אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת וישלח

פרשת תולדות

שם ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים כו'. וריש וישלח, דהנה איתא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך, י"ל דקאי גם אצדיק שומר פיו ולשונו, וזה פי הקדוש שמתקדש ברוך הוא מה' ית' שפיו יש לו שורש בשמותיו ית'. כיון שהיא מתקדשת מטומאתה אין מסך מבדיל ונברא ממנה מלאך והם פועלים דבורו בעזרת אל ית'. וזה ויעקב הלך ויפגעו בו מלאכי אלקים התפללו בעדו מלאכים הנבראים על ידו. וכן נמי פשוט יתר מלאכים נמי, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, פי' הצדיק ג"כ יכול לפעול מחנה אלקים, כי הצדיק נקרא זה, כדאיתא טעמים בספר ראשון וכן נקרא רקיע לשון חשיבות על שהוא חשוב בכל העולמות:

ומה שהוא גוזר הבורא ב"ה מקיים. כולם שואלים עליו מי הוא ומשיבים זה ע"כ נקרא זה, ויקרא שם המקום ההוא מה שהוא קידוש ה' שנקרא מקום, וזה שם המקום ההוא שזה הוא קידוש ה' ג"כ שנותן הבורא ב"א כח להצדיק לפעול, כן קרא זה מחנים שתי מחנות שגם הצדיק יכול לפעול מחנות כמו הבורא ב"ה, וישלח יעקב מלאכים לפניו, פי' לפניו ממש במה שדבר כן בינו לבין עצמו, וזה לפניו בזה שלח מלאכים אל עשו אחיו שיהא אחיו אוהב אותו כאח, ארצה שעיר שדה אדום ולא ארץ ישראל, לזה ג"כ שלח:

כתיב אך אלקים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו, י"ל מה לשון אך כי הוא פסוק בפני עצמו ויש לו פי' בפ"ע, (וי"ל דלמעוטי שאינם אויביו, אך זה פשוט וגם הוא דרך דרש), וכן לשון מתהלך היה לו לומר מהלך כי לשון מתהלך משמע לשון תענוג, אך הנה כשיודע האדם מדינין ראוי להעלותם לשורשם שורש ההוי' ונמתקים שם, כמבואר כמה פעמים האיך והנה השורש הוי' הוא אהי'. כדאיתא בספר שערי אורה, וכמבואר למעלה, והוא גימט' כ"א, וזה אך טוב לישראל עי"ד אהי' שהוא כמנין אך נמתקין הדינין ואינו אומר נבטלו הדינין כ"א לשון מיתוק כי הם ענין עליון כ"א שמתוקנין להיות על רשעים, ויש הנאה ותענוג מהדינין שבאים על השונאים, וזה פי' מיתוק, ועי"ד אך טוב לישראל, ואלקים הוא הדין הוא רק לברי לבב אשר הם ברי לבב שני לבבות שאין להם שום חשש להיות להם לב אחד והם עובדי כוכבים, וזה אך הוא השם הנ"ל עי"ד זה אלקים הדין בא שימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו שהיה לו תענוג אם לא היה לו כ"א אשמיו כי נוסף עליו גם עונות דאיש תם כמו שכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם כו'. וזה י"ל נמי וישלח יעקב מלאכים לפניו ששלח מלאכים הוא דיבורים קדושים שנקראים מלאכים, וכן שכל ג"כ נקרא כן, וכדאיתא על מלאכים המוני מעלה קאי על או"א כי שם המתיק הדין שעלי' והוא נקרא פניו לשון אף, וזה וישלח מלאכים לפניו, פי' לדבר זה להיות פניו הכעס אל עשו אחיו ארצה שעיר כו'. וכמו שפי' על וישובו לארץ למדרגה תחתונה, וכן שדה אדום שלא להיות עוד צאן שדה כ"א להיפוך אדום כי כשזה נופל זה קם:

הצילני נא מיד אחי מיד עשו. קשה לכאו' מיד מיד למה לי, אך הנה כתיב מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה ונהרות לא ישטפוה לשון כפול, כי יש שני יראות א' שלא ירעו לנו העובדי כוכבים, וגם שלא יתקרבו אלינו יותר מדאי שלא להחטיא חלילה וחס שלא ללמוד ממעשיהם, והנה הראשון נקרא מים רבים לשון מים הזדונים, ונהרות הוא לשון שלום, כדאיתא לא ישטפוה, לא ימשכו את האהבה אליהם. וכן הצילני ממים רבים מיד בני נכר, יש לפרש כן וכן כאן מיד אחי שלא יהיה לו התחברות עמו חלילה שלא להחטיא. וכן מיד עשו שלא ורע כלל. ועל זה קאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך כי הגם כי הכל לטובה הלא אמרת היטב איטיב, פי' הטובות עי"ד טובות, ולא עי"ד צער וזה נקרא חסדים טובים, ע"כ הצילני ממנו של ירע כלל, ובמה דסיים פתח, ועל הראשון אמר ושמתי את זרעך כו'. אשר לא יספר מרוב, כי ודאי על עצמו לא נתירא יעקב וכדאמרו רז"ל מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא כ"א על בניו נתירא שלא ילמדו ממנו, וזה אמרת כו'. אשר לא יספר מרוב, לשין ספיר, וכמו שפי' בזוהר על השמים מספרים, מרוב לשון גדולה לשון אור שיהיה כ"כ במעלה עליונה שלא יצטרכו להתכשר ולתקן יותר מרוב אור:

שם קטונתי מכל החסדים כו'. דהנה איתא בחובת הלבבות שחכם אמר לתלמידיו אלמלא שאתם יש לכם חטאים הייתי מתירא בכם ממה שהוא גרוע מחטאים, ושאלו אותו מה הוא גרוע יותר מחטאים, והשיב גאוה, כ"א עי"ד חטאותם הם שפלים בעיניהם, והנה גם עוד תקנה לזה הוא, אם חלילה יש לאדם צער או עניות ר"ל נעשה נכנע, וזה לשון עני שפל, כמו שאיתא לענות מפני להיות עני ושפל, ויש עוד תקנה טובה לצדיק גדול שמכיר רוממות אל, ויודע האיך צריך וראוי לעשות רצון יוצרו ומשיג חסדי אל עליו ויודע שלא פרע אחת מני אלף ורבבה, ממילא הוא נכנע מלפניו ית' והוא כאין, וזה י"ל קטונתי מכל החסדים והאמת, פי' אפשר לי להיות קטן ושפל בעיני מכל החסדים ומכל האמת שאני משיג שאתה מדריך אותי בדרך אמת אשר עשית כו'. כי דבר ההוה תמיד נקרא לפעמים לשון עבר, ופעמין לשון עתיד, ופעמים לשון הוה, כדאיתא ברש"י ז"ל, ע"כ אני מתפלל הצילני נא כו'. כי אני [אולי צ"ל איני] צריך לשום חטא. ולא לשום צער ר"ל, והנה יש חטא ר"ל ויש שלפעמים מראה היצה"ר בלב האדם שהוא מצוה והוא באמת עבירה, וזה חשה יותר ר"ל כי אינו מרגיש לשוב, וכן יש עבירה מניעת מצוה ופצלות, יש לפרש הכל בהפסוק הצילני מיד אחי שלא יתנהג עמו כאח שחפץ בהצדקי והוא עשו, וכן פשוט מיד עשו שלא יחטיאני וכן שלא יגרום עצלות ע"כ כפול מיד, כי ירא אנכי אותו קאי אחטא, ועל השני י"ל פן יבא והכני אם על בנים, אם הוא התשובה כידוע וכמה פעמים בספר ראשון, על בנים, פי' יכול להכני חלילה ולהיות אם על בנים תשובה ומעשים טובים, ובאמת יכנו חלילה שתהיה נראה לי שמדריכנו בתשובה ומע"ט ויהי' חטאי'. ואתה אמרת היטב איטיב עמך. אעשה עמך טובות טובות, פי' שיהיו באמת טובות, ולא טובות הם קיומי התורה שנקראת טוב והם רעות, וגם ושמתי את זרעך כחול הים, הם המע"ע כי עקר תולדותיהם של צדיקים הם מע"ט:

סכותה פי' ויעקב נסע מחיל אל חיל עי"ד זה השיג ראיה רוחניות, וזה סכותה לשון שהכל סיכון ביפי'. ויבן. הבין לו בית זו היראה, כמו שאיתא חבל על דלית ליה דרתא כו'. ולמקנהו, הם עם בני ישראל שהוא פרנס שלהם ורועה שלהם, עשה סוכות, פי' מדרגה עליונה יותר שזוכה לראיה לא על עניניו לבד כ"א לצורך העולם, עי"ד זה ויבא יעקב שלם בגופו וממונו ותורתו, עיר שכם, עיר לשון התעוררות היא הוראת שמים שכם הוא החלק הטיב הוא ה' ית'. כמו שכתוב חלקי ה'. וזה הוא מהרב המגיד מראוונא ז"ל שפי' כן מור אלקינו:

שם ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים כו'. דהנה הצדיק אם הולך מחיל אל חיל ממילא נופל למטה כי הלא זה לעומת זה עשה אלקים, וכשעולה למעלה השפלות שכנגד מדרגה ראשונה שלו אינו יכול לעלות כי שקר אין לו רגלים לילך מחיל אל חיל להתדבק בשפלות שכנגד עולם שלמעלה שהוא עולה, וכמו שכתיב יתפרדו כל פועלי און, וזה ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים, הם השונאים כמו ויהי ערך, אשר סביבותיהם, כי סביב רשעים יתהלכון, ולא רדפו כו' אחרי בני יעקב, הם גם תלמידי הצדיקים שנקראים בנים, כי הם ודאי הולכים בדרך אמת, ממילא ההיפוך הוא שקר ממש ולא תערובות:

במדרש על פסוק ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עלי' נסך ויצוק עלי' שמן אמר ר' חנן מי שיודע לחשוב כמה נסוכים נסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשוב מימי טבריא, והוא תמוה (וגם לשון לחשוב ולא למנות, ומכ"ש בסופה במימי טבריא האיך לחשוב) ונפרש הפסוק קודם לזה כתיב ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו פי' רש"י איני יודע מה מלמדנו, ולפי שטתנו י"ל דראה יעקב שבמקום שדבר הוא ית' עמו נמתק הדין מעליו ע"כ ראה כיון שהמקום הוא גורם לרחמיו ית' שימשיך הוא רחמים לכל מה שצריך לדורותיו כידוע שהוא עשה הכל פעולות בעבור כל דורותיו, וכדאיתא בזוהר, וזה ויעל מעליו אלקים, הוא הדין, במקום אשר דבר אתו, והבין שהמקום קודש ע"כ ויצב מצבה במקום אשר דבר אתו המשיך שפע בני חיי ומזוני, מצבה מרומז בו קיום והעמדה הוא חיי ובריאת הגוף וחוזק וכח. וכן נמי מזוני כי ממונו של אדם מעמידין אותו על רגליו והם כמעט ענין א' כידוע מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, וכן פעם אמר להיפוך ע"כ כולל בדיבור א', מצבת אבן, י"ל על בנים כי אבן אב ובן, וכמו שפרשו טל משם רועה אבן ישראל, ויסך עלי' נסך הוא יין מרומז משורש יין המשומר בענביו והוא דבקותו ית' יין המשמח אלקי' ואנשים, ודביקות הוא אהבה הגדולה לו ית' וכמים פנים אל פנים וכמו שכתוב אני אהבי אהב והיפוך מזה שונא זימה היא אהבה רעה תאוות נשים, וזה י"ל עין לא ראתה כי עינא ולבא סרסורי דחטא אם עין לא ראתה מה שאין צריך עי"ד יבוא לחעה"ב, והנה יצה"ר של תאוות הוא אש של גיהנם, וכמו שאיתא ברז"ל בהג' ימים שהיה היצה"ר דג"ע תפוס היה אש של גיהנם כבה ואח"כ כשהתחילו להתחמם עי"ד היצה"ר נבער וניצת אש של גיהנם והנה אם זה קם זה נופל, אם יש לו התלהבות ניצול מיצר של תאוות רעות וניצול מגיהנם וזוכה להיות מאותם שהגיהנם יהיה מחול להם, כדאית שתהיה הגיהנם מחול לצדיקים, וזה מי שיודע לחשוב כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו כי ודאי אין לך אדם שאין לו שעה כ"א אם יש לו הידיעה לחשוב שיהיה חשוב אצלו כמה לא פעם אחד לבד כ"א כמה פעמים הנסיכים שניסך יעקב אבינו שתקן הדביקות והיין המשמח להמשיך ולהיות מיין המשומר בענביו יודע לחשוב מימי טבריא העוברים על פתח הגיהנם כידוע שגיהנם יהיה מחול לו בין הצדיקים, כי נסך הוא יין ודאי כיון על שורשו, ושמן נמי על חכמה כידוע, ע"כ התקועית היתה חכמה כי שם שמן זית מצוי:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה