זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת בלק
אל מוציאו ממצרים כו', כי לא נחש י"ל הסמיכות דהנה פרשנו הפסוק שהביא בגמרא שאמר ר' חנינא אין עוד מלבדו כתיב, מדוע הביא דוקא זה הפסוק הלא יש כמה פסוקים כוותי' כי ה' הוא האלקים אין עוד וכן שמע ישראל כו'. אך הנה ראש הפסוק אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, י"ל דהנה מצוה לספר ביציאת מצרים כל ימי חיינו וכן שירת הים בכל יום וצריך טעם על זה, אך משום דאיתא בזוהר כי בסיפור נסים מתעוררים עוד נסים, וכן פרשנו בפר' וארא ולמען תספר באזני בנך כו' וידעתם כי אני ה'. היה לו לכתוב וידעו ויהיה קאי אבנך ובן בנך, אך י"ל הפירוש ע"י הסיפור תעורר עוד נסים, כי אורייתא וקב"ה כולא חד, וקב"ה צמצם אורו באותיות התורה והוא לשין אות לו ית'. ובאותיות של הנסים הוא מפתח לנסים וגאולות ותשועות, כי אמת יש לו רגלים לילך ולבא עוד תמיד השער והתשועה ההוא, משא"כ שקר אין לו רגלים ע"כ לא תקום פעמים צרה, וכן נמי משום שהרג את הנקבה וכו' שלא יעשו פירו' שלא יטשטשו עלמא, וידוע שפירשו על הסט"א ע"כ כיון שפעלו שום פעם כבר בטלו ונטל כוחם מניצוץ הקדושה, ולא תקום פעמים צרה משא"כ האמת והקדושה הוא מקור נבוע שאין לו סוף, וזה עי"ד הסיפור גם אתם וידעתם כי אני ה'. כי תעוררו בזה נסים מחדש כיציאת מצרים והנה ידוע שעיקר הכח של מצרים היה בכושיף שקשרו את ישראל שלא יצאו משם לעולם כידוע בזוהר. והקב"ה התיר כל הקשרים שלהם ובלבל כולם והוציאנו משם ביד חזקה כו', וזה הוא שער לבטל כל מיני כשוף שלא ישלוט בישראל כלל עוד, וזה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, כי שורש הכשוף הוא משם אלקים ע"כ הביא זה הפסוק, וזה אל מוציאם ממצרים כו' כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כו' וק"ל:
שם הפסוק שני כוותי' אל מוציאם ממצרים כו' יאכל גוים צריו כו'. י"ל נמי כן כי נפתח השער לגאולה ולהכניע העובדי כוכבים, וזה יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם, פי' יוציא מעובדי גלולים הניצוצות לשון עצם השמים, וחציו ימחץ. לשון חלוקי פי' הפירוד שבהם יפריד על ידי שיגרם הניצוץ מהם, וזה הוא בזמן השלוה, כרע שכב, פי' אפי' בזמן הגלות אעפ"כ כארי וכלביא כי מלכותו בכל משלה, מי יקימנו אח"כ יהיה הגאולה מעולם הנקרא מי הוא התשובה הבא מבינה, כמו שכתוב ולבבו יבין ושב ורפא לו, ובינה נקרא מי גימט' נ' שערי בינה, וי"ל עוד כי כולם בחכמה עשית, וא"כ החכמה היא ראש להיות הכל מרומז ביו"ד של הוי' ב"ה, ואיתא הבן בחכמה וחכם בבינה כי חכם מבין מדעתו, ע"כ הבינה מקבל מחכמה, וידוע כי מקבל בדלת מרומז כי הוא עני בזה שאין לו ודל הוא, וידוע כי שם הוא קדושה עליונה ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה מרומז במ"ם ויו"ד דחכמה הוא מי, וזה מי יקימנו ואז מברכיך ברוך בהגאולה, ואורריך ארור כי קודם יהיה הגאולה והתשועה לישראל ולמברכיהם, ואח"כ ידונו את כל המצערים אותנו, וזה אורריך ארוך:
מי לא ייראך מלך כו'. י"ל בעזרתו ית' הכל דהנה יש מי שמתאוה חמוד ליראתו ית'. ויש שהוא ביראתו ית' ומתאו' לאהבתו ית'. והנה זה הוא מושל בכל בעזרתו ית'. וכן אמר דוד המע"ה אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי כו' בזאת אני בוטח, קאמר בזאת ואיני יודע במה אך קאי אלמעלה שאמר לא יירא לבי שמי שיש לו יראתו ית' אינו מתירא משום דבר שבעולם, וזה בזאת אני בוטח במה שלא יירא לבי משום מחנה, כי זה בא מפני שיש לו יראת שמים, בזאת אני בוטח שאנצל מכל מלחמה, וזאת קאי איראה דהנה שורש יראת שמים משם אדני שהוא ית' אדון הכל בא יראה ממנו ית'. וזה הוא מלכות שמים שהוא אדון על הכל ומושל בכל, ומי שהוא ירא שמים דבוק באותו השם והוא אדון על הכל, וזה מי לא ייראך, פי' שאינו לזה מצפה שיוראך כי הוא ירא כ"א מצפה שיאהבך, הוא מלך הגוים כי לך יאתה, זה שימשול הצדיק ומפרש האיך הוא בא לזה עי"ד היראה. וקאמר כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, פי' שרשם הוא ממקום שראוי עליו לומר אין כמוך פי' מעולם הפירוד שראוי לומר עליו אין כמוך והוא תחת מלכות שמים ע"כ הדבוק במלכות שמים ואדנותו ית' מושל על כולם ודו"ק:
במדרש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו פרדס שיש לו שומר אין אדם יכול להזיקו ישן לו אדם יכול להזיקו משא"כ אלו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, בעזרתו ית' פרשנו האיך מרומז זה בהפסוק הזה, דהנה כתיב וזל מום מדליו, י"ל דאיתא בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא, וידוע בהזוהר כי קאי אמזל עליון שהתורה תלוי בו, כמו שאמרו רז"ל הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל ודאי לא קאי על המזלות תחתונים, כי הכל נברא עי"ד התורה, והנה יש חסד עולם כמו שכתוב ובחסד עולם רחמתיך, ויש חסד תמידי כמו שכתוב וחסדי מאתך לא ימוש, כי רצונו ית' להטיב תמיד ומצפה לזה כביכול (שנטיבו המעשים להטיב לה בחסד עולם, וממשיך מרצון זה לחסד עולם), וזה הרצון להטיב מקרי נוצר חסד שנוצר ומצפה לעשות חסד, ואי משום חטאים מנקה לשבים, וזה נקרא מזל שמאותו מקור ורצון, ואותיות צנור שמרומז הכל בנוצר חסד נוזל תמיד שפע הצריך לקיום עולם הוא בנו חיי ומזוני אע"פ שאינם כדאי, וזה לא בזכותא תליא אלא במזלא ומי שיכול להמשיך משם ימשוך על הכל השם, וזה הוא בעל תשובה השב תמיד, כי מנקה לשבים ומשפיע חסד מנוצר וצנור ומקור החסד, וכן עתים מסוגלים כמו שבת מנחה ובסעודה שלישית (וכן נמי בכל סעודה) וכן עי"ד צדקה וכיוצא בו, וכן שמעתי משם הרב איש האלקים מוה' דוב בער מראוונא שנוצר חסד מרומז וקאי טל המקור למשל הטבע להטיב) והנה איתא חזרו וקבלו בימי מרדכי קיומו מה שקבלו כבר, וזה היה מאהבת הנס, וזה י"ל וזל מים ימשיך חסדים התלוים ממזל וזה יזל מים מדליו מפני דליו כדי שעי"ז יהי' עליה לו ית' מאהבת הנס לשון הדלה עלי' את הגפן וזה י"ל כוונת המדרש דהנה המזל הנ"ל נקרא עינא פקיחא דלא ניים ונטור תדירא, דהנה הקב"ה חפץ חסד הוא ובאור פנו מלך חיים, וכל הנ"ל נקראים חיים כמו שפירשנו במקום אחר, כמו חי חי יודוך כמוני אב לבנים וכיוצא בזה והנה השגחתו ת' הוא השפעה כי חפץ חסד הוא, וההיפוך נקרא כביכול הסתר פנים, (והנה מחסד עולם יש ג"כ מדה"ד נקרא כביכול שינה) משא"כ במקור החסד נקרא עינא פקיחא דלא ניים ותמיד משגיח ומשפוט, וזה נוצר חסד נוצר ומצפה לעשות חסד, (ומי שיודע יכול להמשיך משם), וכן עי"ד אחדות נמשך משם, כי אחד גימט' י"ג מכילין דרחמי מרומז בהנ"ל כידוע, וכן לכל ישראל הנקרא עם אחד), ונבא לכוונת המדרש שפי' הלשון תרועת מלך בו כיון שאמר ה' אלקיו עמו, ומפרש לשון רצון ורעותא, וזה אומר הנה לא ינום ולא יישן עינא פקיחא הוא תרועת מלך רצון המלך להטיב הוא נוצר חסד שנוצר ומצפה לעשות חסד ודוק:
עוד פירשנו על ותרועת מלך בו, כמו דאיתא פלגי מים לב מלך ביד ה' כו'. וזה ותרועת מלך רצון מלך בו תלוי כי בידו הוא: