אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת בשלח

פרשת בא

הנה י"ל הצדיק נקרא פרעה על שהוא מגלה כבוד שמים בתפלתו שפועל נסים נגלים לשון פרוע הוא כו'. והנה הצדיק מחזיר למוטב את העולם ומקרבם לו ית'. וזה י"ל ויהי בשלח פרעה את העם ולא נהגם במדת הדין, וזה ולא נחם אלקים כמו באלקים, רק האיך מנהיגם דרך ארץ פלישתים, לשון מבוי מפולש להם דרך הארציות להיות להם כל טוב, כי קרוב הוא דרך זה להיותם טוב לה' ית'. כי אמר אלקים פן ינחם העם, פי' (אם) שמא ינחם העם במדת הדין בראותם מלחמה הוא הנסיון מלחמת היצה"ר. ושבו מצרימה, ומה עושה במדת הדין משם ממשיך פרנסה ועושר להעולם. כי שלחן בצפון ומצפון זהב יאתה, וזה ויסב אלקים את העם לשון הסבה כדאיתא בבעל הטורים, דרך המדבר ים סוף פרשנו בספר הראשון נ"ל איתא קאי על המזל שתלוים בה בני חיי ומזוני דלא בזכותא כי הגם שאינו כדאי לנס יכולים להמשיך לו מהמזל דברים הללו בענינים מסוגלים בזכות צדקה, וכן נמי רק בתפלה וים סוף נקרא הדיבור שכל רצונו בא לדיבור פה ומעשיו והכל אחד כי גם הדיבור נקרא מעשה כמו שאמרו רז"ל עקימת שפתיו הוה מעשה, וכן שמעתי מהרב המגיד מראוונא ר"ב ז"ל כי במלך הדיבור שלו הוה מעשה כי הוא אינו עושה בידים רק מצוה ונעשה כן, והנה ה' מוצאות הפה וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה, ה' פ' יוד גימ' ים, סוף, לשון סוף כי הדיבור הוא סוף המדרגות שכל הנחלים הולכים אל הים כל המדות הטוב והתפשטות הרצון הטוב להטיב ויש עוד ים החכמה ים של שלמה הוא הבינה במחשבה, כי מה שעלה ברצונו להתנהג מבין בחכמתו ומחשב כן והמחשבה ג"כ הוא באותיות רוחניות מאוד כן ראיתי מהרב הנ"ל על פום ממלל רברבן אותיות גדולות כי רוחניות גדול יותר הרבה מאוד מאין רוחניות כ"כ ע"כ נקרא ים של שלמה כי במחשבה הוא אחדות גמור ושלום הכל משא"כ בדיבור נקראים האותיות בפירוש וע"כ היה שלשים אמה על שחב"ד הוא אחדות וכל א' כלול מעשרה ועוד טעם ורוחב עשרה כי הכל אחדות, וע"כ ים הנ"ל נקרא ים סוף ממשיך לשם מהמדבר הוא המזל שהוא הפקר גם שבזכות אינו כדאי, ע"כ נקרא מדבר, וחמושים, פי' אם הם מזוינים נגד מלחמת היצה"ר הנ"ל שיש להם כל טוב עלו בני ישראל כו':

כתיב כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלקינו כו'. י"ל דהנה כתיב אם אב אני אי' כבודי ואם אדונים אני אי' מוראי, כי העובד מאהבה נקרא בן שמכבד את אביו כמו שפירשו רז"ל על שכתוב בכבוד אב קודם ובמורא אם קודם, כי את אמו מכבד יותר כי משדלתו בדברים אוהב אותה יותר כו'. הנה כבוד בא מאהבה ע"כ כתיב אם אב אני כו'. וכן יראה שייך בעבד כמו שכתיב אם אדונים אני אי' מוראי, וזה י"ל דהנה האדם מעורר למעלה במחשבתו הטהורה והנה ביראה הוא רחקות כמשל מי שמתירא מאדם מאוד נשמר ממנו ואינו מראה עצמו לפניו שמעורר למעלה ג"כ רחקות חלילה לא כן אדרבה מעורר רחמים וכל שפע ואהבה, וזה הנה עין ה' אל יראיו כו'. והנה הגם שעזרא ודאי עבד מאהבה נתלבש בחלוקו של ישראל. כמו שאיתא בשמואל הנביא וזה יש לומר כי עבדים אנחנו עובדים מיראה, אעפ"כ בעבודתינו לא עזבנו אלקינו העלנו ממדרגת עבדות למדרגת בן ויט עלינו חסד ולא פחד, ושנהו' לפני מלכי מדי ופרס פי' עליונים מהם וקודם להם:

ויהי בשלח פרעה כו'. דהנה איתא בספר הישר של ר"ת ז"ל, דלהבעל תשובה עושה הקב"ה נסים ונפלאות ושומע תפלתו כדי לקרבו אליו ית' שלא ישוב לכסלה חלילה ע"כ מקרבו הוא ית'. וזה ימינו פשוטה לקבל שבים, וי"ל עוד ג"כ בענין אחר משים שהבע"ת הוא לב נשבר ונדכה, כי הבא לטהר מסייעין לו והבא לשוב מתגלה וניכר לו מה שעבר ומתגלה לו גודל העבירות כדי שישוב כראוי ומשום שלא ייאש עצמו ושלא תהיה לו עצבות מראין לו מן השמים אהבה ונותן לו ית' רחמים, והנה י"ל התשובה נקרא פרעה לשין פרוע הוא כי השב נתגלה לו יותר דרכי התשובה והעבירות שעבר, וי"ל נמי היצה"ר נקרא פרעה לשון תפריעו את העם ממעשיו כי הוא מבלבל ומבטל מעשות רצונו ית'. וזה י"ל ויהי בשלח פרעה את העם, י"ל האברים מלהיות תחת היצה"ר, וכמו שפירשו ז"ל בזוהר על והיה מחניך קדוש הם רמ"ח שייפין, ולא נחם אלקי' פי' בדין כ"א דרך ארץ פלשתים להיות מפולש להם הארציות, כי קרוב הוא עי"ד זה לרצונו ית'. כי אמר אלקים פן ינחם העם אם יתנהגו עפ"י הדין הנקרא אלקים בראותם מלחמה ושבו מצרימה וכנ"ל, וגם פשוט ולא נחם אלקים לא נהגם הבורא ב"ה דרך ארץ פלשתים מרומז על הדינין כידוע מהאר"י ז"ל, כי קרוב הוא, הגם שהיה קרוב יותר עפ"י נסיון, כי אמר כו' בראותם מלחמה ושבו כו'. ויסב אלקים את העם, דהנה כתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וטוב הצפון ומה לשון צפון, וגם איתא שלחן בצפון, דהנה עולם חסד יבנה, הבורא ב"ה ברא את העולמות כדי להטיב לברואיו אך אם היה משפיע טובו ואורו בלי שום צמצום לא היה אפשר לעולמות לסבול ולא היה הכוונה בא מכח אל הפועל להשפיע ע"כ צמצם ית' אורו הגדול עי"ד בא האור בדרך היכולת לסבול ולהנות מאורו, וזה הוא הרחמים ושורש יעקב, ע"כ הוא מבחר שבאבות, והשורש הוא אברהם, והנה לפי זה הדין ג"כ לצורך חסד וטפל אל החסד ותולדת החסד וממנו נולד הרחמים, וזה ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד כו'. והנה העוקר הוא עשות רצונו ית'. ולא יהיה נהמא דכסופא וזה עיקר הטובה, אך לזה צריך מה שיצר יתב' גם היצה"ר הוא עבדות הבורא ב"ה שלא לשמוע אליו אדרבה להכניעהו תחת היצה"ט להיות לבבו נאמן לפניו, והנה לפי זה היצה"ר צורך להעיקר ע"כ שורש היצה"ט בימין הוא העיקר באדם למשל והיצה"ר שורשו בשמאל הטפל באדם, והנה מי שמשעבד היצה"ר להיצה"ט מעורר כן שיהיה הכל כהשורש להיות הדין משועבד וטפל להחסד שהוא העיקר כנ"ל, וזה טוב הצפון שפעל כן שהביא הצפון תחת הימין ממילא נמתקין הדינין עי"ד ויש לו תענוג משורש זה וכן נמי נקרא היצה"ר צפוני. והנה העיקר צורך הוא להאדם לחיות אך מפני שאי אפשר בלא מזוני צריכין נמי להם והוא טפל להחיים הוא כנ"ל ע"כ איתא שלחן בצפון. והנה בדרך זה גם עושר הוא לצורך רצונו ית' לעבוד מתוך הרחבת הלב, ולכבוד שמים, כדאיתא הנוי והעושר כו' נאה לצדיקים כו' ע"כ כתיב מצפון זהב יאתה ע"ש צפון וימין זה עיקר וזה טפל, ובדרך אפשר להמתיק הדין בשורשו שהוא טפל, להחסד, והדין הוא רק להטיב דהיינו הצמצום כנ"ל, ובדרך זה בא המן הוא מגבורות שני אותיות ראשונות ממנצפך כידוע, וזה י"ל ויסב אלקים את העם לשון הסיבו, פי' המתיק הדין הקשה והיה זן אותם עי"ד זה, וקאמר דרך המדבר ים סוף דהנה כתיב כל הנחלים הולכים אל הים, כי יש ים החכמה הוא ים של שלמה (ט"כ הוה עשרה) כי מן הנעלם דלא אתידע בא ונעתק להיות סיבה לחפוץ להתנהג במדות כמו להטיב ומהסיבה שמסבב להתנהג כן בא שבחכמתו מבין ומחשב ויודע האיך יתנהג ומה לאהוב ומה לשנוא שהוא ההיפוך מחפצו ורצונו ומה שתהיה תפארתו וינצח לזה להתנהג דוקא כן ויודה לזה ויביא המדות מכח אל הפועל המעשה להטיב ולהשפיע ולדברים טובים בענין זה וזה כל הנחלים הולכים אל הים הוא המחשבה וספר הקודם נ"ל מבואר שם מדוע גם המחשבה נקרא ים, שכפי חפצו ורצונו להתנהג כן בא למחשבתו ומבין וחושב האיך ליישר מדותיו לזה הענין והמעשים בענין זה נקרא ים סוף לשון קץ וסוף ושכל הנחלים ממדותיו באים אל הים. והנה המזל התלוים בו בני חיי ומזוני נקרא מדבר על שהוא כמו הפקר לכל הבא ומשיג משם להמשיך כי לא בזכותא תליא כ"א במזלא. ופרושו הגם שאינו כדאי עי"ד זכות, ג"כ יכול להמשיך משם כי ודאי אין הכוונה שזכות לא יועיל כי הלא מצינו זכות תולה במים המאררים וכן זכות הצדקה גורם חיי כמו שכתוב כן צדקה לחיים, וכן בכמה מקומות וכן זכות א"י מועיל לילד וכן זכות מעשר מועיל להתעשר וכן לא ראיתי צדיק נעזב יש לו פרנסה ומזוני, וזה י"ל דרך המדבר המזל כנ"ל, אל ים סוף משם הסיב והזון את העם, וחמושים עלו בני ישראל כו' דהנה ידוע הנס שכבר נעשה נקל לעוררו עוד כיון שכבר נפתח השער על זה כידוע, וכן פרשנו נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך, פי' הלא כבר עשיתי כן וגם עתה תהיה כן כוש וסבא תחתיך, וזה י"ל וחמושים פי' מזוינים עלו בני ישראל מארץ מצרים שבאותו נס הם מזוינים להנצל מכל שונא וכו' כמו אז:

ה' ילחם לכם כו', דהנה כתיב לכו לחמו בלחמי, י"ל דהנה המוכיחים הם כמו מקטרגים ושלא יעוררו שום דין לא על העם ולא עליהם האמת הוא מי שכוונתו לשמים אינו כן אדרבה אמרו רז"ל בזמן דאיכא תוכחה בעולם איכא שלום בזה נקרא כמו דין שמצער את העולם ועושה מלחמה עם היצה"ר ואם יש דין למטה אין דין למעלה ע"כ איכא שלום בעולם, זה י"ל לכו לחמו בלחמי הוא להוכיח את העולם לכבוד שמים ושתו ביין מסכתי לשון מזיגה את היין במים הוא מרומז המתקת הדין פי' יהיו נמתקין הדינין שעליכם. ועוד י"ל פשוט לכו מחיל ובאיזה דרך אומר לחמו הוא לימוד תורה תזכרו בלחמי תזכרו שהוא תורת דברי אלקים חיים כדי שתלמדו ביראה ואהבה עי"ד זה תלכו מחיל אל חיל ותקרו הולכים:

והנה י"ל כאן ה' ילחם לכם ואתם תחרישון פי' תחשבו כן כמו לב חורש וכמו שכתוב רצון יראיו יעשה כו' והמותר נשכח:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה