זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת משפטים
הנה כתיב חוקיו ומשפטיו לישראל כו'. י"ל חוקיו נקראים יראת שמים, שעי"ד היראה עושה לו האדם חוק וגבול מה לעשות ומה שלא לעשות, וגם שאינו מרגיש טעם ע"כ נקרא חוקים לשון חוק וגבול, ולשון חקיקה שמצמצם עצמו מעניניו בשביל יראת הבורא ב"ה, משא"כ אהבה נקרא משפט שיש לו טעם בהעבדות שלו, והנה בעובדי כוכבים גם אם יזדמן חסיד עובד כוכבים, הוא מיראה לבד, וכמו גם באיוב כתיב ירא אלקים, ודוק ותשכח, וזה חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, אפי' יש להם לפעם חוק ומשפטים בל ידעום, וזה י"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עובדי כוכבים, וזה י"ל כשלחן ערוך ומוכן לאכול פי' להיות טעם בעבדות:
דהנה כתיב מגיד דבריו ליעקב כו' לא עשה כן לכל גוי כו', קשה יכתוב בקיצור לא עשה זה לכל גוי ולמה עוד ומשפטים בל ידעום הלא קאי על הכל לא עשה כן לכל גוי ומהסוף משמע רק משפטים בל ידעום, גם הלשון כן היה לכתוב זה, אך בקיצור דהנה כתיב כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, ידוע פי' רז"ל, וי"ל עוד דהנה יש מדרגה לעבוד את ה' ית' ביראה וזה שוה לכל נפש גם בעובדי כוכבים אפשר כן, וזה כתיב והאלקים עשה שייראו מלפניו, כולל כל העשי', וזה מלך אלקים על גוים, אך אעפ"כ אות יראה ואית וראה, ודאי עובד כוכבים אינו יכול להשיג יראה עליונה כ"א יראה תחתונה, והנה מי שהוא במדרגה קטנה די לו היראה, משא"כ לצדיקים ראוים טוב לעבוד באהבה, וזה י"ל כה תאמר לבית יעקב, כה הוא יראה, כה י"ל עוד כ"ה אתון דיחודא הוא אמונה והיראה אחת היא, ותגיד הוא אהבה לשון אגדה, וזה לבני ישראל והנה היראה נקרא דבור לשון קשה, ואהבה נקרא משפט כמו משפט בטעם הדבר, כי יש לו טעם בעבדות ויש עוד כי צריך צדיק להמשיך שפע להעולם נקרא חק כמו הטריפני לחם חוקי ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה וזה י"ל מגיד דבריו ליעקב, היראה שלו היא יראה עליונה וזה דבריו ליעקב משא"כ לישראל נותן חוקיו כח להמשיך שפע וגם משפטיו הוא אהבה וזה עון משפט, פרשו ז"ל על אברהם ולזה אומר לא עשה כן לכל גוי. פי' הגם שגם בעובדי כוכבים אפשר להיות להם יראה, לא כן הוא כמו לישראל כנ"ל כי אין להם כ"א יראה תחתונה ומשפטים בל ידעום כלל, וזה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עובדי כוכבים:
במדרש לא תהיה לו כנושה, הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, עד היכן עד עבד לוה לאיש מלוה כביכול, י"ל דיש דקדוק לו הוא מיותר ע"כ פי' הה"ד מלוה ה' חונן דל, פי' להעני לא תהיה כנושה. משא"כ לה' כביכול, כי הוא חפץ חסד רוצה בזה להיות אדם תקיף בדעתו להתפלל ולבטל גזירות ולהמשיך רחמים, וזה לא תהיה לו כנושה, משא"כ להקב"ה כביכול כנ"ל:
ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי כו'. דהנה איתא נ"ל בספר שבט מוסר, לומר האדם בפה מלא קודם עניני עולם הזה כמו אכילה ושתיה וכדומה לו לומר בפה מלא הריני מוכן לאכול להיות לי כח לרצון אל ולקיים מצותו שצוונו השמר לך ושמור נפשך מאד ואכלת ושבעת כו' וכיוצא בזה וכן בשאר עניני גשמיות, וכמו שאיתא בחובת הלבבות, וכן כשנוסע לסחורה יאמר בפה מלא הריני נוסע לסחורה להיות לו ממון לכבוד השי"ת לשלם שכר לימוד בני, להיות בנו תלמודי חכמים עוסקים בתורה ובמצות לשם שמים וכן להשיא בנותי לת"ח. ולכבד את השבת וליתן צדקות ומעשר וכיוצא בזה, ובזה מקשר עסקיו בו ית' והגם שבא אח"כ הנאות גשמיות זה רק במחשבה והעיקר היה במחשבה ודבור וכן הכל הולך אחר המתחיל, ויש לו עי"ד זה עזר וסיוע להיות כוונתו לשמים ושלא תבטל אותו הנהגותו מדבקותו ית'. וזה י"ל ראשית בכורי אדמתך פי' הראשית הוא המחשבה בכורי הוא דבור י"ל שבא מחשבתו לגמר אדמתך של הגשמיות תביא בית ה' אלקיך, אך כשהוא עוסק בתורה ותפלה לא יסמוך על זה לבד כ"א גם בשעת מעשה תהיה לו דחילו ורחימו והנה המחשבה שהוא חושב להתנהג לקראת אם ושורש של התנהגות, ואם היה סומך בתורה ותפלה על המחשבה ראשונה ודבוריו שאמר לשם יחיד גומר הדבר בזה, והגמר נקרא בישול כמו בישול התבואה, וזה לא תבשל גדי הוא לשון הגדה שיגיד הן תורה הן תפלה לא תגמור בחלב אמו של השורש שחשב ואמר קודם למה מתנהג כן בחלב לשון חלב ומיטב וכן פשוט כ"א בשעת מעשה נמי יחשוב לשמים ודחילו ורחימו כמו למשל ולד שנגמל ואינו צריך לחלב אמו כ"א אוכל לבדו ודו"ק. ועיין לקמן בעזרת הש"י בפ' תשא על פסוק זה שכתוב שם נמי עוד פי. ועוד איני זוכר כראוי:
את חג המצות תשמור. י"ל דאי' אין קשה כמחלוקת ואפי' לדבר מצוה אין להתקוטט וזה את חג המצית תשמור. לשון ריב ומצה וחג לשון יחוגו לחגא וי"ל עוד דהנה איתא בכתבי האריז"ל הנזהר ממשהו חמץ מובטח שלא יחטא. ודאי יש בחירה כ"א מיירי באדם שאינו רוצה ליחטא הוא לו לתועלת, וזה י"ל את חג המצות תשמור כל השנה מליחטא: