי כי הוא היתה העקרית, ואגב לא היה אפשר לו להנצל, ובזה עורר להמתיק הדינין והוא שיהיו הדינין רק על עובדי כוכבים ובזה הם מתוקים לנו, וע"כ כתיב אח"כ צרור את המדינים והכיתם אותם. כי מה שהיה תלוי הדין חלילה על ישראל השיב על המדינים, וזה י"ל אם התחלת במצוה גמור שהוא התחיל זה בכח. גמר בפועל במלחמת המדינים:

והנה מעין זה פירשנו על ברכי נפשי את ה' כו'. דהנה פרשנו על הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי כו' כשאדם במדרגה קטנה ע"כ צריך להיות צדיקים חשובים בעיניו, עי"ד זה זוכה להיות לו גם הוא בעצמו חיות להיות צדיק כראוי, וכמו שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, פי' האמינו שהוא עבדו, אז ישיר משה ובני ישראל כו'. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, וכן פרשנו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה:

טעם פינחס ביו"ד ובוארא כתיב בלא יו"ד, דהנה כתיב ויקח רמח בידו למה לי למיכתב במה דקר אותם, י"ל דהנה איתא הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו. פי' ע"כ המזיקים פורשין ממנו, (וכן איתא מאן דמבעית יקרא ק"ש משמע דמועיל תמיד) ע"כ י"ל דפנחס נתירא מהרהור כשנכנס להם ע"כ קרא ק"ש כי י"ל טעם שמועיל הק"ש שיש בו רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם, ממילא מרומז בה אבר קטן שיש באדם, וכן מקום המוח שמשם הזרע בא ע"כ ניצול וכאלו אחז חרב של שתי פיות, וכן קרא הוא ג"כ ק"ש שינצל, וזה ויקח רמח בידו הרמ"ח תיבות הנ"ל, ע"כ נטר הטיפה מרומז ביו"ד שנתוסף בשמו, לכן אמור וכו':

במדרש תשמרו להקריב לי במועדו, זה שאמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר הגמאיני נא כדי גמיאה, בטן רשעים תחסר זה עשו שנאמר הלעיטני נא, והוא תמוה ונעלם לכאורה ובעזרת אל ית'. דהנה איתא פתח במזבח וסיים בשלחן לומר בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליו עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, ובמה (י"ל אם לומר תורה על השלחן או נותן לעני אך שלחנו משמע זה לבד מכפר, י"ל אם משבר תאוותו וממעט באכילתו, ע"ד שאמרו רז"ל על זובח תודה יכבדנני, כל הזובח יצרו כאלו כבדו כו' נ"ל נמי כנ"ל וע"כ הוא מכפר עליו כי נקרא זבח זובח תודה, וזה י"ל כוונת המדרש תשמרו להקריב לי במועדו, זמני הוא לעולם כמו על פני שפי' בכל מקום, וקשה והאיך נקריב. לזה קאמר זה שאמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו, וזה הוא קרבן ומכפר, והאיך פי' מ"ט ע"כ זה אליעזר כדי גמיאה לבד, וע"כ מסיים ובטן רשעים תחסר זה עשו כו' שהוא אוכל יותר מן הצורך, וא"כ מי שאוכל צרכו נמי אינו רשע, ע"כ מי שממעט הוי צדיק ומכפר עליו וק"ל:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה