אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת וישב

פרשת וישלח

אלה תולדות יעקב יוסף, דהנה כתיב בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, י"ל דהנה הצדיק הלוחם עם היצה"ר, י"ל נקרא יעקב על כי בתחבולות תעשה מלחמות, וזה יעקב לשון ויעקבני כו' ומי שהוא צדיק יותר הקב"ה משליטו ביצרו, וכן פשוט יש צדיקים שאינם חושבים כ"א לטובות העולם ולהיות כבוד שמים מתרבה תמיד, וזה יוסף שיוסף ה' תמיד לישראל צרכם הטוב וכן יוסיף כבוד שמים והתגברות קדושה, וזה בית יעקב אש משיג אש שלמעלה שאוכלה אש של היצה"ר ואינו מכלה כי משייר לקיום העולם כדאיתא שתהי' כן לעתיד לבא, שלא יבטל היצה"ר לגמרי כ"א ישאר לצורך קיום העולם, ובית יוסף להבה, ששולט למרחוק לבער היצה"ר מכל הקרובים אליו ואפילו למרחוק שולט ובית עשו לקש שנשרף עי"ד מהרה והנה ממדרגה ראשונה יכול להשיג גם שני' וזה אלה תולדות יעקב יוסף, ואפשר עוד לומר דהנה יעקב י"ל מי שהוא עוסק בתורה לבד ואינו יודע מדביקות הבורא ב"ה, והנה גם זה הוא טוב אך אין זה לבד גמר הכל כי העיקר הוא דבקות כדאיתא בספרים ובזוהר לית פולחנא קמי קוב"ה אלא רחימו, וכן איתא בחובת הלבבות יעו"ש שקאמר שזה מדרגות האבות כי הם השיגו עי"ד דבקותם בהבורא ב"ה גם התורה, והעיקר שלהם היה הדבקות, ע"כ אנו הלומדים מתיחסים ומבקשים מה' ית' בזכות אבות שהם לא היה להם התורה, אך האמת עתה אסור לבטל כלל, כי זה הוא רצון אל ית' כמו שאיתא משמח את המקום ב"ה, וגם איתא הפוך בה כו'. כ"א מה שצריך להתדבק בהבורא ב"ה ולהתבודד בו ודאי טוב יותר. והנה יעקב העוסק בתורה לבד ואינו יודע מלעבוד גם במחשבה ולרצות גם תמיד שתהיה לו ית' נחת רוח ויוסף נקרא מי שחפץ תמיד יותר לעשות נחת רוח לו ית' והולך מחיל אל חיל ובכל עת חפץ יותר לעשות נחת רוח לפניו ית'. כי כל מה שמשלים רצונו מוסיף לו אהבה וחפץ יותר להשלים רצונו ומוסיף לו אהבה, וזה נקרא יוסף ויעקב נקרא יושב אוהלים ללמוד וע"כ כתיב תולעת יעקב כמו התולעת אין כחו אלא בפה, והנה המאיר שבתורה גורם דבקות בו ית'. וזה אלה תולדת יעקב יוסף כו'. י"ל בקש יעקב לישב בשלוה כו' אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעתיד לעוה"ב כו'. י"ל דהנה איתא במרע"ה שבקש רחמים הרבה ליכנס לארץ איתא בגמרא וכי לאכול מפרי' היה צריך אלא אמר משה הרבה מצות תלויות בארץ אכנס ואקיימם. והשיב לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר אני מעלה עליך כאלו קיימתם קשה וכי משה רבינו ע"ה עבד על מנת לקבל פרס, שאמר כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכן באברהם אבינו ע"ה כתיב יצוה את בניו ואת ביתו אחריו כו' למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו, וכי בשביל זה היה כוונתו הוה בשביל שכר. אך שם יש לומר יצוה כן לבניו, וכן איתא להדריך כן כי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה, ועיין בסוף ספר ראשון נ"ל מתורץ עוד זה, וכן עוד איתא בגמרא ר' זירא כי הוה עיף מגירסא ישב בפתח בית המדרש אמר איקום מקמי רבנן כשיעברו שם ואקבל אגרא. גם זה תמיה כנ"ל, אך שם יש לישב נמי כי איתא שכר מצוה מצוה וזה השכר רצה כי ראה שלא היה לו כ"כ חשקות למצות ולעסוק בתורה כראוי. ונראה לישב הנ"ל דהצדיק חפץ לעשות נחת רוח להבורא ית' וידוע מאד שהוא רצונו ית' ליתן שכר והבריאה היתה כדי שלא תהיה נהמא דכסיפא, וע"כ חפצו כן להיות נחת רוח להבורא ית' במה שיתן להם. כי חפץ חסד הוא, כי אם אין החסד והנדיבות שלם אם היה צער להמקבלים באשר הוא נהמא דכסופא משא"כ כשמקבלים שכר. וע"כ י"ל לצדיקים יראה להם היצה"ר כהר ולא יהיה להם נהמא דכסופא בשכרם כי פעלו הרבה, וזה אמר כלום אתה רוצה אלא לקבל שכר, וכן באברהם וכן בר' זירא י"ל כן. והנה הצדיק היודע חפצו של הקב"ה להטיב ולהשפיע יש מתפללים אפילו שייטיב בעה"ז ולהשפיע כמו עד כאן, וזה י"ל הכוונה שמצינו שהקב"ה מתפאר בצדיקים כמו שמצינו בשאול המלך ע"ה שהפאר עמו הבורא ב"ה, וכן נמי כתיב ישראל אשר בך אתפאר, וזה י"ל אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים הנחת רוח שגרמו לי שמתוקן להם לעוה"ב אלא אפי' בעוה"ז מבקשים לישב בשלוה, ומבקשים לשון תפלה, וכן נמי בתשובה כי רצון יראיו יעשה, וכן לעיל יש לומר כן בקש יעקב לישב בשלוה שהיה מבקש תמיד לישב בשלוה. ע"כ קפץ עליו רוגזו בפתאום שלא למנוע שאלתו אם יתפלל, כי זה היה צריך בשביל הגזירה של בין הבתרים, ועוד פרשנו בקש לישב בשלוה ונתקבל תפלתו ע"כ לא ורד בשלשלאות של ברזל כמו שהיה ראוי לו ע"כ קפץ עליו כו':

ויקנאו בו אחיו כו'. דהנה איתא אין אדם מקנא לאשתו אלא א"כ שנכנס בו רוח טהרה, אפשר לומר עוד על פשוטו, כי הנה היראת שמים נקרא אשה, ואיתא בספר ראשון טעם על זה וכמו שכתוב אשה יראת ה'. והנה לכל ישראל יש יראת שמים שחפצים בהצדקם מכ"ש לאשר מתנהגים בדרך הישר אך אין בוער כ"כ בלב האדם היראת שמים שישנאו את המונעים אותו מעשות רצינו ית'. וזה אין אדם מקנא לאשתו היא היראה אא"כ נכנס בו רוח טהרה, וי"ל רוח טהרה אם הוא טהור לקריו בלא [אולי צ"ל בא לו] רוח קדושה עי"ד הטהרה וזה רוח טהרה. והנה מי שמתחבר לצדיק בו (צ"ל בא) להם רוח קדושה כשהם מתטהרים, וזה י"ל ויקנאו בו אחיו, לשון מאחה המתאחים עמו ומתדבקים עמו היה להם על ידו קנאה ליראת שמים, גם פעל כי אביו הוא ה' ית' שמר את הדבר הוא דין שלא יהיה על ישראל חלילה:

ועוד וישב יעקב בארץ מגורי אביו, הוא היראה לשון מגיר, כי מהפחד הגדול ממנו ית' נשאר עכ"פ יראה ובושה מלפניו מלחטוא. וזה מגירי אביו כי כתיב פחד יצחק, ע"כ י"ל קודם יעקב לשון ערמה כמו ויעקבני כי צריך תחבולה להנצל מיצה"ר, ואז צריך יראה ובושה מלפניו מלחטוא ואח"כ כשהתגבר על יצרו צריך דבקותו ית' להבין רוממותו ית'. וזה ישראל ישר אל כ"א אעפ"כ איתא אל תאמין בעצמך, ע"כ שם יעקב לא נעקר הימנו וכשנקרא ישראל בדבקותו ית' היה לו הכנעה מרוממותו ית'. וזה בארץ כנען ועוד מה שאין למעלה אלה תולדות יעקב כו'. יו"ד עקב או לשון ערמה כנ"ל כשהוא בגשמיות שנקרא יעקב מעין צרכי העולם ומתפלל עליהם, וזה יוסף שממשיך שפע בני חיי ומזוני, והכל מרומז ביוסף, חיי כמו שכתוב בחזקי' הנני יוסיף על ימיך, וכן להוסיף מזוני ועושר, וכן בני כמו יוסיף ה' לי בן אחר, וזה אלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה, שתקן מדותיו הם שבע כנ"ל כמה פעמים, ושכל הוא שלש חב"ד הוא עשרה, שנה עי"ד זה העלה המ"ן למעל' והוא טיפיים, וזה שנה לשון משנה עי"ד זה המשיך שפע, הוה רועה את אחיו בצאן, פי' המשיך להיות תמכי אורייתא עי"ד עשירים עמא קדישא שנקרא צאן קדשים, כי אין להם השגה כבהמה אך אם מחזיקים לומדי תורה נקראים צאן קדשים (וזה י"ל אדם ובהמה תושיע ה' אם מחזיקים את האדם הוא ת"ח) וזה רועה את אחיו בצאן, פי' עי"ד צאן, והוא נער כו' כנ"ל, וישראל אהב את יוסף מכל בניו, פי' מכל מעשים הטובים שנקראים בנים, כי עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשים טובים, כי בן זקונים הוא לו, כי עי"ד זה הבורא ב"ה שהוא חפץ חסד נותן לו חכמה גדולה, וזה בן זקונים לשון זקן זה קנה חכמה:

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן, י"ל כי כוונו כמו שרועים צאן אביהם, כן יעוררו למעלה להמשיך פרנסה לבני ישראל הנקראים צאן, ע"כ גרמו שבא יוסף למצרים וזן אותם:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה