זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת בא
י"ל בא אל פרעה ולשון התגלות) דהנה כתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא בעונותינו, י"ל דהנה כתיב את דכא ושפל רוח, וגם איתא מי שדעתו שפלה עליו, כאלו הקרוב כל הקרבנות כולם, הנה איתא עוד המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו, וזה פרשנו דום לה' והתחולל לו. אם תדום לכבוד ה', והתחולל לו, תהי' כאילו נולדת באותו זמן, כמו קטן שנולד בלא חטא, כמו שפירשו רז"ל על בן שנה שאול במלכו כבן שנה שלא טעם טעם חטא, והנה עוד מעלה בשפלות עצמו א' שהוא מעביר על מדותיו כנ"ל, ועוד שעו"ד שהוא שפל בעיניו ומחזיק עצמו גרוע מרשעים, וה' יתברך אתו כי הוא את דכא, מושך לפי דעתו הקדושה גם דרך הרשעים ממילא חוזרים בתשובה כי רצון יראיו יעשה וזה י"ל והוא מחילל מפשעינו בשביל פשעינו מוכרח להיות שפל בדעתו ומעביר על מדותיו הגם שאין מזדמן לו כן מחשבה טיבה הקב"ה מצרפה למעשה, וזה מחולל לשון והתחולל לו כנ"ל, כמו שרה תחיללכם וזה צריך בשביל פשעינו להמשיך קדושה לעורר בתשובה, מדוכא בעונותינו עונות הם קטנים מפשעים אין צריך שפל בדעתו כל כך, ודי אם מדוכא, פי' דכא בדעתו בשביל עונותינו להחזיר בתשובה, ואיני זוכר עוד, והנה י"ל בא אל פרעה, אמר להצדיק בא אל החכמה ובינה להיות מגולה לפניך דרך ה' להשיג הצדיק רוח חכמה. לידע האיך להתנהג וכתיב הטעם למה הוצרך לומר כן, כי אני הכבדתי את לבו כו' להשיג במהרה על נכון תיכף האיך להתנהג, למען שיתי אותותו אלה בקרבו פי' במה שמקרב עצמו הצדיק אל השי"ת והעולם מתקרבים אל הצדיק, הגם שכבד הדבר שהכביד את לבם, והוא מתקרב אל השי"ת, והם מתקרבים אליו, יכול לעשות אותות ומופתים, וכן י"ל ה' אמר להצדיק בא אל פרעה, התגלות שיתגלה להעולם בנסים ונפלאות ושפע שממשיך ממנו יתברך להעולם, ואמר טעם כי אני הכבדתי כו' ואפילו כן מתקרב אל ה' ועבדיו שנעשים עבדים לה' על ידו. וזה עבדיו מתקרבים הגם שהכבדתי כו' יכול הקב"ה לעשות על ידו אותות בזכות קרבו כנ"ל וקרבם על ידו:
ולמען תספר פרשנו כי הנה שמעתי מהרב המגיד מזלאטשוב שיחיה שבאותיות של רפואה יש החיות של רפואה כי כל התורה הוא שמותיו ית'. והתורה הוא אותיות, וכן כיוצא בזה, וזה למען תספר כי' וידעתם עי"ד זה אתם נמי כו אני ה' כי יתמשכו עי"ד הסיפור בהאותיות שורש של גאולה והצלה ורכוש ונסים ונפלאות. וזה וידעתם כי אני ה':
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כו', י"ל דהנה כתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס י"ל דהנה יש צדיק שעובד את הש"י בדרגא דיראה, ויש שיוצא ממדרגה זאת ובא לאהבתו ית'. והנה באהבה כתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ושמעתי הפי' אפילו נוטל נפשך ממש, וזה כל מעשיך יהיו לש"ש, וזה בכל דרכיך דעהו אפי' לדבר עבירה, פי' שהנה יש אדם בשביל יראת חטאו תמיד אין לו שום אהבה, כי תמיד דואג ומתפחד אולי חוטא בזה, והנה זה צריך לפעמים משא"כ כשאפשר לעבוד באהבה יותר טוב הרבה, כי זה עיקר רצונו וזה לית פולחנא קמי קוב"ה אלא רחימא וכן איתא כל מה שברא בעולמו לא ברא אלא לקילוסו וזה א"א בלא אהבה, ואם מזכיר אותו היצה"ר באהבתו שום עבירה קטנה או גדולה להפחידו ולבטלו מאהבה יחשוב כן הלא אוהב בכל נפשך אפילו נוטל האהבה את נפשו ולא יבטל בשביל זה ובאמת אפילו עבירה לשמה גדולה. אכן טוב מזה ומזה מי שמשיג חכמה מאהבה בא אל החכמה כנ"ל בפרשת וארא, ובאותה פרשה זה עובד מאהבה ויודע איך להתנהג, וקרוב לזה ראיתי כתוב בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כו' דהנה יש עובד מאהבה ויש מיראה והנה הנביאים יש היו מסתכלים כלפי מעלה באיזה ענין לעבדו יתברך אם בא להם יראתו עבדו אז ביראה ופחד ואם אהבתו באהבה אך לא היראת חטא כ"א הפחד וזה כמו למשל העבד החדש שאינו יודע עוד עבדות ורצון רבו ורואה בידי רבו במה שהוא עוסק ועושה ודאי זה חפצו, גם העבד שרוצה לעשות רצון רבו לבד ואין כוונתו לפרס נמי עושה כן עד שיודע ממילא מה לעשות והאיך להתנהג לרצון רבו, וזה הנה כעיני עבדים אל יד כו' וכן שפחה אל יד גברתה כו' והמשל הוא על האהבה ויראה שנקראים ידים שבהם נושאים ונותנים תענוג להבורא ב"ה ולוקחים ממנו כל השפע, עד שיחננו פי' יזכנו לחכמתו שנדע האיך לעבוד, נמצא מהוראת חטא זוכה לאהבה, שלא לחוש כ"א לעשות רצונו ות' ורצונו הוא אהבה לו יתברך כנ"ל. וזה אפילו נוטל את נפשך שאין כוונתו לגמול. או להנצל מגיהנם כ"א לרצונו ית', וזה י"ל דהנה הראשון הוא היראה זה השער כו' וכן פרשנו בזאת יבא אהרן עי"ד היראה ובא מדרגת האהבה נקרא אהרן הכהן שושבינא דמטרוניתא, כי באהבה מתקשרים העולמות וכנ"י בה' ית' ומזה אל הקודש היא חכמה כנ"ל, וזה י"ל ויבן ערי מסכנות הוא אוצרות לפרעה הוא החכמה שנקרא פרעה כנ"ל על שמגלה לאדם דרך ילכו בה, שיש לו שכל האיך להתנהג בעבודתו ית' וזה נמי ממסכנות, שעודד קדושתו ית' לאדם נעשה עני ושפל בדעתו שמשיג שהוא אין נגדו ואינו יוצא ידי חובתו כלל, וכן לשון אוצרו, כדאיתא במסכת שבת ערבת בהן קב חומטין, אמר לא אמר מוטב שלא העלת שאין מתקיימת התורה ומצות בלא יראה לפחות ואהבה יותר טוב, וגם איתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא. ע"כ נקרא היראה ואהבה מסכנות לפרעה כו' את פיתום, י"ל קאי אוראה פי של התם התמימות כמו ויעקב איש תם כי היראה הוא התחלה כמו פי האדם הוא התחלה להבין שכלו וחפצו וענינו, ורעמסס י"ל הוא האהבה לשון מתרוסס כמו שאמרו רז"ל שעו"ד האהבה הגדולה אינו חושש עניני הגוף וכמעט מבטל עצמו ממציאות. ועובד בכח גדול, הגם שעזר אל שאינו מזיק לו כ"א לפי חפצו ותאותו לו יתברך מתרוסס וזה י"ל גם כאן ויסעו בני ישראל מרעמסס, היא האהבה, סוכותה לשון סוכין ביפי' היא החכמה כנ"ל כמה וכמה פעמים שעי"ד האהבה פותח הבורא ב"ה לאדם שערי חכמה. ולהנחיל אוהבי יש היא החכמה יש מאין כמו והחכמה מאין תמצא וכנ"ל:
וזה י"ל כשש מאות אלף ר"ל פי' הצדיק הנ"ל הוא שקול כשש מאות כו'. הם הגברים לבד מטף, כמו שאיתא במשה רבינו ע"ה ששקול ככל ישראל, ודאי גם כהטף:
שם ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, י"ל הנה איתא הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לה אלקטנו מותר, כשאחזור אלקטנו, אם הוסיף מאתים אסור י"ל דהנה איתא לעיל שעיקר רצונו יתברך מאתנו אהבתו בלבנו, ולקלס לפניו ית' וזה הוא באהבתו ודאי, אך גם וראה צריך לאדם לפעמי' כשאינו במדרגה העליונה כנ"ל נ"ל בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל, על אף ודי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, והנה מהאהבה הוא התלהבות לו ית' ופשוט האהבה הוא דבוקות בו ותברך כמו מי שאוהב דבר הוא חושב אותו דבר והוא תקוע בלבו, מכ"ש ברוחניות הוא בלבו מקושר באותו רוחניות, וכן אהבה גימט' אחד, וזה י"ל הרואה ירק בכרם, כי כרם נקרא הדבקות בו ית'. כמו שכתוב שמוני נוטרה כו' כרמי שלי לא נטרתי, וכן פשוט כי בכרם יש יין המשומר בענביו הוא מעוה"ב מעין זיו השכינה, וידוע שבת הוא א' מס' מעוה"ב וכן עוד דהנה נקרא יין המשומר בענביו, למשל יין מביא שמחה לאדם אם שותה במדה הראוי' ויין טוב בוער בלב האדם, כן המשל על הדביקות והתלהבות להבורא ב"ה, וזה בא מאהבה בא התלהבות ותבערה בלב האדם לו ית'. ע"כ הוא נקרא כרם, וירק י"ל נקרא הוראת חטא שממנה בא עצבות, אם הוא בתמידות בלא אהבה, ומעצבות בא לידי קרי, אך היראה בעצמה אינה עצבות ע"כ רק אותיות של קרי הוא ירק, וכן היראה הוא שלא יחטא וקרוב הוא לפרס לש"י עולמות, ע"כ גימט' ש"י, י"ל וזה הרואה ירק בכרם, כשהוא בדבקות בא לו יראה שמזכיר אותו החטאים ושפלותו, וזה גורם לו בלבול מדבקות, כי מזכיר אותו שאינו ראוי לשבחו ית'. וכן בתורה כמו שכתוב ולרשע אמר אלקים כו'. וכן איתא בהאר"י ז"ל שבעוד שלא שב נותן חלילה כח במ"ט לסט"א ר"ל, ובאמת בעזיבת חטא די לזה ואח"כ כשתהיה אפשר לו יתקן יותר בוידוי וחרטה בפירוש ובסיגוף אם תהי' אפשר לו, וכן פרשנו ומודה ועוזב ירוחם לשון דרחים רבנן, פי' אפשר שיבא לאהבתו ית' אם מודה ועוזב, כי מקובל עבדות שלו והוא רצוי, אך אח"כ יעשה מה שלבו חפץ בתשובה, וכן שמעתי מספר בשם הרב ר' ישראל בע"ש ז"ל, וזה הרואה כו' ואמר כשאגיע לה פי' אח"כ שלא יהיה בדבקות יזכור אותה יראה שלו שמזכירו מותר, פי' אינו מזיק לו היראה לבטלה מהדבקות, כשאחזור אלקטנו, פי' רוצה תיכף לשוב בתשובה ולחזור מחטאיו וללקוט את היראה כנ"ל, אם הוסיף מאתים אסור, פי' אם שהה כ"כ ועשה פעולה בה והוסיף מאתים, פי' שנתדבק בהבורא ב"ה באותה היראה וזה נקרא הוסיף מאתים, כי עושה יחוד מתתא לעילא בעשר ספירות שכלולים יחד, א' מא' הוה מאה, ועילא לתתא מאה הוה מאתים, כי ממשיך שפט מ"נ ומ"ד בה אסור בה, פי' קשור בה קשה לו הדבקות כי בלבלה אותה המחשבה הנ"ל משא"כ אם לא שהה בה כ"א במהרה מודה ועוזב ירוחם יכול להיות לו הדבקות כנ"ל, וזה י"ל ושמרת את החוקה הזאת למועדה כו'. דהנה היראה נקרא חוקה וכן כתיב זאת חקת התורה לשון חק וגבול שלא יעבור משא"כ באהבתו יתברך פעמים אינו חושש כ"כ בחשש חטא כנ"ל שלא להתבלבלו מאהבתו ודבקותו יתברך, וגם הוא התפשט' ומסירת כל אשר לו לו ית'. ומתנהג יותר מכחו לו ית' בלי חק והיראה נקראת זאת שהוא (נקראת) נראה שאינו עובר משא"כ אהבה הוא בלב ואינו ניכר במעשיו אם מדקדק הוא במצות כי עיקר הוא בלב אהבתו, והנה על שיראה אינה העיקר נקראת נוקבא וזאת נקראת וזה י"ל זאת חקת התורה כנ"ל, וזה י"ל ושמרת את החוקה הזאת למועדה, פי' לזמנה המיוחדת בעת שאין האדם בדבקות והתלהבות והשגתו ית' שאין שיעור לחכמתו, וזה למועדה מימים ימימה, כי אהבתו נקראת יום כנ"ל. נשכח העוד:
גליון (וזה) י"ל מימים הוא כשנסתלק ממנו יזהר ביראה עי"ד זה יבא לאהבה גדולה יותר, וזה ימימה כי תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה' בסופה, ולזכרון בין עיניך, פירושו על התפילין של ראש, שהוא מוחין של אהבה כמו שפרשנו, ונ"ל שכתבתי כבר במקום אחר, והאהבה מביא זכירה את הבורא ב"ה, וזה למען תהיה תורת ה' בפיך כי ע"י זכירה תהיה כל דבורך תורת ה'. כמו ששמעתי ממורי שיחיה, ודברת בם שיהיה השיחות חולין הכל דברי תורה, וזה עי"ד אהבת הבורא ב"ה, וזה כי ביד חזקה הוציאך כו'. וזה מעורר האהבה, ובשביל שהעובדי כוכבים גם הטובים אין להם כ"א יראה ולא אהבה וסימן גר צדק ע"כ וראו כל עמי כו' ויראו ממך אלו תפילין שבראש ע"כ היה כתוב על הגליון כ"י הקדוש:
ויאפו את הבצק אשר הוציאו כו'. הנה איתא בצקות של נכרים אדם ממלא כרסו מהם בפסח ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, דהנה כתיב טרף נתן ליראיו וזכור לעולם בריתו, כו הנה כתיב ובגוים לא יתחשב, ידוע הפירוש רש"י ז"ל, כשישראל שמחים והם בשלוה, הם לבדם ויש להם העיקר וכשעובדי כוכבים יש להם שלוה אוכלים ישראל עמהם, ובגוים לא יתחשב להם להחזיר אח"כ, וזה טרף נתן ליראיו, שהוא ית' טורף מן העובדי כוכבים ליראיו, ונתן לשון מתנה בלא נכיון אח"כ, וכן י"ל משגיא לגוים גם בענין זה, וזה י"ל בצקות של נכרים, הוא השפע שכל סעודה נקרא לחם ושורש שפע נקרא בצק, אדם ממלא כריסו מהם, אדם נקראים ישראל לוקחין מהם כל צורכם בחסד ורחמים, וזה בפסח ברחמים, כפי' רש"י על ופסח וחמל, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, פי' הגם שהוא עתה אין כוונתו לשמים, בלבד שאח"כ תמשך מזה כזית, פי' לבטוח בה' ית' לבד כמו שאיתא שאמרה יונה לפני הקב"ה יהי רצון שיהיה מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך כו', וזה י"ל כזית מצה בלא חמץ חטא באחרונה. כי לטובה דן את האדם על שם סופו כידוע כ"א לרעה אם וחטא אח"כ איתא שאומר הקב"ה באשר הוא שם, היותר נשכח: