זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת יתרו
נשאלתי למה כפל הפסוק טעם שמות בני משה. י"ל דהנה איתא שיתרו התנה עם משה להקנות לו בן ראשון לע"ג. ידוע פי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל אך לפי פשוטו י"ל שע"כ קרא שם הראשון גרשון והשני אליעזר ולכאורה להיפך היה ראוי, כי קודם לפרסם הנס שהצילו מחרב פרעה אך י"ל שזה התנצלות על שהסכים לתנאו, אמר גר הייתי כו' ולא היה לו ברירה, כי לא רצה ליתן לו אשה, וכמו שאמר ישעי' לחזקי' בהדי כבשי דרחמנא כו' וכן כאן נמי כן אך אעפ"כ וצא ממנו יהונתן כידוע ומשה י"ל השיג זה והתנצל עצמו בשמו גרשון כנ"ל ואח"כ הזכיר הנס והנה ידוע שכשל עוזר ונפל עזור אם יתרו שב להתגייר לא יזיק תנאו שבא ממנו ואין להקשות למה חטא יהונתן הואיל שלא היה כוונתו כ"א לפנים ובשביל ממון ואם לא היה שב יתרו היה חלילה כמה רשעים. וזה י"ל שיתרו שלח שישתדל משה עמו בכל התאמצות לגיורו וכמו שאמר צא בגין אשתך ואם לאו בגינה צא בגין שני בניה, י"ל כן דהנה היה לו בת עובד כוכבים ואם ישיב תהיה בת יהודי ואם אינו רוצה לדור עמה כאשר באמת צא בגין שני בני' כ"א היא בת יהודי למפרע בנים טובים יותר וכן י"ל נמי שהזכירו שמות בניו כן שיזכור תנאו ויראה לגיירו כראוי מהרה ויהיה בנו ויוצאי חלציו טובים כנ"ל, והנה ידוע שבבן השני יש בו משורש בן הראשון וכן כולם, שע"כ מרבינן מכבד את אביך כו' לרבות אחיך הגדול וזה הזכיר שם השני כנ"ל להזכיר התנאי ושתהי' טוב להשני ג"כ:
מדרש ומשה עלה אל האלהים. משה עלה בענן וירד בענן וזכות אבות עולה ויורדת עמו, אינו מובן לכאורה, ובעזרת אל ית' נתפרש דהנה כתיב ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך כו'. זה ויהי אלקים עמך אינו מובן כלל בפשיטות, ופי' רש"י ידוע וזה כתיב אח"כ וצוך אלקים משא"כ כאן הוא לשון אחר ומיותר ואינו מובן על זה ונראה דהנה פרשנו על פסוק והשתו' כדת אין אונס כי כן יסד המלך כו'. י"ל היסוד של רצונו ית' לקיים את התורה ולא לעבור שלא להכשל הוא להיות נכנע ואז ה' אתו כי את דכא ושפל רוח, וממילא אינו יכול היצה"ר והסט"א לגשת אליו וזה והשתו' כדת לשון אבן שתי' ממנו הושתת עולם לשון השתות ושת' ממנו הושתת עולם וזה והשתי' היסוד, כדת. לקיים את התורה, און אונס, פי' צריך לאנס עצמו להשיג מדרגת אין, וזה אשא עיני אל ההרים, הוא כמה מיני יצה"ר הנקרא הר וקאמר מאין הוא כניעה יבוא עזרי כיצד קאמר עזרי מעם ה' כו' כי עי"ד זה אנו עם ה' וקאמר טעם כי כן יסד המלך ב"ה על כל רב ביתו וכמו שאיתא בזוהר שלח רב מתיבתא אמר) מאן דזעיר הוא פי' בעצמו הוא זעיר ושפל בעיניו, וכמו שאיתא גם בגמרא עולם הפוך ראיתי. וקאמר אנן כי דחשיבי כאן כן גם שם משום שהגם שהיו חשובים הלא בעצמם ובדעתם היו זעירים ושפלים וזה כי כן וסד המלך על כל רב ביתו להיות רב בביתו כנ"ל ופי' עוד טעם לעשות כרצון איש ואיש דהנה הצדיק צריך להמשיך שפע להעולם והנה אם בדעתו הוא שפל ונכנע, ממשיך כן לפי ערכו ג"כ לשפלים וכן לגדולים כמו שהוא עי"ד זה גדול וזה חפץ הבורא להטיב יותר מה שאפשר כי חפץ חסד הוא, וזה לעשות כרצון איש ואיש, וזה י"ל גם כאן שמע בקולי כו'. דודאי יתרו היה חכם וידע ערכו, שהוא היה קודם כומר לע"ג, וכן איתא חותן משה תלה הגדולה במשה האיך יהיה משה ציית לו ע"כ אמר שמע בקולי איעצך תרויח עי"ד זה ויהי אלקים עמך עי"ד שתתנהג בשפלות כנ"ל, וזה י"ל המדרש דהנה איתא הוי קבל וקים לשון חשוך וכן ענן י"ל כן לשון חשוך ושפל, והיה קשה להמדרש יכתוב ויעל משה אל האלהים כמו שכתוב ויסעו ויחנו ויחן לזה פי' משה עלה בענן פי' בהכנעה וגם הירידה שכבר היה אצל אלקים וזה כתוב ומשה בשביל שהיה משה עניו מכל האדם עלה אל האלקים, וקשה האיך אפשר להיות שפל בעיניו, הלא מדוע היה לו מדרגה זו לעלות אל האלקים, לזה אמר זכות אבות עולה ויורדת עמו כי היה תולה בזכות אבות, לא מצד זכות (נ' שצ"ל זכותו] אבות וק"ל: