אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת מקץ

פרשת וישב

ויצבור יוסף בר כו' עד כי חדל לספור כי אין מספר, הנה איתא במתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין, כי בזוהר איתא השמים מספרים כבוד אל, מנסרים לשון ספיריו, לבנת הספיר, והנה ודאי צריך האדם לפשפש במעשיו בכל עת, אך כשהשי"ת נותן לו דבקות אליו ית' ונעימות לו יהי. ודאי אין לחשוב באותו זמן בשפלות ובעבירות להעצב בהן עד אחר כן, וזה י"ל לא ישב אדם לפני הספר הוא מוכיח להזכירו שפלותו לבדוק במעשיו שיוטהר מעון סמוך למנחה כנ"ל, עד אחר כן ולא יכנס אדם למרחץ, הנה הגם שהוא מצוה גדולה להוציא יקר מזולל אעפ"כ אין נכון לאדם להכניס עצמו לזה, כמו מי שנכנס למקום מלא צואה לטהר את המקום ההוא ודאי צריך לו מרחוק במרא וחצינא ולא ליכנס לאותו המקום לבער הצואה בידיו ובכל עצמו, וכן נמי כן הוא, כי אדם מתטנף בעבירות החוטא קודם שהחוטא שב בתשובה, וגם שזה ספק אם יחזירו בתשובה והוא ודאי מתטנף ממנו קודם ואפילו אם יחזירו בודאי בתשובה אין נכון לעשות כן, כ"א יזדמן מעצמו שבא חוטא אחד ליתן לו תשובה אין לדחותו כי מה' הוא שהזמין כן אולי שורש נפשו הוא וכיוצא בזה שמוכרח להתקן על ידו דוקא, ועד [אולי צ"ל ועוד] כי כולם יאמרו כן, ומי יקרבו, וכן שמעתי בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל שאמר מוכיח הוא כמו מרא וחצינא שמשליך זבל לנקות והיא בעצמה מתטנפת, כ"א אם רואה עבירות מוכרח להוכיח. וכדאי' בשלחן ערוך וכן יותר מזה אפילו אם הוא עשה עבירות כמו עניני תאוות וכיוצא בזה אם ישוב, אך אולי צ"ל אל] יזכור אותם במחשבתו לגמרי כל הנהגתם, כי גם זה הוא חטא והרהורי עבירה היא כ"א בדרך כלל יזכור ויפרטם, וכן להחזיר בתשובה את האדם צריך שבל יכנס לעומק הרשעות, ושמעתי אומרים על עניני אכילה שמבררים נצוצות. מי שאין מאסף כל מחשבתו וחשקו לתוך המאכל להגשמיות כמו אדם טובע בנהר, אם אוחזים בו להוציאו מהנהר בקל הוא שיטביע גם את האדם השני כ"א יקחו בשערו וימשכהו לחוץ, כן הדברים הללו, הן באכילה, וכן להחזיר בתשובה, זהו לא יכנס למרחץ, פי' שירחץ עצמו מעונותיו שלא יכנס בהם לגמרי, ולא לבורסקי, לסרחון עונות הרשעים, וזה נראה מה שאמרו רז"ל א"א לעולם בלא בושם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנתו בושם, אוי למי שאומנתו בורסקי, כי בושם הוא מי שמתנהג בעבדות הש"י לקרב בני אדם ההולכים בתורת ה' ית' שידבק בה' ית' להיות צדיקים ולילך מחיל אל חיל וללמדם תורה יותר, וזה אומנתו בשם, כי איתא כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולם בשמים, וגם איתא בגמרא הדודאים נתנו ריח, אלו בחורי ישראל, שלא טעמו טעם חטא, אוי למי שאומנתו בורסקי כנ"ל וי"ל עוד דהנה מי איתא מדת תשובה, ובספר ראשין איתא כמה טעמים על זה, והנה גם כשעוסק בתורת ה'. אפשר להמשיך גם מדת תשובה לעולם ולהחזיר את הרשעים בתשובה בשכל שלא תזיק לאדם, וזה אשרי מי הוא מדת תשובה שממשיך האדם שאומנתו בשם לא להתטנף וליכנס לסירחון, אוי למי שאומנתו בורסקי, שמחזיק בתשובה עי"ד בורסקי כנ"ל, וזה לא לבורסקי, ולא לאכול, שיכנס להקדושה בשביל לאכול אכילה רוחניות וכמו שכתוב ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו, לא תהיה הכוונה בשביל זה, ולא לדין שיהיה יכול להמשיך דין על שונאיו:

והנה י"ל ויצבור יוסף, כי הצדיק נקרא יוסף שרוצה תמיד להוסיף לישראל צרכם וחסד אל כל היום, וגם להוסיף תענוג לו ית'. ולהוסיף קדושתו ית' עליו ולהוסיף כבוד שמים להתרבו'. הנה הקב"ה נותן לו תועלת בכל. כי הבא לטהר מסייעין לו. וזה י"ל ויצבור יוסף בר, הוא רוחניות, כמו נשקו בר, כחול הים כו' עד כי חדל לספור, לטהר עוד כ"א הולך וגדול, כי אין מספר כו'. שאינו מטוהר ואינו יכול ליטהר כראוי כמו שהיה משרע"ה עניו מכל האדם:

ויוסף הוא השליט על הארץ כו'. הצדיק פועל שני דברים, דהנה כתיב באלישע שבקש מאלי'. ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, לכאורה תמוה לבקש מאדם מה שאין לו, וי"ל דהנה אלי' היה פועל טובות, כי גם את המת החי'. וכן התפלל על גשם ופעל הכל כי נענה, וכן רעות כמו שאמר חי ה' אם יהיה טל ומטר כו'. והיה כן, וזה בקש ויהיו נא פי שנים, שיהיה יכול לפעול בפיו שנים ענינים רחמים למי שיחפוץ ויגזור בפיו ודין על עובדי כוכבים, כמו שפע [אולי צ"ל שפעל] גם דין עי"ד המלחמות של ישראל, וכן על התינוקות שיצאו דובים ובקעו מהם, וזה יהיה ברוחך אלו תהיה לו יכולת כן, וזה י"ל ויוסף, הצדיק פועל, הוא השליט על הארץ, יכול להמשיך דין ופחד על מי שרוצה, וזה השליט על הארץ, הוא המשביר כו'. גם חסד ממשיך לכל עם הארץ, עוד בדרך הזה, דהנה איתא הקב"ה נגלה ונסתר, וכן התורה, וכן ישראל, והנה הצדיק ממשיך שפע מחסדים שהם בכח שהקב"ה נוצר חסד, שומר ומצפה לעשות חסד וזה עינא פקיחא דלא נים למשל על שהוא משגיח, ונוצר חסד לעשות חסד עמנו והצדיק ממשיך אותיות נוצר מהכח אל הפועל לבא לעולם בני חיי ומזוני, וזה נגלה ונסתר הגם שפשוט הוא גם כן נגלה מצד פעולותיו ומעשיו והנהגתו את הכל, ונסתר מצד עצמו ית' לעולם אכן גם הנ"ל הוא אמת נגלה ונסתר, וע"כ שם הצדיק הוא צפנת פענח, מה שהיו החסדים מכוסים ונעלם בכח, פענח אותם שמוציאם לחוץ לצורך העולם, והנה שניהם הם חסדים גם הגבורות על רשעי'. הנה עובדי כוכבים יש לקרותם ארץ, שהם רק כמו ארץ למטה, ואינם חושבים כ"א בארציות, וזה י"ל ויוסף הוא השליט על הארץ הוא מרומז בעולם הנסתר משם משוך לנו חסד הן להכניע שונאים, וזה הוא השליט על הארץ הם עובדי כוכבים מושל בהם שלא יוכל להגביה ראשם נגדנו, וכן נמי הוא המשביר לכל עם הארץ קאי על ישראל כמו שאיתא עם הארץ ורגמהו באבן, פי' רש"י עם שבשבילם נברא הארץ עם שעתיד לנחול את הארץ:

ועוד עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, דהנה יוסף לא קבל מגבריאל הע' לשון עד שהוסיף לו אות משמו ית'. וזה יהוסף פי' כי עי"ד זה היה דבוק בהוי' ב"ה כראוי, והוא שם המיוחד שורש השמות אשר נאחזים בהם ט' לשון, וזה ויוסף ויו מוסיף על ענין ראשון, הוא השליט על הכל, וזה עדות ביהוסף שמו, פי' את ה' ית' בצאתו על ארץ מצרים, עי"ד שנקרא יהוסף הוא עדות על הגאולה שגם כנ"י הדבוקים בהוי' ב"ה כי חלק הוי' עמו ג"כ נשלוט על כל וזה שפת לא ידעתי אשמע:

עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, כי איתא וידבר ה' אלי אלי הוה הדיבור וקודם לא כתיב כ"א ויאמר:

במדרש חזית הובא במתנות כהונה, הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף מן הבור, ועל פתחינו כל מגדים, זה נר חנוכה, והוא פלאי, כי הנה כתיב ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאוד כו'. י"ל לשון בן כי עי"ד שהמשיך שפע לישראל גרם להיות להם דבקות בו ית'. וכמ"ש בספר הזה על פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע כו'. יעו"ש וכן פרשנו המזמור רועה ישראל כו'. איתא שלשה פעמים השיבנו והאר פניך ונושעה, פעם אלקי' השיבנו פעם אלקים צבאות השיבנו פעם ה' אלקים צבאות כו'. כי באור פני מלך חיים, ובחיים מרומזים בני חיי ומזוני, והכל נקראים כידוע, מי שאין לו בנים ר"ל, וכן עני חשוב כו'. והנה כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' כי מזוני תלוי בהיראה וכן נמי כתיב יראו את ד' קדושיו, כי אין מחסור ליראיו, הוא בשם אלקים, ואלקים צבאות נקרא התשובה בו תלוי חיי, והאלקים צבאות הוא שורש יוסף הצדיק, שהוא עם יעקב א' שורשו הוי' ב"ה ומחבר הכל, וזה ה' אלקים צבאות, ודוק כי קצרתי מאוד, והנה הממשיך שפע להעולם עי"ד זה יש להם דבקות בו ית' וכנ"ל והוא ענוות גדול וסבלנות שימשיך הוא ית' שפע שעי"ד זה יהיו טובים, ואיפכא מסתברא, אך במקום גדולתו אנו מוצאים ענוותנותו, ע"כ יכולים לפעול כן, והנה זה מצינו בראובן סבלנות גדול, שע"כ נקרא ראובן, מה בין בני לבן חמי, שהציל את יוסף מן הבור, הגם שנתנה לו בכורתו, וזה הדודאים נתנו ריח, דרשו רז"ל על פושעי ישראל, וכמו שפרשו רז"ל על שני דודאי תאנים על צדיקים גמורים ורשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים. ת"ל הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידים ליתן רוח טוב, וזה י"ל הדודאים נתנו רוח, גם פושעי ישראל ועי"ד מה, עי"ד ענותנותו ית' שישפיע להם, וזה קאמר, זה ראובן שהציל את יוסף כו', וי"ל כי בזה אנו יכולים לעורר ולהמליץ על העניות הנ"ל, וכמו שעוררה רחל במה שלא קנאה באחותה, כשהכניסו אותה ליעקב אבינו, כדאיתא במדרש איכה, ובזוהר, וקאמר נמי אח"כ סמוך לזה, ועל פתחינו כל מגדים, כי נר חנוכה מצוה להניחה למטה מעשרה טפחים, ולמה זה על כי בשביל זה נקרא נר חנוכה. שהוא להמשיך אור למטה מעשרה, שלא ירדה שכינה מעולם למטה מעשרה, לחנך אותם שהם לא טובים שיהיו הכל טובים. והנה אם אור למטה כ"כ, ממילא לאשר הם למעלה בא שפע גדול הרבה, וזה על פתחינו אנו שהם למעלה כל מגדים, זה נר חנוכה ממשיכים למטה, ממילא לנו על פתחינו מגדים, שפע נועם עליון להתענג על ה' ונשכח, וזה ויצבור יוסף בר. עי"ד שהוסיף והמשיך שפע וכנ"ל, הצבור והאסיף את ישראל הנקראים בן לו ית'. וגם אותם שהם בחוץ. ע"כ כתיב לשון בר כמו לבר. או לשון תרגום שאינם נקראים עדיין בן ג"כ הוא אוסף אותם הרבה מהם:

הבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמורוהם, דהנה כתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי'. דהנה כתיב עוד וארא והנה רוח גדולה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, דהנה ידוע שאור של יום ראשון, אדם רואה בו מסוף העולם עד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ואיתא בזוהר שגם בעוה"ז יש לצדיקים ממנו, ופשוט הלא שבת הוא מעין עולם הבא, ויש צדיקים שנקראים תמיד שבת, וזה אור זרוע לצדיק, כמו מי שזורע, יש לו לאכול מהפירות, ועיקר שמור לו באוצרותיו, אם ירצה, וגם לזרוע עי"ד זה עוד, וזה אור זרוע לצדיק ולישרי לב, שאינם מהרהרים אחר הצדיק, אדרבה מתחברים אליו, יש להם שמחה טל ידו, וזה י"ל כאן, דהנ' איתא ברוקח ז"ל, אין חוזק כחסידות בתחלתו, ובוער מאוד באדם כאש אהבתו ותשובתו ועי"ד זה משיג יותר שפלותו וגרעון עונותיו, וזה וכנה רוח גדולה באה מן הצפון, הוא אור הגנוז וטוב הצפון להצדיקים לעתיד לבא שנובע להצדיק בא עי"ד זה הן לו והן להמתחברים אליו, רוח גדולה באה רוח גדלות שאינו חש לשום להתבייש ממנו מעשות רצון אל, וכן להכניע שונאים, ולשון גדולה, כי מי שיש לו גדלות גרוע הוא גאוה, מתפאר עצמו, משא"כ הגדלות שבא מלמעלה, בא עי"ד הכנעה, שהיה נכנע ושפל בעיניו קודם ומשיג שזה הוא מה' והוא מקבל מה' ית'. וזה גדולה נוקבא ומקבל מלמעלה אח"כ מזה בא ענן גדול, שהוא משיג שפלותו, ואש מתלקחת בוער בלבו אש אהבתו ית'. ונוגה לו סביב, לו ולהמתחברים אליו סביב ומתוכה כעין החשמל, פירשו עתים חשות כו'. מפני יראת ה' ית' ואהבתו, ולפי זה פירשנו גם הפסוק, מי בכם ירא ה'. שומע בקול עבדו כו' שפרשנו כבר, כדאיתא בספר ראשון כו' וזה הוא בקיצור מי בכם כשבא ויש בכם הרהור תשובה שנקרא מי כו'. העצה הוא האיך להתנהג להיות ירא ה'. וגם שומע בקול עבדו, וכמו שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אז ישיר ישראל, כי אם האדם אינו ציית לדברי חכמים שבכל דור יכול לעשות כמה עבירות, ויהי' נראה לו מצות, כ"א צריך להתחבר לצדיקים שבכל דור, שהם אינם מחזיקים טובה לעצמם וה' אתם, וכן חקרו בשפלותם, ויש להם סיוע עליונה, בפרט לצורך העולם, וע"כ נקראים ת"ח ולא לומדים, כי צריך ללמוד מחכמי הדור, וזה שומע בקול עבדו כי גדול שמושה יותר מלימודה ואיזה הוא העבד ה' לשמוע בקולו. אמר אשר הלך חשכים החשכות הלך ממנו. ואין נוגה לו. שאינו מחזיק עצמו ברור ונוגה. עוד י"ל ואין נוגה לו. כי יכול להמשיך ולבא אליו שפע יש מאין, וגם פרושו הוא המזל שתלוים בו בני חיי ומזוני. כמו שאיתא אין מזל. וכמו שהבאתי כמה פעמים בשם הרב המגיד מראוונא ר' בער ז"ל, וזה ואין נוגה לו, יבטח בשם ה' וישען באלקיו, כי הוא המושיע ומשפיע עי"ד הצדיק, כי כן חפצו ית'. וזה י"ל וזרחה לכם יראי שמו שמתיראים שלא תהיה חלול השם חלילה, וזה יראי שמו להיות קדוש שם, כמו ויעש דוד שם, שפירושו קדוש השם ית'. יזרח לכם מאור שבעת הימים. יבא מזה גם בני חיי ומזוני. וזה שמש פשוט הוא בהירות ואור מליון. וי"ל דקאי על בני לשון שימש בנים לשמשו. וגם צדקה הוא עושר רב ליתן צדקה מזה. וזה הוא מזוני כי משורש המזונו בא. מב"ש עושר לאשר יש לו כבר שיתעשר. וזה הוא נקל מלהמשיך מזוני לאשר אין לו כלל. וכמו שאמרו קשה מזונותיו כו'. וכן בני נמי קאי אפילו מי שאין לו כלל, והוא או הוא עקרים. או זקנים. ולהרבות בנים הוא מסוף אותה מדרגה. וכן מרפא בכנפי'. פי' בסוף של הזריחה הוא רפואה. וזה משורש חיי הוא אפילו להחיות מתים. ורפואה הוא קל מזה כיון שאין כ"כ נס נגלה. והוה כמו להוסיף על אשר יש לו וזה בכנפיו לשון סוף כמו ציצית הכנף. והנ"ל הוא היש מאין דלא הוו כלל. כי כל הפירושים אמת, וכמו שפי' אין מזל לישראל אפילו מאין לו כלל ובלא מעשה גשמיות יכולים להמשיך לו ממזל לישראל וזה י"ל דהנה הצדיק נקרא בוקר שמבקר תמיד ומפשפש במעשיו. גם מבקר תמיד צרכי ישראל. גם מבקר להיות כבוד שמים תמיד מתרבה. וזה הבוקר אור. שבא לו מאור הגנוז. והאנשים שולחו. נשלחים הבעלי דינין מישראל. המה וחמוריהם. המקבלים מהם כפי' הזוהר. עוד י"ל והאנשים שולחו. לשון המשכה. יכולים להמשיך אנשים הם בנים. וכן פשוט שולחו מלמעלה אנשים בנים טובים. כמו כל אנשים לשון חשובו' כי אין דבר טמא יורד מן השמים, מכ"ש אם בא עי"ד המשכת הצדיק בתפלתו וחשקו ורצונו שעושה הקב"ה רצון יראיו. הוה כמו אשה כי תזריע וילדה זכר. כי בא מהתערותא דלתתא. ואפשר בשביל זה היו אמותינו עקרות שיתפללו עליהם. משא"כ אנו אין צריכים לזה כיון שאנו יודעים שזה הוא רצון הבורא ב"ה שנתפלל אנו מתפללים גם בלא צער העקרות. וכיוצא בזה. וזה והאנשים שולחו המה וחמוריהם. פי' חיים של הגופים. כי הנשמה גם בלא גוף חי' תחי' וחי קאי גם בעוה"ז. וזה וחמוריהם ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני:

עוד פרשנו מה שאמר בגמרא פסחים מאי אור. רב הונא אמר נגהי רב יהודא אמר לילי. י"ל דקאי על האיר שיכול להמשיך על ידו. אמר רב הונא נגהי קס"ד נגהי ממש דוקא. אם יש לאדם אור יכולי' להוסיף לו. משא"כ אם אין לו כלל. הן לענין בני וכן חיי ומזוני ורב יהודא אומר לילי. אפי' למי שאין לו אור כלל כמו לילה וחושך. יכולים להמשיך לו ומסיק לכולי עלמא לילי. אלא באתרא דרב הונא קרי נגהי שידעו שאין שום חושך כלל. כי המתיק כל הדינין ואין להקשות א"כ לא מת אדם. אך לא בקשו אלא במקום שהבינו שהוא צורך לכבוד שמים. כמו שאיתא עני' זו לשוא שמרה בקש רחמים ונפקדה. וכן חיתה האשה וכן באנטונינוס. שהחי' החכם את עבדו. כי אמר איך אעשה להושיבו שמת אין משיבין על הקלקלה. לילך ממנו ולא להושיבו תשובה. הוא נוגע בכבוד מלכות בקש רחמים והחיהו פ"א ברפואה ודאי טוב תמיד לאשר צריכים מישראל. וכן בני ומזוני:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה